ג’ול נולד באזור התעשייתי הצפוף של צפון אנגליה בשנת 1818. הוא לא זכה להשכלה אוניברסיטאית, אבל ב-1835 למד זמן קצר את הכימאי הידוע ג’ון דלטון. אביו היה בעל מבשלות עשיר, והוא העמיד לרשות בנו את המימון ואת שאר האמצעים הנחוצים למחקר מדעי. ב-1838 פרסם ג’ול את הראשון מבין מאמריו המדעיים המרובים. מכיוון שג’ול לא זכה להשכלה אקדמית, התעלמו מדעני בריטניה מתגליותיו הראשונות, והחברה המלכותית סירבה לפרסם את מאמריו. אבל לא עברו שנים רבות בטרם התגלה ג’ול ככח שאין להתעלם ממנו. הוא נעשה עמית בחברה המלכותית, ואף זכה בעיטור הגבוה ביותר שלה. בשנים 1885-1887 פרסם את כל מחקריו בספר עב כרס.
הוא נפטר בשנת 1889, אך לפני כל זאת הספיק בחייו להשיג, לפתח ולגלות דברים חדשים ומשמעותיים:
ג’ול גילה בניסוייו כי החום, האנרגיה המכאנית, האנרגיה החשמלית וכיוצא באלה, אינם אלא צורות שונות של תופעה אחת, וכולם בני המרה זה לזה. בנוסף, ג’ול קבע גם את היחס בין עבודה ואנרגיה- יחידת האנרגיה והעבודה, במערכת בינלאומית של יחידות מידה, קרויה על שמו.
כבר בנעוריו המציא ג’ול התקן שנקרא בפיו “מכונה אלקטרומגנטית” – מנוע חשמלי פרימיטיבי – ובאמצעותו התחיל לבדוק את היחס בין האנרגיה לעבודה. הוא גילה כיח ניתן לבטא את היחס בין עבודה לחום בנוסחא מתמטית המכילה גורם קבוע. ב-1843 פרסם ג’ול מאמר שבו הציג את ערכו של קבוע זה, שנקרא בפיו “שווה הערך המכאני של חום”.
כשהוכיח כי אפשר להמיר כל עבודה לחום, קבע ג’ול כי החום הוא צורה של אנרגיה, ואין הוא תלוי בטיבו של החומר המתחמם. ג’ול הורה כי בתנאים המתאימים אפשר להמיר כל צורה של אנרגיה לצורה אחרת, ובכך פילס את הדרך לאחד מחוקי היסוד החשובים של הפיסיקה – חוק שימור האנרגיה, או החוק הראשון של התרמודינאמיקה- הקובע כי אי אפשר ליצור אנרגיה או להשמידה, אלא רק להמירה מצורה לצורה.
ב-1852 גילה ג’ול, עם עמיתו ויליאם תומסון, כי אם מאפשרים לגז להתפשט בלא שיעשה כל עבודה חיצונית, יורדת הטמפרטורה שלו. השפעת תגליותיו ופיתוחיו של ג’ול על חיינו ועל המדע היא רבה. בנוסף להנחת שימור האנרגיה שעליה מתבססים רוב חיינו, ובכל פעולה שאנו עושים היא משתתפת, מבוססת גם על עיקרון תגליתו כיום הנדסת הקירור וגם מערכות המיזוג המודרניות.
לסיכום, ניתן לומר כי ג’ול היה אחד מהאנשים אשר השפיעו על המדע באופן מרובה ברמה אוניברסאלית. הוא השפיע על העולם כולו ועל חיי היום-יום שלנו.
(הבריטניקה החדשה לנוער, כרך 4, עמוד 149).
הוא נפטר בשנת 1889, אך לפני כל זאת הספיק בחייו להשיג, לפתח ולגלות דברים חדשים ומשמעותיים:
ג’ול גילה בניסוייו כי החום, האנרגיה המכאנית, האנרגיה החשמלית וכיוצא באלה, אינם אלא צורות שונות של תופעה אחת, וכולם בני המרה זה לזה. בנוסף, ג’ול קבע גם את היחס בין עבודה ואנרגיה- יחידת האנרגיה והעבודה, במערכת בינלאומית של יחידות מידה, קרויה על שמו.
כבר בנעוריו המציא ג’ול התקן שנקרא בפיו “מכונה אלקטרומגנטית” – מנוע חשמלי פרימיטיבי – ובאמצעותו התחיל לבדוק את היחס בין האנרגיה לעבודה. הוא גילה כיח ניתן לבטא את היחס בין עבודה לחום בנוסחא מתמטית המכילה גורם קבוע. ב-1843 פרסם ג’ול מאמר שבו הציג את ערכו של קבוע זה, שנקרא בפיו “שווה הערך המכאני של חום”.
כשהוכיח כי אפשר להמיר כל עבודה לחום, קבע ג’ול כי החום הוא צורה של אנרגיה, ואין הוא תלוי בטיבו של החומר המתחמם. ג’ול הורה כי בתנאים המתאימים אפשר להמיר כל צורה של אנרגיה לצורה אחרת, ובכך פילס את הדרך לאחד מחוקי היסוד החשובים של הפיסיקה – חוק שימור האנרגיה, או החוק הראשון של התרמודינאמיקה- הקובע כי אי אפשר ליצור אנרגיה או להשמידה, אלא רק להמירה מצורה לצורה.
ב-1852 גילה ג’ול, עם עמיתו ויליאם תומסון, כי אם מאפשרים לגז להתפשט בלא שיעשה כל עבודה חיצונית, יורדת הטמפרטורה שלו. השפעת תגליותיו ופיתוחיו של ג’ול על חיינו ועל המדע היא רבה. בנוסף להנחת שימור האנרגיה שעליה מתבססים רוב חיינו, ובכל פעולה שאנו עושים היא משתתפת, מבוססת גם על עיקרון תגליתו כיום הנדסת הקירור וגם מערכות המיזוג המודרניות.
לסיכום, ניתן לומר כי ג’ול היה אחד מהאנשים אשר השפיעו על המדע באופן מרובה ברמה אוניברסאלית. הוא השפיע על העולם כולו ועל חיי היום-יום שלנו.
(הבריטניקה החדשה לנוער, כרך 4, עמוד 149).
