* הסיבות והתוצאות לאינפלציה בגרמניה.
את ההתפתחות הכלכלית בתקופת הרפובליקה הדמוקרטית ניתן לחלק ל – 3 שלבים:
א. תקופת האינפלציה הדוהרת (1918 – 1923).
ב. תקופת השגשוג (1924 – 1928).
ג. תקופת השפל (1929 – 1932).
מאז המלחמה פחת ערכו של המארק הגרמני (D.M.) במהירות מסחררת לעומת הדולר האמריקני.
כך, למשל, הייתה תקופה בה המארק ביחס לדולר 1:4 .
אזרחי גרמניה יצאו לקניות , כשבכיסם שטרות בני 12-9 אפסים.
כיכר לחם עלתה כ 4 טריליון מארק (9 אפסים).
לאינפלציה המטורפת היו תוצאות חמורות ביותר לגבי הדמוקרטיה הווימארית:
1. האינפלציה פגעה במעמד הבורגני, המעמד שהיווה את עמוד התווך של
הרפובליקה הווימארית.
2. האינפלציה העשירה את בעלי ההון, שנהנו מעבודה זולה וזכו להלוואות נוחות.
רבים מבעלי ההון היו “פרו ימניים” אשר הזרימו כספים כדי לחסל את
הרפובליקה.
3. האינפלציה פגעה במורל העובדים והביאה רבים אל סף הייאוש.
האמון ברפובליקה נתערער.
נשאלת השאלה – מי אשם???
יש הסוברים כי היא תוצאה טבעית של המשבר הכלכלי בזמן המלחמה ולאחריה.
יש הסוברים כי זו הייתה אינפלציה “מכוונת” מלמעלה, שכן הממשל הגרמני הדפיס כמות אדירה של שטרות כסף כדי לגרום לכך, שגרמניה לא תוכל לשלם את הפיצויים. – טענה זו מתחזקת ע”H העובדה שב – 1924 נפסקה האינפלציה במהירות ע”י הכוונה מלמעלה.
שאלת הפיצויים, שהוטלו על גרמניה הייתה שאלה פוליטית וכלכלית כאחת.
גובה הפיצויים ההתחלתי היה 30 מיליארד דולר, אך גרמניה התקשתה לשלם סכום זה מחמש סיבות:
א. תשלום הפיצויים היה מתפרש כהודאת גרמניה באשמתה – דבר שהגרמנים דחו
בתוקף.
ב. לא היה קיים אשראי בינלאומי (מלבד ארה”ב), לכן היה קשה להשיג הלוואות
נוחות.
ג. סחר החוץ היה משותק, ולכן נאלצה גרמניה לייבא הרבה ולייצא מעט.
ד. הון רב “ברח” מגרמניה, משום שהתעשיינים חששו מהחרמת הונם עבור תשלום
פיצויים.
ה. האינפלציה הדוהרת הקשתה על תשלום הפיצויים.
גרמניה ביקשה “מוראטוריום” – דחיית חובות מ”מדינות ההסכמה”.
אבל נתקלה בסירוב חלקי בטענה שקשיי גרמניה לא נובעים מן הצורך בתשלום
הפיצויים אלא בגלל האופן הגרוע שבו מנהלת את כלכלתה.
* סיבות ותוצאות לפלישת הצרפתים לחבל הרוהר.
בינואר 1923 פלשו צבאות צרפת ובלגיה לחבל הרוהר, אזור שבו נמצאו עיקר מכרות הפחם והברזל, והיה, לכן, לב-ליבה של התעשייה הגרמנית.
מטרתם של הצרפתיים הייתה להפעיל את תעשיית הרוהר ובכך “לסחוט” את תשלום החובות.
בפני ראש ממשלת גרמניה עמדה הברירה : להתחיל לשלם ב”רצינות” את החובות או להתנגד באופן פסיבי.
והוא בחר באפשרות השנייה כי ידע שהצרפתיים לא יצליחו בלי שיתוף פעולה מצד תושבי חבל הרוהר וקרא אל התושבים להחרים את הצרפתיים. ותגובת הצרפתים הייתה הטלת מצור על חבל הרוהר- אסרו ייצוא סחורות לשאר שווקי גרמניה, הטילו קנסות, גבו מיסים, החרימו רכוש, גירשו תושבים והטילו צנזורה על העיתונות. התוצאות היו הרסניות לגבי גרמניה: הגברת האינפלציה, גידול האבטלה ושיתוק המשק.
וב – 1923 החליטו הגרמנים להפסיק את ההתנגדות הפסיבית והצרפתים עזבו את חבל הרוהר.
משמעויות פלישת הצרפתים הייתה:
א. הלאומנים הגבירו את שנאתם לרפובליקה.
ב. תעשיינים גרמנים הבינו, כי רק ע”י תשלום פיצויים יוכלו להוציא את הצרפתים
מחבל הרוהר, וכי אין טעם בהתנגדות פסיבית ובוודאי לא אקטיבית.
ג. הצרפתים הבינו כי לא ניתן לשבור את הגרמנים, וכי יש לפנות לדרך הפיוס.
* התאוששות בתקופת שטרזמן.
הקברניט הגדול ביותר של רפובליקת ווימאר היה – גוזטב שטרזמן,שר החוץ וראש הממשלה.
שטרזמן הכיר את הבעיות הקשות של גרמניה:
ההגבלות הצבאיות, האינפלציה הדודרת, פיצויים, איסור החברות בחבר
הלאומים וכו’. עם זאת, ידע שטרזמן להציב לפניו שש מטרות ברורות:
א. להקטין את שיעור הפיצויים החייבים בתשלום, אבל להתחיל לשלם ברצינות.
ב. לשחרר את גרמניה מכובש זר.
ג. להסיר את ההגבלות על הצבא.
ד. לבטל את פיקוח הוועדה המשותפת של “בעלות הברית”.
ה. להחזיר את זכותה של גרמניה לבצר את אזורי הריינוס.
ו. לצאת מהבדידות הדיפלומטית ולהכנס למשפחת העמים.
ההישגים:
ההישגים ניכרו בשני תחומים:במדיניות החוץ ובתחום הכלכלי.
בתחום מדיניות החוץ – בזכות זאת זכה בפרס נובל לשלום.
בתחום הכלכלי – ניתן לדבר על נס כלכלי.
מה שגרם להתאוששות היה:
א. ועדת דאוז שהפחיתה את שיעור הפיצויים.
ב. השיפור ביחסי החוץ גרמו לקבלת אשראי נוח מבנקים באירופה ומארה”ב.
ג. האינפלציה “הועילה” לכלכלה בכך, שגרמניהמכרה את מוצריה בעולם במחיר
מוזל וקנתה נכסים שונים שהכניסו לה כספים.
ד. התעשייה לא נפגעה במלחה”ע1 וניתן היה להפעילה במהירות וביעילות.
