מקום:
כפר מבודד ולא מפותח העונה לשם פארניה. ע”פי הכתוב ב הוא באזור סיציליה.
זמן:
בקטסט אין כל איזכור לזמן בו מתרחש ספורנו, ובכל זאת ניתן להשליך מסקנה שאם ואכן אמריקה מוזכרת בכתוב הסיפור התרחש בעבר הלא רחוק. הסיפור נפרש על תקופת הזיקנה של הדמות הראשית, אך ישנן “קפיצות” לעברה של מריגרציה.
בעיה:
כמו רוב נשות הכפר, כך גם מריגרציה ננטשה ע”י שני בניה שעזבו אותה לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות- אמריקה. אקט זה גרם לה לסבל נפשי רב והפך אותה לאישה מבודדת ושנואה. לאותה אישה, מריגרציה ישנו בן שלישי, אך לזה היא מתכחשת בתוקף משום שההריון לא היה מבחירתה.
דמויות והיחסים בניהן:
מריגרציה- דמות ראשית.
שמה של הדמות מורכב משתי מילים מריה= מרים הקדושה, האם.
גרציה= גברת.
תאוריה של מריגרציה שליליים וגורמים לקורא רגשות אמפטיה לדמות: “דמתה לערימת סמרטוטים”, פניה הצהבהבים היו רשת צפופה של קמטים”, “עיני ילדות חסרת זכרונות”. וכן הלאה…
שני ילדיה נטשוה והיגרו לאמריקה. ישנו עוד ילד אחד אשר נותר בכפר- אך לו היא מתכחשת.
נינפרוזה- זו היא אישה נאת מראה ומושכת. היא התאלמנה מבעלה הראשון לאחר שנתיים ובעלה השני היגר לאמריקה. נינפרוזה כותבת למריגרציה את מכתביה אך מריגרציה לא יודעת שנינפרוזה מהטלת בה ומקשקשת על הדף.
שני הבנים- ילדיה של נינפרוזה משמשים כ”נציבים”, כלומר, אלו הן דמויות פסיביות.
הרופא- מייצג את העולם המשכיל, והנאור, ולכן מתואר כאדם צעיר. הוא משמש אוזן קשבת לבעיותיה של מריגרציה ועוזר לה לכתוב את מכתביה (בתום הסיפור) לבניה.
רוקו טרופיה- זהו הבן האחר, של מריגרציה אליו היא מתכחשת. אביו הוא פושע קר לב אשר אנס את מריגרציה.
ביתו, בית העמוד, ממוקם בקצה הכפר, באזור שומם.
הוא רוצה לקבל מאהבת אמו, אך היא דוחה אותו בנחישות, משום שמזכיר לה, בחיצוניותו, את אביו הפושע.
גרבלדי- דמות זו מופיעה רק בסיפורה של מריגרציה, עברה, שהיא מספרת לרופא. גרבלדי מחולל מהומות ומשחיט כל העומד בדרכו, כך הוא שיחרר את פושעי הכפר לחופשי.
קולה קאמיצי- פורע חוק אכזר. הוא השתחרר מהכלא- ליתר דיוק ברח, בעת המהומות שחולל גרבלדי בכפר. הוא רצח את בעלה של מריגרציה. מרקו טרופיה רצח אותו.
מרקו טרופיה- היה מבין פושעיו של קאמיצי. הוא זה אשר רצח את קאמיצי בעת שהתנפל על מריגרציה. הוא היחזיק בה זמן מה, ואנס אותה. רוקו טרופיה הוא בנו- הבן האחר.
בעלה של מריגרציה- לא מוזכרת בטקסט מלבד התאור הנורא בו מתועד- הוא נרצח באכזריות ע”י קולה קאמיצי.
רצף העניינים-
נקודת מוצא- לאחר האקספוזיציה באה מריגרציה לפני נינפרוזה שתכתוב לה מכתב לבניה אשר נמצאים באמריקה.
נינפרוזה, כתמיד, אינה כותבת את דבריה של מריגרציה אלה מקשקשת, ללא ידיעתה של מריגרציה.
סיבוך- בא לידיעתה של מריגרציה (בזכות הרופא) שבמכתביה לא כתוב מאומה.
שיא- מריגרציה מספרת לדוקטור על עברה, סיפור מצמרר שחוותה, ובכך מסבירה לו מדוע היא מתכחשת לבן השלישי.
התרה-לאחר סיפורה של מריגרציה מתנדב הדוקטור לרשום איתה את המכתבים לבנים שלה.
פואנטה-הפואנטה בסיפור היא עפ”י פרשנותי רוע האדם- שפלותו ורשעו.
הבן האחר למעשה לא פגע באף אחד ואף אינו מודע לסיפור הולדתו. אמו שונאת אותו שינאת חינם.
סיום- פתוח. הדוקטור עוזר למריגרציה המסכנה לרשום את המכתב לבניה באמריקה.
מריגרציה חזרה לאותה הנקודה בה היא כותבת מכתב לבניה- רק שהפעם המכתב אמיתי!
אמצעים אומנותיים:
מוטיבים:
כתיבת המכתב- כתיבת המכתב של מריגרציה לבניה היא פעולה שחוזרת על עצמה לאורך כל הסיפור, כתיבת המכתבים היא בעצם הדבר העיקרי והחשוב אשר נותן למריגרציה תקווה לחיות. חשוב גם לציין שפעולה זאת מצוינת גם בתחילתה של העלילה וגם כך היא מסתימת.
אוצר מילים:
החזרות בסיפור- ישנם כמה מילים בסיפור שחוזרות על עצמן כמה פעמים בטקסט, והם בעצם באות להדגיש משמעות כל שהיא:
הדמוי של מריגרציה לערמת סמרטוטים- בעצם מדגיש את אי חשיבותה של מריגרציה כבנאדם, המספר רוצה להראות לנו כמה שיותר כמה מריגרציה שולית ולא חשובה לאף אחד וכמה שהיא שונה משאר האנשים.
עוד דימוי המופיע בטקסט הוא הדגש על בכיותיה ודמעותיה של מריגרציה- מדגיש את דיכאונה של מריגרציה עצבותה וכאבה.
סגנון:
ישן ועתיק—השפה גבוה וזה מראה שהסיפור לא מתקופתנו והוא עתיק.
אירוני- מריגרציה בטוחה שננפרוזה רושמת בשבילה את המכתב לבניה, אבל בעצם היא לא רושמת וסתם מקשקשת על הדף.
ביקורתי- הכותב מבקר את כל הסיפור, הוא מתאר את מצב חייה של מריגרציה עלוב.
הומוריסטי- משתלב בחלק האירוני- נינפרוזה משתה במריגרציה ועושה כאילו שהיא רושמת, כתוצאה מפעולה זו לא מגיעים לבניה של מירגרציה מכתבים.
