א. יש המפרשים עצמות כעצמות ממש, אחרים כמטאפורה.

מהו הנימוק לכל אחד מהפירושים?

אלה האומרים שהעצמות הן עצמות ממש, מסתמכים על הסגנון החי מאוד שבו הוא

מתואר : “הנה אני פותח את קברותיכם” , “והנה רעש… ” וכו.

משמעות החזון לפי תפיסה זאת, היא שהחזון הוא נבואה לתחיית המתים בעתיד של

כל מתי עם ישראל, שמתו בגולה, וחזרתם לארץ ישראל.

הנימוק העיקרי לפירוש זה הוא שנאמר בפירוש כי ה’ יפתח את קברותיהם של מתי

עם ישראל שבגולה, ויחזירם לארץ ישראל :”הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי”(פס’ 13) .

המנמקים שהעצמות הם מטאפורה, מתנגדים לפירוש הראשון בנימוק שבפסוק 11

נאמר כי העצמות עצמם אינם של מתים מעם ישראל, אלא משל לעם ישראל החי בהווה המדמה עצמו לעצמות יבשות :”העצמות האלה כל בני ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמתינו”(פס’ 11). מן המלה אומרים משתמע שהדבר בהווה, ולא בעתיד.

לפי טענה זו (עצמות-מטאפורה) חזון העצמות היבשות הוא משל סמלי המבטא את מצבם הקשה של בני ישראל בגולה בתקופת הנביא, ואת גאולתם ושיבתם לציון בעתיד לבוא.

נימוק : בני ישראל החיים בתקופה זו מזוהים בפס’ 11 עם “העצמות היבשות”, ובאותו פסוק הם אומרים על עצמם “עצמות יבשות”.

לפי פירוש זה, אין לפרש קברים, כקברים ממש, אלא כדימוי לארצות הגולה.

ב. נבואות יחזקאל בפרק זה הן תשובה לדברי העם שמובאים בקטע, מהם הדברים, מה התשובה ובמה משיבה עליהם הנבואה?

דברי עם ישראל מובאים בפס’ 11 :”…יבשו עצמתינו ואבדה תקוותנו נגזרנו לנו”

בני ישראל מדמים עצמם לעצמות יבשות חסרות חיים, אימרה זו מבטאת את הייאוש והאכזבה של עם ישראל החיים בגלות – הם מאבדים את כל התקווה הלאומית שלהם.

תשובת ה’ היא שהוא יוציא אותם”מקבריהם” – הכוונה היא כמובן מארצות הגולה, יחיה אותם, ויחזיר אותם לארץ – ה’ יציל את עמו. – זוהי בעצם כל מטרת הנבואה הזאת – בפירוש = הנמשל, מוצגת הסיבה לנבואה = דברי העם, ומוצגת התשובה, שנועדה להפיח בבני ישראל תקווה מחודשת. בקטע מופיעים המון ביטווים הקשורים בה’ ומציינים אקטיביות שלו, וכן כינויי חיבה לעם ישראל – “עמי” וכו’- באמצעות זה אומר הנביא שה’ לא זנח את עמו – הוא עדיין כאן בשבילו ודואג לו, ולא כפי שחשבו רבים לאחר גלות צדקיהו וחורבן ירושלים.

4) ל”ז 24-15.

א)מהו המעשה הסימלי ומהי משמעותו?

יחזקאל מצטווה לקחת שני לוחות עץ. על לוח עץ אחד יכתוב את הכתובת “ליהודה ולבני ישראל חבריו”. כלומר – יכתוב את השם יהודה, ואת שאר שבטי ישראל המצרפים לממלכת יהודה. ועל לוח העץ השני יכתוב את הכתובת “ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו” כלומר יכתוב את השם יוסף, ואת השם אפרים וכל שאר שבטי ישראל השייכים לממלכת אפרים.

לאחר מכן, יאחד אותם הנביא במקום ציבורי ו”יהיו אחד” – הוא מאחד את שני לוחות העץ.

המשמעות הסמלית, היא כמובן שהעם המפולג ישוב ויאוחד ויחזור לארץ ישראל כעם אחד.

ב)”והיו לאחדים בידך” פס’ 17. מהי משמעות המילה אחדים כאן, העזר בבראשית י”א 1.

בראשית י”א 1 :”ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים”. ההקשר הוא סיפור מגדל בבל, והכוונה היא שבאותה תקופה הייתה שפה אחת, ומבטא אחד. כלומר, אחדים שווה זהה לכולם וכו’ = אחיד.

כלומר, הפירוש כאן הוא שהעצים יהפכו לאחידים – זהים, אותו עץ.

ג)השורש א.ח.ד. מופיע בקטע כמילה מנחה, מהם ההקשרים ומהי המשמעות?

בקטע זה, למלה אחד כמה משמעויות.

לעיתים הם מופיעים בתור תיאור כמות – “עץ אחד” (פס’ 16), לעיתים במשמעות של מאוחד – “והיו אחד בידי”, “לגוי אחד” וכו’ , ואילו לעיתים הם משמשים במשמעות של יחיד: “ומלך אחד”, “ורועה אחד”. באמצעות המילה המנחה “אחד” מבטא הנביא את אחדותם של כל שבטי ישראל בארצם תחת שלטונו המאחד של שליט יחיד.

5)ל”ז 28-21.

א)באילו ביטויים בפס’ נזכרים בקטע שלפניך גלות ישראל ויהודה, פילוג הממלכה וחורבן בית המקדש?

פס’ 21 “מבין הגויים שהלכו שם” – גלות ישראל ויהודה.

פס’ 22 “ולא יהיו עוד לשני גולים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד”. – פילוג הממלכה.

פס’ 26 “ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם” יש צורך לבנות מקדש חדש – הקודם נהרס.

ב)את הביטוי “מכל מושבתיהם” פס’ 23 יש המפרשים כשיבוש, וכי יש לקרוא משובתיהם. מהו הקושי ומהו הפיתרון?

יש פה מעיין תקבולת – אולם תוכן המילה מושבתיהם אינה דומה לתוכן המילים שיקוציהם, פשעיהם וכו’. ישנם שני פתרונות-

אחד, הוא להציל אותם מפשעיהם שחטאו במושבות- כלומר בגלות.

השני אומר כי המלה מושבתיהם היא שיבוש של משובותיהם = שיגעונותיהם, פתרון זה מצליח להשלים את התקבולת בסדר הגיוני.

ג)באילו כינויים מכנה יחזקאל את השליט בבית דוד? מה מאפיין כל כינוי?

יחזקאל מכנה את השליט בארבעה כינויים :מלך, נשיא, רועה ועבד(י).

התואר מלך משקף לעיתים סמכויות נרחבות יותר מאשר נשיא, אבל ליחזקאל שהיה גם כוהן, אין משמעות להבדל. בסגנון הכוהני מרבים לכנות את המלך כ”נשיא”.

אולם ניתן לפרש כי מלך אינו תואר, אלא נשוא – דוד עבדי מולך (ימלוך), ואילו נשיא היא הגדרת שלטונו.

את התארים רועה ועבדי, ניתן לפרש כתארי חיבה שנועדו לקרב את העם לאל, כמו תיאור החיבה “עמי”.

ד) מה תפקיד המלה המנחה “לעולם” בפס’ 28-25?

המלה לעולם מבטאת נצחיות טובה לבני ישראל בארצם- אם בהקשר מסוים ישיבה נצחית בארץ ישראל: “וישבו עליה המה ובניהם ובני-בניהם עד עולם”, שלטון נצחי של שליט מבית דוד: “ודוד עבדי נשיא להם לעולם”, ברית שלום נצחית שיכרות ה’ עימם: “וכרתי להם ברית שלום ברית עולם”. וקיומו הנצחי של המקדש בישראל: “ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם”.

ה)בקטע שקראת, מתאר יחזקאל את מצבו של עם ישראל בעתיד לבוא – במה שונה מצב זה ממצב בני ישראל ברוב ימי הבית הראשון, ובמה שונה המצב בעתיד ממצב בני ישראל בגלות בימי יחזקאל?

ברוב ימי הבית הראשון, הממלכה היתה מפוצלת, בני ישראל חיללו את המקדש, “ועשו הרע בעיניי ה'”, ובממלכת ישראל השלטון לא היה מבית דוד.

המצב בתקופת הגלות של יחזקאל הוא מצב של פירוד, דכדוך, מגמה של זניחת האל, ואין שלטון עברי מרכזי, אלא הם נתונים לחסדו של מלך בבל”.

שני אלה מוצגים מול תקופת העתיד- שבה מלך יחיד מבית דוד ימלוך על ארץ ישראל המאוחדת, שבה יחיה עם אחד ומאוחד ויעבוד את האל בדבקות במקדשו, מצב זה יהיה מצב תמידי, לעולם.