יש ללמוד את פרשת גדעון משום שהיא מסמלת מס’ דברים:
1. גדולת ה’ – אלוהים שליט עולם ומלואו – כפי שמסופר ברוב סיפורי התנ”ך כל האירועים נגרמים ע”י ה’ ושום דבר אינו מקרי. דוגמא: “ויעש אלוהים כן בלילה ההוא, ויהי חרב אל הגזה לבדה, ועל כל הארץ טל” (שופטים ו, פס’ מ’) “ויעשו בני-ישראל הרע בעיני ה’, ויתנם ה’ ביד מדין שבע שנים” (שופטים ו, פס’ א’).
2. מנהגים ומושגים תנכיים – פרשת גדעון מציגה מושגים, דילמות ומנהגים רבים של העולם העתיק. דוגמא: דילמת הבעל (אמונת גדעון מול אמונת אביו), מנהג הריגת המנהיגים (הריגת מלכי מדין).
3. גדעון כמנהיג – סיפור זה מציג תכונות חיוביות שיש לחכותם בדמות גדעון. דוגמא: תוכנת הצניעות האופיינית לגדעון – “לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם, ה’ ימשול בכם” (שופטים ח, פס’ כג).
4. מעגל הישועה – כמו בשאר סיפורי השופטים גם בסיפור זה מוצג המעגל הסיפורי: חטא-עונש-זעקה-חזרה בתשובה-מושיע-שקט.

סיפור גדעון. אירועים כיום.

מלחמת בני-ישראל במדין, מעטים מול רבים בעזרת תחבולות ותכסיסים ניצחון מוחץ.

הקונגרס הציוני בבזל – ניסיון להקים מדינה ופרלמנט בישראל.
כיבוש ישראל ע”י מדיין ושליטה על עם זר (בני ישראל) כיבוש יהודה, שומרון ועזה ע”י
ממשלת ישראל ושליטה על הפלשתינים.

2. גדעון (האיש, השופט המנהיג
ותכונותיו)

השופט החמישי במס’ בישראל. הוא נשלח כמושיע ע”י ה’ להושיע את בני ישראל מיד מדיין. המדיינים הציקו באותה תקופה לשבטי ישראל ופשטו על השדות והרסו את היבול – “וידל ישראל מאוד מפני מדין” (שופטים ו, פס’ ח’). פעולתו הראשונה של גדעון הייתה הריסת מזבח הבעל בעופרה וגידוע האשרה. (משום כך גידעון – גידוע האשרה) שמו הנוסף היה ירבעל. פעולתו השניה הייתה שליחת שליחים מטעמו אל שבטי ישראל בסביבותיו וקריאה אליהם להצטרף במאבק נגד האוייב המשותף. רבים נענו ומתוכם נבחרו כ – 300 איש לנצח במלחמה.
ניצחון מוחץ אירע ומהתלהבות העם הציעו לגדעון למלוך עליהם אך הוא בצניעותו סירב.
יש לראות את גדעון משלושה היבטים:
1. גדעון כאדם וכמתקן דתי – גדעון במקורו אדם ספקן ואביו היה עובד הבעל. רק כאשר ראה גדעון עובדות בשטח החל להאמין בה’ ומכאן בעזרת כריזמתו החל להוכיח לעם את טעותו בהקשר לעבודת הבעל. הוא הקריב רבות למען מלחמת הקודש הזאת הוא ניפץ את מזבח הבעל על אף אמונת אביו בו ומכאן נוצרת דילמה קשה. גם כאשר עבר דרך ארוכה עדיין רצה בטחון מה’ – לפני המלחמה ביקש מה’ שני אותות וקיבל אותם. ולאחר הניצחון על מדיין ביקשו ממנו להקים שושלת מלוכה אך הוא סירב בטענה שה’ ימלוך עליהם. מהיבט זה רואים את התכונות הבאות: ספקן-חסר ביטחון, מאמין, צנוע, מקריב, בעל כריזמה.
2. גדעון כאישיות צבאית ומושיע לאומי – גדעון בעל כושר מנהיגות, שכנוע וכריזמה רבה מנהיג בצורה חיובית את העם.
הוא מוכיח את טעותם בהקשר הדתי ואז יוצא למלחמה בעזרת אסטרטגיה מעולה למרות שפע תכונותיו החיובית הוא עדין חסר בטחון עצמי לפני המלחמה (תכונה שלילית אצל מנהיג). כמו כן הוא חזק אופי ובשורה התחתונה כמושיע הוא חילץ את עמו מעונש ועל כן הוא נחשב למנהיגים הטובים של התקופה.
3. גדעון כמיצג המלך האידיאלי – גדעון נתבקש ע”י עמו להקים שושלת מלוכה בישראל, העם נענה בשלילה בטענה שה’ ימלוך עליהם. השאלה הנשאלת מדוע העם בחר דווקא בו ?
א. העם היה באופוריה ובהתלהבות מן הניצחון.
ב. לגדעון היה שלל תכונות שהפכו אותו למנהיג האידיאלי:
1. כריזמטי – בעל כושר מנהיגות ושכנוע.
2. אסטרטג – ניצח במלחמה בזכות שלל תחבולות ותכסיסים.
3. צנוע.
4. עומד על עקרונותיו – חזק אופי.
5. ראיית העתיד – כושר ניבוי.

3. מדיין (מי היו המדיינים ,
ואיפה נזכרו בתנ”ך ?)

קבוצה של עמים נוודים אשר עסקו המסחר בצאן ושוד וביזה.
תחום נדודיהם של בני מדין השתרע בין מדבר ערב, ממערב לאדום, עד מדבר סיני ודרך המסחר בין ישראל ומצריים.

• בימי השופטים הציקו בני מדיין לבני ישראל. מדי שנה עלו יחד עם עמלק ובני קדם אחרים, לארץ ישראל, להשחית יבול הארץ. גדעון הנחית על המדיינים מכה ניצחת בקרב שהתנהל בעמק יזרעאל ושם קץ לכוחם הצבאי והמדיני (שופטים ו-ח).
• בתורה מסופר כי מדיינים העלו את יוסף מן הבור שאליו השליכוהו אחיו, ומכרו אותו לישמעאלים שהורידו אותו מצריימה (בראשית ל”ז).
• בשמות ובמדבר מסופר רבות אודותיהם:
שמות י”ח – יתרו חותן משה היה כוהן מדיין. ציפורה אשת
משה הייתה המדינית.
במדבר י’ – בצאת ישראל ממצרים נסע אתם זמן-מה חובב בן
רעואל המדיני להורות להם את הדרך.
במדבר כ”ב – כשהגיעו בני ישראל לערבות מואב עשו זקני
מדיין יד אחת עם זקני מואב וקראו לבלעם לקלל אותם.
במדבר כ”ה – כזבי בת צור המדינית פיתתה את בני ישראל
לעבוד את הבעל, והיא נהרגה ע”י פינחס הכהן.
במדבר ל”א – בני ישראל נצטוו לנקום את נקמת ה’ במדיין.
הם יצאו למלחמה נגדם, הרגו בהם רבים ושרפו עריהם.

4. אותות גדעון (והשוואתם
לאותות אחרים)

אותות גדעון אותות משה

גילוי ה’: הופעת מלאך ה’ לגדעון (שופטים ו’, י”א-י”ט).
האות שלאחר הגילוי: גדעון
הגיש מנחה למלאך ואש יצאה מן הסלע ואכלה אותה (שופטים ו’, י”ז-כ”ד).
גילוי ה’: הופעת ה’ בהר סיני
אל משה (שמות ג’).
האות בזמן הגילוי: “והנה הסנה
בוער באש והסנה איננו אוכל”
(שמות ג’, ב’).
סיבת האותות: לפני צאתו למלחמה רצה גדעון הוכחה שה’ עימו. (שופטים ו’, ל”ו) סיבת האותות: משה חשש שמא לא יאמינו לו בני ישראל.
(שמות ד’, א’).
אות א’: גיזת צמר ספוגה במים ואילו כל האזור יבש. (שופטים ו’, ל”ז-ל”ט). אות א’: מוט עץ ההופך לנחש וההיפך. (שמות ד’, ב’-ה’).
אות ב’: על כל הארץ טל ומטר
ואילו גיזת הצמר יבשה לחלוטין. (שופטים ו’, ל”ט-מ’). אות ב’: יד משה ההופכת ל – “מצורעת כשלג” וההיפך. (שמות ד’, ו’ – ח’).
תוצאת האותות: גדעון מאמין
ויוצא לקרב. (שופטים ז’). תוצאת האותות: משה מאמין ויוצא אל העם ואל פרעה (מציית להוראות ה’).

5. דילמות בפרשה

הדילמות המוצגות בפרשה זו הן:
1. הדילמה המרכזית של פרשה זו היא: נאמנות למשפחה אל מול הנאמנות לאל. על גדעון הוטלו שתי מטלות האחת להוכיח את בני ישראל מטעותם באמונה בבעל והשניה להלחם במדיינים.
הקונפליקט פה הוא שמשפחת גדעון ואביו היו עובדי הבעל. כך גדעון בלד ברירה ניפץ את מזבח אביו (מזבח הבעל) והוכיח לה’
את נאמנותו אליו אף על פי שנצרך להקריב את קשר משפחתו.
2. דילמה נוספת היא כיצד לבחור את הלוחמים הטובים ביותר:
על גדעון היה מוטל לבחור 300 לוחמים (הטובים ביותר) מתוך 22,000 לומים. כיצד עשה זאת ? תחילה שאל מי פחד מהלחמה ונותרו רק 1000 ואז בחן אותם – איך הם שותים מהנהר. אלו שליקקו ככלבים נותרו, ואילו שירדו על הבירכים נזרקו.
3. האם להקים שושלת מלוכה ? לאחר הניצחון הגדול התלהב העם והציע לגדעון להקים שושלת מלוכה. מה הייתה תשובת גדעון: האם עליו להסכים או שעליו להיות נאמן לה’ לבסוף סירב בשל צניעותו ובשל נאמנותו לה’.
4. מה לעשות עם אנשי סוכות ופנואל אשר סירבו לתת מקלט ומזון לאנשי גדעון העיפים ששבו מהקרב לבסוף הרג והתעלל גדעון ואנשיו באנשי פנואל וסוכות.

6. המושגים בפרשה:

המושגים בפרשה זו הם:
נאמנות – מושג זה מוצג בפרשה בנאמנותו של גדעון אל אלוהים.
לדוגמא: ניפוץ מזבח אביו כהוראה מה’.
צניעות – מושג זה מוצג בפרשה בסירוב גדעון לבקשת העם להקים מלוכה.
גיבור חיל – מוצג בפרשה בבקשת ה’ מגדעון להיות שליחו בפניית מלאך ה’ אליו: “ויאמר אליו: יהוה עמך גיבור חיל”.
שליחות – מושג זה חוזר רבות בפרשה: גדעון כשליח ה’ המבצע בנאמנות את הוראותיו. כמו כן שולח גדעון שליחים לקרוא לעם להיות עמו.
נקמנות – מושג זה מוצג בפרשה בהתעללות ובהריגת אנשי פנואל וסוכות לאחר שלא נתנו להם מקלט ומזון.
מלוכה – לאחר הניצחון המוחץ רצו בני ישראל להקים את מוסד המלוכה בארץ, הם פנו למנהיגם בבקשה שיקים את שושלת המלוכה אך הם נענו בשלילה.

7. מדוע הוסיף המחבר את
סיפור אנשי פנואל וסוכות ?

המחבר הוסיף את סיפור פנואל וסוכות מסיבה אחת עיקרית שסיפור מפואר כמו סיפור גדעון צריך להיגמר בשיא, הסיבה היא סיבה ספרותית – שום דבר הנכתב לא נכתב ללא סיבה נוסף לכך הסיבה היא לתת ערכים נוספים בסיפור זה כגון להגיב ישר לפי התחושה כפי שהגיב גדעון.

8. מנהגי העולם העתיק (בפרשה
זו)