סוגי האורז

סוגי האורז מסווגים לרוב לפי צורת הגרעין. לדוגמה, אורז יסמין תאילנדי או סיאמי הוא בעל גרעין ארוך והוא אינו דביק יחסית, שכן אורז ארוך-גרעין מכיל פחותעמילן. מסעדות סיניות מגישות לרוב ארוך-גרעין כאורז מאודה ולא מתובל. אורז יפני ואורז דביק סיני הם קצרי-גרעין. הסינים משתמשים באורז דביק כדי להכין כופתאות אורז.
ישנם סוגים שונים של אורז הודי. בסמטי ארוך-גרעין (אותו מגדלים בצפון המדינה), פטנה בעל אורך גרעין בינוני, ומסורי קצר-הגרעין. סוג אחד, אותו ניתן להשיג במדינת קרלה בדרום הודו נקרא בדרך כלל באנגלית boiled rice (אורז מורתח). מכינים אורז זה על ידי הרתחתו זמן קצר לאחר שהוא נאסף, בסירים ענקיים, בדרך כלל מעל אש קליפות אגוזי קוקוס, כדי להשמיד פטריות או כל זיהום אחר. לאחר ההרתחה מייבשים את האורז, ורק אז מסירים את הקליפה. לאורז זה טעם מעושן

ההסטוריה של גידול האורז

האורז תורבת לראשונה בסין ובהודו. גידול האורז הובא ליפן על ידי היאיוי. מהודו התפשט גידול האורז לדרום אירופה ולאפריקה.
בתקופת המושבות הבריטיות, דרום קרוליינה וג'ורג'יה היו עשירות בשדות אורז שעובדו על ידי עבדים שהובאו מאזו סנגמביה במערב אפריקה. כאשר הגיעו עבדים לנמל צ'רלסטון, דרכו נכנסו לאמריקה 40% מסך כל העבדים, זכו עבדים מאזור זה של מערב אפריקה להמכר במחירים הגבוהים ביותר, בשל העובדה שכבר היו מיומנים ממולדתם בעיבוד אורז. מיומנותם עזרה לשגשוג שדות האורז בג'ורג'טאון, צ'רלסטון וסוואנה. העבדים לִמדו את החקלאים כיצד להקים סוללות בביצות ולהציף את השדות מדי פעם. בתחילה נטחן האורז ביד בעזרת מחבטי עץ, ואז נופה בסלי קש (שהכנתם הייתה אומנות נוספת שהביאו איתם העבדים). המצאת מטחנת האורז הגדילה את רווחיות היבול, והוספת כוח המים כדי להניע את המטחנות בשנת 1787 על ידי בונה הטחנות ג'ונתן לוקס הייתה צעד נוסף קדימה. גידול האורז בדרום-מזרח ארצות הברית הפך לרווחי הרבה פחות עם אובדת כוח העבודה של העבדים לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, ונעלם בתחילת המאה ה-20.

אורז וסין

האורז בסין מהווה חלק חשוב ומשמעותתתי מן התרבות, והוא גודל בסיןן מאז המאה החמישית לפנה"ס.
האורז מהווה תחליף ללחם, הוא משמש בהכנת דברים רבים כמו נייר, חוטים, כובעים, ומחצלות, הוא מהווה מקור לשמן.

תפוצת האורז בעולם

האורז התחיל את דרכו בסין, הסינים החלו בגידול האורז 5.000 שנה לפנה"ס.
שאר אומות העולם קיבלו את האורז מאוחר יותר.
כיום האורז משמש למאכל למחצית מהאוכלוסייה בעולם.
הוא גדל בעיקר בסין והודו אך גם בארצות הברית.
הוא הגיע לאפריקה 2.000 שנה לפני הספירה.
לאירופה רק מהמאה השמינית אחרי הספירה (בספרד).
למרות שהאורז היה ידוע לתושבי אירופה הרבה לפני זה.
ההאורז הובא לאמריקה במאה ה15/16 לספירה והחלו לגדל אותו רק במאה השבע עשרה.
אוסטרליה התחילה לגדל אורז רק במאה העשרים, והיא מיבאת עכשיו 2% מכלל האורז בעולם.
כ-95% מגידול האורז ומצריכתו מרוכזים באזורי המונסון באסיה.גידולו נפוץ גם בארצות שאקלימן ים-תיכוני כגון קליפורניה, מצרים, יוון, ספרד, איטליה, ואוסטרליה.
האורז הוא גידול הגרגירים ההשני בחשיבותו בעולם. ב-1983 נזרעו בכל העולם 1445 מיליון דונם ונקצרו 450 מיליון טונות.

האורז כמזון

חשיבות החלבון של האורז, כמות ואיכות העמילן שבו האורז מהווה את המקור החשוב ביותר בין כל שאר סוגי הקטניות והגרגירים.
האורז משמש להכנת מאכלים רבים ומגוונים: דייסות, פשטידות, קציצות, פודינג, אשר מגישים עם חמאה או מגוון רטבים. האורז מתבשל ומוכן יחסית מהר ובכך מש/מש כמזון בריא וקל להכנה אשר יכולים להכין אותו אפילו ילדים.
האורז משמש כמילוי לקישואים עגבניות פלפלים ושאר ירקות…
כאשר משלבים אותו עם ביצים חמאה ושאר רכיבים הוא משמש למילוי עוגות בתרבוית מזרח אירופה.
הוא משמש כתוספת למנות בשריות.
דייסות העשויות מאורז תורמות להתפתחות ילדים רכים בתחילת התפתחות העצמות והרקמות, ולכן מלא תפקיד חשוב בתזונת ילדים.

ביבליאוגרפיה