האנטישמיות בזמן העתיק – השנאה ששררה בקרב האומות בעולם בעתיק כלפי היהודים הייתה שונה משנאה בין קבוצות המתחרות על השפעות פוליטיות, אמצעי קיום, וכד’. שנאה זו נבעה מהניגוד שבדת, השוני באורח החיים ובערכים מוסריים וחברתיים. לאחר שנוצרה העוינות, חיפשו האנטישמים את הליקויים, פגמים והמגבלות שביהדות.
היהודים נבלטו מהסביבה מהסיבה שלדת היהודית אין אך ורע בעולם העתיק: היהודים נהגו לא לקחת חלק בפולחנים הדתיים של הסביבה, ובנוסף היו פולחנים אלה תועבה בעיני היהודים. לפיכך נהגו היהודים לא להשתלב עם החברה אלא נהגו להידבק בינם לבין עצמם ולאט לאט הרגישו היהודים שהם חיים באמצע חייהם של סביבה זרה ועוינת.
האנטישמים באותה תקופה האמינו שהיהדות היא “אמונה טפלה ברברית” בגלל שהיהודים התפללו לאל שלא היה ניתן לראות ולשמוע אותו, הפסלים לא היוו אלילים בעיני היהודים, והמנהגים השונים שביהדות (ברית מילה, שמירת שבת, איסור אכילת חזיר, וכו’) גרמו לשנאה גדולה יותר. זו הסיבה לכך שהגויים חשבו שהתפילה של היהודים לשמיים היא בעצם חסרת טעם ותועלת.
האנטישמיות בימי הביניים – יסודה של האנטישמיות בימי הביניים הוא הניגוד והמתח הדתי. הנצרות ראתה ביהודים כסיבה העיקרית לצליבת ישו, ולפיכך פלטו הנוצרים לעג ובוז ליהודים. הנצרות ראתה עצמה כיורשת היחידה של היהדות וכעם הבכיר בעיני אלוקים לאחר בואו של ישו. במאה ה- 5 נפסקה הלכה שיש לתת ליהודים לחיות עם יהדותם וטעותם, אך עליהם להיות רדופים ומושפלים, ורק כשיחליטו להכיר בטעות שלהם ולהתנצר, הם יפסיקו להיות רדופים ומושפלים. ואכן הנוצרים שיעבדו את היהודים וכשראו שהיהודים מושפלים וחיים כעם נודד, היו בטוחים יותר באמונתם. היהודים נצטיירו ככוהני השטן, רשעים וכופרים והסיבה לכך היא שהנוצרים היו נתקלים בכנסיות במחזות של ייסורי ישו. בעקבות כך, נפוצו עלילות דם רבות על היהודים בכל רחבי אירופה (לדוגמא, הייתה השקפה שהיהודים רוצחים ילדים נוצרים קטנים כדי לשים את דמם במצות, והייתה גם השקפה שהיהודים נהגו לדקור את לחם הקודש של הנוצרים שסימל את ישו).
האנטישמיות המודרנית:
האנטישמיות המודרנית צמחה בשנות ה- 70 של המאה ה- 19. המונח “אנטישמיות” הועלה ע”י האנטישמי הגרמני “וילהלם מאר” ומציין שנאת יהודים. האנטישמיות נובעת בעיקר מהמיעוט היהודי ובעובדה שהיהודים מהווים גוף זר בין עמים. אילו היו היהודים חזקים מבחינה מספרית, חברתית, כלכלית ומדינית הייתה הסביבה מתייחסת אליהם בהתאם ומכבדת אותם. אך כאמור, הצירוף של חולשה לאומית, כלכלית, מדינית ומספרית עם הקיום במרכז חייהם של זרים עוררו שנאה שהלכה והתגברה, וככל שהיה היהודי מסוגל להגן על עצמו פחות, כך התגברה השנאה כלפיו.
האמנציפציה – באותה תקופה קמו תנועות ציבוריות נגד היהודים, בעוד שהיהודים קיבלו את האמנציפציה. מצד אחד, גרמה האמנציפציה להבלטת השוני בין היהודים לאותו עם אתם ישבו, ומצד שני הגבירה את שהנאה כלפי היהודים מצד הסביבה. לאחר שקיבלו היהודים את שוויון הזכויות, הם יכלו להתיישב במקומות שלא יכלו להתיישב בהם לפני כן, יכלו לעסוק במקצועות נוספים והחלו להשתלב היטב בחיי הסביבה, מה שגרם להגברת השנאה כלפי היהודים. היהודי הצטייר בפני הגוי כאחד הרואה עצמו כאדון העולם, והשקפה זו התחזקה כאשר תפסו היהודים מקומות עבודה מכובדים ולעיתים אף התמנו למנהלי בנקים. חלק מן האוכלוסייה ביקש לבטל את האמנציפציה, חלק אחר ביקש להרחיק את היהודים ממקצועות מסוימים, וחלק אף ביקש להיפטר מהיהודים בכל דרך אפשרית.
הקפיטליזם והסוציאליזם – כאמור, היהודים השתלבו היטב בחיי החברה ותפסו את השלבים הבינוניים בסולם הכלכלי. זמנים של משברים כלכליים נתפסו בעיני הגויים כראיה נוספת לכך שהיהודים מעורבים בעסקאות על מנת למוטט את אישיות הארץ.
הדת הנוצרית – מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 התגברה תעמולה כנגד היהודים. אותם חברי הפעולה תבעו כי חיי המדינה והחברה יושתתו על יסודות הנצרות, ושהיהדות היא בעצם גורם מפריע להתפתחות התקינה של המדינה הנוצרית ושל הנצרות. כמו כן, עלילות דם חדשות הופצו נגד היהודים באירופה.
הגזענות (תורת הגזע) – הלאומיות, המאפשרת להבדיל בין אומות שונות, מכילה קריטריונים להשוואה כגון טריטוריה, לשון, מוצא, עבר היסטורי וכד’ ובאמצע המאה ה- 19 נוסף ייסוד חדש – מוצא הדם, שיוצר מוצא גזעי משותף. לפי תיאוריית גובינו, המין האנושי מתחלק לקבוצות הנבדלות זו מזו במבנה הגוף, רמת משכל, כושר יצירה וכו’. הגזע “החזק” לדעת גובינו, הוא קבוצת העמים הגרמניים ואוכלוסיית צפון צרפת. חסידי האידיאולוגיה האנטישמית מצאו הוכחה
המשך… האנטישמיות המודרנית ו”הישנה”
מדעית לאנטישמיות ולשנאה ששררה, וכינו אותה בשם “דרוויניזם חברתי”. אותם חסידים טענו למאבק בחברה האנושית בה מנצח החזק, ורק הגזע שלא התערב בעמים ובגזעים אחרים, הוא הגזע החזק שמסוגל לשלוט ולהסתגל לתנאי הטבע. כמו כן הם טענו, שתמיד ישרור מאבק בין חברות וגזעים של בני אדם, ושההכרעה תיפול רק ע”פ תכונות הגזע. הייתה הנחה שהתכונות הגזעיות אינם ניתנות לשינוי, וגזע עם תכונות שליליות עלול להשחית גזעים נעלים יותר.
לפי ההסבר הגזעני ביולוגי, אדם יכול להמיר את דתו, שפתו, מקום מחייתו ומקור פרנסתו אך לעולם לא יוכל לשנות את מוצאו וגזעו. בנוסף נאמר, שאפילו נשואי תערובת אינם יעילים במקרה של שינוי גזע או מוצא.
בעוד שלפי הנצרות יכול היה היהודי למצוא מקלט מרדיפות והפליה אם רק יתנצר, התפיסה הגזענית מנעה מהיהודים אפשרות להמיר את דתם: היהודי יישאר זר לנצח מפני הסיבה שגזע לא ניתן לשינוי אלא רק הדת, מנהגים חברתיים ומבנה כלכלי.
(“מגלות לקוממיות” – כרך א’ – עמודים 10-16)
