שיקום נחלים:

בשיקום נחל יש כמה שלבים עיקריים:

הכרה ויזום- התעוררות המודעות הציבורית למצבו של הנחל ושיתוף גורם חיצוני פוטנציאלי כגון-קק"ל, משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה.

היגוי- ועדת ההיגוי אחראית למנות צוות לפרויקט שיתעסק בנושא התכנון, השפוט, הבצוע, הניהול והאחזקה.

פרוגראמה- הפרוגראמה היא הרעיון הראשוני לשיקום הנחל,בדרך-כלל מתבצעת על-ידי אדריכל נוף ומהנדס ניקוז.

תכנון ושיפוט- נועד לגיבוש תוכנית אב שתאושר על-ידי ועדת ההיגוי.

מימון- מציאת מקור מימון.

ביצוע- ביצוע השיקום.

מימשק- ניהול ותחזוקת הנחל והפרויקטים הקשורים בו.

מטרות שיקום נחלים:

* ניקוי המים,טיהורם והחזרתם לנחל האיתן.
* שמירה ושיקום של נוף,בתי גידול של החי והצומח בתחומי נחל.
* שמירה על תפקודם של הנחלים כמנקזים למניעת שיטפונות.

זיהום נחלים:

בישראל יש הרבה נחלים מזוהמים שמצבם הקשה הוא תוצאה של הזנחה בת עשרות שנים. בשנות ה-50 וה-60 השתמשו במי הנחלים לשתייה והשקיה וכמו כן הפכו הנחלים למקום להזרמת ביוב של שפכיים ביתיים,תעשייתיים,חקלאיים ו גם פסולת מוצקה כמוגזם חקלאי,צמיגים,פסולת בנין ועוד. לנחלים מוזרמים גם שפכים ממקור תעשייתי הכוללים מתכות כבדות ותרכובות כימיות רעילות ששקעו בקרקעית הנחלים ויצרו שכבה רעילה. הנחלים לא תוחזקו כראוי ולכן צמחייה רבה שסתמה את הנחלים הגבירה את הסחף וחלק מהנחלים לא היו מסוגלים להעביר זרימת שיטפונות בחורף.
שיקום הנחלים הפך לקשה מאוד בגלל ההזנחה הארוכה ותהליך השיקום הפך למבצע מורכב וממושך לפעמים של כ-25 שנה ודורש הוצאות כספיות גדולות.

קביעת דרגת העדיפות לשיקום נחל:

*המצב הנוכחי של הנחל- חומרת ההזנחה במידת הסיכון וההפרעה לסביבה מבחינה חזותית ובריאותית.
*חומרת האיום על הנחל- מידת הסכנה לקיומם של ערכי טבע ונוף בנחל עקב הזנחת הזיהום,בינוי,פיתוח עירוני,תעשיה וחקלאות וכל שינוי אחר ביעוד הקרקע.
*סיכויי הצלחה- נכונות הגורמים הקשורים לנחל להשתתף בשיקום ולקדם את חלקם,השתתפות יזמים,תקצוב,זמינות הקרקע,זימינות מים לנחלי איתן והשתלבותן של תוכניות להשבתם של צמחים ובעלי-חיים בפעילות השיקום.
*פוטנציאל הרווחה והתיירות בנחל המשוקם- דרישתה של האוכלוסייה לשטחי טבע ונוף,תרומת השיקום למודעות הסביבתית ולדימוי העצמי של הישובים באזור. תרומה כלכלית,יזמות,תעסוקה ותיירות,האטרקציות של האתר המשוקם וכושר הנשיאה של קבלת מבקרים באתר.

רשות נחל הקישון דואגת לפקח ולבדוק את המפעלים הסמוכים ואת הנחל על מנת לאתר מטרדים מהנחל, חריגות ממפעלי התעשייה ואירועים לא שיגרתים אחרים. במסגרת הפיקוח על הנחל הוכן דו"ח שסיפק מידע על התנהלות כל מפעל.

חיפה כימיקלים:
חיפה כימיקלים הוא מפעל לייצור דשן כימי, ידידותי לסביבה.
בסוף נובמבר 2001 הושלמה בניית מתקן הנטרול ושיקוע מוצקים וכלל מתכות, בניית המתקן היה חלק מטיפול יבשתי בשפכי המפעל. במהלך שנת 2002 עסק המפעל בשיפור נוהלי תחזוקה פנימיים. במפעל הותקנו עוד מספר מתקנים שונים על מנת להפחית ולבדוק את רמת הזיהום. למרות הניסיון להפחית את הזיהום בתאריך
ה-17/12/02 אירעה במפעל חיפה כימיקלים שריפה. את השריפה כיבו במיים וכיוון שהיה גשם במקביל החלה גלישה של שפכים למפעלים סמוכים והמיים המזוהמים הוזרמו לקישון באופן ישיר לאחר קבלת אישור מהרשויות המוסמכות. בעקבות אירוע זה נמדדו בין התאריכים 17-23/02 חריגות על פי דיווחי המפעל כמעט בכל הערכים.
התקשרו לחיפה כימיקלים לקבלת תגובה והם אמרו שהם עומדים בתקן וכשאלנו מה הם עושים למען איכות הסביבה הם התחמקו מתשובה ברורה ואמרו שתלוי איך מגדירים עזרה לאיכות הסביבה וגם לתת תשובות לאנשים זה עזרה לאיכות הסביבה. הם אמרו שאם
לא היה את הדשן הכימי שהם מייצרים האנשים לא היו יכולים לקבל מהאדמה את כל האוכל שהם צריכים ורוצים ולכן למרות שהמוצר שהם מייצרים מזהם הוא חיוני. עוד הוסיפו שכיום יש גדים בקישון וזה הוכחה לכך שזה חזק יותר מכל פרמטר של אמת מידה.
הם תחקרו אותנו ( שם, שם משפחה, ישוב בית ספר, כיתה). הם גם ביקשו שנשלח להם את העבודה באימייל או בדואר.

גדות ביוכימיה:
עד לשנת 1998 לא היה לגדות ביוכימיה מתקן לטיפול בשפכיו חוץ ממתקן בסיסי אחד. באותה שנה הוקם מתקן המטפל בזרם שפכי המתקן המוזרם למכון הטיהור של חיפה. בשנת 2000 ניבנו מתקני אגירה בנפח של 1,000 מ"ק. ביוני 2001 החלה בניית מתקן נוסף המיועד לטפל ולטהר את זרם השפכים המלוח הנזרם לנחל הקישון. מתקן זה היה צריך לעבוד כבר בקיץ 2001 על פי לוח הזמנים אליו התחייב המפעל איך לוח הזמנים נדחה עד סוף שנת 2001. המחצית הראשונה של 2002 חרג המפעל חריגה משמעותית בחומרים רבים. בסוף המחצית הראשונה של 2002 סיים המפעל את בניית המתקן המטפל במלחים המוזרמים לקישון. לאחר מכן דווח על הזרמת מי ביוב באיכות העומדת בתקן חוץ מזרחן. מפעל גדות שיפר במהלך שנת 2002 באופן הדרגתי את איכות מימיו המוזרמים לנחל הקישון חוץ מזרחן.

בתי הזיקוק
בתי הזיקוק ביצעו עם השנים פעולות שונות לצורך שיפור איכות השפכים על מנת לעמוד בדרישות החוק.
בשנת 1996 החל תכנון הרחבה בתוכנית טיפול השפכים שכלל הגדלת יכולת טיפול בשפכים והפעלת שלוש יחידות טיפול נוספות,בניית מתקנים שונים. בסוף שנת 2000 החל המפעל בפרויקט הקמת מתקן חדש שהחל לפעול במרץ 2002 והוא פועל על עיקרון של גידול ביולוגי.
לקראת סוף שנת 2001 הסתימה הקמת מיכל אגירה נוסף בנפח של 30,000 מ"ק במטרה לקלוט כמות גדולה יותר של מי סערה. איכות ההזרמה של המפעל נכון לשנת 2002 עומדת בכל הפרמטרים הנדרשים.
כמו כן הקיים המפעל מתקנים נוספים על מנת לשפר את איכות המים הספיקה של בתי הזיקוק
עלתה בכ-9.4% בעקבות הגשמים וצירוף של מי הביוב של מפעל גדיב.
גדיב:
מפעל גדיב נמצא בבעלות בתי הזיקוק בחיפה. בשנות ה-90 הוקם במפעל מתקן לטיפול בשפכים איך המתקן לא ענה על הציפיות והתברר כי יש צורך בשדרוג ושיפור ביצועיו. בנוסף הוקם מיכל אגירה בנפח 5,000 מ"ק. בשנת 2000 נוסף עוד מתקן אחד. בסוף שנת 2001 התברר כי המפעל לא נערך בזמן וכתוצאה מכך החליטו לא לחדש את הזרימה עד סיום השדרוג במתקנים. בתי הזיקוק שמפעל גדיב נמצא בבעלותם החליט לקלוט את מי הביוב של גדיב תוך התחייבות לעמוד בתקן שנקבע להם בכדי למנוע את סגירת המפעל.

דשנים:
המפעל מייצר דשנים שונים וחומריים כימיים. בשנים 96-97 חל צמצום של כ-75% בהיקף הפעילות במפעל בעקבות זה ירדה כמות שפכי המפעל ועומס המזהמים בהם. בשנת 1998-1999 הוקם מתקן לטיפולן במזהמים וצמצומם. פרויקטים כאלה המשיכו גם בשנת 2002-2001 והוקמו מתקנים נוספים להקטנת הזיהום. בשנת 2002 ירדה כמות ההזרמה הממוצעת לנחל קישון בכ-22% אך למרות זאת במהלך שנת 2002 דיווח מפעל דשנים על חריגות נקודתיות.
בארה"ב בשנת 1975 הוצא למפעל דשנים שהזרים לקישון שפכים עם חומציות גבוהה מאוד צו המורה להוריד את החומציות בשפכים. במשך 20 שנה התעלם המפעל מהצו ובעקבות תלונה של עמותת אדם טבע ודין ב-1995 החלו לחפש פיתרון. בשנת 1999 הותקן מתקן טיהור. חישבו את הרווח הנקי של המפעל בזמן ההתעלמות מהצו וזה יצא בסך של 21 מליון דולר!
יש חוק שקובע "המעכיר או מזהם מי מעיין, מיכל, מאגר או מי מקום טהור או עושה אותם פחות מתאימים למטרה שהם משמשים לה כרגיל דינו 3 שנים". תיקונים לחוק קבעו קנסות ברמות שונות.
התקשרנו למפעל לתגובה והם מסרו שהם עומדים בתקן ושהם פועלים נרבה למען איכות הסביבה כמו ניטור שפכים וצמצום פליטת זיהום לאוויר ושהם תחת מעקב של המון חברות כמו: ים וחופים, המשרד לאיכות הסביבה, הקישון וכו'.

כרמל אולפינים:
בשנת 2001 בוצע פרויקט בכרמל אולפינים שכלל שינוי מיכלי אגירה. מיכל אחד בנפח 3,000 מ"ק, והשני 6,000 מ"ק. בעקבות בדיקה בשטח הועלה חשש שהמפעל לא יעמוד בדרישות ולכן הוקם עוד מסנן בתקווה שיאפשר למפעל לעמוד בתקני ההזרמה. כיום המפעל משתדל לא להזרים מי ביוב לקישון, כאשר זה מעל לתקן המפעל אוגר את מי הביוב במיכל האגירה עד שיהיו בתקן ורק אז הם מזרימים אותם לנחל. למרות זאת בשנת 2002 דיווח המפעל על חריגות מסוימות. ב-11/7/02 נודע על תקלה בדוגם האוטומטי שבגללה הפסיק המפעל את ההזרמה של מי הביוב לנחל והתחיל לאגור אותם. ב-14/7/02 נערך סיור במפעל ונמצא שהדוגם האוטומטי אינו עובד ולכן המפעל המשיך לאגור את מי הביוב ולא הזרים אותם לנחל.
פנינו לכרמל אולפינים וכאשר שאלנו אותם אם הם עומדים בתקן הם אמרו שרוב הזמן הם עומדים בו. לגבי פעילות למען איכות הסביבה הם אמרו שהם פועלים והם מוסמכים לתקן ניהול סביבתי. יש להם מערכת שמבקרת את איכות הסביבה ואמרו שבכדי שיהיה ניתן להפחית את כמות הזיהום אפשר להשקיע, לשים לב, לחנך ולהוסיף עוד תקנים.

ראשות נחל הקישון פועלת במשך שמונה שנים משנת 1996. מאז הקמתה היא מבצעת פעולות להפסקת הזיהום בקישון. מניעת זיהום מי הנחל הוא תנאי הכרחי בשלב הראשון של שיקום הנחל.השיקום מתבצע בשיתוף פעולה עם גורמים מהמשרד לאיכות הסביבה על מנת לצמצם את הזרמת השפכים לנחל הציבה ראשות נחל הקישון דרישות ויעדים למפעלים המזהמים הכולל לוח זמנים ובדיקה יום-יומית לשם כך זקוקים לפקח שתפקידו הוא:
* סיור יומי לאורך נחל הקישון ויובליו ובדיקת כל השפכים המוזרמים אליו מהמפעלים.

* בדיקת מי הנחל.
* סיור במפעלים המזרימים שפכים לנחל ובדיקת איכות השפכים לפחות אחת לשבוע.
* לקיחת דגימה מהשפכים המוזרמים לקישון {נעשה בשיתוף המשרד לאיכות הסביבה, מספר פעמים בשנה}.
* לקיחת דגימה מהמפעל חיפה כימיקלים במהלך השבוע ובסופי השבוע.
*עריכת דו"חות על מצב הנחל.