מיקום
במחוז הצפון בנפת עכו, באיזור מישור עכו. כחצי קמ”ר צפון מערב למרגלות תל אפק.
שם השמורה
בדרך כלל נקראו בימי המקרא הערים היושבות ליד מעיינות, ליד אפיקי נהרות בשם “אפק”, כי משם המים מופקים, לכן מזהים את אפק כאפק המקראית, עיר כנענית בנפת אשר. עיר זו מוזכרת בכתובות אשוריות של היסטוריון אשר פגש בה בדרכו מצור לירושלים.
קרקע
רוב הקרקעות בסביבה הם קרקעות כבדות של טרה רוסה, כשבאיזורים הסמוכים למקרות המים ישנה אדמת סחף כבול, בסביבות התל ורכסי הכורכר נמצאות אדמות חמרה.
תנאים א-ביוטים והשתנותם
משקעים – כמות הגשם באזור מגיעה לכ – 600 מ”מ.
כ 70 אחוז מגשמי העונה יורדים החודשים דצמבר עד פברואר. מספר ימי הגשם בשנים רגילות הוא בין
70-60 ימים.
המעיינות – מעיינות אפק הם 34 במספר, והם חלק ממקורות הנעמן. הם מעיינות העתק ופעם שפיעתם הממוצעת הייתה – 5400 מ”ק לשעה, וזרמו בנחל משך כל השנה עד 45 מלמ”ק בשנה. האקויפר המזין את המעיינות נוצל, על ידי קידוחים שנעשו למרגלות ההרים. מצב זה גרם לדלדול בשפיעת המעיינות בקיץ, וכיום היא קיימת בחודשי החורף והאביב בלבד, בכמות של 3-5 מלמ”ק בשנה.
אקלים – לח למחצה (כאקלים עמק זבולון).
טמפרטורה – ערכי הטמפרטורה השנתית נעים בין 19 מעלות עד 20 מעלות. הטמפרטורה הממוצעת בחודש הקר ביותר בשנה הוא כ- 12 מעלות, ואילו בחודש החם היא כ- 26 מעלות. קרבת הים ממתנת את התנודה הימית והשנתית של הטמפרטורה. לכן ימי הקרה, נדירים מאוד, ומספר ימי השרב אינו עולה על 40 ימים בשנה.
לחות – מישור החוף הוא האזור הלח ביותר בארץ, והלחות היחסית הממוצעת בו היא בסביבות 70%.
רוחות – הקיץ מאופיין במשטר רוחות ים ויבשה קבוע .
בעונה זו קיימים חילופים קבועים במשך היממה בין רוח ים ביום לבין רוח יבשה בלילה. בחורף גבוהה בהרבה מהירות הרוח הממוצעת, כיוונה אינו קבוע, והיא מותנת במערכת המשקעים הכללית שבאזור.
כיסוי שטח
השמורה מחולקת לשלושה איזורי חלוקה המייצגים בתי גידול שונים :
1. איזור התל – הוא החלק היובשני של השמורה, מיוצג על ידי צומח שעיקרו צמחים נמוכים.
2. אזור המעיינות – מחולק לשלושה : אזור לח, לח למחצה, מוצף. שלושת האזורים האלה מאופיינים בצומח גדות ונחלים וצומח מים טבול.
3. שטח החלק היובשני – 225 דונם. השאר 437 דונם.
כל שטח השמורה הוא כ- 662 דונם.
הביצה
אזורי הביצה הם מקומות חיות מעניינים ביותר. הנמצאים באמצע הדרך, מעין תערובות מיוחדות במינן של קרקע ומים. מדובר כמובן במים מתוקים, שכן באדמות חוף מוצפות, כגון שפכי נהרות וביצות מלחה, יש לזרימת מי הים השפעה מכרעת על הצומח והחי המתקיימים במקום. רוב האדמות המוצפות במים מתוקים מעניקות מחסה לשפע מדהים של אורגאניזמים; אחרי הכל, הן מציעות את היתרונות של שני העולמות הן לצמחים והן לבעלי החיים – שפע של מים ושפע של אור שמש.
צמחי מים הגדלים באגם מוסיפים אחרי מותם את גופם לקרקעית, וכך מעשירים את המים ומפחיתים בהדרגה את העומק. כאשר האגם נעשה רדוד יותר, הצומח המגיח מן המים מתחיל לגדול טוב יותר. גופם הקשיח אך הגמיש של הקנים, הכריכים וצמחים אחרים המתרוממים מעל פני המים, מסוגל להתכופף עם הרוח, בעוד ששורשיהם או קני השורש שלהם מתפשטים כזרועות ומעגנים אותם בבוץ. קני השורש של קנים ואגמונים רבים, שהם בעצם גבעולים, מפתחים ניצנים, וכך נוצר סבך של קני שורש התומכים בהמוני צמחים צפופים. כאן, במה שמכונה עתה ביצה, חורשות תולעי המים בחריצות את הבוץ הרך והמעופש, וחלזונות מים זוחלים מעל פני הבוץ כדי ללחך מן הגבעולים והעלים של הצמחים. הביצה משמשת כבית תינוקות לדגיגים ולראשנים, וישנן כאן נימפות של בריומנים ושפיריות בשפע, אם כי המינים הייחודיים המצויים כאן יהיו שונים מאלו המצויים במי האגם. הברווזים, שראשיהם שקועים במים וזנבותיהם מזדקרים כלפי מעלה, מסננים בוץ דרך קצות מקוריהם, המשוננים כמסור עדין, כדי לברור מזון, ויצורים גודמת הנוטריה והאונדאטרה כורתים קנים למזון ולמצע. ביצה עשירה היא אזור חשוב ביותר לרבייתם של עופות מים כמו ברבורים ושל עופות חובבי מים אחרים דוגמת האנפות והרליות, הנוהגות להסתיר את מצעי קניהן בתוך מרחב הקנים המרשרשים.
מותם והירקבותם האיטית של הקנים, האגמונים וצמחי ביצה נוספים, מסייעים בהדרגה בבניית הקרקע. הקרקע היא עדיין רווית מים, כמובן, אך לא בהכרח מוצפת מים במשך כל ימות השנה, ועתה היא נעשית לבוץ טובעני. מסרים, כריכים ודגניים מתחילים לגדול כאן וגורמים לביצה להיראות כמו ערבה מוצפת מים, המנוקדת במקווי מצים רדודים. הביצה, כמו אחו ענק, מלאה פרחי בר רב שנתיים – האירוס הענף, נורית הביצות הזהובה, שנית גדולה וספירי אה רחבת עלים. צמחי הביצה, בניגוד לפרחי הבר של היער, אינם פורחים מוקדם. גם לא תצמח להם כל תועלת מכך, שכן בניגוד לצמחי היער, הנאלצים לצבור אור לפני שחופת העצים תצמח ותכסה את האור, צמחי הביצה מקבלים שפע של אור במשך כל עונת הצמיחה.
הביצה הטובענית מסוגלת לכלכל כמות עצומה של בעלי חיים. הודות לצמחייה השופעת שלה, המושכת חרקים רבים, ובעיקר זבובים ויתושים ארוכי רגליים. בעלי החיים הקטנים יותר דומים לאלה החיים באחו מוצף מים: צפרדעים, נחשי מים אירופיים, דחפים, עכברים, ואלה שצדים אותם: החומסים וההרמינים. כדי לספק די טרף לטורפים הגדולים יותר, כגון ינשופי השדות ורזוני הסוף, ולתת גם מקום לעופות.
האורגניזמים
שנית גדולה
צמח גבוה ( 1-3 מ’ ), לרוב מעוצה בבסיסו ושעיר העלים דומים לאזמל יושבים וחובקים למחצה את הגבעול. עונת הפריחה: בקיץ ( יוני-נובמבר ). הפרחים ( בקוטר 1.5-2 סמ’ ) הם ארגמיים. בשנית גדולה קיימים שלושה טיפוסי פרחים הטרוסטיליה תלת-צורתית פרחים בעלי עמוד עלי גבוה, בינוני ונמוך ובהתאם לכך צלקת בקומה העליונה, האמצעית ובתחתונה המאבקים ערוכים בקומה האמצעית ובתחתונה בעליונה ובתחתונה או בעליונה ובאמצעית האבקה היא בדרך כלל יעילה אם הועברו לצלקת גרגירי- אבקה ממאבקים שבאותה קומה מלבד השוני בגובה עמוד העלי ובאורך הזירים קיימים בפרחים הבדלים נוספים: כגון צבעם של גרגירי האבקה וצבעם של הזירים מההבדלים המורפולוגיים הנ”ל הוסק כי קימת התאמה ביולוגית בין המאבקים לבין הצלקות של אותה קומה לשנית ערך תזונתי ורופאי -עממי הענפים הצעירים משמשים כירק ואילו הענפים הפורחים להכנת סמים נגד עצירות. שנית גדולה נפוצה למדי בגדות הנחלים ובביצות והיא נמצאת בעמק עכו, השרון, הגליל העליון והתחתון, עמק יזרעאל, הכרמל, שומרון, השפלה, בקעת החולה, בקעת כנרות בקעת, בית שאן, ערבות הירדן והגולן.
טיון דביק
עשבים או בני-שיח. חפי-המעטפת רעופים וערוכים בתורים אחדים, החיצוניים עשבוניים, השאר קרומיים; המצעית חשופה. הפרחים צהובים; פרחי ההיקף עליונים, לשוניים, ערוכים כרגיל בדור אחד, לעתים רחוקות נימיים ובעלי 2-3 שיניים; פרחי המרכז דו-מיניים, מרובים, צינוריים ובעלי 5 שיניים. המאבקים בעלי 2 תוספות ריסניות או מצויצות בבסיסן. הזרעונים שעירים; הציצית בת דור זיפים שווים פחות או יותר באורכם, לעתים מכילה גם זיפים קצרים מועטים בין הזיפים הארוכים.
בני-שיח או עשבים רב- שנתיים. עלי הגבעול דמויי אזמל, רוחבם 1 ס”מ או יותר. הפרחים הלשוניים ארוכים בהרבה מן המעטפת. הקרקפות ערוכות במכבדים או באשכולות ארוכים וצרים באופן יחסי. גובה הצמחים 50-120 ס”מ.
בתי -גידול לחים בקרבת ביצות, מעיינות ונחלים או בתי גדול מופרעים על קרקעות שונות. נפוץ מאוד. חוף הגליל, עמק עכו, חוף הכרמל, השרון, פלשת; הגליל העליון, הגליל התחתון, עמק יזרעאל, הכרמל, שומרון, השפלה, הרי יהודה, צפון הנגב, הר הנגב, בקעת חולה, בקעת כנרות, בבקעת בית שאן, הגלבוע, מדבר שומרון, מדבר יהודה, ערבות הירדן, בקעת ים המלח; החרמון, הגולן, הגלעד, עמון, מואב, אדום. פריחה יולי – דצמבר. טיפוס התפוצה; ים תיכוני.
ערידת ביצות
עשבים רב שנתיים, לעתים רחוקות בני-שיח. העלים מסורגים, תמימים. הפרחים ערוכים באשכולות בקצות הגבעולים. הכותרת כמעט דמוית פעמון בפי הכותרת סטמינודים. השחלה תחתית למחצה. ההלקט דמוי ביצה או כדורי, נפתח על ידי 5 קשוות. הזרעים מרובים.
גדות נחלים, ביצות ומעיינות. מצוי. עמק עכו, חוף הכרמל, השרון , פלשת; הגליל העליון, הגליל התחתון, עמק יזרעאל, השפלה, הרי יהודה, הר הנגב; בקעת חולה, בקעת כנרות, בקעת בית שאן; מואב אדום.
פריחה; אפריל – אוקטובר. טיפוס התפוצה; צפוני – טרופי.
גמא ארוך
עשבים רב-שנתיים, לעתים רחוקות חד-שנתיים. הגבעולים אינם חלולים, כרגיל בעלי עלים בבסיסם. העלים דמויי סרגל, בעלי נדנים צינוריים סגורים. התפרחת סוכך, לפעמים דמויית קרקפת; חפי-המעטפת דומים לעלים. השיבוליות פחוסות, בנות פרחים רבים. הפרחים דו-מיניים, העליונים ביותר לעתים אבקניים; אין זיפים תת-שחלתיים. אבקנים 3 או 2 או 1 . עמוד-העלי אינו מעובה בבסיסו, נשיר. צלקות 2 או 3.
גמא ארוך – רוחב השיבוליות 2-3 מ”מ; אורך הלומות 2 – 2.5 מ”מ הגלומות בעלות שפה לבנה, צבען חום, נוטה לארגמן, הקרין ירוק, משני צדדיו 3-4 עורקים.
קרקעות לחות. מצוי. השרון; הגליל העליון והתחתון, שומרון, הרי יהודה; בקעת חולה, בקעת כנרות, מדבר יהודה, ערבות הירדן, בקעת ים המלח; החרמון והגולן.
הפריחה יולי – אוקטובר. טיפוס התפוצה; ים תיכוני ואירנו טורני.
פרעושית משלשלת
עשבים חד-שנתיים או רב שנתיים. עלי הגבעול יושבים. הקרקפות יחידות בקצות הענפים; חפי-המעטפת רעופים וערוכים בדורים אחדים; המצעית חשופה. הפרחים צהובים; פרחי ההיקף לשוניים, עלייניים, בעלי 2 זנבות מצויצים. הזרעון חסר מקור; הציצית בת 2 דורים, דור חיצוני קצר, דמוי נזר, משונן ועשוי מוצים מאוחים קצרים, בלתי נשיר, דור פנימי עשוי זיפים מחוספסים שבירים וארוכים הרבה יותר.
פרעושית גלונית – העלים בעלי שיניים קטנות או תמימים. פרחי ההיקף ארוכים פי שניים מהמעטפת. צמחים של בתי גידול לחים, גובהם 60 – 120 ס”מ. גדול נחלים, ביצות. נפוץ עמק עכו, השרון, פלשת; הגליל העליון והתחתון, עמק יזרעאל, הכרמל, שומרון; בקעת חולה, בקעת כנרות, בקעת בית שאן, ערבות הירדן, בקעת ים המלח; הגולן.
הפריחה יוני – אוקטובר. טיפוס התפוצה; אירו-סיבירי, ים תיכוני ומערב אירנו-טורני.
גרגיר נחלים
עשבים רב שנתיים קירחים, גובהם 15 – 70 ס”מ. הגבעולים חלולים, שרועים ומשתרשים בחלקם התחתון. העלים מנוצים
ל 3-7 זוגות עלעלים, העלעל הקיצוני גדול מהאחרים. התפרחת אשכול קצר, חדר חפים. הגביע דו שקי אורכו 2 מ”מ. אורך עלי הכותרת 4 -5 מ”מ וצבעם לקן. הפרי מוארך, קשוותי, ישר או כפוף מעט, נפתח בהבשלה, אורו 1 -2 ס”מ. הזרעים ערוכים בשני טורים בכל מגורה.
מעיינות ופלגים של מים זורמים. מצוי שולט בכתמים. חוף הגליל, השרון, פלשת; הגליל העליון והתחתון, עמק יזרעאל, שומרון, השפלה, הרי יהודה; בקעת חולה, בקעת כנרות, מדבר שומרון, ערבות הירדן; החרמון, הגולן , אדום.
פריחה ; פברואר – ספטמבר. טיפוס תפוצה; צפוני – טרופי.
ביבליוגרפיה
• התיקיה שבספרית בית הספר “רודמן”.
• האינטרנט http://www.nature.co.il/enafek
• המגדיר לצמחי בר, מקראות ישראל, נעמי פיקנדותן, אבינועם דנון
• חובב הטבע, ג’ראלד דארל, אדם מוציאים לאור, 1988