תנועות חטופות- רק בגרוניות. תנועות ארוכות תנועות קצרות
X חטף פתח (חמור) X קמץ (ים) A= x פתח (נער)
X חטף סגול (נאמן) X צירה (חץ) E= x סגול (ורד)
Xי חיריק מלא (גיר) I= x חיריק חסר (עם)
X חטף קמץ (מעמד) X חולם חסר (עז)Xו חולם מלא (הוד) O= x קמץ קטן (אמנם)
Xו שורוק (שוק) U= x קובוץ (שלחן)

אימות קריאה:
כאשר האותיות- ה,א,ו,י, מנוקדות בתנועה או באפס תנועה הן עיצוריות.
כשאיננו שומעים אותן הן משמשות כתנועות ואז הן מכונות אימות קריאה.

המפיק:
נכתב באות ה בסוף מילה כדי לציין שהיא עיצורית ונשמעת.
ספרה= מספר. ספרה= הספר שלה.

המפיק יכתב במקרים הבאים:
1. לציין שייכות בגוף 3 נקבה (שלה), ילקוטה= הילקוט שלה.
2. לציין מושא ישיר בנקבה (אותה) הרגיזה= הוא הרגיז אותה.
3. במילת יחס בנקבה (גוף 3) שלה, אצלה.
4. במילת הקריאה אהה.
5. בשורשי ג נ כ ת ם יופיע מפיק רק אם ה-ה השורשית עומדת בסוף מילה.

ג.ב.ה נ.ג.ה כמה תמה מהמה

אם יש קמץ אין מפיק. דוגמא: אהבתיה אין מפיק, יש קמץ.
בשלושת המילים הבאות לא יבוא מפיק-
ממנה, עודנה, אננה.

שוואים:
כדי למצוא מהו סוג השווא (נע/ נח) חוזרים לצורת היסוד של המילה, ע”י הורדת המוספיות הסופיות.

שווא נח- כללים:
1. הוא שווא שנמצא בצורת היסוד.
2. שווא בסוף מילה תמיד יהיה שווא נח (ילך).
3. שני שוואים רצופים בסוף מילה יהיו שניהם נחים (וישת).
4. במילים סגולות. לדוגמא: ילד, ברז, גשר, דגל, ורד.
במילים סגולות השווא בנטייה יהיה נח (גם אם בצורת היסוד הוא נראה נע).

שווא נע- כללים:
1. שווא שמקורו בתנועה תמיד יהיה שווא נע (שומרים שומר).
2. שווא בראש מילה תמיד יהיה שווא נע (בגדים).
3. שווא שיופיע לפני ב,כ,פ (רפויות), יהיה תמיד נע, (סלכן) למרות שבצורת היסוד בוא נראה כמו שווא נח.
4. כל החטופים (x , x , x ) נחשבים לשוואים נעים (עננים).

שני שוואים רצופים באמצע מילה-
הראשון יהיה נח והשני נע.
(עפ”י סדר הא”ב).

הדגש הקל:
הדגש הקל יופיע רק באותיות בגד כפת.
הדגש הקל בא להבחין בין עיצור רפה לחוצץ.