מערכת היחסים שבחרתי לתאר היא מערכת היחסים בין פאניה סילס לבעלה יחיאל עדיס.
תחילה מערכת היחסים בניהם הייתה מנותקת וחסרת רגשות, וזאת מפני שהשניים לא הכירו כאשר נישאו, כי אלו היו נשואי נוחות ולא נישואים מתוך רגש כלשהו. יחיאל ופאניה נפגשים באכסניה של חיים בקר, פאניה גורמת במקרה לשרפה, יחיאל מכבה את השרפה ומצילה. לאחר אירוע זה מבקש יחיאל לשאתה לאישה, הוא זקוק לאישה שתטפל בילדיו ובביתו. פאניה מבינה שצעד זה יכול להיות חלק מעסקה כדאית עבורה ומסכימה להצעת יחיאל בתנאי שייקחו עימם את אחיה לוליק המשוגע וביתה תמרה, יחיאל מסכים, והשניים נישאים בבית הכנסת שבחצר אג’ימאן ביפו.
ציטוט:” מי הוא האיש הזה שנישאה לו שלשום ברכותו של הרב נפתלי הירץ, רבה של יפו? מה הוא יודע על התינוקת שבחיקה? הוא נשאה לאישה כדי שתטפל בשני יתומיו, אך יכול היה לשאת אישה אחרת, בריאה בגופה ובנפשה, אישה שאין בני משפחתה תלויים כריחיים על צווארה…”(עמ’ 7).
תחילה השניים התקשו ליצור מערכת יחסים יציבה ופתוחה משום שעברה פאניה טראומות רבות בעיר הולדתה שברוסיה לפני שהגיעה לארץ: היא ראתה את הוריה נשחטים אל מול עיניה, ובוא בעת גם נאנסה ע”י אותם אנשים.
לעומתה, חש יחיאל רגשות מסוימים כלפי פאניה ואין זה מפריע לו לישון עימה באותה המיטה ולחלוק עימה את חיי הנישואים.
ציטוט:” ‘פאניה, בואי לישון’. רעדה חלפה בגופה. ועוד אחת, ושוב. הרי לא תוכל לישון לידו! כמטפלת הובאה לכאן ולא כאשת חיקו. האם לא נאמרו הדברים במפורש? ‘אני אשן עם הילדים’. חיוך מריר ריחף עתה על פניו של יחיאל. הוא קם מהמיטה ובעצמו נשכב לצדם של הילדים. פאניה כיבתה את העששית, ובחסות החשיכה פשטה את בגדיה.כיצד יוכלו לחיות כך זה ליד זו, להתפשט, להתרחץ,להשמיע את כל הרעשים שאדם משמיע בינו לבינו, ולהמשיך להיות זרים. ‘חשבתי שהתחתנו רק כדי למנוע רינונים…’ לחשה.
‘כשתחזרי בך, תאמרי’.” (עמ’ 45).

עם הזמן מתעוררות אצל פאניה רגשות אהבה ותשוקה כלפי יחיאל, אך היא לא מממשת את רגשותיה משום שהיא נזכרת באונס שעברה. שניהם מתכחשים לרגשותיהם ואינם חולקים רגעי התאחדות פיסית עד ליום בו מגיעה פאניה לצפת לקחת את מתנת הכלולות שלהם מביתו של אליעזר רוקח בו היא נתקלת ביהודים שרוצים לנקום את דמו של אליעזר רוקח וסוקלים אותה באבנים, ופתאום רץ אליה יחיאל ומצילה מידי הפוגעים.
ציטוט:”יחיאל רץ לעברה , ומכופף ראשו, ובטרם ידעה מה היא עושה, קפצה לתוך זרועותיו, מחבקת את גופו בכוח וראשה שקוע בתוך צווארו, ספק בוכה ספק צוחקת…” (עמ’ 58).
כשמגלה פאניה רגשות ידידות כלפי הרץ אימבר מקנא לה יחיאל וזה מורגש כאשר מציל אימבר את משה בנו של יחיאל, ויחיאל אינו מודה לו ומוכיח את פאניה על הפגנת הידידות כלפי אימבר בפני כולם:”לפחות בפני הציבור יכולת להסתיר את הידידות שביניכם”(עמ’ 47).
כשנוסע יחיאל לדמשק כדי לשמש מתורגמן ומליץ לרבי משה דוד בפגישתו עם הוואלי ואליהם מצטרפת רבקה, פאניה מקנאה הפעם ליחיאל ובורחת ליפו והבריחה שלה מעידה על קיום רגשות מעורבים כלומר יש בה רגשות של פחד,תשוקה ואהבה לבעלה.
ציטוט:”בלבה גמלה ההחלטה לעזוב את המקום ולמצוא לה מקום מגורים חדש, הרחק הרחק מיחיאל. את פניו לא תוכל לשאת אחרי הנסיעה איתה. יושבים להם כזוג לכל דבר לעיני העדה כולה! בבקשה! היא לא תפריע להם…”(עמ’ 102).
ביפו פאניה מתפרנסת ממכירות תרופות שאחיותיה שלחו לה מאמריקה, ולא מפסיקה לחשוב על יחיאל , ואף חולמת עליו. יחיאל להפתעתה מגיע ליפו ומתברר לה שבסופו של דבר שרבקה לא נסעה עימו לדמשק, השניים מתוודים זה לזו באהבתם ופאניה מספרת לו את סיפור עברה ברוסיה.
יחיאל ופאניה חוזרים לגיא אוני ופאניה נכנסת להיריון. מאז שהם חוזרים מיפו הולך הקשר שלהם ומתהדק והם הופכים למשפחה אמיתית.
כשחזרה פאניה מיפו היא גילתה כי חברתה הטובה, ריבה פורמקין גוססת, ולאחר זמן רב שסבלה נפטרה לבסוף. בעת הלווייתה פרצה שריפה בשדה הסמוך, ולוליק המבוהל רץ לעברו ומת.
פאניה השבורה בניסיונותיה למצוא ענפי מסחר חדשים להתפרנס מהם, בתסבכה בחובות קשים, ובאחד ממסעותיה נתקלה בשודדים, ומתוך פחד פלטה כדור אל עבר אחד מהם. מהפחד לנקמה או תביעה הבריח אותה ביום למחרת יחיאל ליסוד המעלה שם חלתה הקדחת וברחה ביום למחרת.
כמה שבועות לאחר מכן דודה של פאניה- שורה התחתן ופאניה נסעה לבדה ליפו. בדרכה פגשה את אימבר ועברה עימו דרך גדרה.
בינתיים מתוך חוסר ברירה מתחיל יחיאל לעבוד ביסוד המעלה כפועל, שם הוא חולה במחלת הקדחת. כשפאניה מגיעה לאזור ושומעת על גסיסתו היא נזעקת במהירות ליסוד המעלה משם היא מעבירה אותו חזרה לראש פינה(גיא אוני לשעבר).
תוך כדי העניינים בראש פינה מסתבכים והאיכרים מורדים בפקיד הברון ונאלצים להתחבא ב”חאן”, ופאניה ובעלה מתחבאים עימם.
מצבו של יחיאל מחמיר ופאניה איננה זזה ממנו כל שעתו האחרונה. אומנם התושבים קראו לרופא שיבוא לבדוק את יחיאל אך כשהגיע הרופא מצפת היה יחיאל חסר חיים.
ציטוט:”פניו המעולפים של הרופא התרחקו ממנה והתרחקו והיא רצתה לעצור בו כדי שתשמע סוף סוף את גזר דינו, אלא שלא יכלה לומר מילה. בתוך ראשה התפוצץ משהו ואיזה פצע חדש התפשט בתוכה ומילא את כל גופה”(עמ’ 249).
פאניה שנותרה חסרת כל מוכרת את סוסה, וילדי בעלה: משה ובלה, יוצאים לעבוד במפעל המשי שהוקם בראש פינה ויחד עם זאת הם מעבירים את זמנם בלימודים.
איסר פרומקין שהתאלמן אף הוא מציע לפאניה לעבור עם ילדיה לביתו, פאניה מוכרת את הבית ליהודי מצידון שמתברר אחר כך כסאשה הצייר שגר עימם בעת תקופת הריונה של פאניה. סאשה מבקש את ידה של פאניה וכך נגמר הסיפור.
לסיכום: מערכת היחסים בין פאניה לבין יחיאל עוברת תלאות וקשיים רבים עד שהם מצליחים להתקיים כמשפחה יציבה ונורמאלית, עד שמותו הפתאומי של יחיאל קוטע את הבועה המשפחתית שנרקמה במהלך העלילה.