מרד בר כוכבא הינו מרידת היהודים בארץ ישראל כנגד שלטון האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132 ו-135 לספירה. בראש המרד עמד שמעון בר כוכבא, אשר זכה לתמיכת חכמי דורו ובראשם רבי עקיבא. המרד נחל הצלחה בתחילתו, אך לאחר מכן דוכא ביד ברזל. מאות אלפי יהודים נהרגו, והיישוב היהודי בארץ ישראל חרב. תקופת שלוש השנים שבהן שלט בר כוכבא בממלכת יהודה, הייתה לתקופת העצמאות האחרונה של עם ישראל בארצו, וזאת עד להקמת מדינת ישראל בשנת 1948.
מרד בר כוכבא בא כחמישים שנה לאחר חורבן בית המקדש השני בימי המרד הגדול. ירושלים חרבה, ויבנה באה במקומה. העם היהודי בארץ ישראל, שהיה מפוצל לכתות ולתתי כתות בימי המרד הגדול, התאחד תחת הנהגתו הרוחנית של רבן יוחנן בן זכאי ולאחר מכן תחת הנהגת יורשיו.
מרידה זו כנגד הרומאים לא פרצה בארץ ישראל, אלא דווקא בפזורה. הקהילות היהודיות החזקות בקירנאיקה, בקפריסין ובמצרים החלו למרוד בשנת 115 בעת שהקיסר טריאנוס היה עסוק במסע מלחמה כנגד האימפריה הפרתית. מרידה זו הייתה עזה ביותר, ובמהלכה נהרגו יהודים, יוונים ורומאים רבים. דיכוי המרד נמשך כשנתיים.
לא ידוע אם גזירות השמד (שהעיקרית ביניהן היא איסור ברית המילה) והקמת העיר האלילית איליה קפיטולינה קדמו למרד או היו תוצאותיו.
לא ברור מה היה היקפו הגיאוגרפי של המרד. לב-לבו של המרד היה ביהודה, כשהמורדים מותחים שני קווי הגנה – פנימי וחיצוני.
הקמתם של מערכות המסתור, שהיוו את התחליף למבצרי המרד הגדול, ארכה מן הסתם זמן רב, ודרשה מאמץ. מדובר בסדרה של מחילות, אולמות תת-קרקעיים ומערות, אשר שימשו את הלוחמים, ואת האוכלוסייה האזרחית החוששת מנקמתם של הרומאים במקרה של כשלון המרד. המדובר בשיטת לחימה שנועדה לנטרל את יתרונו הגדול של הצבא הרומי, ולהפוך את הלחימה מלחימה בין צבאות סדירים בשטח פתוח, ללחימה המזכירה לוחמת גרילה מודרנית. מעריכים כי הקמת המערכות ארכה כשש שנים, והיא התקיימה מתחת לאפם של הרומאים אשר אסרו על ביצור הערים..
יש להניח כי המרד פרץ במועד שתואם מראש, ועל פי אות מוסכם.
בשלב הראשון הכו המורדים ממקומות מסתורם המצויים במחילות ובמערות המסתור, ברומאים, אשר לא היו מוכנים למרידה, וכי הנציב הרומי בארץ, טיניוס רופוס, נאלץ לסגת תוך שהוא נוחל אבדות כבדות.
הניצחון הביא שוב לתקופת עצמאות של עם ישראל בארצו.
כפי הנראה תוצאות המרד היו שחמישים מצודות נפלו, 985 כפרים נחרבו, חמש מאות ושמונים אלף איש מתו בקרב, ורבים אחרים ברעב ובמגפות, וכי יהודה כמעט והתרוקנה מתושביה.
מרד בר כוכבא בא כחמישים שנה לאחר חורבן בית המקדש השני בימי המרד הגדול. ירושלים חרבה, ויבנה באה במקומה. העם היהודי בארץ ישראל, שהיה מפוצל לכתות ולתתי כתות בימי המרד הגדול, התאחד תחת הנהגתו הרוחנית של רבן יוחנן בן זכאי ולאחר מכן תחת הנהגת יורשיו.
מרידה זו כנגד הרומאים לא פרצה בארץ ישראל, אלא דווקא בפזורה. הקהילות היהודיות החזקות בקירנאיקה, בקפריסין ובמצרים החלו למרוד בשנת 115 בעת שהקיסר טריאנוס היה עסוק במסע מלחמה כנגד האימפריה הפרתית. מרידה זו הייתה עזה ביותר, ובמהלכה נהרגו יהודים, יוונים ורומאים רבים. דיכוי המרד נמשך כשנתיים.
לא ידוע אם גזירות השמד (שהעיקרית ביניהן היא איסור ברית המילה) והקמת העיר האלילית איליה קפיטולינה קדמו למרד או היו תוצאותיו.
לא ברור מה היה היקפו הגיאוגרפי של המרד. לב-לבו של המרד היה ביהודה, כשהמורדים מותחים שני קווי הגנה – פנימי וחיצוני.
הקמתם של מערכות המסתור, שהיוו את התחליף למבצרי המרד הגדול, ארכה מן הסתם זמן רב, ודרשה מאמץ. מדובר בסדרה של מחילות, אולמות תת-קרקעיים ומערות, אשר שימשו את הלוחמים, ואת האוכלוסייה האזרחית החוששת מנקמתם של הרומאים במקרה של כשלון המרד. המדובר בשיטת לחימה שנועדה לנטרל את יתרונו הגדול של הצבא הרומי, ולהפוך את הלחימה מלחימה בין צבאות סדירים בשטח פתוח, ללחימה המזכירה לוחמת גרילה מודרנית. מעריכים כי הקמת המערכות ארכה כשש שנים, והיא התקיימה מתחת לאפם של הרומאים אשר אסרו על ביצור הערים..
יש להניח כי המרד פרץ במועד שתואם מראש, ועל פי אות מוסכם.
בשלב הראשון הכו המורדים ממקומות מסתורם המצויים במחילות ובמערות המסתור, ברומאים, אשר לא היו מוכנים למרידה, וכי הנציב הרומי בארץ, טיניוס רופוס, נאלץ לסגת תוך שהוא נוחל אבדות כבדות.
הניצחון הביא שוב לתקופת עצמאות של עם ישראל בארצו.
כפי הנראה תוצאות המרד היו שחמישים מצודות נפלו, 985 כפרים נחרבו, חמש מאות ושמונים אלף איש מתו בקרב, ורבים אחרים ברעב ובמגפות, וכי יהודה כמעט והתרוקנה מתושביה.
דיכוי המרד הביא לתקופה קשה ביותר לעם ישראל. גזירות השמד, הכוללות איסורים על המילה, על סמיכת חכמים ועל שמירת השבת הופעלו במלוא חומרתן. העיר האלילית איליה קפיטולינה נבנתה על חורבות ירושלים, ובכך הוגשמה התוכנית שיתכן שגרמה למרד מלכתחילה. החכמים ששמרו על המצוות הוצאו להורג בעינויים, ומתקופה זו מגיע סיפורם של עשרת הרוגי מלכות.
עם זאת, על אף המצב הקשה ששרר לאחר המרד, לא היה זה סופו של הקיום היהודי בארץ ישראל.
