אנטיגונה נמצאת בדילמה מאוד קשה:
מצד אחד, היא רוצה לקבור את אחיה פוליניקס, שמת בקרב נגד טבי,
ולמלא אחר מצוות האלים, האומרת לקבור כל אדם שמת, באשר הוא, כלומר, שכל אדם חייב להגיע במותו לקבורה.
מצד שני, קראון המלך לא מוכן לקבור את פוליניקס, כי בעיניו הוא בוגד בעמו, מכיוון שיצא למלחמה נגד עירו- טבי.
קאטרינה יודעת שלא תוכל לחיות בידיעה שלא קברה את אחיה האהוב- פוליניקס. עם זאת, היא יודעת שאם כן תקבור את פוליניקס, צפוי לה גזר דין מוות.
אנטיגונה היא הגיבורה הטראגית בסיפור, הגיבור הטראגי נאמן לערכים שלו, וקיצוני בדעותיו. קאטרינה מוכנה למות בשביל לבצע מה שנראה לה נכון, מבחנתה,המטרה מקדשת את האמצעים, והיא תהיה מוכנה למות בשבילה.
ציטוט- עמוד 24, שורה 15 (מלמעלה): "והעובר על צו המלך- בן מוות! הוא יסכל לפני עם ועדה".
כלומר, אנטיגונה יודעת שהיא הולכת למות אם היא תקבור את פוליניקס. אנו רואים את קיצוניותה באה לידי ביטוי לא רק בכך שמחליטה לקבור את פוליניקס, אלא בכך שברגע שאיסמנה, אחותה, לא רוצה ללכת לקבור איתה את פוליניקס, מכיוון שהיא פוחדת מקראון, אנטיגונה מצהירה שאיסמנה מתה מבחינתה. זה מעשה קיצוני- רוב האנשים לא היו נוהגים כמותה.
ציטוט- עמוד 25, שורה 2 (מלמטה): "אם זוהי תשובתך- לא ארצה בך, לו גם תפצירי בי לבוא"
ציטוט- עמוד 27, שורה 9 (מלמעלה): "לכי מפה איסמנה: עוד מעט אתחיל לשנא אותך וגם המת יבוז לך, כי כל דבריך תועבה."
אנטיגונה לא רוצה לשמוע יותר מאחותה, ומכנה את דבריה "תועבה", כשבעצם, איסמנה מחליטה החלטה לגיטימית למצבה, היא מפחדת מהמוות.
אנטיגונה, הקיצונית, לא חושבת על עתידה (לא חושבת על המוות הצפוי לה), וכל מי שחושב בדרך שונה ממנה, פסול לדעתה.
אנטיגונה מייצגת רגשות אנושים מאוד, משפחתיים ואוהבים, של אחות, הרוצה לקבור את אחיה, ולתת לו כבוד אחרון. כמו כן, היא מחליטה להיות נאמנה לחוק האלים, ולחוק ליבה. אך, היא לא פועלת בדרכים אנושיות, כמעת אף אדם אחר לא היה מוכן ללכת אל המוות בעיניים פקוחות, רק בשביל לעשות מה שנראה לו נכון, ובטח לא מנתק את קשריו עם בן משפחתו בשל וויכוח על דבר כגון זה.
אנטיגונה בניגוד לשאר העם, מחליטה לעבור על חוקי המלך, על מנת לשרת את רצונה הפרטי, ובנוסף, את רצון האלים. שנאמר בציטוט- עמוד 54: "העם לוחש במחשכים, העם סופד לנערה, העם אומר כי דין המוות הוא עיוות הדין." העם, בעצם מסכים עם מעשה של אנטיגונה, אף שכעם, הוא רוצה לשמור על חברה מסודרת ותקינה, ששומרת על החוקים של המלך, למרות רצונו זה של העם, הוא אינו מסכים עם גזר דינו של קראון המלך, ולא מסכים עם דרך הענישה שבחר לאנטיגונה- מוות.
זאת בעצם הדילמה בפניה עומדת אנטיגונה, וכפי שכבר ראינו, היא הכריעה- לטובת נטיית ליבה, וחוק האלים, כלומר- קבירת פוליניקס, והסתכנות במוות, שלבסוף מתבצע (אם כי בעקיפין- כלומר, לא ע"י קראון).
באנטיגונה-
רצון הכלל: איסמנה, והעם.
רצון הפרט: אנטיגונה.
תשובה לשאלה מספר 2:
הרי לפניכם, שני מצבים, בהם קונפליקט זה בא לידי ביטוי בחברה הישראלית:
א) גניבת אוכל בשביל לחיות-
ישנם אנשים כיום, בחברה הישראלית, שגרים ברחובות, ואין להם די כסף לאוכל, או לכל דבר בסיסי אחר. על מנת לשרוד, הם עוברים על החוק- גונבים, למרות שהם יודעים, שאם הם ייתפסו, הם יושלחו לכלא.
לאנשים אלה ישנה את הבחירה:
– לא לגנוב, וחלילה, לרעוב למוות.
– לגנוב, לעבור על החוק, ולהסתכן בענישה מצד החוק (שליחה לכלא).
כמו באנטיגונה, גם כאן, יש אנשים רבים שחושבים שזה בסדר שיש אנשים שגונבים בשביל לחיות, ויש אנשים שמתנגדים, ורוצים לשמור על הסדר במדינה. עוד הקבלה, זה שאותם אנשים רעבים, עומדים בפני דילמה מוסרית- כמו אנטיגונה.
רצון העם: לשמור על החוקים של המדינה- לא לגנוב.
רצון הפרט: אותם אנשים רעבים, רוצים להציל את חייהם, ולגנוב.
ב) אישה שרוצחת את בעלה, כי הוא מכה אותה-
במשפחות בהווי הישראלי כיום, ישנם, לצערי, מקרים רבים של אלימות כנגד נשים. במקרה אליו אני מתכוונת, ישנה אלימות שבה הבעל מכה את אשתו. המשטרה לא מצליחה לרוב לשים קץ לאלימות, ולכן יש מקרים יוצאי דופן, בהם אותה אישה מוכה מחליטה לקחת את חייה בידיה, ורוצחת את בעלה, בכדי להגן על עצמה.
אותה אישה, יודעת שאם תרצח את בעלה, היא צפויה למאסר עולם, אך יודעת שאם לא תעשה כן, בעלה ימשיך להתעלל בה, וייתכן שהיא עצמה תרצח.
לאישה זו יש את הבחירה:
– לא לרצוח, ולהמשיך לסבול אלימות מצד בעלה
– לרצוח, לעבור על החוק, ולהסתכן בענישה מצד החוק (מאסר עולם)
גם כאן, כמו באנטיגונה, יש אנשים שחושבים שזה בסדר שאותה אישה תרצח את בעלה, ויש כאלה שמתנגדים לכך, ורוצים לשמור על החוקים, והסדר במדינה. הקבלה נוספת, אותן נשים, עומדות בפני דילמה מוסרית, כמו אנטיגונה.
רצון העם: לשמור על החוקים- לא לרצוח.
רצון הפרט: של אותן נשים מוכות- לרצוח את הבעל המכה, בשביל לא להיות מותקפות ופגועות.
