הכותרת: מבטאת את הנושא המרכזי בשיר המדבר על השחיטה שנעשתה ביהודים בקישינב. "שחיטה" היא מילה שנאמרת בהקשר של בעלי חיים. השימוש במילה מנסה להראות כי הרוצחים התייחסו ליהודים כאל בעלי חיים שאפשר לשחוט אותם. אכן נראה כאילו התליין הורג את האנשים ככלבים.
בית ראשון – הדובר פונה אל השמיים ואומר להם כי יתפללו ויבקשו רחמים עליו מאת האלוהים. אולי לשמים יש דרך למצוא את האלוהים, כי הדובר לא מצא שום נתיב להגיע אליו. הדובר מצהיר כי לבו כמו מת. הוא מפקפק בקיום האל.
אין תקווה עוד אם אירע טבח כזה ביהודים. בשורה האחרונה הדובר שואל שאלות זועקות. לא ברור למי הוא מפנה אותן.
בבית זה המילה "אני" חוזרת על עצמה פעמיים, בכדי להדגיש כי הדובר עומד לבדו מול השמיים. המילים המופיעות בבית שייכות לתחום התפילה: "בקשו רחמים עליי", "התפללו", "תפילה" – בכדי להדגיש את תחנוניו הרבים של הדובר.
בית שני – הדובר פונה אל הרוצח, "התליין". הוא מגיש לו את צווארו מרוב ייאוש. הוא אומר לרוצח כי הוא יכול לערוף את ראשו כמו ראש כלב מאחר ויש לו גרזן חזק. כל הארץ היא מקום הריגה אחד גדול. היהודים הם מעטים, ודמם מותר.
הוא ממשיך ומתאר את הטבח שנעשה ע"י תאור מכות בראש (קודקוד), אחריהן פורץ הדם. החולצה של הרוצח מוכתמת בדם לתמיד, כאות על הרצח שנעשה.
המילים בהן משתמש הדובר הן מילים מתחום השחיטה: "תליין", "שחט", "ערפני", "קרדום", "גרדום", "דם". מילים אלו באות בכדי להדגיש את הרצח הנורא שנעשה.
בית שלישי – מופנית קריאה אל הצדק. "אם יש צדק – יופע מיד". אם הצדק יופיע (האנשה) לאחר שנרצח הדובר, אין זה צדק בכלל, לכן יושמד כיסאו לתמיד. אין לצדק זכות קיום, כאשר אינו עושה את תפקידו. הצדק אינו מופיע. במקומו יש רק רשע. הדובר פונה אל הרשעים, ואומר בכעס ולעג כי הם חיים מרוע לבם ויונקים את דם הנרצחים.
בבית זה המלים לקוחות מעולם של צדק ורשע: "צדק", "רשע", "זדים", "חמסכם".
בית רביעי – הדובר מנבא מעין נבואה אפוקליפטית על העולם הרשע. מי שיאמר לנקום ברוצח יקולל. לא האדם הוא שיוכל לנקום ברוצח. לאחר הנקמה ישתוו הרוצח והקורבן מאחר שהרוצח שילם על מעשהו, ומכאן ואילך אין מה לבוא אליו בטענות. כוונת הדובר היא כי אפילו השטן, התגלמות הרוע, לא הצליח למצוא נקמה כזאת. הדובר משאיר את העונש בידי דם הנרצחים, ומאניש את הדם.
ישנה אלוזיה מן התלמוד "ייקוב הדם את התהום". בתלמוד נאמר "ייקוב הדין את ההר". פירושה כי הדין יהיה קשה, בלי כל פשרה או ויתור. זהו חוק שאין לעבור עליו. המלה "ייקוב" חוזרת כאנפורה (חרוז הבא בתחילת השורות שבשיר) פעמיים לצורך הדגשת העניין כי הדם ישפוט את עולם הרשע של הרוצחים. הדם יחדור ויחתור עד תהום הארץ ושם יהרוס כל דבר ויגרום לו להירקב. הריקבון יביא להתמוטטות עולם הרשע.
אלוזיות ניגודיות היוצרות אירוניה:
רבות באות מתוך ספר תהילים. המשורר מרמז על תהילת אלוהים המתהפכת בשיר, והופכת לטענה קשה על כך שעמד בצד ולא עזר לנרצחים.
בספר תהלים
לך זרוע עם גבורה-לאלוהים זרוע חזקה בעזרתה עושה נסים ומציל את העם
צדק ומשפט מכון כיסאך-הכיסא של אלוהים מבוסס ("מכון") על צדק.
וצדק משמים נשקף-את הצדק האלוהי ניתן לראות בקלות מהשמים
בשיר:
לך זרוע עם קרדום -הזרוע החזקה הפכה לקרדום (גרזן), כלי הרצח.
(על הצדק) ימוגר נא כיסאו לעד-אם זה צדק אלוהי, הוא חסר תועלת ולכן יש להרסו.
ואם יש צדק- יופע מיד-צדק (אם קיים) לא נראה כלל. עליו להופיע אם הוא קיים.
האלוזיות הניגודיות מגבירות את האירוניה ומתריסות כנגד האלוהים. ההתרסה נגד האל מראה את הכעס הרב שמרגיש הדובר בעקבות המאורע ואת זעמו על האל שעמד מנגד ולא עזר.
הסגנון בשיר – מתאים לספר תהילים בעיקר בגלל רטוריקה:
בשיר
עד מתי –
עד אנה
ימוגר כיסאו לעד
בספר תהלים
עד מתי רשעים יעלוזו
עד אנה ה' תשכחני נצח, עד אנה תסתיר את פניך
כיסאו לארץ מיגרת
השאלות הקצרות והחדות והקריאה למגר את כיסא הצדק אינם אופייניים לסגנון בספר תהילים.
בשאלות המופיעות בשיר המשורר שאול בסגנון של ספר תהילים, כאשר הוא שואל את אלוהים על סדרי העולם, מדוע לרשעים טוב ומדוע המאמין נשכח ע"י אלוהים, שהרי האלוהים יכול להשמיד כל אויב ולהרוס את כוחו (את כיסאו).
מתוך ספר הושע פרק ב':
אלוהים שופט את העולם "בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים". תוכן הבתים מבחינה רעיונית סותר אמירה זו.
בספר הושע בשיר
רחמים בית ראשון: אין רחמים
חסד בית שני: שחיטה
צדק בית שלישי: רשע עולמים
משפט בית רביעי: אין משפט, הדם
החותר מתחת
הניגודים בשיר מתבטאים גם דרך השימוש במילים:
אני – אנחנו (הקורבנות) זדים (רשעים)
שמיים (מעל) תהומות מחשכים (מתחת)
צדק חמס, רשע
אני (על הארץ) שמיים
אלוהים שטן
לי גרדום לך זרוע עם קרדום
הניגודים מתבטאים גם ברעיון המרכזי המדבר על תפילת בקשה לעומת המציאות הקשה וחוסר העזרה:
בית ראשון: תפילה ובקשה אין אל ותקווה לרחמים
בקשה שכתם הדם לא יימחה החוק מתיר את הדם
בקשה שהצדק יופיע מיד הצדק אינו מופיע
קללה ובקשה לחורבן העולם אפילו הנקמה בלתי אפשרית כי השטן שולט בעולם
סגנון הניגודים בהם נוקט המשורר מחזק את ההתרסה והמרי כלפי האלוהים.
הדובר מביע כעס כבד על דרך הנהגת אלוהים את העולם, כאשר נרצחים חפים מפשע. לבסוף הוא מטיל קללה על העולם בו הרשע שולט. עולם כזה הוא רקוב מן היסוד ויתמוטט על עצמו.
מוטיבים:
שמים
ארץ
דם: דמי מותר
דם רצח
דם יונק ושב
בדמכם חיו
נקמת דם
ייקוב הדם
הדם הוא מוטיב החוזר פעמים רבות מפני שיש לו תפקיד חשוב בשיר. הוא אשר ישפוט את הרשעים.
אמצעים ספרותיים בולטים:
אלוזיות ניגודיות מקראיות
שאלות
סימני פיסוק רבים להגברת הרגש (פתוס)
מוטיבים
