הארץ
חצי האי האיטלקי, היוצא מיבשת אירופה אל אגן הים התיכון, הוא הרצועה היבשתית הארוכה ביותר הפולשת מחופי אירופה אל הים.
זוהי לשון יבשה שאורכה 900 קילומטרים ורוחבה 150 עד 200 קילומטרים והיא מחלקת את הים התיכון לאגן מזרחי ומערבי.
שטחה של איטליה הוא כ- 300 אלף קילומטרים רבועים שעיקרם הרים ומיעוטם שטחים מישוריים.
שני רכסים הרריים ענקיים מכסים את מרבית שטחה של המדינה: הרכס האלפיני- העובר בצפונה, והרכס האפניני, הנמשך משפלת הפו שבצפון איטליה כמעט עד לחרטומו של “המגף האיטלקי” הנוגע לא נוגע באי סיציליה.
רכס האלפים הוא המרשים בין השניים .
הרי הרכס נמשכים בקשת מדרום מערב לצפון מזרח ולמזרח.
בתחום איטליה מצויים החלקים הגבוהים והמרשימים שבאלפים האירופיים .
בין השאר נמצאים בתחומה אגפו המזרחי של רכס מון בלאן, היורד לכיוון עמק אאוסטה וגראן פרדיסו, פסגת המטרהורן המצויה בגבולה עם שוויץ והקרחון העצום של רכס מונטה רוסה.
כל אלה הם הרים בגובה הנע בין 4,500 ל- 4,807 מטרים. במזרח מצויים רכסי האלפים הברגאמסקיים והאלפים הברניניים.
מדרום ובמקביל לאלפים המזרחיים מתנשא רכס הגיר המשונן של הרי הדולמיטים.
זוהי סדרה של הרי משאר , שהנוף שלהם שטנה לחלוטין מנוף האלפים בעיקר בגלל המורפולוגיה המיוחדת להם: שיני סלע אדירות או גושים אנכיים ענקיים ומבודדים של אבן גיר, המזדקרים לגובה של 3,000 מטרים ויותר, ומופרדים זה מזה בעמקים מפולשים, רחבים וירוקים מעשב.
שרשרת הרי הדולומיטים מגיעה לגבהים ניכרים ( השיא מרמולדה, שגבהו 3,400 מטרים מעל פני הים).
במזרח מגיע רכס הדולימיטים אל צפונה של סלובניה כשעמק הנהר הנהדר איסונצו מפריד ביניהם.
מדרום לרכס האלפיני, העובר בצפון איטליה, משתרע המישור הגדול ביותר של חצי האי – שפלת הנהר פו.
מישור זה חוצה לרוחב את צפון איטליה :ממורדותיו המזרחיים של רכס מון בלאן עד למפרץ וונציה.
זהו למעשה החבל המישורי הגדול ביותר במדינה ולפיכך גם האזור החקלאי הפורה ביותר.
שם נמצאות הערים טורינו, מילאנו ורונה ובמזרח- וונציה ושם גם מתרחשת מרבית הפעילות הכלכלית תעשייתית של איטליה.

ההרים
מדרום לשפלת פו משתרע כלפי דרום- מזרח הרכס הצר והארוך של הרי האפנינים הנחשבים לעמוד השדרה הטופוגרפי- גיאולוגי של האלפים.
בעקבות כך שונים האפנינים במבנה הטופוגרפי שלהם.
כך למשל קווי הרכס שלהם משוננים פחות וגליים יותר, וגובהם אינו עולה על 2,900 מטרים ( בפסגת גראן סאסו, שברכס אברוצי בדרום האפנינים).
רכס הרעם זה הוא א- סימטרי באופן מובהק: הוא יורד בתלילות לעבר חופי הים הטירני, המצויים ממערב, וגולש במתינות לעבר הים האדריאטי שבמזרח.
למרגלות האפנינים , סמוך לים הטירני במערב והים האריאטי במזרח, משתרעות רצועות חוף צרות.
רצועות חוף אלה אינן דומות לשטחים בשפלת נהר הפו בגלל כמות המים המועטה בהן, אך בעיקר בגלל פוריותן הפחותה.
חלקים מהם מכוסים בביצות שמימיהם לא נוקזו.
אל האגף המערבי של הרי האפנינים צמודה שרשרת הרים וולקנים, בחלקם עדיין פעילי, ביניהם הווזוב והסולפפאטרה באזור נאפולי. האתנה הענק בסיציליה והסטרומבולי.
פעילותם הוולקנית של הרים אלה מסכנת אמנם את התושבים, אך גם תורמת לפוריות של חצי האי האיטלקי.
ההתפרצויות הקדומות שלהם באיטליה ובסיציליה, העניק למדינה את אדמת הטוף והלבה הפוריות שבתחומה.
ב”עקב” במגף האיטלקי מצוי אזור הידוע בשם רמת אפוליה, זוהי טבלת גיר מוארכת, עשירה למדי בתופעות קראסטיות.

גיאולוגיה:
חצי האי האפניני בנוי בעיקרו סלעים מתקופות גיאולוגיות מאוחרות.
סלעים מתקופות גיאולוגיות מאוחרות.
סלעים מתקופות קדומות מצויים, מלבד בשולי האלפים המערביים רק בכמה גושי ערים מפוזרים ומפורדים בהרי האפנינים.
אלה הם שרידים של יבשת קדומה , שנשברה ושקעה ברובה בים.
לסלעים קדומים אלה יש חשיבות כלכלית מסוימת, שכן הם מכילים את רוב אוצרות האדמה המועטים שבחצי האי.
שורת הסלעים המאוחרים שבאיטליה אשר מורכבים בעיקר מהרי האפנינים , פותחת באבני גיר .

הידרוגרפיה

רק נהר גדול אחד נמצא באיטליה- נהר פו, שפע מימיו בא לו בעיקר מהפשרת קרחונים של האלפים.
יובליו המרובים, שמקורם באלפים ובאפנינים, מסיעים לתוכו כמויות ענקיות של סחף, שנהר זה מוסיף לגרוף לחלקו הצפוני של הים האדריאטי.
כאן נוצרים ע”י הגרר חוף סחף, שמצטיין בלאגונות מרובות, והדלתה המסועפת של הפו, שעל ידיה זוכה איטליה שנה, שנה בקמ”ר אחד מן הים.
מלבד הפו זורמים אל הים האדריאטי גם : אדיג’ה, ברנטה, פיאוה, טאליאמנטו ואיזונצו.
הנהר החשוב היחיד הנשפך לים הטירני הוא הטורה שעל שפתו הוקמה העיר רומי.
שפע המים של הנהרות באיטליה תלוי בתנאי האקלים העונתיים, בעונת הגשמים ובזמן הפשרת השלגים מתמלאים אפיקי הנהרות כמויות מים עצומות, ולעומת זה בעונת הקיץ זורמים בנהרות רק קילוחי מים דלים.

כמו בכל ארצות הים התיכון יש חשיבות יתרה באיטליה למעיינות, שורת המעיינות הנובעים לאורך קו מקביל לפאת האלפים היא מקור חשוב של השקיה מלאכותית.
מעיינות אלה, ביחד עם מימיהם של הנהרות המנוצלים לצורכי השקאה , הם שהפכו את שפלת הפו ל”גנה” של איטליה.
לאורך קו זה של מעיינות הוקמה שורה של ערים, שהן מן החשובות ביותר באיטליה: נובארה, מילאנו, ברשה, מאנטובה, ורונה, ויצנצ’ה וטרוויזו.

אקלים

מחסום האלפים מגן על הארץ בפני חלק גדול של הקור הצפוני.
הים והמצב הגיאוגרפי הם שהעניקו לרב חלקיה של איטליה את אקלימה הנוח.
אולם ארכו של חצי האי ותצורות האדמה השונות שבו יצרו הבדלים מסוימים בין החלקים השונים.
בעמק הפו הקיף לח וחם, החרף קר ושלג יורד בו, וכמות הגשמים גדולה, בייחוד באביב ובסתיו.
דרומה של איטליה יבש יותר והאביב נעים בו.
בחלק זה של הארץ יבש והחם גדול מאד בקיץ, אף כי בחורף יורד שלג על רמות האפנינים.
בעונה החמה דומה איטליה לגן פורח.
עצי אשוח, לגש, ערמון ואשורים מכסים חלקים ממדרונות האלפים.
צפצפות עומדות בצידיהם של שדות החיטה והארז בשפלה הצפונית.
יערות של עצי אלון, ערמון וזית נותנים מחסה מפני השמש בהרי באפנינים.

אוכלוסייה