במאה ה19- אירופה עברה מהפיכות רבות – נוסדו תנועות חדשות, רעיונות חדשים, נוסדה תנועת ההשכלה, הדת הנוצרית איבדה את מעמדה הבכיר, וכדומה…
אף על פי כל מהפיכות אלו התפתחה בסוף המאה תנועה האנטישמית גדולה שערכיה מנוגדים לחלוטין לכל ההתפתחויות.

אמנציפציה – שוויון הזכויות עזר ליהודים מבחינה כלכלית וחברתית, בעיקר במערב אירופה, שם נצלו את האמנציפציה בצורה גדולה יותר. יהודים רבים נכנסו לתחום העסקים, הבנקאות, העיתונאות, הצטרפו לאוניברסיטאות.
לכן, שפרצה האנטישמיות הואשמו היהודים בהשתלטות על תחומים רבים.
בתקופה זו היו משברים כלכליים רבים, נפילות בורסה, והיהודים הואשמו בכך. וכאשר הופיעו מאמרים אנטישמיים המאשימים את היהודים, היו הרבה שתמכו במאמרים.

הלאומיות – במאה ה19- מתעוררת הלאומיות באירופה, קבוצה שנמצאת באזור מסוים ויש לה תרבות משלה, מוצא, שפה ודת משלה.
רבים באירופה נאלצו לעזוב כי הם לא היו בני לאום, והפכו להיות זרים,
כיגון היהודים אשר נחשבו לזרים.
גרמניה טוענת שהיהודים מהווים אסון, לכן יש להרחיקם כדי לשמור על אחידותה של גרמניה.

הקפיטליזם והסוציאליזם – חלק גדול מההון במערב אירופה היה בידי היהודים שעסקו אז בבנקאות ובתעשייה.
החברה הנוצרית הייתה מוטרדת מהשיטה הקפיטליסטית שאפשרה לכל אדם להתעשר, והפכה יהודים רבים לבעלי נכסים.
מתנגדי הקפיטליזם היו הסוציאליזם ולכן גם הם כיוונו את ביקורתם כלפי היהודים שנחשבו לקפיטליסטים.

הדת הנוצרית – למן המחצית הראשונה של המאה ה19- התגברה בחוגים נוצרים-קתולים ופרוטסטנטים, תעמולה שכוונה נגד היהודים והיהדות כאחד.
חוגים אלו תבעו כי בחיי המדינה יהיו יסודות נוצריים, הם שאפו לשמור על אחדות לאומית-נוצרית במדינתם.
מבחינה זו היהודים והיהדות נחשבו כגורם מפריע ועוין להתפתחותה התקינה של המדינה הנוצרית.
עלילות הדם נגד היהודים היו תוצר מיוחד של שנאת יהודים מצד הנוצרים.
בין השנים 1880-1900 נתעוררו כמה משפטים צעקניים סביב פרשיות עלילות הדם בגרמניה ובאוסטריה-הונגריה.

האידיאולוגיה הנאצית:
הדרכים שבהם הנאצים הצליחו לשכנע את ההמונים לתמוך במפלגתם היו בדרכי תעמולתם.
התורה הנאצית התבססה על דעותיו של היטלר, אותן ביטא בספרו “מיינקאמפף”.
בתחילת שנות המאה ה20- ולאחר מלחמת העולם השניה:

א) “מלחמת הגזעיים” – המאבק – לדעתו של היטלר המאבק הוא אבי הכל.
כמו בטבע, יש מלחמת קיום והחזק שורד, לפי תורתו של הביולוג האנגלי צ’ארלס דארווין, כך גם בבני האדם.
הנאצים השתמשו בתורה זו וייחסו אותה לגבי בני האדם, ולפי תורה זו, קבעו הנאצים שזכותם של הגזע העליון להשמיד את החלשים מביניהם כדי להתקיים.

ב) תורת הגזע – הגזע הארי הוא הנעלה מכולם, הטבע יצר אותו בשלמותו ולכן מבחינה רוחנית ותרבותית הוא הנעלה מכולם והוא מודל ל”אדם העליון”, אך במשך השנים נוצרו יסודות צרים שטימאו אותו והתכוונו להורסו.
לדעתם של הנאצים, הגורם המקלקל הוא היהודים, גורם זה מנוון את הגזע הארי ואחראי לכל האידיאולוגיות הפסולות כגון הליברליזם והדמוקרטיה.
הם טוענים שכדי להחזיר לגזע הארי את עליונותו יש להקים רייך שישמיד את הגזע הנחות – היהודים.

ג) המנהיג מעל לכל – לפי כללי הנאצים, למנהיג בעל תכונות אלוהיות, ואין לו כל מגבלה בחוקים האנושיים, כינויו הוא “פיהרר”.

ד) מרחב המחייה – יש צורך להתרחב מבחינה פיזית, כלומר כיבוש שטחים, כדי לקיים את העקרונות הנאצים.
תורת הגזע תוכל להפוך לשלטון עולמי, ולכן עליה להתפשט מזרחה.
ה) הסדר החדש – יש להתחיל באירופה ולארגן אותה, להתפשט מזרחה, לשעבד גזעים נחותים וליצור סדר חדש שבו “הכוח” הוא השולט.
“ערכים ישנים” כגון עזרה, שלום – לא יתייחסו אליהם, האידיאולוגיה הנאצית באה להחליף סדר ישן בסדר חדש.

פרק 2
מדיניות הנאצים בשנים 1939-1933

כלפי היהודים:
503 אלף יהודים ישבו בגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון, היהודים היוו 0.76% מכלל האוכלוסייה. רוב יהודי גרמניה השתייכו למעמד הזעיר-בורגני ולשכבת האינטליגנציה העובדת, אחוז קטן מהם היו עם הבורגנות העמידה.
מעטים בלבד היו עם המעמד העשיר שהם בנקאים ותעשיינים גדולים.
נוכחותם של היהודים שעסקו במקצועות חשובים הייתה מורגשת.
לאחר עליית הנאצים לשלטון מדיניותם של הנאצים כלפי היהודים התפתחה בשני מסלולים.
א) פרסום חוקים וצווים שהקנו לגזירות על היהודים בסיס משפטי.
ב) מעשי אלימות ללא אחיזה פורמלית בחוק.
הנאצים שאפו לאלץ את היהודים להסתלק, לשלול את רכושם, ולסלקם מהחברה.

החרם:
המשטר הנאצי התחיל במסע אנטי-יהודי שכלל בתחילה אימה, סילוק היהודים ממוסדות ציבוריים ואלימות נגדם.
האלימות התבטאה בחיי התרבות, החינוך, היצירות הספרותיות והאומנותיות.
בראשון לאפריל 1933 הכריזו הנאצים חרם על חנויות ועסקים יהודיים.
החרם היה מעין מבצע של המפלגה ולא בשם הממשלה.
יוליוס שטרייכר, היה ראש הועד המארגן ועורך שבועון ההסתה האנטישמי.
אנשי ס.א. עמדו מול חנויות של יהודים עם כרזות “אל תקנו אצל יהודים”, כוונות החרם הייתה להרתיעה את היהודים בגרמניה בפרט ובעולם בכלל מהסברה או מפעילות נגד הנאצים.
באפריל 1933 נוצר חוק שנקרא “חוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה” שמשמעותו הוא שפקידים יהודים יועברו לגמלאות ולפטר יהודים בעלי תפקידים בכירים ומכובדים.
בליל העשירי במאי שרפו ספרים יהודיים בפומבי בכיכרות הערים לעיני ההמונים.
הושלכו לאש יצירות של יהודים ולא יהודים כאחד.

החקיקה האנטי-יהודית וחוקי נירנברג:
העיתונות האשימה את היהודים בכך שהם אשמים למצוקתם של הגרמנים,
ויהדות העולם תוארה בכך שמסכנת השלום בעולם ואת מעמדו של הרייך.
התעמולות הממלכתיים והמפלגתיים תיארו את היהודים כדמות לא אנושית וכמזיקה לעולם.
חקיקות האנטי-יהודית נסוגו לפעמים והתבצעו בשלבים הדרגתיים, חוקי נירנברג אושרו בספטמבר ע”י ועידה נאצית המונית.
החוקים הורידו את זכויות היהודים לרמה הנמוכה ביותר ואף נטלו אותם.
נשואים או יחסים בין יהודים לגזע העליון – “הארי” נחשבו לעבירה פלילית.
חוקים אלו פגעו גם ביהודים שאבות אבותיהם היו נוצרים, או נוצרים שאבות אבותיהם היו יהודים.
חוקים אלו לא שמשו רק כחוק כללי למדינה אך גם לבסיס לחוקים האנטי יהודיים הבאים.

חוקי נירנברג – חוק אזרחות הרייך:
הרייכסטאג החליט פה אחד, על חוק הבא המתפרסם בזה:
1. א) נתין המדינה הוא כל מי שנתון לחסות הרייך הגרמני, ולכן הוא מחויב כלפיו.
ב) נתינות המדינה מוענקת לפי הוראות חוק נתינות הרייך והמדינה.

2. א) אזרח הרייך הוא בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו המוכיח ע”י התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת את המדינה והרייך.
ב) זכות אזרחות הרייך מוענקת ע”י מתן תעודת אזרחות הרייך.
ג) אזרח הרייך הוא בלבד בעל הזכיות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים.

3. מניסטר הפנים מוציא בתיאום עם ממלא מקום הפיהרר את ההוראות המשפטיות
והמנהליות הדרושות לביצוע ולהשלמת החוק הזה.

חוקי נירנברג – חוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני:
הרייכסטאג החליט פה אחד על החוק הבא, המתפרסם בזה:
1. א) נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או קרוב לו אסורים.
נישואים שנערכו בניגוד לחוק ובחו”ל בטלים.
ב) רק התובע הכללי יכול להגיש תביעה לביטול הנישואין.
ג) יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים ונתיני המדינה, בעלי דם גרמני או קרוב לו
אסורים.

2) יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני או דם קרוב לו, שהן למטה מגיל 45.

3) א) אסור ליהודים להניף דגל הרייך והמדינה ולהציג את צבעי הרייך.
ב) מותר להם להציג את הצבעים היהודיים.

4) א) העובר על איסור זה של סעיף 1 עונשו בית-סוהר.
ב) העובר על סעיף 2 עונשו מאסר או בית-סוהר
ג) העובר על סעיפים 3-4 עונשו מאסר עד שנה וקנס כספי או אחד מהם.

5) מניסטר הפנים מיציע בתיאום עם ממלא מקום הפיהרר ומניסטר המשפטים את הוראות המשפטיות והמנהליות הדרושות לביצוע ולהשלמת החוק.

• מטרתם של חוקים אלו לנשול את היהודים מהכלכלה והפרדת היהודים מהגרמנים והוצאתם מגבולות גרמניה.

הנישול הכלכלי וליל הבדולח
ניתן ליהודים עד שנת 1937 לעסוק בחיי מסחר ותעשיה.
הנאצים דאגו לטשטש ולהצניע במקצת את הגילויים האנטי-יהודים והרשו לספורטאים יהודיים להשתתף בתחרויות בערב אולימפיאדת ברלין 1936.
סוג של איסורים כגון: אין ליהודים כניסה לגנים ציבוריים, במקומות מרפא, וכו’…
נועדו ליצור מחיצה נפשית בין היהודים לגרמנים וכדי להרגיל את הגרמנים שהיהודים אינם בני אדם ואין הם ראויים להיות בקהל הגרמני.
בשביעי לנובמבר 1938 התנקש צעיר יהודי בשם הרשל גרינשפאן בחייו של יועץ השגרירות הגרמנית בצרפת.
היהודי הצעיר רצה לנקום על העוול שנעשה להוריו שהיו בין המגורשים מגרמניה לפולין, הנאצים נצלו מעשה זה כדי ליצור פוגרום נוסף נגד היהודים.
בלילה שנין ה9- ל10- בנובמבר התנפלו אנשי הס.א. על יהודים ועל בתיהם,
הרגו, הכו, פצעו והרסו כ7500- בתי כנסת.
91 יהודים נרצחו וכ- 30 אלף יהודים נשלחו למחנות ריכוז.

שנת 1938 – שנת מפנה
המפנה בשנת 1938 הוא בתחום ההישגים המדיניים והסיפוחים הטריטוריאליים של המשטר וגם במגזר האנטי-יהודי מפני שבשנה זו החלה פעילויות ורדיפות רבות נגד היהודים.
יהודים מאבדים את מעמדתם במקומות ציבוריים ונדרשים להוסיף לשמם את השם “ישראל” ו- “שרה” לכל יהודי ששמו לא יהודי, כל יהודי שבבעלותו דרכון מסומן
ב- “J” מלשון “Jew” באנגלית או “Jude” בגרמנית.
בשנת 1938 מתחיל הגירוש הכפוי של יהודים בעלי אזרחות פולנית שישבו שנים רבות בגרמניה.
המאורע החמור ביותר באותה שנה הוא פוגרום ושמו “ליל הבדולח”.

הגירת היהודים
התחילה התסיסה הרעיונית של יהודי הקיבוץ הגרמני לאחר ההתאוששות ממכת ההלם הראשונה וניסו להתמודד עם המצב העוין בגרמניה.
בספטמבר 1933 הוקם גוף ראשון בקורותיהם של יהודי גרמניה בשם “הנציגות של יהודי גרמניה” שכינס ארגונים פוליטיים וחברתיים בעלי תפיסות שונות.
הגוף נועד להגן ולעזור ליהודים מפני השלטונות החדשים.
ארגוני עזרה וסגד הושיטו סיוע דחוף לנצרכים וטיפלו בענייניהם של מועמדים להגירה.
אומנים ואנשי במה יהודיים, שנאסרו לכתוב או להופיע בפני קהל לא יהודי, התלכדו בארגון נפרד ופנו אל הציבור היהודי והם התקבלו באהדה רבה.
הוקמו בתי מדרש למבוגרים כדי להקנות להם ידע מתחום מורשת היהדות תחת הדרכתו של מרטין בובר.
הוצאו ספרים ועיתונות יהודית עשירה שהייתה יותר חופשית באופן פרדוכסלי בהתבטאותה מהעיתונות הגרמנית הכללית.
התנועה הציונית בגרמניה התרחבה מאוד בשנים אלה וחלק ניכר מהמהגרים עלו
לארץ ישראל.
מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933, אישים אחדים ביישוב בראשם ארלוזרוב ורופין החלו לתכנן פעולה לשם הגברת עלייתם של יהודים מגרמניה.
כתוצאה ממגעים עם השלטונות הגרמניים נחתם הסכם “העברה”, שאפשר ליהודים להוציא חלק ניכר מרכושם בצורת סחורות גרמניות והיווה תמריץ לעלייה של אלפים ולחיזוק היישוב, הסכם זה שימש גם יסוד למחלוקת חריפה.
וכמובן, היו מתנגדים שהתנגדו על הבאת סחורות גרמניות ע”י היישוב הארץ-ישראלי ושזה מחבל בחם היהודי הבינלאומי נגד יבוא תוצרת גרמניה ופוגעת גם בסולידריות היהודית.
ההגבלות שהטיל השלטון המנדטורי על העלייה לארץ ישראל מנעו כניסתם של יהודים לביתם הלאומי ישראלי המיועד.
חיים וייצמן, נשיאה הראשון לעתיד של מדינת ישראל אמר כי העולם מתחלק לשני סוגי מדינות
1) מדינות שמבקשות לגרש יהודים ולהיפטר מהם.
2) מדינות שאינן מוכנות לקבלם.
מדינה מספר מהגרים
ארה”ב 6252
ארגנטינה 5159
דרום אפריקה 1078
ברזיל 1758
קנדה 624

מספרים אלה נכונים לשנת 1935.

ועידת אוויאן
נשיא ארה”ב רוזוולט הזמין 32 נציגים ממשלות שונות לועידת אוויאן שבצרפת ביולי 1938 כדי להניס יסוד של סדר המבולבל לחלוטין ולתאם את העזרה, מטרתה של הוועידה הייתה לחפש אמצעים ומקומות לקליטת הפליטים שיצאו או שעמדו לצאת בעיקר מאוסטריה ומגרמניה.
יוזמתו של הנשיא עוררה בקהל העולמי הד רב.
לגבי הציבור היהודי הייתה בכך חשיבות עקרונית לעצם העובדה שהבעיה הוכרה כנושא לדיון וטיפול בינלאומי.
נציג ארה”ב אמר שנאום הפתיחה בוועדה שבעיה זו היא בעיה הדורשת פעולה בין-ממשלתית ואנו צפויים בעתיד לסבל אנושי רב-פורענות שסופו לעודד אי-שקט כללי ומתיחות בין-לאומית כללית.
מפני שיש הרבה מהגרים זה פוגע במדינות המקבלות את המהגרים הרבים זה לא יביא לשום משאת נפשם של כל העמים.
ניתן ביטוי נמרץ לחומרת המצב ולהלכה בהצהרות החגיגיות של הנציגים בועידה,
כשהגיעו הדברים לידי תוכנית מעשית, נתברר מיד כי המעצמות והמדינות הקטנות לא יכולות לקבל פליטים בשיעורים משמעותיים שיש בהם פתרון ניכר.
התקוות שתלו בוועידה אוכזבו, התוצאה המעשית היחידה שנתקבלה בועידה הייתה ההחלטה להקים ועדה בין-ממשלתית קבועה, שתפקידה לחפש אפשרויות להתיישבות הפליטים ולנסות להגיע לידי הסכם כולל עם גרמניה לארגון הגירה שיטתית של היהודים מתחומה.
הנאצים נבוכו מהוועדה וקבלו אותה בעצבנות,
הנאצים ראו כהוכחה בתופעות החיצוניות המטעות של הוועדה שהיהודים לא רצויים בשום מקום.
הנאצים הגיע למסקנה כי דם יהודים הוא הפקר וכי ניתן לבצע גירושים ברוטלים ללא חשש של תגובה מצד העולם.

פרק 6
יחס העמים ליהודים והצלת היהודים

מדינות בכל רחבי העולם היו מודעות למצוקתם של היהודים, חלקן עזרו וחלקן לא.
נעשה ניסיון לעצור את השילוחים ע”י שוחד כספי באחת הארצות בסלובקיה ע”י יהודים.
החל גירוש המוני של יהודים מסלובקיה מאז אביב 1942.
אחד ממנהיגי היהדות בא במגע עם קצין ה-ס.ס. שהיה יועץ לענייני היהודים בסלובקיה והוצע לו כופר והקצין התחייב להפסיק את הגירושים וכך הופסק גירוש היהודים לשנתיים, גירוש יהודי סלובקיה התחדש רק לאחר כישלון מרד סלובקי-לאומי ב1944-.
קבוצה גדולה בשם “קבוצת עבודה” ניסתה לנהל מו”מ עם קצין ה-ס.ס. על הפסקת מסע הגירושים בסלובקיה ובאירופה בכלל.
סליצני טען שהגרמנים מוכנים להפסיק את הגירוש חוץ מהגירוש בגרמניה והמדינות שסופחו אילה תמורת 2 מיליון דולר, אך הניסיון נכשל ולא היה הסכם.
לא כל המדינות התאמצו להציל את היהודים, היו מדינות ניטרליות שסגרו את שעריהן למהגרים, ובכך מנעו את יציאתם של יהודים המונים מגרמניה ומארצות מזרח אירופה.
המדינות הלוחמות טענו שהמאמץ היחיד שיש להשקיע בו היא המלחמה והניצחון.
הבריטים לא רצו בעלייה המונית של יהודים לארץ ישראל וכסף לא הועבר למדינות שבשלטון הנאצים.
היו הצעות לפוצץ מסילות רכבת שמובילות למחנות ההשמדה, פיצוץ תאי רצח, אך כולם נדחו מפני שטענו שאלה הם הצעות שאינם בעלי אופי צבאי דחוף.

פרק 5
התנגדויות ומרידות

העם היהודים באירופה היה מפוזר באזורים עוינים, באוכלוסיות עוינות ואדישות.
היהודים נאלצו להיאבק לא רק מבחינה פיזית אלה גם מבחינה רוחנית ומסורית, כגון פעולות עוינות נגד הנאצים ומניעת הישגיהם של הנאצים נגד היהודים, היו שני סוגי פעילות נגד הנאצים, מרד גלוי ומרד סמוי.

המרד הגלוי
פעילויות של התנגדות מזוינת על כל צורותיה, בעיקר לחימה פרטיזנית ומרידות בגטאות ובמחנות.
הלחימה הפרטיזנית הייתה דרך מאבק משותפת ליהודים ולבני עמים כבושים אחרים, והדרך של מרד מזוין בגטאות ובמחנות הייתה ייחודית ליהודים.
משקל מכריע היה לתנועות הנוער החלוציות בתנועת ההתנגדות היהודית בזמן מלחמת העולם השניה.
הפלגות היהודיות הגדולות התפוררו ונשארו רק סיעות קטנות של חסידים נאמנים בימי הכיבוש הגרמני. מנהיגי הציבור ברחו לחו”ל או ירדו למחתרת והשתדלו לא להתבלט בקהל הרבים והמסגרות ההמוניות נתרופפו, ותנועות הנוער מילאו את החלל שנוצר – הן התלכדו ביתר שאת והקשרים בין חבריהן התעמקו.
גילם הצעיר של חברי תנועות הנוער היה גורם לא מבוטל בתהליך זה.
אך לגבי המחתרת היהודית שתכננה לחימה בגטו, בלב ליבה של האוכלוסייה שאיננה לוחמת ואיננה מסוגלת להלחם הייתה חשיבות רבה לעובדה שבהיותם צעירים לא העיקה עליהם האחריות למשפחה ולילדים.
יכלו באופן קל יותר להכריע על פעילות של התנגדות לעומת עמיתים במפלגות מבחינה מצפונית ונפשית כאחד (שרובם היו במצב שונה מבחינה זו).
חוץ מהרצון להתקיים ולחיות על אפם וחמתם של הצוררים, הדריכה את תנועות הנוער החובה לקיים את הנפש, לחך יהודי צעיר, המוכן ליטול על עצמו תפקידים לאומיים וחברתיים כאשר תגיע שעת החופש.

המרד הסמוי
פעילויות חשאיות יומיומיות, שעיקרן לשמור על צלם אנוש.
לגבי הקהל היהודי, שהיה חסר הגנה ובסביבה עוינת כל תגובה מנוגדת להוראות של הגרמנים גם אם לא קבלו אופי של מרד גלוי או מאבק אלים, היו בגדר התנגדות.

מרידות בגטאות
המלחמה בגטאות הייתה בדרך לחימה מסוג מיוחד ומאופי מיוחד.
צבא או חיילים שלא ניצחו נכנעו, אך מלחמתם ומותם הם חלק של מלחמה כוללת שיש לה סיכוי.
מלחמת הגטאות הייתה כה מיוחדת עד שהיוותה סמל ואות לדורות הבאים.
לנלחמים בגטאות לא היה סיכוי לנצח ולא הייתה גם אפשרות לפגוע בצורה ניכרת יותר בעוצמה נאצית.

מרידות במחנות
המרידות במחנות התחוללו בשלושה מקומות: סוביבור, אושוויץ וטרבלינקה, התנגדות מזוינת הייתה גם במחנות ההשמדה.
ההתארגנות וההתנגדות במחנות ההשמדה היו קשים בגלל פיקוח נאצי חמור.
תנאים לו קבעו את קווי אופיין של המרידות במחנות, המורדים היו מעובדי המחנות, הנשקים נלקחו מהשומרים הנאצים, רוב המורדים נהרגו תוך כדי הבריחה ע”י גדרות חשמליות, שדות מוקשים ושומרים.

הקשיים בגילוי התנגדות וההתארגנות ללחימה
את תנועת ההתנגדות היהודית ציינה אי ההתאמה המשוועת בין נכונות נפשית ללחימה לבין חוסר התנאים לקיימה.
הקושי הוא שלא היה ליהודים המוסגרים בגטו אמצעים, ניסיון וקשרים הדרושים להכין גוף לוחם, ערוך וחמוש לקרב בגטאות.

א) בגטו לא היה נשק, לא היה אפשר להעביר הודעות בקשר מודיעיני עם בעלות
הברית ומחוץ לה.
ב) לא היה להם מדריך שיסביר להם איך להלחם.
ג) לא היה אכפת לפולנים בתחילה כלפי הנעשה ביהודים ואף שמחו לאידם.
ד) היהודים בגטאות לא יזמו התקפות ותכניות נגד הנאצים, הנאצים אלה הם שיזמו והכתיבו ליהודים את שעת ההתקוממות, דבר זה הקשה על הלוחמים ויכולת החלטתם.

ה) היהודים ניסו ליצור מו”מ עם השומרים אך שמו לב שזה לא עוזר.
הם הצליחו להשיג נשק מהשומרים והתחילו להלחם למרות כל הסיכויים.
היהודים רצו להוכיח שהם עם עקשן ושרוצה להצליח.
היודנראטים אשר הבטיחו שדרך עבודה יהיה להציל חיים, דבר זה הביא לכך שרבים מהאנשים החלו לעזוב אותו.

ההתארגנות
רק בווארשה, הקשר המשמעותי שנוצר בין הארגון היהודי הלוחם לבין המחתרת הלוחמת הפולנית, וכתוצאה מכך הצליחו היהודים להשיג מעט נשק וסיוע בהעברת ידיעות לחו”ל, ללוחמים היהודים הושטה עזרה על ידי פולנים יחידים או על ידי חוגים במחתרת שלא צייתו למחתרת המרכזית.
חלק מהנשקים באו באופנים חשאיים או שנלקחו והורכבו בבתי מלאכה יהודיים, או נקנו מידי סוחרים או חיילים באמצעות מתווכם והובאו לגטאות.
בגטו וארשה אף הוקם בית מלאכה קטן לייצור עצמי של רימונים ששמשו כתפקיד חשוב במהלך המרד.
תוכן הכרוז של אבא קובנר
אבא קובנר טוען שכל מי שייצא מהגטו ימות, ואף טוען שהיטלר מתכוון לחסל את כל יהודי אירופה.
ואומר שהתשובה היחידה לאויב היא התנגדות מצד היהודים.
שלושה דברים מכריעי גורל נקבעו בכרוז:

1) מי שיוצא מהגטו סופו מוות.
2) אירועי וילנה אינם עניין מקומי, הם חלק מהצעד הראשון של היטלר, ומכך רואים שבעל הכרוז צפה את העתיד להתרחש באופן מפוכח, אזהרה זו הייתה פרי השערה אינטואיטיבית ולא תוצאה של מידע סודי.

3) התגוננות, אין סיכוי לחיים אם כל יהודי אירופה ידונו למוות.
והאפשרות לחיות בחסד מרצחים אינה כלל מוצא ריאלי.
זוהי עדות מרשימה למחשבה נועזת ולחדירה לצפונות העתיד והוא מציב בפני היהודים בפעם הראשונה את התביעה להתנגד כשהם אוחזים בנשק.

מרד גטו וארשה
פרץ מרד שהגיע לממדים של התקוממות עממית עיקשת בגטו.
מרד זה נמשך לתקופה של כחודש (מ19- באפריל עד ל16- במאי).
עשרות יהודים תמכו בהתנגדות ובמרד זה בוארשה.
הקרבות נמשכו ימים רבים והיהודים הצליחו לשפוך דם נאצי רב, הם לא ענו לקריאות הגרמנים ואף לא התייצבו לסלקציות.
היהודים בנו בונקרים שהגנו עליהם והיו בעלי כניסות מוסוות.
המרד הסתיים כשהכוחות הנאצים פוצצו את בית הכנסת שהיה מחוץ לגטו, בעיר, כאות לחיסול ולניצחון ההתקוממות הרובע היהודי.

פרק 3
1941-1939

אגרת הבזק של היידריך
ראש משטרת הביטחון הנאצי בשם ריינהארד היידריך, הפיץ ב21- לספטמבר “מכתב דחוף” – “אגרת בזק” אל כל ראשי חטיבות הביצוע של משטרת הביטחון
(שכונו “האיינזאצגרופן”) בנוגע לשאלת היהודים בשטח הכיבוש הפולני.
מכתב זה הוא מפתח להבנת מזימותיהם של הנאצים לגבי גורל היהודים.
המכתב מכיל ששה סעיפים ממוספרים.

תוכנו של המכתב
כפתיחה, נמצאת אזהרה “לשמור בסוד כמוס” את הצעדים בכללותם.
מוסבר גם כי יש להבדיל בין “המטרה הסופית”, וכדי להגשימה דרושים פרקי זמן ארוכים יותר לבין השלבים השונים המוליכים אל השלמתה של המטרה הסופית.

אמצעי ראשון
כדי להשיג את “המטרה הסופית” יש לרכז במהרה את יהודי הפרובינציה בערים הגדולות.
ויש לרכזם במקומות ממוספרים ככל האפשר וצריך לפרק קהילות יהודיות שאין מגיעות לכ500- איש ולהעבירן לעיר הריכוז הקרובה ביותר.

אמצעי שני
בכל קהילה יהודית יש למנות מועצה שתורכב מאישים ומרבנים שנותרו, יש להודיע למועצות על נקיטת אמצעים חריפים ביותר, במקרה של חבלה בהוראות אלו.
המועצות חייבות לערוך במחזותיהן מיפקד יהודים לפי גיל, מין סוגי מקצועות ומגורים.
ויש להגיש את התוצאות תוך זמן קצר, יש להודיע למועצות על תאריכי העברה, אמצעי העברה והמסלולים שבהם תבוצע.
על המועצות תוטל אחריות אישית לפינוי היהודים מערי השדה.
שיכונם של היהודים הבאים מהפרובינציה.
אחריות לכלכלת היהודים בשעת העברתם לערים.
יינקטו עונשים חמורים ביותר אם יסרבו היהודים לעשות את המוטל עליהם גם לאחר ארכת הזמן.

אמצעי שלישי
יש לבצע פעולות אלו בתיאום ובשיתוף פעולה מלא עם השלטונות הנאצים של המינהל האזרחי ועם השלטונות הצבאיים המוסכמים המקומיים.
צריך לפנות את היהודים במהרה, לסיום יש לחשוב על מצב ההספקה בשטחים הכבושים.
יש למסור את אדמות היהודים לאיכרים הגרמנים כדי להמשיך את הגידול.

• החשיבות של איגרת הבזק חשובה מאוד בחקר מדינות השמדת היהודים ע”י
הנאצים.
יש בה התייחסות לכמה משלבי הביניים, שהם חשובים בדרך למטרה הסופית של ההשמדה.
במכתב זה נכללו כל הדרכים שנועדו לערער את בסיס חייהם של היהודים, נישולם, ריכוזם ובידודם, הטלת ארגונים וקיומם עליהם, להרוס את הבסיס הכלכלי שלהם תוך ניצול מרבי של רכושם המופקע ושימוש בכוח העבודה שלהם.
בהתאם למכתב זה ירד מבול של גזרות על היהודים.
בפולין חובה על היהודים לענוד על הבגד אות קלון יהודי מיוחד ושמו “הטלאי הצהוב”.
הגרמנים הורו ליהודים לעזור את עריהם ולהתרכז באזורים שהוקצו עבורם בגטאות.
צפיפות רבה שררה בתוך הגטאות.
תוך שנה מכניסת הגרמנים לפולין היו כמעט כל היהודים שבתחום הכיבוש הגרמני סגורים בגטאות כשהם נתונים לפיקוח משטרתי חמור, ובתנאי חיים בלתי אנושיים.

הגטאות
עם כניסתם של הגרמנים לעיירות ולערים של פולין ב-9391 ולערים באזורים בשליטתה של רוסיה ב1941-,הורו הגרמנים על הקמת הגטאות והורו לכונן
מועצות יהודיות- “יודנראטים”, בהתאם להנחיותיו של היידריך מ12- בספטמבר
1939.
הגטאות שימשו לנאצים לשתי מטרות: העיקרית-ריכוז היהודים לשם פיקוח עליהם
וגירושם או השמדתם בבוא העת, ובינתיים שימש גם לניצול כלכלי.

היודנראט
מועצת יהודים. מוסדות להנהגה עצמית שהקימו היהודים בגטאות בארצות
הכבושות ע”י הנאצים. מטרת הקמתה- קבלת פקודות הגרמנים ולשאת באחריות לביצוען.
תפקידיו היו- לעסוק בעניינים שבדרך כלל הם ענייניהן של רשויות מוניציפליות או
ממלכותיות. ובייחוד על אלה שבערים הגדולות, לעסוק בענייני תעסוקה ועבודה, דיור, מזון, גביית מסים, סעד, בריאות, חינוך, הכשרה מקצועית (כל התפקידים האלה הם אחרי התפקידים שקיבלו בקהילה היהודית לפני המלחמה) ועוד…

התפקידים בקהילה היהודית
1) גיוס אנשים לעבודות כפייה, עריכת מפקדים של
האוכלוסייה היהודית, תשלום קנסות.
2)העמדת עובדי כפייה למחנות העבודה, שהוקמו
תחילה בשטח פולין הכבושה ואחר-כך בשטחי כיבוש אחרים.

תנועת הנוער
ידוע כי תנועת הנוער היהודיות בארצות מזרח אירופה-בראש ובראשונה התנועות החלוציות והציוניות אך גם ארגוני נוער סוציאליסטים-היו המרכיבים המכריעים במחתרת, בתנועת ההתנגדות הפעילה ובמרידות שבגטאות. כאשר נבחן את מהותה של תנועת הנוער במחתרת בשלב הראשון, נימצא כי מעט הוא המשותף בינה לבין תנועת הנוער שלפני המלחמה. בימי הכיבוש והגטו התעוות והצטמק עולם הצעירים, והחרדות והמבוכה אף פגעו קשה יותר במבוגרים מאשר בצעירים. כל הסביבה החמה היציבה והמתוקנת הלכה ונתערערה עד שנהרסה כליל.
ואילו הקן החשאי-המועדון הפך למקום בטוח בו אפשר לומר דבריך ללא חשש.
במועדונים אלו נפתחו ספריות להשאלת ספרים, מתארגנים חוגי לימוד ובתי-ספר
חשאיים, בית תמחוי ואף נערים נשלחים לעבודה חקלאית.
התנועות במחתרת נתגבשו ונתרחבו, הוסיפו יחידות חדשות ואף ניסו לקרב את
האומללים ביותר:
נוער עזוב בגטו שנעקר ממסגרת סוציאליסטית והתחבר לבריונות אנשי תנועת הנוער שהיו מלאי ביטחון עצמי ואף גאווה.
גורם בעל ערך בהידוק המגע בין הצעירים לציבור הגטואי הרב הוא העיתונות
לגאלית המסועפת שהוציאו לאור הגופים השונים במחתרת. הגיליונות הראשונים של עיתונות הנוער היו מופנים בתחילה לחברי תנועה אלה בלבד בנויים במתכונת
עיתוני-קור שלפני המלחמה ושפתם מתובלת ברמזים ובסמלים שהם מקובלים בתנועה.
אך במהלך הזמן נתפסו מרבית העמודים במאמרים מדיניים, סקירות חשאיות והערכות על המצב בחזיתות שהתייחסו למאורות בחיי הגטו ולעיצוב מגמות של ביקורת והתנגדות פסיבית. כעבור זמן יצאה מכאן הקריאה למאבק אקטיבי. כמובן, כל תנועה ועמדתה המדינית וגוון הביקורת שלה כלפי יודנראט. אך מעבר לפולמוס הרעיוני היו כולם מיוחדים בגילוי חוש האחריות הציבורית ובהתנגדות בלתי מתפשרת לכובש.
העיתונות לא חדלה להאמין שסיום המלחמה יבוא רק עם תבוסתם ומפלתם של הפשיזם והנאציזם.
בעיתונות של התנועות הציוניות בולט שפע החומר הנוגע לא”י במשך הזמן קיבלו על עצמם החברים הבודדים שהסתכנו בדרכם למחתרת בחשאיות גם תפקידים כלליים.
הם היו לבלדרים המעבירים אינפורמציה וחומרי קריאה חשאיים ואסורים, מכתבים וערכות מצב וכו’…

בזכות העבודה המסוימת של השליחים במחתרת נשמרים שרידי אחדות הציבור, מסתננות ידיעות וניתן ללמוד על הנעשה ולפענח את הצפנים. בתקופה מאוחרת יותר, עם ייסוד ארגוני לחימה, הטילו על עצמם המקשרים משימות נוספות. מעתה הם יעוררו להקמת גרעינים של כוח חמוש, יקימו קשרים עם המחתרת פולנית, יעסקו בקנייה חשאית של נשק ובהברחתו לגטאות ובהובלת חברים לאזורי פרטיזנים. הם אף ישמשו גשר חיוני בין היער ובין הישובים העירוניים הלא יהודים.

בשלב האחרון הופכות תנועות הנוער ליזום ולנושא של ההתנגדות מחומשת. חבריהן מגיעים למסקנה כי המזימה הנאצית פירושה רצח טוטאלי של העם היהודי ובתוכן צומחים ומתחשלים תאי הארגון היהודי הלוחם בגטאות בפולין ובליטא, שהוליכו למעשה את הלחימה היהודית בגטאות וביערות.

יתכן שבזכות העובדה שהנוער מטבעו פתוח לדברים שונים ונוטה לעיקשות וראייה
קיצונית של הדברים ועדיין אינו שבויי בדפוסי חשיבה שגרתיים, היה הראשון שהבחין בכוונת הגרמנים האמיתית. גם אפשר שעצם העובדה שהנוער שומר על כבודו וגאוותו יותר מהמבוגרים שמתפשרים אל מציאות החיים, הפך הנוער לרוח החיה של תנועת ההתנגדות והמרי-רוח גמישה וחופשיה יותר.

קידוש חיים
בימי הגטאות נוצר מושג חדש: “קידוש חיים”, כלומר מאבק רוחני יום-יומי לקיום, מאבק על ערכי מוסר, התרבות, הדת והחינוך שמטרתו בראש ובראשונה לשמור על הקיום ועל אופי החיים היהודי. פעולות “קידוש חיים” נשאו אופי של עזרה לזולת, לקהילה ומרי רוחני שנועד, למרות רצונם של הגרמנים בהשמדת העם,
להמשיך בחיים ולדבוק בדת היהודית. היהודים היו מדברים על “קיום מצוות החיים”,
לחיות על אפו וחמתו של הצורה, היה בכך מעין “משחק להכעיס” עם השנוא:
בשעה שהשונא מדורי-דורות רצה לשלול מאתנו את נשמתנו-היינו מוסרים את גופנו. כעת כאשר השונא רוצה לקחת מאתנו את נשמתנו-נשמור בכל מחיר על חיינו.
זהו מונח שהיה בשימוש בעת השואה לציון בתגובה הספונטנית וכן התגובה המתוכננת של היהודים, ע”י התנגדות בדרכים שונות למטרות הרצחניות של גרמניה הנאצית ותומכיה.
המונח מיוחד למנהיג הדתי הציוני, הרב יצחק ניסנגאום (1942-1868) בחודשים
הראשונים לקיומו של גטו וורשה. הביטוי הנשגב של קדושת החיים ליהודי, לעם
היהודי ולאלוהי ישראל-תהא משמעות לקורבנות הנרצחים של השואה.

החיים בגטו
סעד
בתוך הגטאות ניסו היהודים להקים מוסדות לעזרה. כך ארגון פנימי שהוקם
לא יכול היה לפתור את בעיית המצוקה של אוכלוסיית הגטו אלה של יחידים בלבד.
הנאצים אפשרו ל”ארגון יהודי לעזרה עצמית” (ZTOS) לפעול באופן חוקי. ארגון זה
פעל בעיקר בהזנת אוכלוסייה, שהייתה שרויה ברעב בתוך הגטאות. אנשיו קבלו תמיכה מידי הג’וינט,
שעזר בהקמת מטבחים ועודד פעילות מחתרתית, והנאצים עד שלב מסוים
היו מעונינים בפעולתו של המוסד, שמרכזו בארה”ב ושהכניס מטבע זר ותוצרת נדירה ומבוקשת לשטח הכבוש.

התרבות
חיי הרוח והתרבות לא הוזנחו למרות התנאים הקשים. פעלו תיאטראות, תזמורת
ומקהלה. בגטו ורשה ובגטו ביאליסטוק הוקמו ארכיונים, אשר תיעדו את החיים בגטאות.
משוררים וסופרים המשיכו בכתיבתם, שהתייחסה בעיקר לחיים הקשים- לדלות, לאימה, לרעב- והיוו חומר מקורי שתיעד אף הוא את החיים בגטאות. הקשר עם העולם החיצון לאורך שנות קיומם של הגטאות. בוורשה יצאה עיתונות חשאית, שבה נירשם בגלוי הביקורת על חיי הגטו, דרך ניהולו ע”י מועצת היהודים ומאמרים בנושאים שונים, והקשר בין הגטאות נישמר ע”י הברחת העיתונים אליהם. באופן מיוחד התנכלו הנאצים ליהודים הדתיים, שייצגו בעיניהם את היהדות מקורית. יהודי בבגדים מסורתיים ניתן היה לזיהוי בשל לבושו, והיה קורבן ראשון לחטיפות לעבודה.
במקומות שונים נאסר על היהודים להתכנס לתפילה בציבור בטענה שהדבר הוא בבחינת פגע סניטרי וסיכון בריאותי. אולם היהודים לא הסכימו עם גזרות אלה, ויום-יום, ובמיוחד בימי חג ומועד התכנסו במניינים רבים בבתים פרטיים לתפילה ולאמירת דברי תחינה.

חינוך
לימוד בבתי ספר התבצעו בסתר.
בוורשה ובקרקוב לא אישרו הגרמנים את קיומן
של כיתות לימוד. למרות זאת קמו בתי ספר חשאיים אשר בכיתותיהם ניתנו הרצאות
בנושאים שונים. ילדים יהודיים הפכו בכיתתם מטרה לבוז ולשנאה, מורים הוציאו
ילדים יהודיים לפני כל הכיתה על-מנת להפגין באמצעותם את תכונותיהם הגזעיות
הנקלות כביכול של היהודים. התלמידים נאלצו תחילה לשבת על ספסלים מיוחדים
וכעבור זמן הוצאו מבתי-הספר הכלליים ונקבצו בבתי-ספר יהודים מיוחדים.
נראה כי אותה תמיכה רוחנית-נפשית, שנשללה מן הילד והנער היהודי בתוקף הנסיבות, ניתנה לו במסגרות שונות של בתי ספר יהודי, תנועות-הנוער היהודיות, עליית-נוער, מקומות הכשרה לחקלאות ולהסבה מקצועית, והמון בני נוער הצטרפו למסגרות שונות אלה. היו אלה מסגרות החינוך היחידות באותו זמן, שבהן יכול היה הנוער היהודי לחיות כיהודי, ללא סכנה של דיכאון נפשי ,השפלה, חוסר מצפון רוחני, וללא פגיעה באישיותו ויצירת רגש נחיתות.

תנאי החיים בגטו לוד’ג
גטו לוד’ג היה אתר תמותת המונים עקב התנאים הקשים
ששררו בו. הצפיפות ותנאי התברואה הירודים גרמו למגפות, בעיקר טיפוס. בחורף גרם המחסור החמור ביותר בחומרי הסקה סבל קשה מנשוא מחמת הקור. האוכלוסייה סבלה מחוסר לבוש ובעיקר נעליים. רוב הכלואים בגטו השתמשו בנעלי עץ, אך החמור ביותר מכול הפגעים היה הרעב-הבעיה המרכזית כול תקופת קיום הגטו. תושבי הגטו קיבלו בממוצע מזון בשווי של פחות מ1,100- קלוריות ליום.
43,500 נפש, כלומר 21 אחוז. מכלל הכלואים בגטו, מתו ברעב, בקור ובמחלות קשות. תמותת השיא הייתה בשנת 1942.
בשנת 1943 הייתה אמנם ירידה בתמותה ‘הטבעית’ בעיקר כתוצאה מכך שעד אז כבר מתו או גורשו רוב הזקנים והילדים, אך עדיין הייתה התמותה גדולה פי שישה מהתמותה שלפני המלחמה. כל שנות קיומו של הגטו התנהלה בו פעילות בלתי חוקית ערה, מפלגתית, ציבורית ותרבותית. לאחר סגירת הגטו התארגנו לפעילות אנשים מכל המפלגות היהודיות שפעלו לפני המלחמה. במקום המנהיגים שעזבו את העיר על גל הפליטים הראשון, באו אחרים שהיו פחות ידועים. והפעילות הענפה ביותר הייתה של בני הנוער בחודשי הקיץ והסתיו.ב1940- הייתה הפעילות הציבורית מכוונת בעיקר למצוא פתרונות למצוקת הרעב והאבטלה. המפלגות הציוניות וה”בונד” ארגנו פעולות סעד ומטבחי תמחוי, והללו היו גם למקומות מפגש מפלגתיים ומקום לפעילויות ציבוריות ותרבותיות. הכוח העיקרי בהפגנות הרחוב ההמוניות שנערכו היו:
הפועלים בהם היו הארגונים של פועלי ציון-שמאל, בונד והקומוניסטים. משטרת גרמניה הייתה מתערבת ומפזרת באכזריות את ההפגנות.

אחרי ההפגנות שהיו, היו נערכים שביתות רבות במפעלים (רובן שביתות רעב),ומטרת השביתות הייתה להפעיל לחץ על מנגנון האלטסטנרט בדרישה לחלוקה שווה של מעט המזון שקיבלו האנשים הכלואים בגטו. המפלגות והפעילויות של בני הנוער פתחו פעילויות תרבות נמרצות שהמטרות העיקריות שלהן היו:
מניעת הסכנה להידרדרות מוסרית וחיזוק הממד הרוחני בגטו. ארגוני לימוד חשאים,
התקיימו הרצאות סידוריות ופעולת ספריות חשאיות. חשיבות רבה נודעה לפעילות
קבוצות מאזיני הרדיו היו מקור יחיד להפצת ידיעות מן העולם. בתחילת 1944 גילתה הגסטאפו קבוצת מאזיני רדיו, כמה מן האנשים נאסרו ונרצחו.

פרעות יהודי בגדאד יוני 1941
הפרעות והטבח הגדול ביהודי בגדאד אירעו אחרי ששלטונות רשיד עאלי נמלטו והערים היו בהעדר שלטון. דווקא עם השתלטות הבריטים על בגדאד ב30- במאי 1941 פרע ההמון הערבי ביהודי בגדאד.
הפרעות החלו בחג השבועות, תש”א 1 ביוני 1941 כאשר חיילים עירקים מתוסכלים
מתבוסתם נתקלו לידי גשר ‘אל חיר’ ביהודים לבושי חג שיצאו וקיבלו את פני העוצר, הפכו בריטי עבד אל אלאה. בראש הפורעים היו גדודי נוער שהצטרפו לחיילים עם ההמון מוסלמי.

בפרעות נהרגו 179 בני אדם ו2118- ילדים היו ליתומים ומספר בני אדם שרכושם
נשדד הגיע ל48,584. בפוגרום נעשו מעשי אכזריות נוראים, מעשי שטן ללא ספק. רצח וריטוש איברי תינוקות, זקנים ונשים, מעשי אונס, פגיעות בבתי כנסת וחילול ספרי קודש ותורה.
היו שני זרמים עיקרים לאחר הפרעות:

1) הגירה ולא משנה לאיפה.
2) הגירה לארץ ישראל.
במשך השנים הזרם הראשון דעך והזרם השני התחזק.
פרק 4
הפתרון הסופי

שלבי תכנונו וביצועו
פרוץ המלחמה וכיבוש השטחים במזרח הפכו את מליוני היהודים, שעליהם איים היטלר בנאומו, ברייכסטאג בינואר 1939 לבני ערובה,
בידי הנאצים, ואפשרו את מימוש התוכניות שהיו בתורת הגזע הנציונל-סוציאליסטית מלכתחילה. דברים שהיו בחזקת תיאוריה, יכלו עתה לצאת לפועל. כדי להבין את התוכנית הרצחנית והמדהימה וחסרת תקדים בתולדות האנושות, שנודע ברבות הימים במסווה של הכינוי “הפתרון הסופי של יהדות אירופה”, יש להבין את דרכי תפקודה של המדינה הנציונל-סוציאליסטית בכללותה ושל הממונים על רציחת היהודים בפרט.
ב1933- עד 1939 אופיינו כפי שראינו, ע”י הוצאת היהודים מגוף האומה ומגדר
האנושות, באמצעות שלילת זכיותיהם האזרחיות והכלכליות. הפתרון, שאליו חתרו באותו תקופה התמקד בעידוד הגירתם וגירושם לארצות אחרות, תוך כדי גזלת רכושם. עד שלב “הפתרון הסופי” היגרו מה”רייך” כמחצית מיהודי גרמניה וכשני שליש מיהודי אוסטריה. פרוץ המלחמה ביטל אפשרויות הגירה שהיו קיימות עד אז, ולעומת זאת פתח להכוונת היהודים לשטחי הכיבוש. בתקופת הביניים שבין 1939 ל1941- הועלו תוכניות דמיוניות למחצה, שהציעו ריכוז היהודים בשטחים המזרחיים של פולין או באי מדגסקר, מתוך טענה שהיהודים יוחזקו שם כעבדים במכלאה עד מותם, בלי שישאיר להם פתח לשיבה לחיים נורמליים, ואילו בעיצומה של המלחמה התגבשה התוכנית בדבר רצח שיטתי וטוטאלי, במיוחד כאשר בתנאי המלחמה ההולכת ומחריפה. נחלשו מעצורים מסוימים, שיתכן שהיו קיימים קודם לכן, ולא היה עוד צורך להתחשב כלל בדעת הקהל במדיניות הדמוקרטית. האחריות הבלעדית לביצוע התוכנית נמסרה לידי ה-SS והמשטרה.

ה-SS פלוגות הסער, שהיוו יחידה עילית של התגשמות האידיאולוגיה הנציונל-
סוציאליסטית, הפכו עם הזמן למעין מדינה בתוך מדינה ברייך השלישי.
הקמתה של רשת חינוך נפרדת, הקמה ומסירה לשליטתם של מחנות הריכוז בתוך גרמניה, אימפריה כלכלית משלהם שהייתה צריכה להפוך את ה-SS לבלתי תלויים בתקציב, בתעשייה ובהספקת הנשק הכללית של גרמניה. דברים אלו הפכו את היחידה הזו למכשיר רב כוח ועוצמה, ולזרוע ביצועית של התוכניות מרחיקות לכת ביותר, אפילו במושגים של הרייך השלישי.
כפי שראינו, הנחות היסוד של האידיאולוגיה הנאצית הוציאו את היהודים מכלל החברה האנושית והטביעו עליהם חותם של טפילים וקושרים פוליטיים מסוכנים המאיימים על העולם, החינוך וההסברה הנאצית החדירו למוחות הגרמנים את התפיסה שדמם של יהודים מותר וכי סילוק יהודים הוא עקירה של חיידק המכלה את הגוף האנושי. התקפות הבזק וכיבוש ארצות, הקנו להיטלר מעמד של מנהיג שאינו טועה לעולם ושאין לערער על החלטותיו. בנאומו ב30 בינואר 1939,חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה,
אמר היטלר אותו משפט שצוטט לעיל, המדבר במפורש על השמדת הגזע היהודי באירופה.
שני דברים יש בנבואה אימתנית זו של היטלר:

1) כאשר תפרוץ המלחמה, ואין זה משנה מי יהיה הצד התוקף והמחולל את מעשי האיבה, תוטל על היהודים האשמה והם ישלמו בחייהם על “אחריותם”.
2) לא רק יהודי גרמניה יישאו את העונש באיום זה, אלא החשבון ייעשה כל יהודי
אירופה.
עם “מבצע ברברוסה” וכיבוש המזרח נפלו בידי הגרמנים כשני מליון יהודים נוספים.
החלו מיד בתהליך הגטואיזציה והוחלו עליהם כל אותן הגזירות שנגזרו על יהודי
גרמניה ופולין, לפי פקודת הימלר נתלוו לצבאות הכיבוש “עוצבות מבצע” של ה-SS.
הוטלו עליהם שלוש משימות:
א) רצח המוני יהודים בירי.
ב) הסתת האוכלוסייה המקומית לבצע פוגרומים ביהודים.
ג) העברתם של היהודים לגטאות ההולכים ומוקמים. מדו”חות “עוצבות מבצע” של ה-SS.
כינו את הרצח ההמוני של גברים, נשים, ילדים, זקנים וחולים יהודים בשם “חיסול”, מתברר כי יחידה א’ “חיסלה” 135,567 איש, יחידה ב’ דיווחה על 45,426 ובסך-הכול נהרגו בידי עוצבות המבצע בשלבים הראשונים כמיליון יהודים.

ועידת ואנזה
הנאצים ועוזריהם רצחו בשטחים הכבושים בברית-במועצות את היהודים בתוך מקומות מושבותיהם. מאות אלפי יהודים נרצחו שם במהירות רבה ותוך סערת
המלחמה. כוונת הנאצים הייתה להשמדת 10 מליון ויותר בכל שטחי ההשפעה הגרמנית באירופה, והנאצים העלימו מעשים אלה מהעולם הרחב כחלק מן המאמץ המלחמתי. לרצח בממדים כאלה היה צורך בהכנות מיוחדות, ארגוניות וטכניות.
לשם כך כינס היידריך, שהיה ממונה על ההוצאה לפועל של “הפתרון הסופי”, ב20-
בינואר 1942,את “ועידת ואנזה”, שנקראה כך על שם הרחוב בו כונסה. בועידה היו
נוכחים נציגי כל זרועות הממשל והמפלגה הנאצית. הS.S- היה זקוק לשיתוף פעולה
ותמיכה מצד המיניסטריונים השונים, ובייחוד לסיוע המיניסטריון בענייני חוץ
וממשל אזרחי בארצות הכיבוש עקב הרחבת מבצע הרצח. הדובר הראשי בועידה היה היידריך. בראשית דבריו הדגיש כי האחריות לטיפול בפתרון הסופי של בעיית היהודים מוטלת על “מנהיג הרייך של ה-SS, וראש המשטרה הגרמנית (הימלר) ללא התחשבות בגבולות הגיאוגרפיים”. בהמשך דבריו תיאר היידריך את התפתחות הבעיה היהודית מאז עליית הנאצים לשלטון, מתוך כוונה להדגיש כי הגיע תור פנויים של יהודים למזרח, ובכך התכוון להשמדה הסופית והכוללת. לאחר מכן מסר היידריך סטטיסטיקה על מספר היהודים החיים באירופה והאמורים להיכלל במסגרת “הפתרון הסופי”.
בחלק השני של הישיבה דנו בבעיה המובכת של צאצאי נשואי התערובת.
בבעיה התלבט המשטר הנאצי במשך כל השנים וכעת ביקשו המשתתפים בועדה לקבוע עקרונות לפתרונה.
לסיום הישיבה דנו באפשרויות השונות ל”פתרון” ובהמלצה להקדים את ביצוא “הפתרון הסופי” בגנרל גוברנמנט. ההשמדה ההמונית החלה עוד לפני ועידת ואנזה. אבל משמעותה של ועידה זו הייתה בכך שסימנה את פתיחת מבצע ההשמדה בהיקפו המלא והכולל והניחה את היסוד לארגון שיטתי של המבצע. אף ש”איינזאגרופן” היו אמורים להמשיך ולבצע את “משימותיהם המיוחדות” במזרח, היה מעתה רוב מרצו של ה-S.S. מכוון להביא את היהודים מאירופה כולה אל מחנות ההשמדה, לרצח המוני בגזים.

מחנות ההשמדה
בינואר 1942 חרצו היטלר וכנופייתו אחת ההחלטות המחרידות ביותר
שבכל הזמנים-ההחלטה לחסל כליל את יהודי אירופה. זו הייתה תחילת “הפתרון
הסופי”. למטרה זו הוקמו יחידות¯SS מיוחדות, “איינזאקומאנדוגרופן”, שהצטרפו לצבא הגרמני, ששהה בשטחי פולין ורוסיה הכבושים ורצחו כמיליון יהודים שחיו בהם.
אולם הנאצים סברו שאין די בכך. כדי להחיש את הטבח, הקימו מחנות השמדה מיוחדים, ואליהם שלחו יהודים במטרה אחת ויחידה לרצוח אותם בגז מרעיל בתוך “חדרי מקלחות”, ששטח כל אחד כ20- מ”ר.
גופות המומתים הועברו למשרפות מיוחדות, ובכמה ממחנות ההשמדה בייחוד באושוויץ,
טרבלינקה מיידנאק, בלזץ, סוביבור וחלמנו-היו משרפות אלו מסוגלות להפוך לאפר
גופות של עשרות אלפי גברים, נשים וילדים בכל יום.
הנאצים הסוו את פשעיהם הנוראים ביעילות רבה כדי להסתירם מעיני קורבנותיהם
ומדעת הקהל בעולם. ליהודים שנשלחו לגטאות בפולין אמרו, שהם מועברים להתיישבות מחדש במחנות העבודה. בהגיעם על שער מחנה ההשמדה קידמה את פניהם הסיסמה “העבודה משחררת” ליד השער ערכו רופאים “סלקציון” (ברירה) והפרידו בין אלה שהיה עוד אפשר היה להעבידם בפרך ובין אלה שנידונו להשמדה מיידית. האחרונים היו מורצים עירומים אל ה”מקלחות”, לקול תזמורת. רק לאחר שנדחסו בתוך חדרים אלה והגז הקטלני הוזרם אליהם, הבינו מה נורא הגורל שפקדם. המוות בא בתום כחמש דקות של ייסורי שאול וקריעת-בשר בציפורניים ובשיניים, במאמץ להיחלץ מן התא.
את הגופות היו מפנים אנשי ה”זונדרקומנדו”, קבוצות אסירים שפעולה זו הועלה
עליהם. לפני שהיו לוקחים אותן למשרפת, היו מפרידים בין הגופות המעוותות
מפרקים מעליהן טבעות ושיני זהב, קוצצים את שער הנשים ומסדרים את כל אלה
בערמות ממוינות. הזהב ושאר חפצי-הערך היו נשלחים לבנק הרייך, את השיער ניצלו בתעשייה ואת אפר הגופות הפכו לחומר דישון ולעתים גם לסבון. כדי למנוע דליפת מידע היו הנאצים הורגים מפעם לפעם את ה”זונדרקומנדו” וממנים במקומם חדשים, שגם הם הושמדו בבוא תורם. כך חוסלו במחנה אשוויץ לבדו כ20,000- נפשות בכל יום.

מחנה ההשמדה מספר הנרצחים
אושוויץ-בירקנאו 32,000 יהודים
חלמנו 1.5 מיליון יהודים, ובבות צוענים
ושבויי מלחמה סובייטים
בלז’ץ 600,000 יהודים
סוביבור 250,000 יהודים
טרבלינקה 870,000 יהודים

סה”כ ההרג נע בין 3.3 מיליון לכ3.5- מיליון יהודים, כולל עם עוד כמה מחנות נהרגו כ 6 מיליון יהודים.

תהליך ביצוע הרצח במחנות ההשמדה
רצח המוני יהודי החל עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 והוצא לפועל בידי ה”אינזצגרופן” של ה-SS שלב זה קדם למחנות ההשמדה ובו נורו מאות אלפים. שיטת הרצח בירייה, שבה פעלו ה”אינזצצדרופן”, הייתה איטית מידי בשביל הגרמנים, תבעה כוח-אדם רב והקשתה את שמירת הסודיות של פעולות ההשמדה. לכן החליטו הדרגים הבכירים של ה-SS לפנות לדרך אחרת של רצח המוני יהודים, ולהשתמש בשביל כך בגז. ניסיון בהמתה בגז הצטבר בפעולות ההרג שנעשו במוסדות האותנסיה. מחנה השמדה אושוויץ I-הכניסו גז ציקלון לתוך תא סגור עם קבוצה של שבויי מלחמה סובייטים והם מתו כעבור זמן מה. מחנה חלמנו-
השתמשו במשאיות גז לרצח קורבנות. אושוויץ-בירקנאו השתמשו בגז ציקלון.

גורל קהילות יוון וסלוניקי
על סף מלחמת העולם השניה היו כ76 אלף יהודים
ביוון ושני שליש מהם ישבו בסלוניקי. לאחר שהדינה היוונית נכבשה ע”י כוחות
“הציר” באביב 1941 נמסרו מרבית שטחי יוון ההיסטורית, כולל אתונה בירתה
לאיטלקים. בירת מקדוניה סלוניקי וסביבתה, קבוצת איים בים האגאי ורצועת הספר
התורכי נכללו בתחום הכיבוש הגרמני. תראקיה נמסרה לבולגריה. חלוקת יוון זו הייתה הרת אסון מבחינת גורלם של היהודים.
סלוניקי ,העיר השנייה בגודלה ביוון, היוותה בהמשך הדורות מוקד תוסס של חיים
ויצירה של יהדות ספרד, היהודים היו פעילים בכל תחומי הכלכלה והעבודה בעיר
הססגונית והשוקקת העשייה הכלכלית. הנמל החשוב של סלוניקי היה שובת בשבת כי היהודים שימשו בו סוורים, פקידים, וסבלים.
סלוניקי הייתה גם מקום תורה נודע, על ישיבותיה, אוספי הספרים ובתי הדפוס הרבים שהיו בה ארגון פנימי אוטונומי של סלוניקי, עזרה הדדית והכנסת אורחים מסורתית היו אף הם לשם דבר בעולם היהודי.
חלה נסיגה בכוחה ובמעמדה של הקהילה במלחמת העולם הראשונה וצירוף סלוניקי
ליוון. היוונים ביקשו להשתלט על חיי הכלכלה של העיר וגם להקנות לה צביון

יווני.
אך, בשנים האחרונות שקדמו למלחמת העולם השנייה חלה שוב התייצבות ביחסים
בין יהודים ולא יהודים ואנשי הקהילה המשיכו לקיים את חייהם כפרטים וכציבור
בביטחון יחסי. כשהגרמנים השתלטו כל זה נחרב. קהילת אתונה נהנתה מהגנת השלטונות הכיבוש ורובה אף זכה להינצל עקב נפילתה בידי האיטלקים.
בתחילת קיץ 1942 נלקחו רבים מיהודי סלוניקי לעבודות כפיה ועל הקהילה הוטלו דמי כופר קולקטיביים.
בינואר 1943 פתחו שלוחות ה-SS בתחום הכיבוש הגרמני ביוון. מפברואר של אותה שנה הייתה הקהילה בסלוניקי כפופה ליחידה של משטרה מיוחדת, שהגיע למקום כדי לבצע את הגירוש. במשך שבועות מועטים הוטלה על היהודים שורה של גזירות, שכולן היו שלב הכנה לקראת הגירוש הגורלי.
היהודים נצטוו להתרכז ברבעים מסוימים של העיר, אולצו לענוד טלאי זהב,
הוטל עליהם עוצר בערבים ובלילות. היה עליהם לסמן את העסקים שלהם
ומשרדיהם ולהצהיר על כל הרכוש המצוי בידיהם. מ15- במארס 1943 התחילו לצאת משלוחי יהודים מסלוניקי וסביבתה לאושוויץ. מעל ל45- אלף יהודים הועברו עד אוגוסט 1943 למחנה מוות. כ 39- אלף הומתו מיד עם הגיעם למחנה.
ב1963 מנתה הקהילה היהודית של סלוניקי, המפוארת והגאה בעבר, כ1500- נפש בלבד.
צפון אפריקה: הגרמנים כללו את קהילות צפון-אפריקה ברשימת הקיבוצים היהודיים
המיועדים להשמדה לאחר ש”תיפתר” הבעיה היהודית באירופה.
הקשיים שהיו כרוכים בהובלה דרך הים, העובדה שצפון אפריקה סומנה כבאה בתור אחרי אירופה ושכבר בנובמבר 1942 – כאשר ההשמדה באירופה הייתה בשלביה הראשונים – כבשו בעלות הברית או צפון-אפריקה, כל אלה חסכו מיהודי צפון-אפריקה, למרבה המזל, את הגורל שהיה מנת חלקם של יהודי אשכנז וספרד באירופה.

ארצות תחת שלטון וישי
הצעד האנטי יהודי הראשון שנקטו שלטונות וישי בצפון-אפריקה היה צו מ-7 באוקטובר 1940,ובו ניטלו זכויות האזרחות הצרפתית מיהודי אלג’יריה עם ביטול חוק כרמיה משנת 1870.יהודים רבים פוטרו ממשרותיהם הציבוריות, ומילדים רבים נשלל החינוך, עם הרחקתם של תלמידים יהודים ממוסדות החינוך הממלכתיים. בשנת 1942 התחילו בהכנות להקמת יודנרט באלג’יריה, אבל הם נקטעו עקב פלישת בעלות הברית בנובמבר 1942 לאלג’יריה.
מבין כמה מאות הצרפתים שנרתמו לעזרת הכוחות האמריקניים, שלושה רבעים היו
היהודים. פקיד חשוב במבצע זה שנקרא “מבצע לפיד” נועד למשפחת אבולקר.
יוסף אבולקר,בן 23 אותה התקופה ייסד באלג’יריה קבוצת מחתרת יהודית. הקבוצות(יהודים) שעליהן שלטו היהודים השתלטו על מקומות מפתח בעיר.
תוניס ומרוקו הם היו בין הגורמים שצמצמו בארצות אלה את רישומם של חוקי הגזע.
בתוניסיה שבה שלטו הגרמנים בפועל במשך כ-6 חודשים, נדרשו היהודים במספר מקומות לענוד את הטלאי הצהוב, רכושם הוחרם וקנסות קיבוציים הוטל על האוכלוסייה היהודית.

בעצתם של תושבים צרפתים, נעצרו כ20- יהודים ונשלחו למחנות המוות באירופה. ועדה יהודית מיוחדת קמה, ותפקידה היה לספק כוח עבודה.
כ 5000- יהודים נשלחו לכ30- מחנות כפייה ברחבי המדינה ורבים מהם מתו בשל תנאי המעצר הקשים.
כתוצאה מחולשתו של הצבא הגרמני באפריקה, הצליחה האוכלוסייה היהודית לארגן בריחות המוניות, כך שעם נסיגת הגרמנים מתוניסיה כמעט לא נותרו עצירים יהודים במחנות.

1997: חופש הדיבור

שנת 1997, ניאו-נאצים משתמשים להעברת מסרים דרך מדיה חדשה,
למדיה זו קוראים “אוטוסטרדת המידע” או בקיצור: “האינטרנט”.
היום, כל אחד עם מחשב פשוט ומודם יכול להעביר את מסרו באופן חופשי דרך האינטרנט, כך שכל אחד שעובר בה יכול לקרוא את המסר ואפילו להיות מושפע ממנו.
בעבודה זו אפשר למצוא תמונות שנמצאו על גבי האינטרנט,
כאשר חיפשתי חומר לעבודתי נתקלתי במאמר של ניאו-נאצי בשם זונדל.
את המאמר אפשר למצוא בשפות שונות כגון: גרמנית, רוסית ואנגלית ואותו כל אחד יכול לקרוא.

המאמר:
“There never was a Hitler order to exterminate the Jews.
It is scientifically impossible to have used so-called “gassing facilities” as
described by many “holocaust survivors” and as explained to the tourists,
since science cannot be suspended – not even for the “Nazis”.
Since Nuremberg – and systematically incalculated ever since in the minds
of a gullible world – the numbers of “Holocaust” victims have been
irresponsibly exaggerated. Therefore, the claims of mass exterminations
are financially dishonest and emotionally and spiritually harmful
to the reputation of the German people and nation.

The Zundelsite-Nizkor rebuttals will proceed for as long as there is freedom
on the Internet. “

במאמר זה אפשר לראות שהניאו-נאצי זונדל טוען שהיטלר לא הוציא
צו להשמדת היהודים, והיהודים הגזימו בהגדלת מספר המושמדים.
וכן הוא טוען שמבחנה מדעית אין זה אפשרי שקיימים תאי גזים
וטוען שזה פוגע בעם הגרמני.
בסופו של מאמר זה הוא כותב שהוא ימשיך לכתוב כל עוד יש חופש באינטרנט.

במקום בו מצאתי את מאמר זה אפשר גם למצוא את ספרו:
“האם באמת 6 מיליון יהודים נרצחו?”.
אם אני הצלחתי להגיע למאמר שכזה – כל אדם ברחבי העולם יכול.

בעודי משוטט באינטרנט נתקלתי בכמה ניאו-נאצים, כמובן, הצגתי את עצמי בתור יהודי והם הגיבו: “אם היית מולי הייתי שורף אותך על צלב”.
השנאה תמיד תמשך, ואפילו תגבר, כל עוד יש חופש דיבור.
אישור להעברת חומרים להשמדת היהודים.
דיווח מהימלר:
בתום 4 חודשים נרצחו 363,211 יהודים