מיכאלה גונן, בעלה של חנה שעליו הסיפור מסופר.
איש נוח וחכם. גבוהה, רזה, מרכיב משקפיים.סובלני. לומד גיאולוגיה.

עלילה:
מתחיל בתקציר קצר על המצב הכללי-אקספוזיציה-מקום:ירושלים, זמן:ינואר 1960,דמויות:חנה ומיכאל.
חנה בת 30, נשואה לדוקטור מיכאל גונן, ומספרת את ספור חייה.
לפני 10 שניה היתה סטודנטית ונתקלה בטעות במיכאל, במדרגות. היא מעדה והוא תפס אותה.הם התידדו, וישבו לכוס קפה. מכאן התגלגלה לה מערכת יחסים,בה היו נפגשים, מטיילים.
עד שהציעה לה מיכאל נישאוים.
הם נסעו לבקר את אמא ואחיה של חנה, ואבא ודודות של מיכה. הם נישאו באמצע חודש מרץ שנת 50.
קנו דירה קטנה בירושלים.
חודשיים לאחר שהתחתנו, חנה הרתה וכתוצאה מזן היא עזבה את לימודיה בספרות.
מיכאל למד גיאולוגיה ותנן הרצאות לתלמידים, מזה פרנס את משפחתו.
ההריון היה קשה, יאיר נולדבמלואות שנה לנישואיהם. היתה לחנה תקופה רעה לאחר ההריון, היא היתה מדוכאת וגרמה לסכסוכים בינה לבין בעלה.
מצבה הנפשי היה מפוקפק.
אבל מיכה התאזר בסבלנות ותמך ועזר לה לצאת מזה.
יאיר החל להיות דומה לאמנועל אחיה של חנה.
ביוני נסתיימה השנה האוניברסיטאית של מיכה. עוברים ימים , הם חיים יחד. חנה עוזרת בגן הילדים של שרה זילדין.ומיכאל מעביר הרצאות באונ'.מיכאל הקדיש לחנה את מאמרו הראשון.
יאיר הלך לגן הילדים. בקיץ בשנת 55 נסעו המשפחה לחולון, שם ביקרו את אביו של מיכאל, והסב התיידד מאוד עם נכדו ופיתחו מערכת יחסים ידידותית נורא, הם שיחקו ובילו יחד.
וזמן קצר לאחר שחזרו לביתם בירושלים, נודע להם כי אביו של מיכאל , יחזקאל גונן, נפטר, הוא התמוטט ליד תחנת אוטובוסים. מיכאל התאבל נורא על מות אביו. אך הימים עברו והאבל נמוג.
יאיר גדל, החל ללכת לבית הספר. חנה גזזה את שערה לקצר. יום אחד חלתה, והתאלכה יחפה בביתה הקר, ולקחה מקלחת קרה, עד שגופה נעשה כחול מרוב קור. איש לא הבין מדוע עשתה מעשה מטורף שכזה, וכאשר מיכאל חזר מעבודתו מצא אותה במצב קשה לאשפז בבית החולים, שם היא החלימה לאט לאט.
גייסו את מיכאל למילואים בעקבות המלחמה שפרצה אז. בזמן שהותו בצבא חנה הבריאה, וטיפלה בילד, וצפתה בקוצר רוח לבואו של בעלה חזרה הביתה. היא קבלה ממנו מכתב, וזמן קצר לאחר מכן הוא חזר הביתה. הוא חלה ואושפז בבית החולים לכמה ימים בעקבות קלקול קיבה. אך הבריא מהר ושוחרר.
הגננת שרה זלדין מתה, ולכן חנה נאלצה למצוא מקום עבודה אחר- במשרד המסחר והתעשייה . דווקא שם היא הרגישה נינוחה. נפטר גם מר קדישמן השכן.
הם עברו דירה , לדירה מרוווחת יותר, בעלת חדרים נפרדים כמו שחנה תמיד חלמה, וקנו גם מכשיר טלפון.
באביב של שנת 59 הסתיימה עבודות של מיכאל וכעת קיבל את התואר דוקטור.
הדסה חברתה הטובה של חנה החליטה לעזוב את העיר, ונפרדה מחנה.
חנה הרתה שנית, ומכאן עד סוף הספור מסופרים רק תאורים של האווירה, ותחושותיה של חנה ונראה כי סוף נוצרה מנוחה בליבה, והעניינים סוף סוף החלו להסתדר בחייה.
כל הספור כולל המון תאורים של מזג אוויר, הסביבה, הדמויות, האווירה.
ניתוחים דרמטיים.
בסוף הספור חנה נגשת לחלון ורוח שקטה נגעה באורנים. "ותרד שלווה קרה"- במשפט זה הספור מסתיים, ומצביע על סיום רגוע, ושלווה שנחתה על חנה סוף סוף. הספור מסתיים בשנת 1967.