שיטה יפנית של התקפה או התגוננות בהתגוששות. “ג’ו” משמעה רך, נכנע או
עדין; “ג’יטסו: – תורה, אמנות; לפיכך, ג’ו-ג’יטסו היא “תורת הכניעה” או,
“אמנות הרכות” לשם ניצחון. היא טופחה ביפן מימי קדם, ובתקופה הפאודלית
היו מלמדים אותה לכל האצילים יוצאי-קרב, כדי שידעו להכריע מתנגד
מזויין או חזק יותר. תורת הג’ו-ג’יטסו אומרת שכניעה לכוח יפה מההתנגדות,
שכן אי-אפשר להתגבר על כוח אלא בכוח גדול ממנו. בכניעה מידית אפשר
להטות את הכוח התוקף ממסלולו ועל-ידי כך, לבטלו או להשתלט עליו.
תכסיסים ותרגילי אימון רבים הומצאו למטרה זו ושכללו במשך הדורות:
תרגילי הפלה לארץ, שבירת איברים, חניקה, מכות בנקודות חיוניות בגוף
וכיו”ב. תכסיסים אלה שימשו גם בספורט וגם במלחמה לחיים ולמוות,
ושימוש יעיל ותחליטי בהם נחשב לאומנות, שהייתה סמל ליכולת האדם.
עדין; “ג’יטסו: – תורה, אמנות; לפיכך, ג’ו-ג’יטסו היא “תורת הכניעה” או,
“אמנות הרכות” לשם ניצחון. היא טופחה ביפן מימי קדם, ובתקופה הפאודלית
היו מלמדים אותה לכל האצילים יוצאי-קרב, כדי שידעו להכריע מתנגד
מזויין או חזק יותר. תורת הג’ו-ג’יטסו אומרת שכניעה לכוח יפה מההתנגדות,
שכן אי-אפשר להתגבר על כוח אלא בכוח גדול ממנו. בכניעה מידית אפשר
להטות את הכוח התוקף ממסלולו ועל-ידי כך, לבטלו או להשתלט עליו.
תכסיסים ותרגילי אימון רבים הומצאו למטרה זו ושכללו במשך הדורות:
תרגילי הפלה לארץ, שבירת איברים, חניקה, מכות בנקודות חיוניות בגוף
וכיו”ב. תכסיסים אלה שימשו גם בספורט וגם במלחמה לחיים ולמוות,
ושימוש יעיל ותחליטי בהם נחשב לאומנות, שהייתה סמל ליכולת האדם.
