הסיבות למסעי הצלב 3

מסע הצלב הראשון 5

מסע הצלב השני 6

מסע הצלב השלישי 7

מסע הצלב הרביעי 8

מסע הצלב החמישי 9

מסע הצלב השישי 10

מסעות צלב אחרים 11

היהודים במסעות הצלב 12

סיכום 13

טבלת סיכום – מסעי הצלב 14

ציון 16

ביבליוגרפיה 17

מהם מסעי הצלב

השם מסע הצלב בא מסמל הצלב שהיו המשתתפים תופרים על בגדיהם כשהצטרפו למסע. היסטוריונים טוענים שרעיון מסע הצלב כאידיאולוגיה בא מאוחר יותר, בתחילה היתה זו עליה לרגל לירושלים ואחר כך הפכה למסע שמוביל רעיון.

מסעות הצלב הם סדרת קרבות שחלו בין המאה ה-11 למאה ה-13.
במסעות הללו השתתפו המוסלמים שנלחמו בצלבנים (הנוצרים).
כיום הכינוי "מסע הצלב" מיוחס למלחמה הנלחמת מסיבות דתיות.
'מסעות הצלב' לא נקראו כך ע"י משתתפיהם אלא שם זה התפתח לאחר מכן מסמל הצלב אותו משתתפי המסע תפרו על בגדיהם.

הסיבות למסעי הצלב היו רבות: באירופה של המאה ה11-
החלו אנשים רבים לחזור בתשובה ולחדש את פני הכנסייה. את אנשים אלו הובילו בעיקר הנזירים.
יחד עם זאת החלה עליה לרגל למקומות קדושים כמו ארץ ישראל הכוללת בתוכה את כנסיית הקבר הקדוש. העלייה לרגל באירופה היתה גדולה מאוד ורבים מהעולים לרגל התארגנו בקבוצות ועלו לארץ ישראל.
בנוסף לכך לאנשים רבים היה צורך במסע זה-
באירופה נוצר בזמן זה עודף אוכלוסין וחוסר מקום כך שמסעי הצלב היו דרך להגירה של אוכלוסיה זו ולכן אנשים רבים משם הצטרפו למסעות הצלב.
אבירי אירופה באותה התקופה היו מחוסרי עבודה משום שששר שלום באזורם והם רצו ללכת להגן על החלשים ולהגן על דתם כך שמסעי הצלב מילא את רצונם ותפקידם.
ערי איטליה, שפתחו ציי מסחר חפשו באותה עת בסיסים בנמלי המזרח של הים התיכון, כדי לפתח את המסחר עם ארצות המזרח. מסעות הצלב גרמו ליצירת בסיסים כאלו, ומשום כך קבלו מסעי הצלב את תמיכתם של ערים אלו.
ארץ ישראל נכבשה בשנת 1078 בידי התורכים הסלג'וקים, שהפריעו לנוצרים שעלו לרגל. בשנת 1095 פנה הקיסר הביזנטי וביקש עזרה מן מערב אירופה. הוא קווה, כי קבוצות אבירים מאירופה יבואו לעזור לו במלחמתו בסלג'וקים. לבקשתו הסכים האפיפיור אורבן השני. האפיפיור נצל את בקשת העזרה וביום האחרון של ועידת הכנסיה, פנה וביקש מהמאמינים לצאת ולעזור לנוצרים הביזנטיים ולשחרר את המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל בראשם ירושליים משלטון המוסלמים. האפיפיור קווה, שבדרך זו יקנה את לב העם וינצח במאבק על העליונות בעולם הנוצרי. האפיפיור הלהיב את שומעיו בתאורו על השפע כל טוב שמצפה להם בארץ ישראל וקבלת מקום בעולם הבא. זה הספיק כדי לרכוש את לבם של הנוצרים, אשר חיו בתנאים בלתי נסבלים.

מה שנשאר—->

החלה התעוררות דתית, אותה הובילה קבוצת נזירים, שקראה לחדש את פני הכנסייה ולחזור בתשובה. רעיון החזרה בתשובה שהעלו הנזירים נקשר גם בעליה לרגל למקומות הקדושים, בעיקר בארץ ישראל. לאחר זמן לא רב הפכה מצוות החזרה בתשובה למצווה שמביאה לכפרת עוונות, כלומר, שמכפרת על הדברים הרעים שעשית במשך השנה. העלייה לרגל באירופה היתה גדולה מאוד ורבים מהעולים לרגל התארגנו בקבוצות ועלו לארץ ישראל.

באותה תקופה נוצר באירופה עודף – אוכלוסין: התמעטות מקורות הפרנסה בכפרים הביאה לכך, שאנשים רבים היגרו לאזורים בלתי-מיושבים במזרח אירופה. מסעי הצלב היו עוד דרך להגירתה של אוכלוסיה זאת. לכן, אין פלא שהכפריים היו הראשונים שנענו למסעות הצלב.

האבירים, שהיוו את המעמד הלוחם של אירופה באותה תקופה, היו מחוסרי עבודה בגלל השתררות שלום באזורם. הם חפשו דרך למלא את יעודיהם – הגנה על החלש ומלחמה למען הדת. במסעי הצלב מצאו האבירים דרך למלא את תפקידם ויעודם.

ערי איטליה, שפתחו ציי מסחר חפשו באותה עת בסיסים בנמלי המזרח של הים התיכון, כדי לפתח את המסחר עם ארצות המזרח. מסעות הצלב גרמו ליצירת בסיסים כאלו, ומשום כך קבלו מסעי הצלב את תמיכתם של ערים אלו.

ארץ ישראל נכבשה בשנת 1078 בידי התורכים הסלג'וקים, שהפריעו לנוצרים שעלו לרגל. בשנת 1095 פנה הקיסר הביזנטי וביקש עזרה מן מערב אירופה. הוא קווה, כי קבוצות אבירים מאירופה יבואו לעזור לו במלחמתו בסלג'וקים. לבקשתו הסכים האפיפיור אורבן השני. האפיפיור נצל את בקשת העזרה וביום האחרון של ועידת הכנסיה, פנה וביקש מהמאמינים לצאת ולעזור לנוצרים הביזנטיים ולשחרר את המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל משלטון המוסלמים. האפיפיור קווה, שבדרך זו יקנה את לב העם וינצח במאבק על העליונות בעולם הנוצרי. האפיפיור הלהיב את שומעיו בתאורו על השפע כל טוב שמצפה להם בארץ ישראל וקבלת מקום בעולם הבא. זה הספיק כדי לרכוש את לבם של הנוצרים, אשר חיו בתנאים בלתי נסבלים.

התגובה לנאום אורבן השני היתה מפתיעה ביותר: באזורים שונים בצרפת ובגרמניה קמו אלפי איכרים ואבירים והחליטו לצאת למסע לארץ ישראל.
מנהיגים שונים עודדו אותם לצאת והם עזבו את כפריהם, התארגנו בחמישה מחנות שונים ויצאו דרומה. איכרים אלה השאירו הרס גדול במסעם כאשר שדדו כפרים שנקרו בדרכם. הם גם חוללו את המאורעות המכונים מאורעות תתנ"ו שהקורבן העיקרי במאורעות אלו היה העם היהודי. רק חלק קטן מאוד מכל המשתתפים שיצאו למסע זה הגיעו לקושטא, יעדם המקורי. הם נשלחו על ידי הקיסר הביזנטי למדבר להלחם בסלג'וקים ושם הם מצאו את מותם.
רוב משתתפי המסע היו אבירים, שהתארגנו בארבע מתוך חמש המחנות העיקריים, ונעו בדרכים שונות אל קושטא. באביב 1097 נפגשו המחנות בקושטא ומשם יצאו לאסיה הקטנה.
הם נלחמו בסלג'וקים בשני קרבות וניצחו. האירוע הצבאי הגדול של המסע היה מצור אנטיוכיה, שנכבשה רק לאחר שאחד ממפקדי צבאם בגד בהם ופתח את שעריה של אנטיוכיה. לאחר כמה מערכות נוספות בסוריה ובלבנון הגיעו הצלבנים למישור החוף בארץ ישראל. רוב הערים במישור החוף שיתפו פעולה עם הצלבנים ואפשרו לצלבנים להגיע לירושלים ללא הפרעה. המצור על ירושלים היה מלווה קשיים רבים וארך כחודש וחצי. ב15- ביולי 1099 הצליחו הצלבנים לפרוץ לעיר, תוך כדי התעללות בערבים וביהודים החיים בעיר. המסע הראשון הצליח בעיקר בזכות התלהבות המשתתפים בו, אך גם בגלל העובדה שהאזור שאליו נכנסו הצלבנים היה מפוצל מאוד והיה חסר בו שלטון מרכזי.
הסלג'וקים הודחו מהשלטון על הפטימים, שאם היו מגייסים כוחם לפני פריצת הצלבנים היו יכולים להדוף אותם.

נפילת הנסיכות הצלבנית אדסה בשנת 1144 בידי המושל הממלוכי זנגי ממוצול, הביאה לארגון מסע הצלב השני. האפיפיור אוגניוס השלישי קרא לכולם לצאת למסע הזה כדי "לתקוף את הכופרים ולשחרר את אלפי האחים הנתונים עתה בשבים". את התעמולה למסע זה ניהל והוביל ברנרד מקלרוו – מראשי הכנסיה באותה התקופה. בראש מסע זה עמדו שני מלכים – לואי השביעי מלך צרפת, וקונרד השלישי קיסר גרמניה, ואליהם הצטרפו אבירים מאנגליה וארצות מהשפלה. המחנות הגיעו לקושטא ויצאו ממנה בנפרד – המחנה הגרמני הפסיד הפסד מוחץ במלחמה נגד הסלג'וקים באסיה הקטנה, והמחנה של לואי, מלך צרפת, שבחר בדרך הארוכות, איבד אנשים רבים. השרידים שנשארו משתי המחנות לא תכננו לכבוש את אדסה, אלא החליטו לערוך מצור על דמשק. המצור נכשל והמסע עורר אכזבה גדולה באירופה.

מסע הצלב השלישי, שהיה הגדול ביותר מבין המסעות, אורגן אחרי נפילת ירושלים בידי צלאח א-דין (1187) בידי שלושה שליטים אירופיים : הקיסר הגרמני פרידריך ברברוסה, פיליפ אוגוסט – מלך צרפת, וריצ'רד לב-ארי – מלך אנגליה. המחנות יצאו לעכו, שנקבעה כנקודת מפגש. המצור על עכו החל במרץ ועכו נכנעה ב12- ביולי, 1191. המחנה של ריצ'רד האנגלי, שנותר לבדו (הקיסר הגרמני טבע בדרך וממחנהו הגיעו מעט מאוד אנשים) המשיך בשורה של קרבות מרים וקשים לאורך מישור החוף, ולאחר משא ומתן ארוך ומייגע הצליח לקבל מצלאח א-דין שרידים מירושלים ובכך איפשר, בעצם, את קיומה של ירושלים למשך 100 שנים נוספות.

מסע הצלב הרביעי נועד לחזק את הממלכה ששוקמה במסע הצלב השלישי, אולם המסע הרביעי נסתיים, לתדהמת אירופה הנוצרית, בכיבוש קושטא מידי קיסר ביזאנטיון וביסוד "הקיסרות הלטינית" בקושטא. יוזם המסע היה האפיפיור אינוצנטיוס השלישי וחילות הצלבנים. רוב חילות הצלבנים היו אבירים שבאו ממרכז צרפת, משאמפאן ומארצות השפלה. לתפקיד המפקד נבחר הרוזן בוניפאס. לאחר שהחילות התאספו בוונציה התברר שאין לצלבנים את הכסף שדרשו הוונציאנים כדי להעביר אותם אל המזרח (1202) ונציה, לבסוף, הסכימה להעביר את הגדודים, בתנאי שהגדודים יעזרו להם לכבוש את העיר זארה שבחוף דלמטיה. העיר הנוצרית נכבשה (24 בנובמבר 1202), למרות התנגדות האפיפיור. למחנה הצלבנים הגיע אלכסיוס, בנו של הקיסר איזאק השני אנגלוס, שב1195- הודח מכיסאו בביזאנטיון. אלכסיוס הציע לצלבנים כסף רב וגם את איחוד הכנסייה היונית עם הלטינית, וכל זאת תמורת החזרת השלטון לאביו.
הצלבנים, בברית עם הדוג'ה הוונציאני אנריקו דאנדולו, עשו מצור על קושטא (11 ביולי 1203). תושבי הבירה החזירו את איזאק השני ואלכסיוס בנו לשלטון. אבל אלכסיוס לא הצליח לאסוף את הסכומים שבטיח לצלבנים , ומפלגה אנטי-פראנקית שקמה מתוך תושבי עיר הבירה הורידה אותם מהשלטון, בגלל שכעסו על הסכמיו עם הצלבנים. הצלבנים חידשו את המצור על העיר וכבשו אותה (13.4.1204). כיבוש העיר היה מלווה במעשי בצע בלתי רגילים. הצלבנים ביטלו את השלטון הביזאנטי ויסדו את "הקיסרות הלטינית של קושטא". הרוזן פלאנדריה בלדואין הוכתר לקיסר קושטא. אצילי הצלבנים והוונציאנים חילקו ביניהם שווה בשווה את המדינה, ואפאטריארך לטיני הוכתר בעיר. הממלכה החזיקה מעמד 60 שנה בלבד.

מסע הצלב החמישי התחיל במסע גדודי אנדרה השני מלך הונגריה, לאופולד דוכס אוסטריה, ואיג הראשון ליזיניאן מלך קפריסין. לאחר שהגיעו אל עכו, ניסו לחינם לכבוש את ביצורי המוסלמים בהר תבור, לערוך גיחות לסביבות צידון ודמשק. בואם של חילות נוספות מצרפת, איטליה וארצות השפלה שינה את התוכניות.
שליט ירושלים ז'ן דה בריין פתח בעזרתם בכיבוש מצרים, ואחרי מצור קשה (מאי 1218 – נובמבר 1219) נכבשה דמיאט.
סולטן מצרים אל מלך אל כאמל הציע לצלבנים את החלק של המערבי של ארץ ישראל, עם ירושלים, בתמורה לדמיאט. אבל נציג האפיפיור פלאגיוס שהוריד את ז'ן דה בריין מן הפיקוד, סירב להצעה, וביולי 1221 עלו הצלבנים על קהיר. הם הגיעו עד למבצר, שהוקם זמן קצר לפני ושעתיד היה להיקרא אל-מנצורה ("המנצחת").
ה צ ל ב נ י ם נ י צ ח ו ב ק ר ב ! ! ! !

מסע הצלב השישי הוא מסעו של הקיסר פרידריך השני. הקיסר נשא לאשה את איזבל, בתו של ז'ן דה בריין מלך ירושלים, ועל כך זכה בתואר מלך ירושלים. למרות הלחץ שבא מכיוון האפיפיורות, לא מילא פרידריך זמן רב את הבטחותיו לצאת למסע צלב. ב1227 הטיל האפיפיור גרגוריוס השישי חרם על הקיסר, שיצא למסע צלב אך חזר כעבור ימים ספורים, וטען שהוא חולה. ב1228 יצא פרידריך המוחרם למסע, חנה בקפריסין, ודרש מצלבני האי למסור לאחריותו את אנרי מלך האי ולבטל את שלטון הבארונים לבית איבלן (=יבנה). בספטמבר 1228 הגיע פרידריך לעכו. אנשי הכנסייה והמסדרים הצבאיים, פרט למסדר הטוטוני, סירבו לשרת לו ולהיות נאמנים לו. פרידריך פתח במשא ומתן עם סולטן מצרים אל מלך אל כאמל, והסולטן החזיר חלק משטחי הצלבנים לשעבר, כולל ירושלים (חוץ מהר הבית), בית לחם, נצרת, וחלקים גדולים של הגליל. ב17.3.1229 הכתיר פרידריך את עצמו בכנסיית הקבר, למרות שגם הוא וגם ירושלים היו מוחרמים. מסע הצלב השיש הסתיים ללא קורבנות, מה שבעצם עושה אותו מיוחד ויוצא דופן משאר מסעי הצלב שהיו ושיבואו. הישגי המסע הבטיחו את מעמד הצלבנים בארץ ישראל כמעט לדור שלם.
האפיפיור האשים את פרידריך האשמות קשות מאוד, בגלל שחתם על חוזה שלום עם המוסלמים, ובזמן שהותו של פרידריך בארץ ישראל, ארגן פלישה למדינותיו באיטליה.

בראש המסע השביעי (1254-1249) עמד לואי התשיעי, מלך צרפת. המסע בא לאחר קריאת האפיפיור להציל את ירושלים וכוון למצרים. אחרי שנכבשה דמיט בשנית, הובס מלך צרפת בקרב ונפל בשבי. לאחר ששילמו כסף בשביל לשחררו מן הכלא ניסה במשך ארבע שנים לבסס את הממלכה בארץ ישראל אך בסוף עזב.

בשנים 1272-1271 נערך מסע נוסף בראשותו ובהנהגתו של אדוארד מלך אנגליה, אך הוא לא השיג דבר.

בין מסעות הצלב כדאי להזכיר את מסע הצלב של הילדים (1212) שאורגן על ידי רואה צאן ושמו אטין. לילדים הוא הבטיח שהים התיכון יקרע בדרכם למזרח. כשהילדים הגיעו למרסי וממנה הועברו בידי סוחרים אל שוקי העבדים.

במסע הצלב הראשון הגיעו איכרים אל מרכזי היהודים שנמצאו לאורך נהר הרינוס ובבוהמיה. באזורים האלו הותקפו היהודים כשקהילות שו"ם (שפירא, ורמיזא, מגנצא) נפגעו ראשונות ואחריהן האזורים שמצפונם ומדרומם. היהודים ניסו להציל את עצמם בדרכים שונות כמו תשלום כופר או התכנסות בבניין ציבורי או במבצר של השליט המקומי. האיכרים נושאי הצלב הרגו אלפי יהודים, הרסו בתי כנסת וחללו ספרי תורה. חלק מן הנוצרים גלו יחס חם אל היהודים והחביאו אותם, אך כשנתגלו – הסגירו אותם. כשהחל מסע האבירים לא היו מאורעות כאלה. הצלקת הגדולה ביותר שהשאירו מסעות הצלב היא מאורעות תתנ"ו שהיו במסע הצלב הראשון. בארץ ישראל נפגעו במסע הראשון הקהילות של ירושלים וחיפה, שהגנו ביחד עם המוסלמים על העיר שלהם.
חמישים שנה עברו מן המסע הראשון עד לשני.
במסע השני ההגנה היתה אחראית יותר והפגיעות ביהודים רוסנו כבר בתחילת המסע. ההגנה היהודית היתה במסע השני הרבה יותר חזקה ורובם התרכזו בטירות ובמבצרים.
במסע השלישי נפגעו בעיקר יהודי אנגליה.
הסיפור של התגוננות יהודי ניו – יורק מפורסם מאוד.
במסע הרביעי היו התפרעויות ורדיפות בצרפת, בגרמניה ובאנגליה.
נדמה כאילו שככל שדעה ההתלהבות של עמי אירופה לצאת למסעות צלב, כך גם פחתו הפגיעות ביהודים.

בחרתי במסעות הצלב משום ששמעתי הרבה מאוד מושגים שקשורים למסעות הצלב כמו צלבנים, פרעות ביהודים אך מעולם לא ידעתי על מה מדובר.
להפתעתי, לאחר שגמרתי את העבודה גיליתי שהיהודים נפגעו קשות במסעות הצלב ובמיוחד מגזרות תתנ"ו. למדתי מה הם מסעות הצלב, מה היתה מטרתם, מדוע נעשו ונגד מי כוונו, באיזה שנים נערכו מסעות הצלב, מי הנהיג את מסעות הצלב, מי השתתף במסעות אלו ועל התקופה בכלל.
אני מוכרח להודות שהעבודה לא משכה אותי במיוחד בהתחלה, משום שהייתי בטוח זוהי "סתם" עוד עבודה, שחייבים לעשות אותה. לאחר שגמרתי את העבודה אני מוקסם ומתלהב מאותה תקופה של אבירים, מלכים, איכרים…
נהניתי לעשות את העבודה וללמוד ממנה על תקופה מרתקת ומעניינת מאוד. תקופת מסעי הצלב.

אני עבדתי קשה וגמרתי את עבודתי.
עכשיו הגיע תורכם לתת לי ציון.
למטה ישנה מסגרת אשר בה אפשר לכתוב את הציון.
מקווה שנהניתם.
עמר ברק.

1.אנציקלופדיה כללית לצעירים "אביב", בהוצאת "מסדה", 1976.
הערך: מסעי הצלב.

2.אנציקלופדיה למדעי החברה, בהוצאת "ספרית פועלים", "הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר", "הוצאת מרחביה", 1967.
הערך: מסעי צלב.

3.דברי ימי עם עולם, מאת שמעון דובנוב, הוצאת "דביר", תשכ"ו.
הערך: מסעי הצלב באירופה התיכונה והמערבית.