ארצות הברית בשנות ה20
בשנות ה20, התפתחה מאוד הכלכלה האמריקאית יחסית לכלכלתן של מדינות אירופה, מה גם שארה”ב לא נפגעה כתוצאה מהשתתפותה במלחמה העולם הראשונה. ארצות הברית הרשתה לעצמה להתפתח טכנולוגית גם לתחומים מיוחדים, כמו תעשיית המכוניות מאוחר יותר.
לכלכלתה של ארה”ב שני יתרונות חשובים: יש לה חומרי גלם רבים, שטח רב, וכן היא אינה תלויה בשווקים, כיון שהקפיטליזם האמריקאי מתבסס על השוק הפנימי, המתבסס על עידוד הצריכה העצמית. מסיבה זו התפתחו בארה”ב מוצרי צריכה ומוצרי יום יום רבים. הצריכה הוגדלה עוד יותר על ידי מסגרות אשראי וקניות בתשלומים.
בשנות ה20 עלו נשיאים רפובליקניים שמרניים ובדלנים (בתחום הפוליטי בעיקר). שנות ה20 אופיינו בחזרתם של ערכים ישנים, כמו אפליה, גזענות, פונדמנטליזם וכו’. הכסף והממון הפכו לדברים החשובים ביותר, ומסיבה זו היתה דומיננטיות לבעלי הממון והעסקים, שהגיעה לשיאה בימי הובר. כל הנשיאים הרפובליקניים האמינו שעל המשק להתפתח בצורה חופשית.
סיבות למשבר הכלכלי
1. עודף יצור ומיעוט צריכה – לאחר שהשוק הגיעה לרוויה, נוצרו עודפים גדולים מאוד.
2. ענפי כלכלה מרכזיים היו במהלך שנות ה20 במשבר. כמו כן היו בעיות במגזר החקלאי.
3. שימוש רב במסגרות של אשראי והלוואות שמטרתם היתה להגדיל את הצריכה הפנימית. כתוצאה מכך, לא נוצר משבר גלוי, אך בעצם לסכומי כספים אלו כלל לא היה כיסוי.
4. ריכוז בעלות על ענפים שונים במשק בידי מספר חברות גדולות.
5. החסכונות שלא היו בבורסה כלל לא היו מבוטחים, ואבדו מיד עם קריסת הבנקים.
6. השקעה מוגזמת בבורסה במקום בשיפור היצור.
7. מערכת של מכסי מגן, הביאה ליצירת מערכת מקבילה באירופה, ובכך פגעה בשווקי החוץ.
פרוץ המשבר הכלכלי
פרוץ המשבר
ב24.10.1929, הנקרא גם “יום חמישי השחור” התרחשה נפילה עצומה בערך המניות בבורסה של וול-סטריט. הבורסה נסגרה ונפתחה שוב, אך הירידות המשיכו, והמניות איבדו כ40 אחוזים מערכם במשך כחודש. בעקבות נפילת המניות נכנס המשק האמריקני למיתון עמוק.
בין 1929-1933 פשטו את הרגל כ9,000 בנקים, ואבדו 2.5 מיליארד דולר חסכונות. עסקים רבים שלא זכו לאשראי נאלצו להיסגר, והדבר הגדיל את האבטלה, שהגיעה לשליש מכוח העבודה בשיא המשבר. לא היו קיימות מערכות סעד ממשלתיות. האבטלה צמצמה את כוח הקנייה הציבורי וחזקה את המשבר. נוצרו עודפי תוצרת חקלאית שהושמדו, בעוד שבערים היה רעב למוצרים אלו, אך לא היה את הכסף לקנותו.
הבנקים ניסו להעלות את הריבית כדי לשפר את מצב הבנקים, אך זה פגע באשראי ומנע צמיחה. מכסי המגן שהוטלו פגעו במשקי החוץ וחיזקו את הבעיה אף הם.
עם התמשכות המשבר, החלה האבטלה לפגוע לא רק במעמדות הנמוכים אלא גם במעמדות הבינוניים. האיגודים המקצועיים איבדו את כוחם. משפחות רבות נהרסו.
ניסיונותיו של הנשיא הובר להתמודד עם המשבר
התמשכות המשבר הכלכלי העמיד בסימן שאלה מספר ערכים אמריקאים עליונים, ובעיקר את רעיון הקאפיטליזם הקשוח. אולם, הציבור לא פנה לחלופות קיצוניות, כגון קומוניזם כפי שקרה באירופה, אלא קיבל את העובר עליו בשקט יחסי. נשיא ארצות הברית בתקופת המשבר היה הרברט הובר, שהיה שר אוצר בשנות ה20, אדם עשיר, היה אחד מחסידי האינדיבידואליזם והקפיטליזם, והתנגד להתערבות של הממשלה במשק.
לאחר התמוטטות הבורסה כינס הובר אנשי-עסקים וביקש מהם להימנע מפיטורים, אך אנשי העסקים לא עשו זאת, ופיטרו עובדים. הנשיא הקצה כספים מוגבלים לעבודות ציבוריות, אך כספים אלה לא עזרו. לא התבצעה חקיקה לצמצום מכסות היצור. הובר המשיך לטעון שהמשבר הוא תופעה חולפת, אך הפופולריות שלא פחתה עם השנים. הוא סירב לקבל רעיונות מנוגדים להשקפתו, ומסיבה זו התנגד להתערבות במשק ולעזרה לנזקקים. הובר ניסה להגיע להסכם בינלאומי לדחיית חובות, שעזר לבעלי הממון וכן לממשלות זרות, אך הכעיס את הציבור על כך שהנשיא אינו עוזר למעמד הבינוני והנמוך.
פרשת צבא הבונוס הכעיסה עוד יותר את הציבור. יוצאי מלחמת העולם הראשונה ביקשו שישלמו להם ב1932 את המענק שהיה אמור להיות משולם ב1945. הובר סירב, ו20,000 חיילים לשעבר יצאו לצעדת מחאה מול רחבת הקונגרס. הובר הורה לצבא לפנות את המפגינים, ובמהלך הפינוי נהרגו שניים מהם. הדבר הכעיס את הציבור שלא ראה בעין יפה את הפעלת הכוח כנגד החיילים.
בבחירות 1932 זכתה המפלגה הדמוקרטית בראשותו של פרנקלין ד’ רוזוולט בניצחון סוחף, תחת סיסמת ה”ניו-דיל” של רוזוולט. רוזוולט היה בן למשפחה מיוחסת, בעל כושר ארגון וכריזמה. הוא סלד מהחשיבה האידיאולוגית ולא חש מחויבות כלפי דרך האינדיבידואליזם. הוא היה בעבר מושל ניו-יורק, אדם מעשי מאוד.
רוזוולט וה”ניו דיל”
פעולותיו של רוזוולט מיד עם עלייתו לשלטון
הניו-דיל ניהל את מעורבות המדינה בתחומי הכלכלה והרווחה, והתמקד בשלוש מטרות:
“Relief, Recovery, Reform” (תוכנית שלושת הR). בין פעולותיו של רוזוולט:
1. סגר את הבנקים למשך ארבעה ימים עם היבחרו, ולאחר מכן קרא לציבור להפקיד חסכונות בערבות הממשל.
2. הקמת “טקסט המוחות” – צוות של מומחים מתחומים שונים, אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים.
3. חקיקת מאה הימים – אוסף של חוקים רבים שהועברו בקונגרס, ויצרה רושם של פעלתנות.
4. תעמולה, בצורת תוכנית הרדיו “שיחות ליד האח”.
פעולותיו של רוזוולט בשנים הראשונות
בתחום החקלאות
1. חוק ההסדר החקלאי קבע מכסות יצור ותבע חיסול תוצרת כדי לשמור על מחירים. החוק הצליח לייצב את המצב אך לא זכה לאהדה ציבורית, ובוטל בבית המשפט העליון ב1936.
2. רשות עמק הטנסי – פרוייקט ענק לפיתוח איזור חקלאי נחשל. כלל הקמת סכרים, תחנות כוח וכו’. רשות עמק הטנסי היתה משק בשליטה ציבורית שהתחרה במגזר הפרטי.
בתחום התעשיה
1. “חוק השיקום התעשייתי” – קביעת מכסות יצור, מחירים מינימליים, הגבלת שעות עבודה, שיפור מעמדם של איגודי הפועלים. חוק זה פגע בעסקים הקטנים ובוטל מאוחר יותר על ידי בית המשפט העליון.
בתחום הסעד
1. הקמת סוכנויות ממשלתיות לאספקת עזרה זמנית.
2. עבודות יזומות למובטלים, אף על פי שהדבר הביא לחריגה מן התקציב.
בתחום הכספים
1. ניתוק הדולק מבסיס הזהב, דבר שאפשר הדפסת כסף נוסף.
2. ביטוח חסכונות על ידי הממשל הפדרלי.
3. איסור על ויסות מניות. רשויות פיקוח על הבורסה.
פעולותיו של רוזוולט הרגיזו את קהילת הממון, שראה בפעילותו פעילות סוציאליסטית. פעולותיו של הממשל לא שיפרו בהרבה את המצב, והשפל נמשך, אך בזכות אווירת הפעלתנות ויחסי הציבור, זכו הדמוקרטים ב1934.
ההתנגדות ל”ניו דיל”
הביקורת כלפי רוזוולט הופנתה אליו מהשמאל, מהימין הפופוליסטי ומהשמרנים.
השמאל האשים את רוזוולט בניסיון להציל את הקפיטליזם ובעזרה לאילי ההון על חשבון ההמונים, במטרה לשמור על הסטטוס-קוו במקום להנהיג רפורמות. השמאל לא היה משמעותי, ורוזוולט התעלם ממנו.
הימין הפופוליסטי, בעיירות הקטנות ובשכבות הנמוכות טען שרוזוולט ואנשיו אדישים לסבלם של החלשים וחסרי האמצעים. בין המבקרים היה הסנאטור יואי לונג מלואיזינה, שדרש החרמת נכסי עשירים והבטחת הכנסה של כ2,500 דולר במבצע של “חלוקת עושר”. לונג נרצח ולכן לא השפיע. הרופא טאוסנד טען שהממשל מפקיר את בני גיל הזהב. כומר בשם קולין האשים את הבנקאים באחריות למשבר, ובשיעבודו של הנשיא לצרכיהם. רוזוולט לא התייחס לביקורת הימין הפופוליסטי, שלא סיכן אותו באופן משמעותי.
הימין השמרני, כגון הנשיא הובר, בעלי הכספים והרפובליקניים האשים את רוזוולט בפגיעה בדרך האמריקנית, ועל כך שהוא מרכז בידיו סמכויות מוגזמות. הם השוו את שלטונו לשלטון דיקטטורי. הנשיא ניצל ביקורת זו כדי להבהיר שהוא אינו מסייע לימין ובעלי הכספים, ואכן זכה בניצחון סוחף גם בבחירות של 1936.
הקמת “מדינת הרווחה”
בעקבות הביקורת שהוטלה על מהלכי הממשל, החליט רוזוולט להקצין את מגמת השינוי. ב1935 החל להיות תוקפני יותר כלפי קהילת העסקים והחל לבצע חקיקות ארוכות טווח, במטרה לשנות את מערך הכוחות הכלכלי והפוליטי:
1. חקיקת “חוק וגנר” – חוק זה הכיר בזכותם של העובדים להתאגד באיגודים מקצועיים ואפשר ניהולי משא ומתן קיבוצי על תנאי ההעסקה. הוקמה רשות לאומית ליחסי עבודה שנועדה כדי להגן על הפועלים.
2. חקיקת חוק שכר המינימום והגבלת שעות העבודה – חוק זה נחקק במטרה למנוע ניצול של הפועלים. הדבר היווה חריגה מהדרך האמריקאית שראתה בפועל חלק מן העסק או רכוש של איש העסקים. בית המשפט העליון אישר חוק זה.
3. חקיקת חוק הביטוח הלאומי – הוקמה מערכת ביטוח מקיפה המחייבת כל מעביד לשלם ביטוח לאומי, במטרה לעזור לגימלאים, להעניק מענקי אבטלה ולדאוג לאוכלוסיות חלשות באמצעות קיצבאות. מדינת הרווחה אפשרה לממשל לדאוג לקיומם המינימלי של האזרחים. שינוי במעמדה של המדינה.
4. תוכניות עבודה נוספות למובטלים, וכן לשיפור מעמד השכבות הנמוכות שהיקנו לו כתוצאה מכך כוח פוליטי.
התפתחות המשק לאחר 1935
בשנת 1936 היו סימנים מבטיחים של התאוששות, בעיקר מבחינת האבטלה. ההתאוששות חלה בזכות תוכניות התעסוקה הרבות של ה”ניו דיל” ומשכו גם ב1937, ואפשרו לרוזוולט להכריז על החזרה לתקציב המאוזן. בגלל נסיונות הנירמול חזר המשק למיתון בסוף אותה שנה. הממשל החליט להפעיל מדיניות של מימון גרעוני – יצירתה של אינפלאציה מבוקרת, רעיון שהומצא על ידי ג’ון קינז.
בסוף 1938 החלה צמיחה מחודשת שהואצה ב1939 בגלל מצב החירום באירופה וההכנות למלחמה. מלחמת העולם השניה חילצה את המשק האמריקני מהמשבר.
מידע נוסף
אישים חשובים
הרברט הובר – נשיא ארה”ב (רפובליקני). היה שר אוצר בשנות ה20, ונחשב כנביא תקופת השפע. דגל
בקאפיטליזם הקשוח. הפסיד בבחירות לרוזוולט.
פרנקלין ד’ רוזוולט – נשיא ארה”ב (דמוקרטי) במשך ארבע כהונות רצופות ומנהיג מדיניות ה”ניו דיל”.
משפחתו היתה עשירה ומכובדת (דודו היה נשיא).
תאריכים חשובים
1928 – הובר נבחר לנשיא.
24.10.1929 – “יום חמישי השחור”, התמוטטות הבורסה בוול-סטריט.
1929-1933 – הבנקים פושטים את הרגל, מיתון במשק.
1932 – פרשת “צבא הבונוס”.
בחירות 1932 – רוזוולט נבחר לנשיא.
1934 – ניתוק הדולר מבסיס הזהב.
1935 – נחקק חוק הביטוח הלאומי. מוקמת מדינת הרווחה.
1936 – ביטול חוקי החקלאות בבית המשפט העליון.
1936 – רוזוולט נבחר לכהונה שניה. תחילת ההתאוששות במשק.
1937 – מדיניות ה”נירמול” של רוזוולט נכשלת. מיתון נוסף.
1938 – תחילת צמיחה מחודשת במשק האמריקאי.
1940 – שיא הצמיחה של המשק האמריקאי במאה ה20, בעקבות המלחמה באירופה.
