מדען בריטי, שהישגיו בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה והפילוסופיה מהווים את היסודות לתחומים אלו עד ימינו.
ילדותו לא הייתה קלה, הוא נולד לבעל אחוזה אנאלפבית שנפטר שלשה חודשים לפני לידתו. אמו נטשה אותו אצל סבתו למען בעלה החדש. חכמתו של ניוטון, כמו גם אופיו המיוחד, לא חיבבו אותו על נערים בני גילו. הוא אהב לספר כיצד ניצח בתחרות קפיצות, אחרי שחישב את מהירות הרוח. על אף האינטליגנציה הגאונית שלו ונטייתו לבנות דגמים מכניים של טחנות רוח, שעוני מים ושמש וכדומה, נחשב בילדותו לתלמיד בינוני.
סבורים גם כי סבל מדיסלקציה והפרעות קשב.
בגיל 27 מונה לפרופסור למתמטיקה בטריניטי קולג’ באוניברסיטת קיימברידג’. נחשב למרוחק ומפוזר. ניתק עד מהרה את רב קשריו החברתיים והיה מחמיץ פנים אף לחבריו המעטים ונטה לשקוע בקדחתנות בתוך מחקריו, עד כי לפעמים היה שוכח לאכול. מסופר גם, שאיש כמעט ולא הגיע להרצאותיו הבלתי מובנות, אך הוא לא שם לב לכך. היה אדוק באמונותיו ורדוף באובססיית חטא. מעולם לא נישא. אף על פי שהזדהה עם הכנסייה האנגליקנית, למעשה היה אריאני, כלומר מאמין בישו כנביא ולא כאלוהים.
בעת מגפת הדבר של 1665 – 1666, נסגרה אוניברסיטת קיימברידג’ שבה לימד אייזיק ניוטון וכל הסטודנטים נשלחו לביתם. ניוטון שב לכפר מולדתו והיה מסייר בשדותיו באפס מעשה.
האיש שהצליח להעמיד פיזיקה חדשה שתתאים לקוסמולוגיה ההליוצנטרית, הוא ניוטון. בשנת 1687, כמעט מאה וחמישים שנה לאחר פרסום הספר של קופרניקוס, פרסם ניוטון את ספרו הנודע, בשמו המלא “היסודות המתמטיים של פילוסופית הטבע”, שבו השלים את המהפכה הקופרניקנית. בספר זה הציג ניוטון את תורתו הפיזיקלית על חוקי התנועה של ניוטון (הידועים בשמות החוק הראשון של ניוטון, החוק השני של ניוטון והחוק השלישי של ניוטון) ועל חוק המשיכה האוניברסלי.
אחד מגילוייו המפורסמים ביותר היה חוק הכבידה. מסופר שראה תפוח הנופל מעץ בגינת ביתו, ותהה מדוע עליו ליפול ישר למטה. הוא החליט שהתפוח נפל משום שכדור הארץ משך אותו אליו, ועל סמך הנחה זו פיתח את תורת הכובד שלו. הוא היה שקוע באותם ימים בחיפוש אחר הסברים מדעיים לתופעות הטבע.
מכאן ואילך שלטה בעולם המדע ההשקפה הניוטונית, עד כדי כך שהיו אומרים שכשהאל ברא את העולם הוא קודם כל נמלך בניוטון. ניוטון תרם לתפישת העולם המכאניסטית בכך שהראה שעל כל היקום חלים חוקים זהים ושכל השינויים ביקום ניתנים למדידה בדיוק מתמטי. רק בתחילת המאה ה־20 התרחשה מהפכה מדעית-פילוסופית חדשה, כשאלברט איינשטיין, הציג את תורת היחסות שלו. עם זאת, התיקונים שהוכנסו ע”י איינשטיין אינם משמעותיים בחיי היום-יום, ודי היה בחוקי התנועה של ניוטון כדי להביא את אפולו 11 לירח.
לצד הישגיו המדעיים הגדולים עסק רבות גם בתחומים שאינם נחשבים למדעיים: אלכימיה וניסיון לבנות לוח זמנים כרונולוגי להתרחשותם של אירועים שמקובל לראותם כמיתוסים בלבד. למעשה, נראה שלעיסוקים אלו הקדיש את רוב זמנו.
בהיותו בן חמישים לקה במחלת נפש, אולי בהשפעת התעסקותו במתכות רעילות, במסגרת חקירותיו באלכימיה. המחלה כללה שיגעון רדיפה והידרדרות שכלית. מחלת הנפש לא נמשכה זמן רב, וניוטון התאושש ממנה.
באותן שנים גם היה מעורב בכמה מריבות מפורסמות על זכות הראשונים להישגים מדעיים. המפורסמת שבמריבות אלה נערכה עם לייבניץ, סביב זכות הראשונים על החשבון האינפיניטסימלי.
מקורות:
· אנציקלופדיה: “הבריטניקה החדשה לנוער” כרך 12 עמוד 59.
הוצאה: כתר הוצאה לאור.
· אתר אינטרנט : www.wikipedia.co.il
מגישה: דנה עמיר
מוגש לדוד בהיר
