בשנת 1789 פרצה המהפכה הצרפתית ובאותו זמן היו בצרפת כ – 25 מיליון תושבים. השפה הצרפתית אז שימשה כשפה בינלאומית ופריס הייתה מרכז תרבות ההשכלה.
תשובי צרפת חולקו לשלושה מעמדות חברתיים שנקראו שדרות ואילו הם: הכמורה, האצולה והמעמד השלישי.
הכמורה – מנתה כ – 100 אלף והאצולה ונהנתה מזכויות פוליטיות ומפטור ממסים.
האצולה – מנתה כ – 400 אלף אנשיה מילאו תפקידי פיקוד בצבא ובמו אנשי הכמורה נהנו גם הם מזכויות פוליטיות.
המעמד השלישי – מנה יותר מ – 24 מיליון בני אדם המאפיין מעמד זה הוא פערים חברתיים וכלכליים גדולים. למעמד השלישי השתייכו רוב תושבי צרפת, הם נשאו בעול המסים והיו ללא זכויות פוליטיות. בני המעמד השלישי לא יכלו לכהן בפרלמנט ולא לקבל דרגות קצונה בצבא.
כתוצאה מאחזקת הצבא והצי נפל על הממלכה נטל כספי כבד וזה גרם למשבר כלכלי חמור בסוף המאה ה- 18 . לפתרון הבעיה הוצע להכין רפורמה שבה יטילו מס על כל בעלי הקרקעות, יבטלו מסים עקיפים ואפילו יחרימו מעט מרכוש הכנסייה.
המלך נאלץ לכנס את אספת המעמדות שהיא הייתה היחידה בעלת היכולת לקבוע מסים חדשים אולם היא לא כונסה במשך 175 שנים מאז 1614
המעמד השלישי החל לדרוש זכויות לאחר שהבין שאספת המעמדות היא אתגר בשבילו, מנהיגי המעמד השלישי דרשו לבטל את זכויות היתר של המעמדות העליונים ולהעניק שוויון לכל האזרחים. מכיוון שהאצולה והכמורה תמיד הצביעו לאותו צד אז בא הביקוש מצד המעמד השלישי להכפיל את נציגיו ולהשוותם לנציגי הכמורה והאצולה יחד.
בשנת 1789 ב 17 ביוני הכריזו נציגי המעמד השלישי על עצמם כאספה לאומית. באולם משחקי כדור נשבעו נציגי המעמד השלישי שבכל מקום בו הם מכונסים שם תמצא האספה הלאומית זת קרה ב 20 ליוני 1789 באותו יום גם הזמינו נציגי המעמד השלישי את נציגי שני המעמדות האחרות להצטרף אליהם. ב27 ליוני התקבלה תשובה חיובית וכך נוצר גוף אחד: מאספת מעמדות לאספה לאומית. זהו היה המעשה המהפכני הראשון.
עם כינוס המעמדות שרר מתח רב בצרפת, בפריס אנשים החלו לצבור נשק ולהשתתף בהפגנות ששלהבו את רגשות הזעם שנגד השלטון. ב 14 ביולי החל והמונים לנהור לכיוון מבצר הבסטיליה ( מבצר גבוה במרכז העיר) ששימש בעיקר בית כלא. סיסמתם הייתה חירות, שיווין ואחווה או מוות. עם כיבוש המבצר החל ההמון להרוס אותו. אבני הבסטיליה פוזרו ברחבי צרפת. סמל המהפכה היה בן שלושה צבעים: כחול, לבן, אדום – הטריקולור.
בעקבות שמועות שפרצו בין האיכרים על שודדים שנשלחים ע”י אצילים כדי לתקוף אותם התעוררה חרדה רבה בקרב האיכרים. שמועה זו כונתה “הפחד הגדול” פעמים רבות פרצו מעשי אלימות
ושאיכרים הסתערו על טירות אצילים והעלו אותן באש. בשל האבטלה והעלאת מחיר הלחם בעיר גם שם פרצו מהומות.
בזמן שהתחוללו מהומות ומרידות בכפרים ובערים חוקקה האספה הלאומית כמה חוקים שנועדו לחזק את המשטר החדש. בליל ה 4 באוגוסט 1789 גם ויתרו כמה אצילים על זכויות היתר שלהם וגם באותו לילה הכריזה האספה על ביטול המשטר הפיאודלי ( ביטול המסים והחובות). ב 26 לאוגוסט פרסמה האספה הלאומית את הצהרת זכויות האדם, הצהרה זו הפכה ל”אני מאמין” של הרבה אזרחים.
לאחר חקיקת החוקים התארגנו בפריס הפגנות ובהם צעדו מאות נשים מפריס עד ורסאי. הן פרצו לחצר הארמון ושכנעו את לואי ה 16 לרכב לפריס.ולאחר מכן האספה הלאומית החליטה גם לעבור לפריס.
מעמדה המיוחד של הכנסייה ירד והכמרים היו כפופים לשלטון , החילוניים, הכמרים נעשו פקידי מדינה. באותו זמן שלט שלטון המלוכה שהוציא חוקים שהועברו ע”י הרשות המחוקקת שהיא האספה הלאומית.
