ה' הביא על המצרים עשר מכות, שניתנו מן הקל אל הכבד:
דם, צפרדע, ערוב, כינים, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות.
בשתי המכות הראשונות היתה התראה לפרעה ובשלישית אין התראה. ה' הביא למצרים את עשר המכות מכמה סיבות:
סיבה דתית- כדי להראות לפרעה את כוחו של ה'.
סיבה חינוכית- כדי שפרעה יקבל את המגיע לו.
סיבה רגשית- כדי להעניש את פרעה על מה שעשה לבני ישראל.
בעשר המכות בני ישראל הופלו ע"י ה', הם לא נפגעו מרוב המכות. עשר מכות מצרים מוגדרות כנס מפני שהם מעשה שחורג מדרך הטבע. לפני יציאת בני ישראל ממצרים הם נצטוו לנצל את המצרים, כפי שהמצרים ניצלו אותם בעבדות, בכך שלקחו מהם שלל.
היציאה ממצרים וחגיגת הפסח (פרקים י"ד- ט"ו):
בזמן מכת בכורות, המכה האחרונה במעשר מכות מצרים, בני ישראל חוגגים את פסח מצרים, בחודש ניסן. בזמן הזה בני ישראל מצטווים:
לשחוט שה בן שנה, למרוח את דמו על שני המשקופים, לאכול את בשר השה ומה שנשאר לזרוק. יש לאכול את הבשר בחיפזון בלילה, כשהם לבושים ונעולים לקראת יציאה. יום זה מוכרז כיום חג לאלוהים, יש לחגוג אותו שבעה ימים, לאכול רק מצות ולהשליך כל חמץ מהבית.
ה' אומר למשה להוביל את בני ישראל דרך המדבר ממצרים. משה מוביל את בני ישראל, כמצוות אלוהים, ופרעה והמצרים מאחוריהם.
בעזרת נס בני ישראל מצליחים לחצות את הנהר מבלי להירטב בעזרת ה' כמובן, אך כשאר המצרים מנסים להכנס למים, נרטבים הם מכף רגל ועד ראש ובני ישראל יוצאים למסע לארץ ישראל. ישנן כמה סיבות מדוע אלוהים לא מוביל אותם דרך ארץ פלישתים:
סיבה צבאית- בגבול הדרומי של ארץ ישראל יושבים הפלישתים מבוצרים היטב. יש להם יתרון טכנולוגי אדיר על עם הנוודים. יש להם ערים בצורות בחומות כפולות וגם נשק חזק, לעם ישראל אין סיכוי נגדם.
סיבה פסיכולוגית- אלוהים חושש שאם העם יפגוש את הפלישתים, הוא יתחרט שיצא ממצרים וירצה לחזור מעוצמת הפחד מהפלישתים.
סיבה היסטורית- במשך הנדודים הארוכים ימות דור הזקנים ויצמח דור
ששאיפתו היחידה תהיה לכבוש את ארץ ישראל. לבני דור העבדים אין כמיהה לאדמה משלהם, כי הם נשארו עבדים בנפשם.
סיבה פסיכולוגית- פיזיולוגית- לחשל ולחזק את בני ישראל ע"י הנדודים הממושכים. חיזוק הן של הגוף והן של הנפש לקראת כיבוש הארץ.
סיבה ערכית- אין ספק שאת ארץ ישראל, אשר תושג ע"י מאמץ רב, ידעו בני ישראל להעריך ולהלחם למענה, יותר מאשר לו הושגה בקלות ובמהירות, "מה שבא בקלות- הולך בקלות".
סיבה דתית- ה' זקוק לנדודיהם הרבים במדבר, כדי שיהיה בידו לחולל להם נסיים ונפלאות, להחיותם במים והצילם מאויבים כדי שיאמינו בו.
סיבה מוסרית- חינוכית- בני ישראל חטאו פעמים אחדות בדברי נאצה ולעג כלפי משה וכלפי אלוהים. יש להענישם בהארכת מסלול נדודיהם.
מעמד הר סיני (פרק י"ט):
בפרק י"ט פסוקים ה'- ו' אלוהים כורת ברית על בנ"י. ברית- הסכם בין שני צדדים המתחייבים לעזור זה לזה. בכל ברית יש זכויות ויש חובות. חובות העם: לשמור את חוקי התורה, ללכת בדרכי אלוהים, אם בני ישראל ישמרו את תורת ה' אז בני ישראל יהיו עם סגולה. בני ישראל יתמנו לתפקידי כהונה והם יהיו עם קדוש לאלוהים. במעמד זה מתגלה אלוהים לבני ישראל. בני ישראל מצטווים להתכונן לפני המעמד: עליהם לכבס בגדיהם, להתקדש, להימנע ממגע מיני, כמו כן נאסר אליהם לגעת בהר סיני (כי הנוגע בהר מות יומת). מאחר וזהו מעמד מקודש שבו אלוהים מתגלה גם הטבע מתרגש: רעמים וברקים, ענן כבד, קול שופר והר סיני עשן כולו. תופעה זו נקראת תיאופוניה.
עשרת הדיברות (פרק כ'):
את עשרת הדברות ניתן לחלק לשתי קבוצות: חמש המצוות הראשונות הן בעלי אופי לאומי- ישראלי, מצוות שבין האדם למקום (לאלוהים), מצוות אלו שייכות רק לבני ישראל. חמש המצוות האחרונות הן בעלי אופי כלל אנושי- אוניברסלי, מצוות חברתיות מוסריות. מצוות אלו שייכות לכל העמים, כי בלעדיהן לא תתקיים חברה מתוקנת. דוגמאות:
"כבד את אביך ואת אמך" "אנכי ה' אלוהיך"-מצוות השייכות לבני ישראל
"לא תרצח" "לא תגנוב" אלו מצוות השייכות לכל העמים ולכלל האנושות.
"כבד את אביך ואת אמך"- דיבר זה הוא מיוחד, מדוע?
דיבר זה שייך לשני התחומים- גם המצוות החברתיות וגם הלאומיות.
ההורים הם אנשים מבוגרים, שילדו וחינכו אותנו, לכן אנו מצטווים לכבד אותם- לכן דיבר זה שייך למצוות החברתיות. כשם שה' ברא את האדם, יצר אותו, כך גם ההורים יצרו אותנו, ההורים הם בבחינת בוראים, ויש לכבד את ההורים שיצרו אותנו- לכן דיבר זה שייך למצוות הלאומיות- ישראליות. בדיבר זה יש גמול, פרס חינוכי על מי שמקיים אותו אז אם תקיים את המצווה תזכה לחיים ארוכים.
עשרת הדיברות:
1. אנכי ה' אלוהיך 6. לא תרצח
2. לא תעשה לך כל פסל 7. לא תנאף
3. לא תישא את שם אלוהיך לשווא 8. לא תגנוב
4. זכור את יום השבת לקודשו 9. לא תענה ברעיך עד שקר
5. כבד את אביך ואת אמך 10. לא תחמוד
מושגים:
עם סגולה- עם נבחר, בני ישראל נבחרו ע"י ה' לעם נבחר מכל יתר העמים, עם מועדף, בחיר אלוהים.
נס- פעולה חריגה משגרת הטבע, פעולה יוצאת דופן מן המקובל לראות.
פסח מצרים- הפסח שנחוג במצרים בזמן יציאת מצרים תוך כדי מכת בכורות.
פסח דורות- חג הפסח אותו אנו מצווים לחוג מידי שנה בשנה ע"י התורה.
מספר טיפולוגי- מספר שמופיע הרבה פעמים במקרא והוא מביע שלמות, קדושה. לדוגמא- המספר שבע הוא מספר טיפולוגי.
בשבוע 7 ימים, בשנה ה-7 משתחרר העבד וכו'.
תיאופוניה- התגלות האל בטבע ע"י אש, עשן, קולות, ברקים ורעמים וכו'.
אמונה מונותאיסטית- אמונה באל אחד. היהדות, הנצרות והאיסלאם הן דתות מונותאיסטיות.
הפלייה- מתן יחס שונה מאשר לאחרים, ניתן להפלות לטובה ולרעה. בני ישראל הופלו ע"י ה' לטובה בחלק ממכות מצרים, כלומר המצרים נפגעו ובני ישראל הופלו לטובה- לא נפגעו.
לחם- בצק שעומד שעות אחדות בחוץ ותופח (פעולת השמרים).
מצות- בצק שנאפה אחרי מספר דקות, ואינו מספיק להחמיץ ולתפוח. המצה היא מאפה שנאפה במהירות, בשעת דוחק.
"
