הרומאן "אבא גוריו" משלב בתוכו "דמויות עגולות" ו"דמות שטוחות".
דמות עגולה:
מורכבת, מתפתחת, משתנה, מוצגת מכמה זוויות ראייה.
דמות שטוחה:
חד מימדית, מוצגת מזווית ראייה אחת, אינה מתפתחת….

כדי לאמוד ולשייך כל דמות עיקרית להגדרה אבקש לתאר אותה בתמציתיות.

2) אבא גוריו- בדמותו של אבא גוריו שולט קו אחד מכריע. לאחר שהתאלמן נתרכזו כל חייו ונפשו באהבה לבנותיו והוא נעשה אובססיבי. היה לבוש כאביון, נהג בחסכנות כה חמורה , כבן 70, עובר בטל, קשה להחליט מה הוא מעורר זוועה או חמלה… מקריב את עצמו למען בנותיו שבמילא לא מועילות לו ומנצלות אותו. אבא גוריו יצר לעצמו השקפת עולם על אבהות. הוא גרס כי האבהות היא כמו היחס בנינו לבין האלוקים. "האבהות", טען, "היא יסוד העולם ויסוד החברה". בשכבו על ערש דווי ובראותו כי בנותיו מתעלמות מסבלו מתרוצצים בליבו רגשות מעורבים של זעם ואהבה. ברגע אחד מתגבר הזעם והוא זועק: "…אני פתי מפותה, אין הן אוהבות אותי…מעולם לא אהבו אותי…אני שוטה גמור…האם אמות ככלב?…אני מתעב אותן, מקלל אותן!" אך בין רגע מתחלף הזעם ברגש אהבה מטורפת. הטראגיות בסופו של אבא גוריו היא כפולה. לא רק שבנותיו מזלזלות בו אלא שהוא עצמו חינך אותן לאורח חיים כזה, להתנהגות כזא,ת כאשר התנהג בכפייתיות, טיפשות וקרבה אובססיבית לבנותיו, וכעת אינו יכול לשנות מאומה.

אבא גוריו הוא דמות שטוחה וסטטית שכל עניינה בבנותיה. אינו מתפתח, נשאר
בדעה אחת, לא נפתח לעולם הרחב ובייחוד למציאות העגומה שאופפת אותו.

3) ווטראן- כינויו של ז'אק קולן, עבריין נמלט המכונה גם "מרמה המוות". בעל עוז ועוצמה, גבר יפה כבן 40, עליז, חביב, נאמן לחבריו, צירוף מעניין של פושע, אמן ופילוסוף. ובכל זאת אהוב ונערץ בשל ישרותו, נאמנותו, רוחב ידיו וההחלטיות שלו. "צורך נפשי הוא להקריב עצמי למען הזולת", "אין לי בעולם אלא רגש אמיתי אחד: הידידות שבן גבר לגבר". אומנם בבית הכלא נטל על עצמו חטאו של אחר והיה איש אמונם של האסירים. אהב את ראסטיניאק והשתדל להנחיל לו את השקפת עולמו. באחת משיחותיהם אומר ווטרן כי הריגת אדם היא בשבילו דבר של מה בכך. השאפתנות היא מידה טובה, היושר אינו מביא שום תועלת, הרוצה להצליח חייב לפלס את דרכו ובתושיית השחיתות. "צריך אדם ללכלך את ידיו אם ברצונו למלא את כרסו…". "אין עקרונות. רק מאורעות…. כל אמצעי כשר לשם ההצלחה…סיסמתו היא "הכל או לא כלום" . הוא מפתה את ראסטיניאק ומותח ביקורת חריפה על החברה הפריזאית. מרדן גדול, אינו נכנע לחוקי החברה ומשיב מלחמה כשצריך. על שחיתות החברה הוא משיב בשחיתות מכופלת. אישיות נחושה בעלת כוח משיכה רב.

ווטראן הוא דמות עגולה וסטטית, אנארכיסט מרשים ופיקח.

4) גברת ווקאר- בעלת הפנסיון. מייצגת, באופייה החיצוני והמוסרי גם יחד, את הסביבה העלובה והמכוערת המתוארת בתחילת הרומאן. היא מתייחסת לבני אדם אך ורק לפי חישובי הטובה שאפשר להפיק מהם. מנצלת את אבא גוריו עד להתרוששותו ואז משפילה אותו. נותנת שירותים לאכסנאים רק בתשלום ומעניקה יחס מזלזל לכולם.

גב' ווקאר היא דמות שטוחה, לא עוברת שינויים בחייה, נמצאת ב"סטאטוס קוו".

5) גברת דה-בוזיאן- הדוכסית האצילה, קרובת משפחתו של ראסטיניאק אשר פותחת בפניו את טרקלינה ואת טרקליני נשים מכובדות אחרות. מלמדת אותו הלכות נימוסין ומוסר של החברה הגבוהה. דעותיה אינן שונות בהרבה משל ווטראן. מכירה היטב את השחיתות הפריזאית ודוגלת באמירה שרק ההצלחה מביאה טוב לחברה ושבלעדיה החברה לא שווה מאומה. למרות השפעתה העצומה על ראסטיניאק היא עצמה מתאהבת באחד המארקיזים ובגידתו בה שמה קץ לחייה הפריזאיים בתור דוכסית.

גב' דה-בוזיאן היא דמות עגולה. בהתחלה דוגלת בשיטת ההצלחה כמניע להלחמות בחברה ומצד שני כאשר נוחלת אכזבה בחייה הפרטיים יורדת ממעמדה החברתי ונאלצת להסתפק באהדת קרוביה. למרות כל זאת גב' דה-בוזיאן היא דמות מרשימה ומתוארת באור חיובי ובאהדה.

6) אוריאס ביאנשון- צעיר טוב לב, סטודנט לרפואה, מתגורר אף הוא בפנסיון של גב' ווקאר ומתרועע עם ראסטיניאק. שניהם מטפלים במסירות אין קץ וברחמים באבא גוריו. בניגוד לראסטיניאק ביאנשון אינו שאפתן החותר לעלות בסולם החברה. אינו מחפש אושר בתענוגות אלא בשירות למען הזולת בבית החולים. דמות חיובית-מוסרית ברומאן, אינה תופסת מקום מרכזי כי היא שגרתית וחסרת מקוריות.

ביאנשון הוא דמות שטוחה. מקובעת, ללא כל שינויים.

בנות גוריו:

7) דלפין דה נוסינגאן -בתו הצעירה והמפונקת של אבא גוריו. נישאה לבנקאי עשיר וגילתה שאינו שייך לחברה הגבוהה שכן קנה את תוארו. כאשר היא נקלעת לחובות וחייבת כסף למאהבה, דה מארסיי (שבינתיים נוטש אותה), ראסטיניאק מהמר כדי לחלצה והופך למאהבה.
8) אנאסתזי דה ראסטו- בתו הבכורה של אבא גוריו, נישאה לאציל דה ראסטו. מאהבה, מקסים דה טראיי, מהמר חולני. אנאסתזי גונבת את יהלומי המשפחה מבעלה וממשכנת אותם כדי לעזור לו. בעלה לוכד אותה ומנשל אותה מנכסיו.

תכונותיהן המשותפות ידועות אך קיימים גם הבדלים נכרים:
• דלפין הצעירה מושחתת פחות מאחותה בעוד שאנאסתזי מוכנה לפרוץ גבולות.
• דלפין בעלת רגש, מגלה חיבה אמיתית לאביה, אוהבת את ראסטיניאק. בעוד שאנאסתזי מוכנה ל"דרוך על גופת אביה כדי ללכת לנשף".
• דלפין מוכנה לעשות הכל כדי לחדור למעמד האצולה בעוד שאנאסתזי "מסתפקת" לפעמים בתקפיד המאהבת ולעיתים נלחמת נגד אחותה…

דמותן של בנות גוריו היא שטוחה ואף קבועה. מעשיהן נמדדים מראש עקב
ההתרחשויות. אינן מקוריות, אינן פועלות לפי שיקול דעת אלא לפי אינסטינקטים.

לסיכום: הרומאן גדוש מאורעות וניגודים דרמטיים סוערים המגיעים לפעמים לדרגות של מלודרמה ומובלטים ביתר שאת גם כשלפעמים אין צורך בכך.

© כל הזכויות שמורות לאודליה.