את עליית המים וירידתם, שנגרמת מהגיאות והשפל, אפשר לנצל להפקת אנרגיה הידרו חשמלית.
דבר זה נעשה על ידי בניית סכר לרוחבו של שפך נהר או מפרץ, במקום שיש הפרשים גדולים בגובה פני הים עקב הגיאות והשפל. אם מתקינים בסכר כזה פתחים, ייכנסו דרכם המים מן הים בזמן הגיאות וייצאו דרכם אל הים בזמן השפל. ואם קובעים בפתחים אלה טורבינות, יסובבו אותן המים הזורמים. הטורבינות יפעילו מחוללי זרם, וכך ייווצר חשמל. בדרך דומה פועל מפעל הידרו חשמלי, כלומר מפעל המפיק חשמל מנפילתם של מים בסכר שנבנה בנהר, ליד מפל טבעי או מלאכותי. אולם במפעל הידרו-חשמלי רגיל יש הפרש גובה של עשרות מטרים, לפעמים אפילו של יותר מ-100 מטר. ואילו במפעל המופעל על ידי הגיאות והשפל מגיע הפרש הגבהים רק למטרים ספורים. ולכן כמות החשמל שתופק תהיה קטנה יחסית- אלא אם יהיו כמויות המים גדולות מאוד. לעומת זאת, כדי לנצל כמויות גדולות כאלו, צריך לבנות סכר רחב מאוד, וזה יגדיל כמובן, את ההשקעה הדרושה לבניית המפעל.
תחנת הכוח הגדולה הראשונה בעולם, ובינתיים היחידה, המפיקה חשמל מתנודות הגיאות והשפל, נבנתה בשנות ה-60 בשפך הנהר ראנס, לא רחוק מסאן מלו, בחבל ברטן שבצרפת. רוחב הסכר הוא כ-80 מטר ויש בו 24 מנהרות, ובכל מנהרה – טורבינות ומחולל זרם. לטורבינות אלו יש להבים שאפשר לכוון אותם לשני צדדים, והן מופעלות גם בזמן הגיאות וגם בזמן השפל. תפוקת החשמל של מפעל 240 מגוואט – כתפוקתה של “רדינג 4” בתל אביב.
בעקבות הצלחת התחנה ליד סאן מלו בצרפת הוצע להקים תחנות כוח דומות במקומות שיש בהם הפרשים גדולים בגובה פני המים בגלל הגיאות והשפל.
ניצול הגיאות והשפל לייצור אנרגיה חשמלית לא רק שהוא בתחילתו, אלא גם בעתיד הרחוק לא מצפים להפיק בדרך הזו כמויות אנרגיה גדולות.