סמי מיכאל – נולד בשנת 1926 בבגדד, עיראק. הוא אחד מהסופרים הישראלים המוצלחים ביותר. כבר בגיל צעיר היה פעיל במחתרת השמאלנית בעיראק. ב 1948 נאלץ לברוח מעיראק ומשם המשיך להילחם בשליטיה של עיראק. ב 1949 למד פסיכולוגיה וספרות עברית באוניברסיטת חיפה. בכתיבתו הריאליסטית מראה מיכאל מודעות סוציאליסטית גבוהה ועוסק ביחסים בין העדות ובין הערבים ליהודים בא”י.
סמי מיכאל על הספר : “אני, כמו אלכס, גרתי כזנה וחצי בוואדי ניסנס ב1952. נדמה לי שהייתי היהודי היחיד בשכונה הערבית הזאת ואח”כ עברתי לשכונה אחרת על הכרמל, אבל שמרתי על הקשרים ההדוקים שנרקמו בזמן שעבדתי וגרתי באותו הוואדי. יש לי עדיין סנטימנטים לוואדי הזה. אני נושא בתוכי את שתי הזהויות, הערבית והיהודית, שתי שפות, שתי תרבויות. הבעיה של החברה הישראלית שכאשר היא באה להתמודד עם הדמות של עולה חדש היא רואה אותו תמיד קטן יותר, מתגמד מרוב בושה וצניעות. בחצוצרה של אלכס יש את הצליל של הגעגועים שלעולם לא יתממשו געגועים לעולם של ילדות ונעורים שאבד ואיננו “
בין ספריו הידועים : “שווים ושווים יותר” , “סופה בין הדקלים” , “חסות” , “ויקטוריה” . קיבל פרסים חשובים רבים על פועלו ביניהם דוקטור כבוד משלוש אוניברסיטאות חשובות בישראל, פרס קונל, פרס אקו”ם, פרס עם עובד ועוד.. אחדים מספריו אף עובדו להצגות תיאטרון מצליחות, היום מכהן סמי מיכאל כנשיא האגודה לזכויות האדם בישראל.
חלק א’ – “יומן מסע קריאה”
עצירה I : (פרקים 1-5)
בחמשת הפרקים הראשונים ישנה אקספוזיציה קצרה לגבי העלילה, הדמויות בסיפור והזמן המדובר.
הסיפור מספר על משפחתה של הודא שגרה עם הסבא, אימא ואחותה הקטנה, מרי, שצעירה ממנה. הם גרים בוואדי ניסנס שבחיפה, שכונה של ערבים.
כשהתחלתי לקרוא את הסיפור למדתי לאט לאט להכיר את הדמויות ובעיקר את הדמות של הודא לעומק, את השקפותיה, חלומותיה וכו’..
הסיפור עוסק באופן כללי ביחסים שבין הערבים ליהודים ובאופן פרטני ביחסים שבין הודא ומשפחתה לאלכס, השכן החדש שלהם שבמקרה הוא יהודי.
מיד איך שאלכס מגיע לשכונה הערבית חשבתי שהוא והודא מיד יתחילו לדבר אז זה לקח קצת זמן, זה מה שנותן לקרוא תחושה של מתח ורצון לקרוא את המשך הסיפור. אלכס והודא כל הזמן מחליפים ביניהם מבטים “עושים עיניים” אחד לשני, וכבר יש תחושה של אהבה ואהדה בין השניים.
הודא עובדת במשרד נסיעות ישראלי, היא מנצלת את מקום עבודתה כדי ללמוד את כל מנהגי הישראלים כדי ללמוד להיות כמוהם בדיוק ואפילו יותר מהם.
לאחר שהודא שמה לב שהיא “מחפשת” את אלכס כל הזמן ועוקבת אחריו מהחלון שלה שבחדרה, בודקת מתי הוא חוזר הביתה, מתי הוא הולך לעבודה. הודא שמה לב שאלכס מנגן בחצוצרה כל לילה, (מה שהזכיר לי את “כנר על הגג”) בנמל כדי להרוויח כסף. הודא אוהבת את צליל החצוצרה ונמשכת אליו.
מרי, האחות הקטנה, שאצלה כל גבר נחשב טוב למטרות חשובות בחיים כבר הלכה לפלרטט עם אלכס, הוא סיפר לה שהוא עולה חדש מרוסיה, יש לו הורים בבית אבות אבל הוא גדל בבית יתומים.
כשמרי מספרת את כל הפרטים החדשים על אלכס, הודא מתחילה לקנא מעט כי מרי לעומת הודא יותר ליברלית ואימפולסיבית, גם קצת פזיזה, יש לה לב טוב.
עצירה II : (פרקים 6-11)
למרי האחות הצעירה היה רומן עם זוהיר הבן של בעל הבית, אבו נחלא’, הוא הכניס אותה להיריון אבל היא לא רוצה להתחתן איתו, בפרקים אלה מנסים לשדך למרי את וואחיד, בן של קבלן תריסים מפורסם מאוד בכפר ובנוסף בן למשפחה טובה ואמידה.
באחד הלילות זוהיר בא ודפק בחוזקה בדלת של משפחתה של הודא, הוא רצה לדבר עם מרי ולבקש ממנה שלא תתחתן עם וואחיד. אלכס, שומע את הצעקות ויורד לקומה מתחתיו, הוא מתחיל ללכת מכות עם זוהיר כדי שיעזוב בשקט את הבניין אבל אז זוהיר מוציא סכין ודוקר את היד של אלכס, המשטרה הגיעה ולקחה את אלכס להגיש עדות ותלונה אבל אלכס לא חתם על התלונה כי זוהיר הוא הבן של בעל הבית והוא לא רצה שיהיו לו עם זה בעיות בעתיד.
מכאן ניתן ללמוד שאלכס לא טיפש בכלל ובנוסף כבר רואים שאלכס רוחש חיבה להודא ובעיקר למשפחתה, ובעצם הוא בא להגן עליהם מפני זוהיר בלי לדעת בכלל למה זוהיר מפריע למשפחה בשעה כזאת.
לאחר מכן אבו נחלא’ בא לדבר עם אלכס לגבי התלונה במשטרה, הוא מנסה לשחד את אלכס שיבטל אותה ואלכס מסכים לקבל את השוחד כי הוא היה צריך את הכסף לצרכיו האישיים.
וואחיד בא לאסוף את משפחתה של הודא לנסוע ביחד למשפחתו בכפר שלו כדי שיתארס למרי באופן רשמי, הפגישה הייתה סבירה, אימא של וואחיד הייתה קצת נוקשה עם מרי אבל מכאן ניתן ללמוד שוואחיד מוכן להתמודד איתה למרות הכל רק בשביל מרי.
לאחר מכן ביום שישי הודא, מרי, אלכס, שירלי וחבר שלה קובי נסעו לים.
אלכס טייל על החוף עם הודא ולאט לאט התחילו להתחבב אחד על השני. מרי מספרת להודא שהיא בהיריון מזוהיר ולכן היא חייבת דחוף להתחתן עם וואחיד ולהגיד שהוא האבא.
עצירה III : (פרקים 12 – 16)
בפרק 12 מסופר על ילדותו של הסבא במצרים. בפרקים שלאחר מכן הודא מבינה לאט לאט שהיא מאוהבת כבר באלכס ומחכה לבואו כל פעם לשמוע את צעדיו עולים במדרגות או את כל ניגוניו בחצוצרה שלו. אימא של הודא מדברת עימה עליה ועל אלכס בתור זוג וכל הזמן שואלת אותה האם היא בטוחה שהיא רוצה להתחתן עם בחור יהודי הלא היא ערביה? האם זה בכלל ילך ביניהם?
השאלות נשארו פתוחות באוויר ללא כל תשובה כי אי אפשר לענות עד שלא מנסים באמת לראות איך זה ילך ביניהם..האחד יהודי ממוצא רוסי.. השנייה ערביה שחיה בישראל. הסבא אומר שכדי שזה יצליח רק אחד מהם צריך לוותר או שהודא תשכח שהיא ערביה או שאלכס יישכח שהוא יהודי וכשהודא מספרת את כל זה לאלכס הוא בכלל אומר לה שהוא לא אם הוא יהודי בכלל, הוא בקושי יודע להבדיל בין החגים, בין יום כיפור לפורים.
המשפחה מתאספת בסלון הבית : מרי, וואחיד ארוסה, האימא, הסבא, אלכס והודא יושבים לאכול כולם ואז מרי באה להודיע לכולם שהיא ואלכס החליטו להתארס באופן רשמי ולהתחתן בקרוב. וואחיד מברך את אלכס ומציע לו לעשות מסיבת אירוסין עם ההורים שלו אבל אלכס מוותר על הרעיון, הודא מנגד מציעה שהיא תבוא איתו להורים שלו בבית האבות כדי שתוכל להכירם מקרוב יותר. אלכס מסכים.
מכאן ניתן ללמוד שהודא מאוד רצינית לגבי אלכס וגם הוא לגביה. אבל לגבי ההורים שלו הוא מעדיף גם לא להגיד להם בכלל מבחינתו כמה שידעו עליו פחות
ככה יותר טוב.
עצירה IV : (פרקים 17 – 26)
הודא ואלכס נוסעים לבית אבות להכיר את הוריו של אלכס להודיע להם שהם מאורסים ורוצים להתחתן.
אימא של אלכס היא אישה שתלטנית מאוד, היא תמיד מאשימה את אלכס בכך שהוא גר לבד אתה לא לוקח אותה לגור איתו, היא כל הזמן כועסת על בעלה שהוא לא אומר לאלכס כלום בנושא, היא לא נותנת לאף אחד להביע דעה שהיא באזור. לפי דעתי היא קצת “חושבת” את עצמה ליותר מדי בס”ה היא אישה פשוטה כמו כולם לא מלכה של איזושהי מדינה חשובה בעולם !! אלכס אוהב אותה כי היא אימא שלו ולמרות שהיא תמיד בוכה כדי לגרום לו להרגיש אשם אפילו שהוא לא אשם בכלל.
מרי, וואחיד, אלכס והודא נוסעים לאילת. חדר ליד חדר הם היו בבית המלון שני הזוגות הצעירים שזה עתה התארסו. הודא מקיימת יחסים עם אלכס. מהנסיעה הזאת בעצם כל זוג למד להכיר יותר טוב את השני.
לאחר שבוע הזוגות חוזרים בחזרה לחיפה לוואדי ניסנס.
וואחיד מודיע למרי שהוא רוצה לנסוע ליוון בתור ירח דבש אחרי החתונה מיד באותו לילה. איך שחזרו הזוגות מאילת הם מייד שמו לב שבכניסה לביתה של הודא יושבים אנשים לבושים בשחור והודא ביקשה מאלכס לחזור אל חדרו למעלה. בן דודה של הודא ניפטר וכולם האשימו את אלכס כי היהודים הרגו אותו והרי שהוא יהודי גם. האשמה קולקטיבית. למרות שהוא לא הכיר אותו בכלל.
לאלכס מגיע צו מילואים לבסיס ברמת הגולן והוא כבר אומר להודא שהוא הולך להתגייס והוא לא יודע אם בכלל יחזור או לא. והודא כבר בהיריון. אלכס נמצא בדילמה קשה כי מצד אחד ארוסתו היא ערביה ומצד שני הוא יוצא ללבנון להרוג כמה שיותר ערבים.
אלכס לא חוזר. וכבר באים מטעם הצבא להודיע על כך להודא. היא מתאבלת עליו ואיננה יודעת מה לעשות אם התינוק האם הוא יגדל בתור ערבי או יהודי?
היא לא מביאה פרחים לקבר של אלכס כי היא נושאת ברחמה זר מספק היא מתכוונת לעובר עצמו. בנו של אלכס.
חלק ב’ – שאלות מבחינת בגרות
• קבוצה 1 – הדמויות
2) בחרתי את הדמות של הודא כי היא הדמות הראשית בסיפורו של סמי מיכאל “חצוצרה בוואדי”. הודא בחורה ערביה מתאהבת במהלך הסיפור בשכן שגר מעליה, אלכס, בחור יהודי עולה חדש. לאט לאט הם מכירים יותר לעומק ומתאהבים אחד בשני. במהלך העלילה היא מקבלת החלטות שונות, כמו : האם לצאת עם בחור יהודי כשהיא בחורה ערביה ? מה יעלה בגורל התינוק שהיא נושאת ברחמה ? האם הוא יסתיר את זהותו כל חייו? לאיזה מן עולם הוא יגדל ? מה יגידו עליה השכנים ? המצב שהוביל את הודא לקבל כמובן מאליו את כל ההחלטות האלה היה עצם התאהבותה וויתוריה למען אהבתה שחיפשה כ”כ הרבה שנים היא מחליטה לוותר על הכל. היא לא יודעת בעצמה מה יעלה בגורל הילד שלה. עמדתי לגבי קבלת החלטות אילו היא : מצד אחד הודא צריכה לעשות מה שטוב לה כמו כל בנאדם אחר בעולם ובנוסף היא קיבלה את תמיכת משפחה בכל מצב שבחרה. אבל מצד שני היהודים והערבים בחיים לא הסתדרו אחד עם השני ואולי גם בעתיד לא יסתדרו ולא משנה כמה ספרים עוד יכתבו על זה או עוד סיפורי אהבה בין נער יהודי לאישה ערביה וההפך. אומנם הסיפור מתרחש בסוף שנות השבעים תחילת השמונים במלחת לבנון (1982) אבל לפי דעתי הוא רלוונטי גם להיום.
• קבוצה 2 – העלילה
4) שתי העלילות שהמחבר מביא לנו בסיפור הן:
– העלילה הראשונה היא: סיפורה של הודא, הגיבורה הראשית. היא ואלכס מאוהבים, ומרגע שהם מתגברים על כל המכשולים מתגלות בעיות רבות:
הודא היא ערביה ואלכס יהודי. העובדה הזאת מעלה על פני השטח את אחת מהבעיות האקטואליות ביותר הקיימות בישראל שהיא בעיית היהודים ערבים. אימו השתלטנית של אלכס מתעבת את הודא. האם חולמת לעזוב את בית האבות שבו היא נמצאת ולעבור ולגור עם בנה בחיפה. היא רואה את הודא כמכשול, שמפריע לה להגשים את תוכניתה.
קרוב משפחה של הודא שהוא פעיל נגד היהודים נהרג בהפצצות ע”י יהודים, וכתוצאה אלכס נראה לאם ולמשפחתה כאויב, ומתעוררת מחלוקת ביניהם, שנפטרת לאחר זמן מה. הודא לא מצליחה להתקרב לאלכס.
– העלילה השנייה היא: סיפורם של ההורים של אלכס. חייהם ברוסיה היו קשים. אביו של אלכס היה בשבי של בריה”מ. אימו נלחמה בממשל למענו, ובמהלך כל חייה הייתה אישה פעילה, יוזמת, חזקת אופי ועצמאית. בעלה תמיד השתרך אחריה, אך עם עלייתם לארץ הועברו ההורים לבית אבות. אלכס עבר להתגורר בחיפה, ובא לבקר אותם, אך ביקוריו אצלם תמיד דיכאו אותו מאחר שאימו תמיד גרמה לו ייסוריי מצפון משום שלא אפשר להם לגור אצלו, ונהגה להבריח את האב מחדרו, ולהתלונן על מחלות.
המחבר משלב בין שתי עלילות איתו בכל שהוא מקשר ביניהם, העלילה הראשונה מתבססת על הודא ואהבתה לאלכס והעלילה השנייה מדברת עם הוריו של אלכס כאשר אימו של אלכס רואה בהודא כאויב בשבילה ולא מוכנה לוותר על דעותיה.
• קבוצה 3 – המסר
6) בסיפור “חצוצרה בוואדי” מתוארות 3 בעיות, חברתית, מוסרית, פסיכולוגית.
-הבעיה המוסרית: האהבה בין אלכס היהודי והודא הערבייה. בעיני רבים זה לא מוסרי שנערה ערבייה בכלל תחשוב לצאת עם בחור יהודי זה לא מקובל לא בדת היהודית ועוד יותר לא בדת הערבית.
-הבעיה החברתית: בעולם של היום כולנו יודעים שיש “מלחמה” בין הערבים ליהודים ובעיקר בא”י שני העמים רוצים את המדינה לעצמם, שני העמים טוענים שהם היו כאן קודם, לשני העמים יש הוכחות מהתנ”ך שהמדינה שייכת דווקא להם. אבל מה לעשות? אף אחד משני העמים לא רוצה לחיות בשיתוף עם השני. הבעיה הזאת נמשכת מאז ומתמיד.
-הבעיה הפסיכולוגית: הודא נכנסת להיריון. אלכס נופל במלחמה. איך עליה לגדל את הילד.. האם הילד יהיה יהודי מצד האבא אך ערבי מצד האימא.. זה נשמע מוזר ולא מקובל בכלל.. זהו מצב פסיכולוגי מסובך שקשה למצוא לו פיתרון. הילד יגדל בתסביכים קשים מאוד לגבי מוצאו.
חלק ג’ – רפלקציה
דעתי לגבי כתיבת יומן מסע היא: הרעיון הוא נחמד ונותן לקורא להיכנס לתוך ראשו של המחבר וסביר להניח שמחשבותיו של המחבר הן גם מחשבותיו של הקורא. לפי דעתי מהתהליך כתיבה זה קיבלתי את היכולת אולי לבוא אל המחבר ולהגיד לו שבאמת בין יהודי לערביה ולהפך בחיים לא יהיה כזה רומאן. זה דברים שיכולים באמת לקרות רק בסיפורים ולא באמת במציאות של חיינו בשנות האלפיים אפילו שהספר מדבר על התקופה שלפני עשרים שנה במלחמת לבנון.
בונוס
“אלכס” אמרתי לקבר, “זה מה שאולי יכריע את הכף. עתידו של הילד. אם אגדל אותו ברחוב ערבי, האוכל לספר לו, קודם שישמע מפי אחרים, שנולד שלא מנישואין לאב יהודי? ואם אגדל אותו ברחוב יהודי, הלא בעוד שמונה עשרה שנים לא אהיה נאה וחזקה ומוקפת חיבה של מאהב ודאגה של הורים. אמך חטפה אפילו את החצוצרה שלך קודם שמסרה את החדר לאבו נחלא’. אז אתה מבין מה יהיה מצבי כשאצטרך בבוא העת למסור את הבן שלך לעוד מלחמה. הוא ירצה ללכת ליחידה מובחרת. כי כל חייו ישתדל להוכיח את עצמו מפני שיש לו אימא ערביה והוא יהיה זר בין הערבים ובין היהודים.”
(עמוד 231 פיסקה 5)
מה שמצא חן בעיני בשורות אילו שסוף סוף הודא הבינה את משמעות הסיפור בעצמה למרות שהיא הגיבורה הראשית בו.
היא אומרת שבלי אהבתו של אלכס היא לא תרגיש מספיק יפה ומוגנת, היא תמיד תחשוב עליו, אימא של אלכס אפילו לא נתנה להודא את החצוצרה בתור מזכרת מאלכס כי בעצם להודא כבר יש ילד מאלכס בתור מזכרת, היא מודעת לעובדה שהמלחמה בין הערבים ליהודים תימשך עוד הרבה דורות ואז היא תצטרך למסור את בנה לעוד מלחמה, היא מודעת לעצם העובדה שבנה תמיד יהיה זר בין הערבים ובין היהודים.