מגיש:כהן יצחק

הרב שמואל – מוהליבר זצ"ל.
נולד כ"ז תקפ"ד (1824).
הלך לעולמו בי"ט בסיוון תרנ"ח (1897).

תולדות חייו

בעיירה הקטנה הלובוקובה שליד וילנה, נולד בן לרבי לייב מוהליבר ביום כ"ז ניסן תקפ"ד(1824),נקרא שמו בישראל- שמואל. ר' יהודה לייב היה מוסמך לרבנות וגדול בתורה, אך פרנסתו הייתה ממסחר. משפחתו הייתה מן המיוחסות שבעיירה ובכל הסביבה, מסורת הייתה בידיה שמזה עשרים ןשתים דורות היו בניה גדולי תורה, מהם שימשו ברבנות ומהם שלא עשו את תורתם אמונתם. גם אביו, ר' יוסף היה תלמיד חכם ידוע, אך לא עשה את תורתו קרדום לחפור בה אלא, עסק במסחר.

גדולתו של הרב מוהליבר בתורה ודרך הנהגתו הנבונה את בני עדתו עשו לו שם טוב בכל ערי ליטא ופולין. הוא נתבקש לרבנות בכמה קהילות ישראל מהגדולות ומהחשובות שבארצות אלה. הרב מוהליבר הצטיין ברבנות כפוסק הלכות, כמרביץ תורה וכעוסק בצורכי ציבור באמונה .

בתור רב לקהילה, הוא ראה את אחת מחובותיו העיקריות לדאוג לבני עירו ולעמוד לימינם בעת צרה, דאגתו הייתה נתונה לכלל ופרט כאחד.
הרב מוהליבר הקדיש תשומת לב רבה לענייני החינוך היהודי. הוא שקד על תקנת סדרי החינוך ודאג לקיומם התקין של מוסדות תלמוד תורה. הוא פרסם כמה מאמרים שבהם חיווה את דעתו בזכות ההשכלה הכללית , נוסף על לימוד התורה, וכן דיבר בשבחו של לימוד המלאכה.

באחד ממאמריו הוא דורש להנהיג בתלמודי התורה את לימוד המלאכה, בהצביעו על כך כי אבותינו הראשונים היו עובדי אדמה ורועי צאן, "מגדולי חכמי התלמוד היו בעלי מלאכות שונות וכל זה לא האפיל זוהר מעלתם, ונהפוך הוא כי על חכמתם הרבה נתווספו טהרת הלב ומנוחת הנפש" כך טען.

בתביעתו להשכלה כללית סמך הרב מוהליבר על העבר " כי הלא ידענו אשר לפני מאות שנים הרבה מגדולי עמנו היו רופאים , פילוסופים מורים בבתי החכמה הכוללים, וגם מהם אשר היו רבי המלוכה והתעלו למשרות גבוהות במדינה, ועם כל זה היו נאמנים לה' ולתורתו ומדוע? – "יען כי התחנכו בחינוך טוב, ויראתם קדמה לחכמתם על כן עמד טעמם בם וריחם לא נגמר"

שמונה שנים שימש הרב מוהליבר ברבנות בסובלק, עד שנתקבל לרב ולאב בית דין בעיר הפלך ראדום. כאן כיהן ברבנות חמש עשרה שנה והמשיך לעסוק בצורכי ציבור במרץ רב , הוא הרביץ תורה ברבים והשמיע את תורתו לתלמידים שבאו אליו מכל הפלך לשמוע לקח מפיו.

שמו הלך לפניו, הן כגדול בתורה והן כמנהיג ציבורי. הוא לא הצטמצם בענייני עירו בלבד , אלא, השתתף בדיונים ובהתייעצות הנוגעות לכלל ישראל. בכל אסיפה כזאת
היה מחשובי המשתתפים ודעתו, הייתה נשמעת בהערכה ובכבוד. בימי שיבתו בראדום החל גם בעבודתו הגדולה למען יישוב ארץ ישראל ובניינה.

הרב מוהליבר החל את עבודתו המעשית למען יישוב א"י בשנת תרל"ה . בשנה זו מלאו לשר משה מונטפיורי תשעים שנה, בכל התפוצות ישראל העלו על נס את פועלו הרב לטובת עם ישראל ובמיוחד למען הישוב היהודי בירושלים עיר הקודש.

הרב מוהליבר פעל רבות להתרמת בני קהילתו, והצליח לאסוף מהם סכום כסף הגון , מאז הפך רעיון ישוב ארץ ישראל לחזון רוחו וחיי רוחו.

בשנת תרמ"א נרתם ר' שמואל מוהליבר לפעולה למען הפליטים היהודים אשר נדדו לערי המערב, עקב הפרעות ברוסיה. הוא השתדל שזרם ההגירה יופנה לארץ ישראל, ונסע ממקום למקום כדי להשפיע על עשירי היהודים לתרום מכספם לפיתוח ההתיישבות בארץ ישראל.

בשנת תרמ"ג הוכתר הרב מוהליבר לרבה של ביאליסטוק. במשך חמש עשרה שנות כהונתו בביאליסטוק הגביר את פעולותיו לעניין ישוב ארץ ישראל והקדיש לו את רוב מרצו וזמנו.
לשם מטרה זו, כיתת את רגליו מעיר לעיר וממדינה למדינה ודרש והטיף לעליה לציון ולבניין חורבותיה, כל זאת עשה על חשבונו הפרטי מבלי לקחת אף פרוטה מכספי הציבור.

הוא היה שקוע כל כולו בענייני חיבת ציון ובעיות המושבות שבארץ ישראל.
בגלל התעסקותו הרבה בעניינים אלה נאלץ להיעדר הרבה מעירו ופרנסי העיר שלא תמיד ראו זאת בעין יפה היו רגילים להתלוצץ ולומר:
" רבנו הוא רבם של כלל ישראל ולעיתים גם רבה של ביאליסטוק"…

הקונגרס הציוני הראשון 1897.

קווים לדמותו.

מסופר על ר' שמואל מוהליבר כי פעם אחת , בהיותו נער בין הנערים הלומדים חומש מפי המלמד בחדר, בשעה שלמד פרשת "חיי שרה", קם אחד הנערים ושאל את המלמד : " למה צריכה התורה להאריך כל כך בסיפור פרטי הפרטים של כל המשא ומתן שהיה בין אברהם אבינו לבין עפרון החיתי, בדבר קניית מערת המכפלה במחיר ארבע מאות שקל עובר לסוחר, את כל זה יכלה התורה לספר לנו בקיצור רב יותר.

ועד שהמלמד היה מהרהר בתשובה הראויה לשאלה זו, קפץ שמואל הקטן וענה
"כפי הנראה באה התורה ללמדנו כי בשעה שנבוא אנחנו לגאול את אדמת ארצנו הקדושה מידי זרים נצטרך גם אנו לעמוד על המיקח ולשלם מיטב כספנו בעד כל שעל אדמה.."
הנה כי כן כבר בילדותו הייתה נתונה מחשבתו לכלל ישראל ולארץ ישראל והרגיש כי מעשה אבות סימן לבנים.
כשגדל והיה לרב בישראל היו כל מחשבותיו ומעשיו מוקדשים לעמו ולארצו.

מצוות פדיון שבויים.

בשנת תרכ"ב (1863) ביושבו על כיסא הרבנות בסובלק פרץ מרד של הפולנים נגד השלטון הרוסי, היו גם יהודים שתמכו בפולנים וסייעו להם במרידתם. הם האמינו שהפולנים הנתונים בשלטון מדכא מבינים לנפש היהודים, וכאשר יצליחו להשתחרר ולעמוד ברשות עצמם ייטיבו את מצב היהודים.

ר' שמואל מוהליבר לא תלה תקוות רבות בפולנים ולא האמין בניצחונם, לכן הזהיר וחזר והזהיר את בני קהילתו להימנע מכל התערבות במרד זה.
דעותיו ואזהרותיו של הרב הגיעו לידיעת השלטונות הרוסיים והם העריכו מאוד את עמדתו. הצאר הרוסי שלח את גדודי הקוזאקים שלו בכדי לדכא את המרד ומשדוכא המרד החלו מיד בתפיסתם של המורדים ובהוצאתם להורג.
כמו כן, נאסרו שנים מחשובי היהודים כחשודים בעזרה והם היו צפויים להעמדה לדין ולהוצאה להורג. הרב שמואל מוהליבר החליט ללכת ולהתייצב בפני המושל הצבאי, ולשטוח בפניו את בקשתו ולהרשות לתפוסים להתפלל ביום הכיפורים יחד עם כל בני עדתם.
וכשהציע הרב את בקשתו בפני המושל הצבאי, התמלא האחרון חימה, ובהרמת קול ענה לרב : " על מורדים במלכות אתה בא לבקש?".
הרב לא נבהל ובשקט ובביטחון אמר , וביקש לשחרר את שני היהודים, המושל שכיבד את הרב נעתר לבקשתו וציווה לשחרר את שני היהודים, על אחריותו האישית של הרב.

כשנסתיימה תפילת נעילה ושני התפוסים ניגשו לרב להיפרד ממנו בכדי לחזור לכלא געה בית הכנסת כולו בבכי מר. מה הופתעו הכול כשר' שמואל הרגיעם: " מה לכם בהולים? התפללו ערבית עם כל הקהל ואח"כ לכו לבתיכם והפסיקו הצום".
וכך עשו, אולם, כשבאו לחזור לבית הכלא אמר להם "מה אתם נחפזים לכו לבתיכם ולינו עד הבוקר הרי ערבתי לכם כי לאחר יום הכיפורים אחזירכם לידי המושל ומכיוון שאצל הגויים הולך הלילה אחרי היום, יש לי פנאי עד למחרת בבוקר בכדי לקיים את הבטחתי.
בלילה עזבו הקוזקים פתאום את העיר מטעמי המלחמה ושני היהודים ניצלו.

נאה דורש נאה מקיים.

ר' שמואל היה לא רק היה נאה דורש אלא גם נאה מקיים, ידו הייתה פתוחה לכל דבר שבצדקה ובייחוד לענייני ארץ ישראל. כשהיו באים לבקש שימליץ בפני קהילתו לתרום דבר שבצדקה, רגיל היה הוא עצמו להרים ראשון תרומה נכבדה כאחד מעשירי העיר ולרשום את סכום תרומתו על גיליון למען יראו בני קהילתו וכן יעשו.

כשראו פרנסי ביאליסטוק שרבם מפזר את רוב שכרו לצדקה ולצורכי ישוב ארץ ישראל, ואין משכורתו מספקת כדי מחייתו , החליטו להוסיף על שכרו.
נכנס אליו פרנס הקהילה ובישר לו על כך.
"והדיינים והשוחטים והמנקרים ויתר משרתי הציבור – האם גם להם אתם מוסיפים על שכרם ? "שאל ר' שמואל. לא, רבנו – השיב הפרנס , קופת הקהל אינה עשירה כל כך כדי להגדיל את משכורתם של "כלי הקודש".
אם כן אמר ר' שמואל גם אני אינני רוצה בתוספת על משכורתי…

בין ארגנטינה לארץ ישראל.

הברון הירש , אחד מעשירי היהודים בגרמניה שצרת היהודים ברוסיה נגעה ללבו
פרסם ברבים, כי החליט להקציב סכומי כסף גדולים מאוד למען התיישבות יהודים בארגנטינה. הרב מוהליבר מיהר לנסוע אליו כדי להשפיע עליו להקדיש לפחות חלק מהכסף הזה למען ישוב ארץ ישראל.
ההצלחה לא האירה לו פנים, אחרי עיכובים ודחיות ארוכות ענה הברון, כי הוא ישלח שליח מיוחד לארץ ישראל כדי לברר את המצב, ורק אחר כך יחליט אם לעשות דבר מה למען ישוב ארץ ישראל.
בעקבות זאת התכנסו בווארשה בראשית תרנ"א כמה מחשובי העסקנים של חובבי ציון בראשות הרב מוהליבר לפגישה עם נציגו של הברון הירש, הלה ניסה להשפיע על הנוכחים לתמוך בהגירת יהודים לארגנטינה והתיישבותם שם. על אותה פגישה מספר מנחם אוסישקין:

"וזוכר אני את הערב הגדול הזה שנמשך משמונה עד שלוש אחרי חצות הלילה. היינו במצב רוח מדוכא , אין תקווה, אין זיק של אור . והזקן אשכנזי מנכבדי וורשה ונציגו של הברון הירש עומד ומצדד בישובה של ארגנטינה. "הכול יש פה – ארץ רחבת ידיים, הסכמה של הממשלות ארגנטינה- לכניסה , ורוסיה – ליציאה . והעיקר מאות מליוני שקלי כסף במזומנים…

והנה קם הזקן שבחבורה הרב מוהליבר ובקול נמוך אבל חזק ואמיץ, דיבר כשעה תמימה זה היה כבר אחרי חצי הלילה והוא ניחם את כולנו לבלי להתייאש ולא לאבד את תקוותנו." נצח ישראל לא ישקר קרא הרב מתוך עומק ליבו נסבול ונשאר נאמנים לארצנו. בל נלך אחרי אור מתעה! הרוח חזק מהחומר לפרוטות הדל יש כוח מעשי מאשר למיליונים של הברון!
ואל נציגו של הברון אמר:
"אמור נא לברון שאנו מאחלים לו בריאות אריכות ימים והצלחה בכל מעשי ידיו אבל אנחנו נלך לציון".

לאחר פטירתו של הברון הירש בשנת תרנ"ז עשה הרב מוהליבר מאמצים גדולים להטות את מנהלי החברה להתיישבות (יק"א) שהקים, לראות בהתיישבות היהודית בארץ ישראל את אחת ממטרותיה העיקריות. בהתכתבות בנושא זה שהיה בין הרב מוהליבר לבין מנהל יק"א טען כלפיו האחרון : "אנחנו רוצים לברוא יהודים בני המאה העשרים ואתם בפלשתינה שלכם תבראו בוודאי בני המאה השתים עשרה…"

ענה לו הרב מוהליבר "טעית ! אנחנו רוצים לברוא בארץ ישראל שלנו לא בני המאה העשרים, ולא בני המאה השתים עשרה ,אלא יהודים מטיפוס אחר לגמרי. יהודים שמצד אחד יהיו בני המאה השלושים, אבל מצד שני יהיו מבני התקופות שקדמו לכל ספירת "המאות" , יהודים מתקופת הנביאים והחשמונאים.

אכן למרות עמידה זו של מנהל החברה נשאו מאמציו של הרב מוהליבר פרי בסופו של דבר, ולאט לאט החלה יק"א בהושטת עזרה גם למושבות שבארץ ישראל.

אגודות להתיישבות בארץ ישראל.

לשם פתרון בעיית יהודי רוסיה אשר רבבות מהם נדדו כפליטים במקומות שונים, קמו אגודות רבות בעיקר של בני נוער אשר טענו שהיציאה המבוהלת מרוסיה לא צריכה ליצור פזורה חדשה, " כשיות נדחות לכל עבר". במקום זה "נחוץ לבקש ולתור לכל הנודדים מקום מיוחד ובודד אי ששם יתאספו יחד חברים עד כי ברבות הימים יהיו כל הליכות המדינה חוקיה והתנהגותה בידי העברים לבדם ועל פיהם יהיו נחתכים "- כפי שנוסח בתעודת החברה "קיבוץ נידחי ישראל", שנוסדה במינסק בראשית 1882 (תרמ"ב).

רעיון ההתיישבות בארץ ישראל וקיבוץ נידחי ישראל בתוכה היה הבסיס לכל אגודות חובבי ציון שקמו אז ברוסיה ובהן גם של אגודת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה) אשר חבריה קמו ועלו לארץ ישראל בשנת תרמ"ב 1882.

הרב שמואל מוהליבר נרתם אז בכל חום לבו וכוחות נפשו לפעולה למען פליטי היהודים וישובם בארץ ישראל. הוא נסע למרכזי הפליטים, והשתדל להשפיע על נדבי היהודים בארצות המערב שטיפלו בפליטים להטות את זרם ההגירה לארץ ישראל.

בשובו החל לפעול בין גדולי הרבנים למען הצטרפותם לרעיון שיבת ציון. חלק מרבנים אלה חתמו יחד איתו על " קול קורא" שבו נאמר בין השאר … "אך אם ראוי ונכון לבקש מפלט לנודדים ונענים המוכים והלוקים דרך אחת היא לעלות אל ארצנו
הקדושה, אבל לא בחיפזון ולא בבהלה כי אם בדעת וחשבון. לזאת הנכון מאוד אשר בכל עיר יעשו להם אגודות ובכל אגודה יהיו לא פחות מעשרה אנשים… יקנו קרקע ויבנו בתים ויכינו כלי מחרשה ושורים ופרות וצאן … ואז יעלו לציון ברינה…
ויהיה אם יצו ה' את דברו ויצליח לנו את הדרך הזאת יהיה זה לבית מנוס אם חס ושלום תקום צרה, וזכות ארצנו הקדושה תעמוד לנו, שלא נדע מהיום עוד מכל צרה וישכון ישראל לבטח אמן".
כאשר נתכנסו נציגי כל אגודות "חובבי ציון לוועידה הכללית היום י"ח חשוון תרמ"ה בעיר קטוביץ, היה הרב שמואל מוהליבר אחד מראשי המדברים והמארגנים.

הוגה דעות ומדינאי.

רעיון חיבת ציון וישוב ארץ ישראל היה ראש מאוויו ותמצית חייו של הרב שמואל מוהליבר. הוא האמין שהעבודה למען ישוב ארץ ישראל היא עניין כלל ישראלי משותף לכל חלקי האומה ,בפעולה משותפת של משכילים חילונים ורבנים חרדים,
להגשמת מטרה נעלה זו ראה בסיס איתן לאחדות האומה.

מצד אחד, השתדל לפעול בכל כוחו והשפעתו על המנהיגים החילוניים של חובבי ציון, למנוע כל פגיעה בדת ובקודשי ישראל , בתנועת חיבת ציון ובמושבות בארץ ישראל. ומצד שני, עשה מאמצים לקרב לרעיון חיבת ציון את גדולי הרבנים ואת המוני בית ישראל החרדים לדבר ה' ,בכדי שיגבירו את הכוח הדתי בתוך מחנה חובבי ציון.

אחד העינינים ששימשו נושא לדיון ולוויכוח בין החלק הדתי, לבין החלק החילוני של הנהגת חובבי ציון, הייתה התנהגותם של הבילו"ים תושבי גדרה. הללו שהיו אז סטודנטים צעירים נחשדו שאינם מקפידים על שמירת מצוות הביל ו"ים היו אהובים וחביבים ביותר על ההנהגה החילונית של חובבי ציון, לכן הקציבו למושבתם גדרה את רוב הכספים שעמדו לרשותם .
הרב מוהליבר וחבריו דרשו לתבוע מהביל ו"ים שלא לפגוע בקודשי ישראל , הם חששו שאם אמנם אורח חייהם יהיה בניגוד לתורה יגרום פרסום הדבר בתפוצות ישראל להסתייגות של החרדים מתמיכה ביישוב ארץ ישראל.

גם ד"ר פינסקר הכיר בצדקת דרישה זו והודיע לנצי"ב מוולוז'ין "אין אני מסופק אפילו רגע אחד, כי אחינו המתיישבים בארץ צריכים להיות נאמנים עם ה' ועם תורתו הקדושה".
עם זאת תבעו הרב מוהליבר וחבריו, שהנהגת חיבת ציון תקדיש יותר תשומת לב ותמיכה למושבות פתח תקווה ויסוד המעלה שתושביהן היו יראי שמים ומקפידים על שמירת המצוות.

נסיעתו לארץ ישראל

מראשית יסודן פעלו אגודות חובבי-ציון בסתר ובחשאי,מחשש פגיעתה של ממשלת הרשע של הצאר הרוסי.כמה מעסקניה החשובים של תנועת חיבת-ציון השתדלו להשיג את רשיון הממשלה הרוסית לפעולותיה,בתקווה שרשיון כזה ייתן אפשרות להרחבת הפעולה והגברתה. רשיון כזה הושג באמצע שנת תר"ן ובעקבותיו זומנה באודסה ועידה רשמית של חובבי ציון.
הרב מוהליבר נתכבד בוועידה זו בכבוד רב מצד כל המשתתפים בה, אחת מהחלטותיה של הוועידה הייתה לשגר לארץ ישראל משלחת מיוחדת לבדיקת המצב במושבות ואפשרויות ההתיישבות בה, הרב מוהליבר נבחר לעמוד בראש המשלחת.

באייר תר"ן הפליגה המשלחת מנמל אודסה בדרכה לארץ ישראל .מנחם אוסישקין שהיה סטודנט צעיר בראשית דרכו הציבורית, מתאר את הפרידה מהמשלחת במילים נרגשות: "אנחנו כולנו ליוונו אותם אל האוניה ,ואני לעולם לא אשכח את פרצופו המזהיר של הרב הגדול הזקן הזה כשישב על סיפון האוניה ודמעות זולגות מעיניו וקורא מתוך חדווה פנימית "אני נוסע לארץ ישראל" את כל אחד ואחד מהנפרדים ברך בלחיצת יד ובברכה מיוחדת ועל ראשי שם את ידיו ובהתלהבות מיוחדת קרא
" הנני מברך אותך להישאר תקיף בדעתך להתיישב ולעבוד כרוחך בארצנו". ברגש קודש עזבתי את האוניה ולעולם לא אשכח את הברכה הזאת".

מיד עם בואו של הרב מוהליבר שם את פניו ירושליימה, ועשה בה את השבת הראשונה בארץ. יקירי ירושלים ורבניה כיבדוהו כבוד גדול ,רבים מהם התכנסו להתפלל עם האורח החשוב בחגיגיות ובהתרוממות רוח בביהכ"נ "החורבה" על פי הזמנתו של הרב שמואל סלנט רבה של ירושלים. הרב מוהליבר נתן דרשה שהקסימה את כל השומעים.

עד לאחר חג השבועות שהה בירושלים ועמד על בעיותיו של הישוב היהודי בה , לאחר מכן יצא לביקור יסודי במושבות פתח תקווה, ראשון לציון, נס ציונה, עקרון ,גדרה וזיכרון יעקב. כיוון שנוכח לדעת שמתח ורוגז שוררים בין פקידי הברון השתדל בכל מאודו להשכין שלום בניהם ולהביא את שני הצדדים להבנה הדדית משותפת.

הוא הביע הערכה רבה לחריצותם יושרם וצדיקותם של איכרי המושבות, והעיד עליהם כי הם שומרי תורה ומצוות ואין בהם מישהו שיחלל שבת או יעשה עבירות בפרהסיא.
הוא היה מעודד מאוד מהתקדמות הישוב בארץ ישראל, וראה אצבע אלוקים בכל מה שנעשה ע"י הנדיב הברון רוטשילד.

הרב מוהליבר חיווה את דעתו בדו"ח גם לגבי השאלות המדיניות והכלכליות כגון:

· השולטן התורכי לא ימנע התיישבות יהודית בארץ ישראל כי היא גורמת להתפתחות הארץ.
· ישנן אדמות טובות לרכישה ורבים הקופצים עליהן ,לכן מוטב שחובבי ציון יזדרזו ברכישת הקרקעות.
· ההתיישבות צריכה להיות מאורגנת ומסודרת ויש כוונה לכך, שתיעשה בשלבים ותוך הכנה מדוקדקת יש למתיישבים סיכויים להתפרנס בכבוד ממשקיהם.
· הברון רוטשילד ימשיך לתמוך במושבות הקיימות ויקבל תחת חסותו מושבות חדשות.
· יהודי ירושלים " יראים ושלמים ומופלגים גדולים בתורה צנועים ומתונים" חשוב לעודד את תושבי ירושלים, ללמוד אומנות ולעסוק במלאכה ובמסחר.
· חסרון גדול שאינם לומדים את השפות הערבית והצרפתית שהן הכרחיות בארץ הקודש, כי ההמון מדבר ערבית וגדולי הממשלה צרפתית.

אולם התקוות הגדולות לא התממשו, נהפוך הוא – באה אכזבה קשה:
· השלטונות התורכיים הצרו את צעדי הישוב וגזרו על הפסקת העלייה.
· רשיון השלטונות הרוסיים לועד האודסאי של חובבי ציון הגביל אותו מאוד בפעולתו כי הוא חייב להצטמצם עפ"י תנאי הרשיון כ – "ועד תמיכה ליהודים עובדי אדמה ואומנים בפלשתינה".

· הועד לא היה רשאי לנהל פעולות תעמולה והסברה לרעיון התחייה הלאומית ושיבת ציון. כמה מפעולותיהם של חובבי ציון נכשלו וכסף רב ירד לטמיון.
· ד"ר פי נסקר מנהיגה של תנועת חיבת ציון נפטר.
· ההתנגדות לחיבת ציון בחוגי החרדים, מצד אחד ובחוגי המשכילים מצד שני – גברה והלכה .והשתררה אווירת ייאוש ורפיון.
· גם בעקבות מאמריו של אחד העם " אמת מארץ ישראל" שבהם מתח ביקורת קשה על כל מעשי ההתיישבות בארץ ועל הנהגת חובבי ציון, נתערערה בלב רבים האמונה בצדקת דרכם ומעשיהם של חובבי ציון

הרב מוהליבר וכמה עסקנים נוספים יזמו אסיפה מיוחדת לדיון במצב,
באסיפה זו שהתקיימה ב דרוזגניק באלול תרנ"ג, הוקם מרכז חדש לפעולה ענפה בין כל שדרות הציבור היהודי להתחלת רעיונה ומפעלה של תנועת חיבת ציון.
מרכז זה נקרא " מרכז רוחני" ומטרתו לבקש אמצעים, לחזק ידים רפות ולעורר חיבת ציון בלב אחינו.
האיש שנמצא מתאים לעמוד בראש מרכז רוחני זה – ובקיצור "מזרחי" להצלת תנועת חיבת ציון היה לא אחר מאשר הרב שמואל מוהליבר

ואכן, באמצעות מרכז רוחני זה חידש הרב מוהליבר בתנופה רבה את פעולת ההסברה לרעיון חיבת ציון, בקרב הציבור היהודי על כל שכבותיו.

למרות הקשיים, הכישלונות והמכשולים הוסיף רעיון תחיית ישראל בארצו להקיף חלקים רבים של הציבור היהודי, מפעל ההתיישבות התקדם אט אט בבטחה,
היסודות הונחו והבניין החל לקום.

כעשר שנים לאחר מכן ,הקים הרב יעקב ריינס מפלגה דתית בתוך ההסתדרות הציונית מיסודו של בנימין זאב הרצל. כשחשבו הרב ריינס וחבריו על שם מתאים למפלגתם בחרו בשם מזרחי בכדי להדגיש את הקשר שבין מפלגתם לארגונו של המנהיג הגדול שקדם להם הרב שמואל מוהליבר.

כשפרסם בנימין זאב הרצל את ספרו "מדינת היהודים" ראה בו הרב מוהליבר ממשיך דרכה של חיבת ציון, ותמך בו מיד בכל לב. ד"ר הרצל ראה ברב מוהליבר את המנהיג הוותיק והמכובד של חובבי ציון ברוסיה, וקשר קשרים הדוקים עמו. הוא היה מעוניין שהרב מוהליבר יכבד את הקונגרס בהשתתפותו ושיגר אליו הזמנה מיוחדת זמן רב לפני קיום הקונגרס.

מלכתחילה, קווה הרב מוהליבר שיוכל להשתתף אישית בקונגרס, אך הדבר נבצר ממנו בגלל זקנותו ותשישותו . הוא שלח במקומו את נכדו והעביר על ידו מכתב לד"ר הרצל. הלה החשיב מאוד את המכתב הזה והורה לקוראו באוזני כל הבאים לקונגרס בעצרת הפתיחה באלול תרנ"ז, עם סיום קריאתו פרץ הקונגרס בתשואות רמות.

במכתב זה ביטא הרב מוהליבר את האני מאמין הציוני שלו ואפשר לראותו כצוואתו הרוחנית.

מה הם עיקרי הציונות של הרב מוהליבר.

א. המטרה הראשית של הקונגרס היא להשיג את הסכמת תורכיה ויתר המדינות הנוגעות בדבר לעליה יהודית לארץ ישראל ולהקמת ישוב יהודי בה.
ב. מנהיגי התנועה הציונית צריכים להיות אנשים מסורים למטרתנו בכל ליבם ונפשם ולא יסיחו דעתם ממנה.
ג. חייבת להיות אחדות, אחווה ושיתוף פעולה בין כל חלקי התנועה למרות הניגודים הקיימים ביניהם בעייני נים שבין אדם למקום.
ד. על הציונים לדעת ולהאמין כי ישוב ארץ ישראל היא אחת מהמצוות הגדולות ביותר השקולה כנגד כל התורה.
ה. יסוד חיבת ציון היא לנצור את התורה כולה כפי שהיא, מורשה לנו מדור דור בלי כל גירעון ותוספת … תורתנו שהיא מקור חיינו צריכה להיות יסוד תחייתנו בארץ אבותינו.
ו. אין לפגוע בקופת " החלוקה" שאנשי ירושלים מתפרנסים ממנה.
ז. יש להפיץ את הרעיון הציוני בכל תפוצות ישראל
ח. צריך להקים את האוצר הלאומי שישמש כמכשיר כספי של התנועה.
ט. טוב כי האסיפה תשלח מכתב תודה לנדיב הברון רוטשילד ולהביע לו רגשי תודות על פעולותיו הכבירות לישוב ארצנו. ראוי הוא האיש המורם מעם זה כי האסיפה הראשונה לחובבי ציון מכל הארצות תביע לו רגשותיה, רגשות כבוד ויקר.

בסוף דבריו הביע התנגדות גדולה לדעותיהם של כמה רבנים ממערב אירופה שטענו כאילו התנועה הלאומית סותרת את אמונתנו בביאת המשיח .לפי דעתם מתבטאת באמונה זו התקווה לשלום ולאחווה ביו העמים כשישראל נשאר בתוכם ומורה להם את דרכם.

על כן הכריז:

"לא כן הדבר , אמונתנו ותקוותנו היא מאז וגם עתה כי יבוא משיח צדקנו ויקבץ נידחי ישראל לארץ אבותינו, ותחת שהיינו נודדים בארצות זרים נעים ממקום למקום נשב בארצנו ונהיה לעם במלוא מובן המילה הזאת, ותחת שהיינו לחרפה ולשנינה בעיני העמים נהייה לכבוד ולתפארת ליושבי תבל זאת היא אמונתנו ותורתנו הנובעות מדברי נביאנו וחכמנו ז"ל ובהן מחזיק עמנו.

הרב מוהליבר סיים את מכתבו בדברי ברכה:

ה' יתברך ויתעלה שומר ישראל וגואלו יקיים את דברי נביאו (זכריה ח') : " כה אמר ה' הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים באמת ובצדקה"

ימים אחדים לפני פטירתו קיבל מכתב מהד"ר הרצל בדבר הבנק שהקונגרס החליט להקים כמכשיר כספי של התנועה הציונית, ד"ר הרצל ביקש מן הרב לפרסם ברבים פנייה לכל העם להשקיע כספים בבנק זה . הרב חיבר כרוז נלהב אל "כל אחינו החובבים את ציון באמת ועוסקים בישובה, להתאחד יחד לעבוד לטובת המפעל הזה.

יומיים לאחר חתימתו על כרוז זה בי"ט סיוון תרנ"ח – שבה רוחו אל בוראו.

לקט מקורות.

א. מטרת החברה

1. לזכות את אחינו בני ישראל באתרוגי ארץ ישראל:

זה שנים רבות אשר גדולי גאוננו יאסרו איסר את אתרוגי יוון ולמרות כל האיסורים והקולות הנשמעים בכל העולם על "ממזרי קורפו" (אי ליד יוון ששם גידלו את האתרוגים) נמצאים עוד רבים בתוכנו המשתמשים בהם. והסיבה היותר נכונה לזה היא מחסור האתרוגים בארץ הקודש, ולו היה לנו גן אתרוגים גדול נטוע על טוהרת הקודש כי אז יכולנו להספיק לכל בני הגולה.

2. תקנת הפועלים.
בגן זה אם נטע בארץ ישראל נתן עבודה ומחיה לאחינו הפועלים שכירי יום אשר בארץ הקודש, שמצבם נורא מאוד , מלבד זאת יביא הגן הכנסה רבה ותמידית לטובת הפועלים.

3. אחדות האומה:
בכל עבודתנו בהרעיון הקדוש משאת נפשנו, ישוב ארץ ישראל, עוד לא זכינו כי יהיה לקניין כל העם לכל מפלגותיו. ומטרתנו זאת תקרבנו ברב או במעט השתתפות בגן כללי זה. כי אם יש כמה אלפים מאחינו ידעו בנפשם כי להם חלק ונחלה בארץ הקודש – אילן אתרוג – אשר ממנו ייקחו לשמוח בחגיהם לפני ד' אלקיהם, אז עינהם תהיינה תמיד אל המקום הזה והוא יאחד לבותיהם לעבוד שכם אחד להרמת מצב עמנו וארצנו.

ב. תנאי החברה.

1. כל אחד מהחברים יזכה בארץ הקודש בעץ אתרוג ובאדמה אשר הוא נטוע עליה לערך ארבעה על ארבעה מטר מרובעים
2. כאשר יחל העץ לעשות פרי יקבל כל אחד מהחברים אתרוג מובחר אחד מהעץ שלו לחג הסוכות.
3. יתר הפירות אשר ישא העץ הם קודש להחברה, וטובת הפועלים ולטעת עצי פרי שונים בארץ הקודש להרחיב היישוב.
4. תשלום כל חבר שנים עשר רובל כסף בפעם אחת. ולאלה שקשה עליהם לתת את כל הכסף בפעם אחת יקלו לשלם לשיעורין בארבע פעמים.
5. הגן יעמוד תחת השגחת הוועד באודסה וחברו הנכבד הגאון רבי שמואל מוהליבר אב"ד דקהילת ביאליסטוק ותחת עד מיוחד והשגחת אחד הרבנים בארץ הקדושה.
6. החברה תקבל על עצמה לנטוע גם "אילנות זיכרון" אשר פריים יהיה קודש לטובת הפועלים.

גן האתרוגים בקיבוץ גן שמואל היום.

על הגאולה מתוך דברים שכתב
הרב שמואל מוהליבר בשנת תרל"ו.

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקיבצך מכל העמים וגו' והביאך ה' אלוקיך אל הארץ וגו' ומל ה' אלוקיך את לבבך וגו' (דברים ל' א-ו)
הכתובים הללו קשה להבין כפשוטם, דהא לפי המבואר בכתוב לא יקבצם ה' רק עד אשר ישובו אליו בכל לבבם ובכל נפשם, ואם כן מאחר שכבר שבו אליו בכל לבבם, למה צריכים עד שימול ה' את לבבם להשיבם אליו?

לעניות דעתי מרומז פה עניין נפלא בגאולה העתידה, אשר אנחנו מקווים לה. הנה ידוע כי בגאולה העתידה דעת הרבה מהגדולים ורוב ההמון שתהיה על דרך נס ופלא נעלה הרבה מדרכי הטבע. אמנם נמצאים גם כן מגדולי החכמים, אשר דעתם נוטה שהגאולה, או לכל הפחות התחלת הגאולה תהיה בדרך הטבע במבואר בירושלמי " מה אילת השחר מאיר קמעה קמעה וכו'"

ודעתי הקטנה גם כן נוטה לזה על פי מה שמצינו לחכמים ז"ל שני מאמרים רצופים בסנהדרין דף צ"ח עמוד א', לר' יהושע בן לוי רמי: כתיב "בעתה" וכתיב "אחישנה", זכו – אחישה, לא זכו – בעתה. עוד שם רבי יהושע בן לוי רמי : כתיב וארו עם ענני שמיא" , לא זכו – עני ורוכב על חמור.

והנה לפי עניות דעתי שני מאמרי ר' יהושע בן לוי נושאים עליהם חותם אחד והוא שמצינו הרבה כתובים שמורים, כי הגאולה תהיה במדרגה נמוכה ובדרך טבעי. לזה אמר שאם זכו – אחישנה. רוצה לומר אף שעל פי דרך הטבע לא יהיו ראויים לגאולה, אבל אנוכי אחישנה בדרך נס ופלא ותהיה באופן מאוד נעלה. אמנם אם לא זכו תהיה בעתה , רוצה לומר עפ"י דרך הטבע..

השם יתברך הבטיח לנו בתורתו וגם "בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" אם כן, אפוא תקוותנו לא תשוב ריקם שבאחרית הימים ניקח את עמדתנו לעם בפני עצמו בארצנו הקדושה, וזה יהיה בדרך הטבע כמו שראינו כי כבר האיר לנו קצה השחר, השגנו זכויות וחרות , וזהו אם לא זכו תהיה בעתה, רוצה לומר – שמעט מעט נתעלה מעלה עד שנשוב לארצנו.
והנה הגם שהגאולה תהיה בדרך הטבע, עם כל זה לא תהיה חלילה כדרך מקרה, כי אין מקרה בתבל, ומי מנהיג הטבע הלא רק ה' לבדו.
אבל על כל פנים היא צריכה להיות בדרך טבעי, והיינו – שאנחנו מצדנו כאשר נהיה מוכשרים לזה נשתדל לפני כל מלכי תבל ורוזני ארץ שיסכימו להיטיב עם עמנו תחת הצרות והמכאובים אשר הציקו אבותיהם לאבותינו.
…. החכמים , הרוזנים והשועים מעמנו, הראויים לעמוד בהיכל המלך הגבירים הגדולים אשר אין קץ לאוצרותם, אם ירצו בכל לבבם לעשות השתדלות בדרך הטבע הגדול הזה כפי יכולתם, לא יבצר מהם הדבר בעזרת ה' אלוקי ישראל וגואלם…

מטרת נסיעתי לארצנו הקדושה
מתוך מאמרו של הרב שמואל מוהליבר.

… מאמרי " מטרת נסיעתי לארץ הקדושה" רשמתיו בשובי מארץ הקדושה בהיותי באוניה על הים התיכון בחודש תמוז תר"ן.. בהיותי יושב באוניה בלב ים המרחפת על פני תהום, וגם רוחי מרחף אז על פני תהום רעיונות נשגבים וקדושים ויקרת הארץ ערש אבותינו אשר תמול חיבקתי את עפרה, בכיתי על חורבנה ועלזתי על אשר זיכני ה' לראות בראשית בניינה עריה ואחוזותיה, מטעי כרמיה, חוצותיה ופרדסיה אשר קמו ונתייסדו בשנים האחרונות..

והנה במעלת הישיבה בארץ נשתוו בעלי תלמוד עם בעלי המדרש ז"ל והוא אמרם ז"ל בכתובות דף ק"י עמוד ב' : לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.

כוונת ראשית דבריהם "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי אלילים" רוצה לומר ועל ידי זה פורק ממנו עול תורה ומצוות ואל ידור בחוץ לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, רוצה לומר ועל ידי זה ישמור התורה והמצוות בשלמות. וכן אמרו במדרש ילקוט דברים אלו בסגנון אחר : " בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה , אמר הקב"ה הלוואי יהיו בני עמי בארץ ישראל אף על פי שמטמאין אותה".

והנה כמעט כל הפוסקים, ולכל הפחות רובם ככולם, הסכימו שגם בזמננו חיוב העלייה לארץ ישראל במקומו עומד. ומה מאוד נפלאתי על כמה מגדולי עמנו המופלגים בתורה וחסידות שהתנגדו לעיקר ישוב ארץ הקודש על ידי קניית שדות וכרמים ולהושיב עליהם איכרי ישראל, באמרם כי האיכרים ובפרט הצעירים לימים אינם שומרי תורה ומצוות, כי לו היו דברים כנים, הנה כבר כתבנו שהקב"ה רוצה שישבו בניו בארצם אעפ"י שלא ישמרו את התורה כראוי ממה שישבו בחוץ לארץ וישמרוה כראוי.

אמנם אחרי שזיכני ה' והייתי בארץ הקודש בעצמי וביקרתי בעצמי את רוב המושבות ורבם ככולם כמעט הנני אומר בפה מלא כי כל מה שדיברו עליהם בפריצות מעשיהם היא דיבת שווא ושקר יש מהם הרבה צדיקים באמת כי זכו ליישב בארץ הקודש ולשמור המצוות התלויות בארץ וליהנות מיגיע כפיהם ממש בלי כל הונאה או תרמית וגם לעסוק בתורה ובמצוות.

האמנם כי עיקר מעלת הישיבה בארץ היא כאשר הישיבה בארץ גורמת ישוב הארץ והיא המעלה השניה שחשבנו אבל היא העיקרית כי הישיבה בארץ לבד זולת העסק ביישובה לא תתחשב למצווה גדולה כל כך דהנה הרמב"ן ז"ל בספר המצוות שלפי דעתו שכחם הרמב"ם ז"ל לחשבם, חשב גם כן מצוות ישיבת הארץ וישובה..

והנה מה שכתב הרמב"ן שהיא מצווה לדורות ואפילו בזמן הגלות לרשת את הארץ ולשבת בה כוונתו מבוארת שהירושה אינה על ידי מלחמה שאין אנחנו יכולים ולא רשאים ללחום בזמן הזה שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד באומות שאנחנו חוסים בצילם ושלא נעלה בחומה (כתובות קי"א) פירש רש"י ביד חזקה. ועל כן מצוות עשה של ירושה שנוהגת גם בזמן הזה אינה כי אם נשתדל לקנות את הארץ מיד בעליה וכל כברת ארץ שנקנה הננו מקימים המצווה של ירושה וגדולה מצווה זו מכל המצוות שבתורה ..

מדי דברי לא אוכל להתאפק מלדבר נגדה נא כל עמי : העוד לא תראו אצבע אלוקים בכל אשר קרה לנו? הן זה קרוב לעשר שנים אשר השקנו ה' כוס תרעלה ברוב מדינות אירופה ויקומו עלינו בני בלי שם (אנטישמיים) ברדיפות ועלילות שונות ויש אשר הרעו לנו בפועל. והנה בעת אשר כיסה חושך ארץ וערפל לאומים, לפתע בא לנו אור המאיר ממערב והעיר ממזרח צדק וקול קורא : שובו בנים לגבולכם והשליכו אלילי כספיכם ואלילי זהבכם ובאו חסו בצלי בארץ אבותיכם אחזו איש איש אתו ומחרשתו ועדרו בלא לב ולב כי כל טוב הארץ לפניכם.

והנה במשך שש שנים קמו מעפר ערים וכפרים, בארות ועדרים, השדות מלאות חיטים ושעורים ענבים וגפנים מכסים כל ההרים ארבע עשרה מושבות נתייסדו במשך זה ובם יעבדו יותר משלושת אלפים מאחינו.
וירושלים השוממה והחרבה מקדם חידשה כנשר נעוריה ומחוץ לחומת ירושלים הישנה נתווספו בה רחובות ישרות ומהודרות ובהן נבנו בתים למאות ובקרוב עוד אלפים יגיעו .
האם אין זה אות ומופת כי זכר ה' את עמו ואת ארצו ולא מאס בירושלים עיר קדשו וכל אשר הכינו מידו הייתה זאת לנו לטובתנו להעלותנו למרומי הר ציון?

עיקר הדבר וחתימת מאמרי היא שכל אחד האוהב שערי ציון וירושלים באמת לא יסתפק המחשבה בלבד אבל יעשה ויפעל בגופו ובממונו אז יצליח ה' לנו במפעלינו והארץ החרבה והשוממה תיהפך לגן ה' והעיר הבזויה והשפלה תהיה לכבוד ולתפארת. אמן..

מתוך מכתבו של הרב מוהליבר אל מנחם אוסישקין.
מיום כ"ז סיוון תרנ"ז.

מכתבו היקר קיבלתי ורב תודות לכבודו כן על הידיעות וכן על פרשת השלום אשר הביא לי בשם האיש המצוין ומאוד נעלה הד"ר הרצל.
ומטוב לב כבודו להשיב לו בשמי שלום באהבה רבה מעומק לבי. והנני מחבק אותו מרחוק על פעולותיו הגדולות אשר אקווה כי הוא ורעיו הגדולים לא ינומו ולא ישקטו עד אשר ירימו את כבוד ישראל בגויים ליישב שאנן על נחלתו וה' אלוקי ישראל יהיה בעזרם.
מאוד היה ברצוני להיות באספתו בלונדון, אבל זקנתי ונחלשתי עד מאוד וכמעט מהנמנע לפני לנסוע נסיעה רחוקה כזאת בעצמי..

מתוך מכתבו של הרב מוהליבר אל הקונגרס הציוני הראשון.

כבוד אחי ואדוני הנעלים רמי המעלה, ראשי עם סגולה, בני ציון היקרים יחיו לנצח!
כוחי החלש לא נתנני בשום אופן לבוא בעצי לבוא לקול קריאתכם והנני שולח במקומי את נכדי הנכבד נרו יאיר לאות כי לבבי אתכם ומעמקי לבבי ונפשי אתפלל לה' אלוהי השמים:

אנא ה' היה עם פיפיות שליחי עמך בית ישראל הורם מה שיאמרו הבינם מה שידברו ולא ייכשלו בלשונם חלילה להוציא דברים נגד תורתנו הקדושה או נגד הממשלות ירום הודן. תמכם וסעדם למען יוכלו להוציא מחשבתם הטובה לאורה, תנה אותם לחן ולחסד בעיני המלכים הרוזנים והשרים אשר יעמדו לפניהם לבקש רחמים על עמך ועל ארצך .תנה נא בלב כל ישראל רוח חדשה ואהבה גדולה לעמם ולארצם האומללים אמן.

קיבוץ- גן שמואל.

צפונית לחדרה שוכן קיבוץ גדול ושמו גן שמואל על שם הרב שמואל מוהליבר הכינוי גן אינו מליצה כי אם גן ממש. גן שקדם לישוב, גן שאת נטיעתו הגה ויזם הרב שמואל מוהליבר כיוון שהרעיון הטמון בגן זה מבטא מאין כמוהו את טיבו ומהותו של האיש שעל שמו נקרא הגן.

באלול תרנ"ג 1893 זימן הרב שמואל מוהליבר אסיפה חשאית של עסקנים חובבי ציון באחת מערי רוסיה בכדי לדון בדרכים להגברת התעמולה לרעיון ישוב ארץ ישראל, בקרב המוני בית ישראל ושיתופם בבניין הארץ לפי הצעתו של הרב מוהליבר הוחלט באסיפה זו שלהמוני בית ישראל יהיה חלק בו.

תוקם חברה יהודית ציבורית שתנהל את כל ענייני הגן.
המטרה הראשונה הייתה שבכל תפוצות הגולה יקיימו בחג הסוכות את מצוות הברכה על ארבעת המינים באתרוג שצמח בארץ ישראל שכן באותם ימים עדיין לא יכלה ארץ ישראל לספק את הכמות הנחוצה של אתרוגים והיהודים היו משתמשים באתרוגים שגדלו באיי קורפו שליד יוון. כשרותם של אתרוגים אלו היה מוטלת בספק. כן הותקנו תקנות נוספות באותה אסיפה.

כמחצית השנה לאחר האסיפה מלאו לרב מוהליבר שבעים שנה וחובבי ציון שבכל העולם החליטו לחוג מאורע זה בפאר והדר כתשורה לבעל היובל הוסכם על דעת כולם לקרוא את גן האתרוגים על שמו – גן שמואל.
לאחר זמן הועבר הגן וכל שטחי הקרקע שבסביבתו לרשות הקרן הקיימת לישראל וכאן הוקם הקיבוץ הנושא את השם עד היום "גן שמואל."

קיבוץ גן שמואל מן האוויר.

הרב שמואל מוהליבר זצ"ל.
סיכום.
מגדולי רבני רוסיה מראשי חיבת ציון ומאבות הציונות הדתית. למד והוסמך לרבנות בישיבת וולוזין ב,1843 והחל עוסק במסחר עד להתמוטטות עסקיו ב-1848
ומאז פנה לרבנות והיה רב בעיירה סולובוקה.
מוהליבר נודע בצדקותו ובגדולתו בתורה ועמד בקשרי מכתבים בהלכה עם גדולי דורו. עם זאת הגה בספרי החקירה הדתית ובספרות העברית החדשה ועל פיהן הכיר את הזרמים החדשים ביהדות.

במאמריו ב "הלבנון" תבע לשתף פעולה עם המשכילים לטובת האומה וקרא לרבנים
" לאחד את התורה והחכמה בעוד מועד". כן קרא ליהודים שלא למאוס ב"מלאכת יד"

ב1873 השתתף באסיפת רבנים ועסקני המשכילים המתונים שכינס הברון י. גינצבורג בפטרבורג, והשתדל לקרב את שני הצדדים. מוהליבר נמשך לרעיון ישוב ארץ ישראל כבר לפני פרעות 1881( "הסופות בנגב") ומיד לאחריהן, יצא לברודי וללבוב לעשות למען הטיית זרם ההגירה לארץ ישראל.

יחד עם הרבנים י.ב. סולובצ'יק קרא לרבני רוסיה לייסד אגודות עלייה לארץ ישראל והיה בין המשפיעים על הברון רוטשילד לתמוך במושבות הראשונות ביוזמתו יסד הברון את עקרון, ובהשפעתו התיישבו יהודים מביאליסטוק בפתח תקווה.

באספת חובבי ציון בקטוביץ ב1884 היה מוהליבר נשיא הכבוד ב1888 הצטרף למתירים בתנאים מסוימים את עבודת האדמה בא"י בשנת השמיטה. מוהליבר ישב ראש באסיפת חובבי ציון בגרוסניק ובה נאבק על ההשפעה החרדית ותבע להפסיק את התמיכה באנשי גדרה ה"חופשיים" (הבילו"ים) ולהגבירה למתיישבי פתח תקווה.

בהשפעתו גם נבחרה מועצת רבנים להשגיח שעבודת ההתיישבות תיעשה ברוח המסורת. ב1890 היה הרב מוהליבר מראשי המדברים באסיפת היסוד של "החברה לעזרת יהודים איכרים ובעלי מלאכה בסוריה ובארץ ישראל".מיד לאחר האסיפה יצא הרב מוהליבר לביקור בארץ. ב1893 הקים הרב את "מרכז רוחני" (בקיצור "מזרחי") לתנועת חיבת ציון שינהל תעמולה לרעיון ישוב ארץ ישראל ברוח המסורת.

מרכז זה הכין את היסוד להתפתחות של תנועה לאומית-דתית מאורגנת בתוך ההסתדרות הציונית-תנועה שקיבלה אותו שם. הרב מוהליבר הגן בכוח סמכותו התורנית על בני המושבות מפני "הישוב הישן "ועם זאת השתדל לרכך את מלחמתם של בני הישוב החדש בשיטת החלוקה.עם קריאתו של הרצל הצטרף מוהליבר להסתדרות הציונית ושלח ברכתו לקונגרס הציוני הראשון ואף נבחר לראש המרכז הרוחני של ההסתדרות שהוציא "חוזרים" להדריך את הציונים בעבודתם. רוב כתבי היד של חיבוריו אבדו בעת הפרעות בביאליסטוק
ב1906. ושרידים יצאו לאור בשם "חוקרי הלכה"
על שמו נקרא קיבוץ "גן-שמאל" _צפונית מזרחית לחדרה)שנוסד מלכתחילה כגן לגידול אתרוגים לכבוד יום הולדתו ה70 .

.

בביליוגרפיה.

· האנציקלופדיה העברית.

· הרב שמואל מוהליבר מאת דוד שמש אגף החינוך הדתי.

· אתר האינטרנט דעת:www.daat.co.il

סיכום אישי.

בבואנו לסכם את עבודתנו ברצוננו לספר את השיקולים שהביאו אותנו בבחירתו המיוחדת של נושא עבודתנו –הרב שמואל מוהליבר זצ"ל.

בתקופה זו של מערכת בחירות סוערת במדינתנו נחשפים אנו למחלוקות בין דתיים וחילוניים, בין שמאל לימין ועוד כהנה וכהנה.

כתלמידות השייכות לזרם הלאומי הדתי מאוד כואב לנו שבארצנו הקטנטונת והנחמדת ישנם כל כך הרבה מחלוקות, כל כך הרבה מריבות שאין איש יודע כיצד תראה מדינתנו בעוד שנים מספר וכל זאת על מה בסה"כ….

אישיותו של הרב מוהליבר קסמה לנו מאוד, הן מבחינת הדברים שלהם הטיף במשך כל חייו בנושא של אחדות האומה, בעניין של תורה עם שילוב של עבודת כפיים. וכפי שכתבנו בתחילה האמין הרב שתורתנו הקדושה היא היסוד לבניין האומה שלנו בארצנו.

הרב בנועם הליכותיו הפשוט מייצג את היהודי שאותו היינו רוצות לראות היום במנהיגנו מבחינת "נאה דורש ונאה מקיים".
מנהיג שטובת הכלל בראש מעיניו וכל כולו אהבת הארץ.

לו רק היו שומעים בעצותיו של הרב מוהליבר, והיינו מקדימים את ההיסטוריה רק ב- 50 שנה הרי שהיינו מונעים את השמדתו של שליש מעמנו בשואה הנוראה שהתחולה מאוחר יותר, ואת זאת צפה הרב מוהליבר.
מערכת היחסים שהייתה לו עם הציבור שהשתייך לתנועת ההשכלה באותה תקופה צריכה לשמש לנו כדוגמה במערכת יחסים של חילוניים ודתיים.
לא לחינם הועלו עצמותיו של הרב מוהליבר לארצנו הקדושה ובשנת 1991 הובא לקבורה בארץ ישראל שעליה חלם והאמין שתקום.
הוא נטמן כאמור במזכרת בתיה.

הרב מוהליבר בעצם אם נעשה צדק היסטורי הוא הוא היה חוזה מדינת
היהודים ,על בנימין זאב הרצל נאמר שהוא היה חוזה מדינת
הישראלים. (הבדל משמעותי).

מי יתן ועיניהם של מנהיגנו יפקחו והשכל והבינה יחזרו אל האנשים ויבינו
כולם שרק על פי משנתם הסדורה של חכמנו ז"ל וממשיכי דרכם כמו הרב
שמואל מוהליבר יהיה עתיד טוב לנו, לילדנו ולכל עם ישראל באשר הוא נ
שם. אמן ואמן.

כל הזכויות שמורות ליצחק כהן itzhakitzhak@walla.co.il