כשם שלחברה בכללותה יש צרכים,כך גם לכל אחת מהמערכות השוקדות על מילוי צרכיה של החברה צרכים משלה ,ומילויים הכרחי לקיומה.מערכת פוליטית,למשל,מתווה אומנם את יעדיה של החברה כולה,
אך גם צריכה להתמודד עם בעיות הנוגעות להסתגלותה לסביבה,לקביעת מטרותיה,לתרבותה הפוליטית,
וכך הלאה.

צרכיה של המערכת החברתית…(agil)

G G A
L I
L I
המערכת הפוליטית המערכת הכלכלית

המערכת התרבותית המערכת החברתית

חברות נבחנות ביכולתן למלא את צרכיהן.לפיכך,על המערכת לשמור על גמישות שתאפשר לה להשתנות כדי שתוכל למלא את צרכיה.עוד טען פרסונס,כי ארבעת הצרכים אינם חשובים באותה מידה,והצורך הלטנטי הוא החשוב ביותר.זאת כיוון שהחברה היא מערכת שלמה אחת,שכל חלקיה קשורים זה בזה ועל-כן הכרחית במידה מסויימת של הסכמה במישור התרבותי.בלעדי הסכמה זו לא תיתכן גם אינטגרציה במישור המבני,והמערכת התרבותית לא תוכל לכוון את המוסדות החברתיים האמורים להבטיח את מילוי צרכיה של החברה.
סוציולוג פונקציונליסט שעסק בריבוד,כי אופן חלוקת המשאבים עונה על דרישותה ועל צרכיה של החברה.וסטייה,אמרו אחרים,נועדה להבהיר את גבולות הקולקטיב ולשמרם,שכן מתוך הדגשת “האסור”
ילמדו בני-אדם את גבולות המותר.
היו שביקרו את המודל האורגניסטי שבנה פרסונס.לאורגניזם יש אומנם נטיות לשיווי-משקל ויש לו צרכים.
הפונקציונליזם הכוללני נטה להסבר מערכתי סגור,כלומר להסבר יחידות המערכת מתוך תרומתן למכלול.
נטייה זו הטילה על ההסבר מגבלות רבות ועירערה את אמינותו.
התיאוריות הבינוניות-בהיקפן,עוסקות אף הן בהכללות ובהפשטות,אך במישור קרוב יותר לתופעות הקונקטיות,כך שאפשר לבדקן,להוכיחן או להפריחן.
מרטון שהיה תלמידו של פרסונס,הבחין בין הסיבות לפעולותיהם של בני-אדם לבין תוצאותיהן של פעולות אלה.הבחנה זו הובילה אותו גם להבחנה בין פונקציה גלויה שמבצעיה,המקיימים בינהם מערכת קשרים חברתיים,מכירים בתרומתה לקיומה ולהמשיכיותה של תופעה הנובעת ממנה ופעולתם מכוונת למטרה זו,לבין פונקציה סמוייה,שמבצעיה אינם מכירים בתרומתה לקיומה של תופעה,ואינם מכוונים את פעולתם להשגת תוצאותיה.
הפונקציה הגלוייה שיש להתכנסותם של בני השבט האינדיאני ‘הופי’ המתפללים לירידת הגשם לעולם אינה מתמלאת,ואפשר שחלקם אינם מאמינים בקיומו של קשר ישיר בין תפילתם לבין מזג האוויר.ברם,
הפונקציה הסמוייה של התופעה היא חיזוק הסולידריות והנאמנות של בני השבט,ולכן התופעה נשמרת.
מרטון גם טבע את המושג אלטרנטיבה פונקציונלית, ללמדנו שפיעילויות חברתיות שונות עשויות להביא לאותן תוצאות.
תפיסתו המבנית של מרטון תרמה איפוא להגמשת ההסבר הפונקציונליסטי.התיאוריה הפונקציונליסטית הייתה חסרה עדיין את הכלים להסברן של תופעות רבות.אחת הביקורות המרכזיות שנמתחו על התיאוריה נגעה לדימוי החברה שהיא הציגה.הגישה הפונקציונליסטית,טענו המבקרים,התרכזה ביסוד הנורמטיבי של החברה,והניחה כי הוא זה הקובע את התנהגותם של בני-אדם,הנחה שהוכח לא פעם כי אינה עולה בקנה אחד עם המציאות.התעלמותה מהסדר הממשי ומהשפעתו על הסדר הנורמטיבי מובילה אותנו לדיון בתיאוריית הקונפליקט.
תיאוריית הקונפליקט אינה אחידה וכוללנית כמו קודמתה.למעשה,אי אפשר לדבר על תיאוריית קונפליקט אחת,אלא על תיאוריות אחדות שלהן כמה איפיונים משותפים.כללית מציגה התיאוריה תמונת חברה שונה לחלוטין מזו שמציגה התיאוריה הפונקציונליסטית.החברה נראית כזירה שפרטים וקבוצות מתחרים ונאבקים בה אלה באלה למען הגשמת רצונותיהם השונים.במסגרת מאבקים אלה מנסות הקבוצות השונות לכפות את רצונן על האחרות,לעתים לשלוט עליהן ואף לדכאן.

גישת האינטרקציה הסימבולית היא הגישה התיאורטית החשובה ביותר.
המפתח להבנת עקרי מישנתו של אבי התיאוריה ג’ורג’ הרברט מיד טמון בשלושה מושגי ייסוד:
א. נפש.
ב. עצמיות.
ג. חברה.

טקס-הטקס הינו אירוע חברתי פומבי שמשתתפים בו שני אנשים או יותר,והוא בעל משמעויות תרבותיות רבות.טקסים שזורים בחיי היומיום שלנו.טקסים אינם אירועים מקריים,אלא דרכים קבועות של התמודדות הקבוצה והפרט עם בעיות קיומיות.
התכונות המאפיינות טקסים:
• חזרה ומחזוריות- טקס הינו דבר ספונטני,אלא מתוכנן וחוזר על עצמו בפרקי-זמן ידועים.לדוגמא: באחד בספטמבר של כל שנה מתקיימים במוסדות החינוך בישראל טקסי פתיחה של שנת הלימודים.
• אירוע עם כללים- לכל טקס מהלך מתוכנן מראש ומקובל על המשתתפים בו.לדוגמא,הכללים של טקס הפתיחה של שנת הלימודים הם:נוכחות המנהל,השתתפות כל התלמידים,נאום הפורש את יעדי החינוך המוגדרים לשנת הלימודים הנפתחת,תוכנית אמנותית.
• הממונים על ביצוע הריטואל הטקסי- בכל טקס יש בעלי תפקידים קבועים הנוטלים חלק בתכנונו ובביצועו.לדוגמא:הרכז החברתי של בית-הספר ממונה על התכנון והביצוע של טקס הפתיחה של שנת הלימודים.
• סגנון ריגושי-אפקטיבי- הטקס פונה לרגשות המשתתפים,ולא רק לצד השכלתני וההגיוני שלהם. לדוגמא:בטקס הפתיחה של שנת הלימודים מבטאים את השמחה הכרוכה במפגש מחדש בין המורים לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם.
• עירוב היבטים פיסיולוגיים של החיים- הטקסים מתייחסים לא רק לממדים השכלתניים והרגשיים,אלא גם למימד הפיסיולוגי של האדם.לדוגמא:הבאת כיבוד ועוגה לציון חגיגי של פתיחת שנת הלימודים.
• מסירת מידע על סדרי-עולם- הטקס מעביר ידע ומידע על תופעות,תנאים ומצבים שיש להתמודד איתם בהקשר החברתי הספציפי.לדוגמא:עם פתיחתה של שנת הלימודים,התלמיד מקבל את מערכת השעות,את זמני השיעורים וההפסקות ואת ארגון סדר הישיבה בכיתה.
• הנחיה לפעולות או למניעת פעילות- הטקס מבחין בין נורמות של עשייה לבין נורמות של אי-עשייה, ומציין אותן.לדוגמא:עם פתיחתה של שנת הלימודים התלמידים מקבלים הנחיות על ההתנהגות המקובלת בבית-הספר,כגון החובה להכין שיעורי-בית.הם מקבלים גם הנחיה לגבי איסורים שונים,כגון האיסור על עישון בשיעורים ובהפסקות בשטח בית-הספר.
• הבעת משמעויות באמצעות סמלים- הטקס מלווה בשימוש בסמלים המעבירים משמעויות מוסכמות בתרבות הקבוצה לגבי הסטטוסים והתפקידים של המעורבים ולגבי ערכים,אמונות ותפקידי הטקס בחיים התרבותיים של הקבוצה והפרט.לדוגמא:תלמידי בית-הספר באים בלבוש מסוים,ובית-הספר מקושט על-ידי המורים בפלקטים המעבירים מסרים חינוכיים באמצעות סמלים.
הטקסים ממלאים תפקידים חשובים מבחינת התרבות והחברה.הם מהווים אמצעי לשמירה על הסדר החברתי.כדפוס קבוע,הטקס מאלץ את חברי התרבות לנהוג בצורה קבועה מסויימת שהינה חשובה לסדר החברתי. הסדר החברתי מקבל בטקס פשר ומשמעות.הטקסים גם נותנים לגיטימציה לסטטוסים ולתפקידים בחברה על-פי ערכי התרבות.הם מגבירים את הלכידות החברתית ומחזקים את הערכים המרכזיים של החברה.לעיתים הם ממלאים תפקיד של פיקוח חברתי:הם עשויים לשמש מכשיר שבעזרתו הקבוצה השלטת מחדירה את ערכיה בכלל החברה.לעיתים קרובות הם מאפשרים הבעה ציבורית של רגשות המפיגה עצב,מתחים או לחצים,כגון טקסי אבל,או להבדיל,”פופוליטיקה” בטלויזיה.
נוסף על כך,טקסים משמשים אחת הדרכים בהן החברה או הקבוצה מעבירות את תרבותן לדור הבא או לחברים חדשים בהן.הם מרגילים אנשים להיות נאמנים להקפטת עולם,לערכים ולנורמות של התרבות.
עם טקסי החיברות השכיחים ביותר נמנים טקסי מעבר,המציינים שינוי בסטטוס של היחיד בחברה בעוברו משלב אחד לאחר במחזור חייו,כגון טקסי סיום הלימודים בבית-הספר או טקס חתונה.

האנטרופולוגים ואן גנפ וויקטור טרנר מדגישים את המעבר שטקסים רבים נוספים מבטאים.יש לזכור שקיימים סוגים שונים של מעברים,כגון מעבר ממסגרת חברתית אחת לאחרת,מעבר מחול לקודש,מאבל לשמחה(טקס ערב יום העצמאות).ואן גנפ וטרנר מבחינים בשלושה שלבים עיקריים בטקסי מעבר:
1. שלב ההפרדה- זהו ניתוק מן הסטטוס הקודם,מהחברה או המעמד שהפרט השתייך אליו עד כה.
2. שלב השוליות- שלב הביניים שכבר קיימת בו התנתקות מהסטטוס,מהחברה הקודמת,אך לא חל בו עדיין המעבר לחברה החדשה או לסטטוס החדש.
3. שלב ההצטרפות- בשלב זה נוצרת הזדהות עם הסטטוס החדש ועם קבלת הזהות החדשה.בשלב זה מתרחשת הקבלה לקבוצה החברתית החדשה.

טקס החינה הוא מנהג תרבותי מסורתי הנהוג בעדות מסויימות ומקורו בארץ המוצא כגון בצפון אפריקה, מרוקו,טריפולי,טוניס,ואף בתימן,והודו.
הטקס במהותו הוא מנהג בעל אופי עממי מסורתי ולא חובה לערכו,הכנה לטקס הנישואין שלהבדיל ממנו הוא טקס רשמי בעל אופי דתי.
הוא נערך זמן קצר מאוד לפני יום הנישואין בשעות הערב(בין יום למספר ימים לפני), ומסמל מחד את היציאה של הזוג מרווקותו ומעין הכרזה לכל המשפחה ומכרים על הנישואין שיחולו,ומאידך מסמל בעקרו שמחה אושר והצלחה.
טקס חינה מרוקאי:
על התרבות המרוקאית אפשר לומר שהיא ניחנה בהרבה צבעוניות,חמימות,ארומה(ניחוחות) ואמונה.
צבעוניות-על שום הביגוד המרשים,הצבעוני,מבנה הבתים האוריינטלי הכולל שילוב של קשתות,עמודים מפוארים ואריחי קיר בעלי שפע דוגמאות וצורות בעבודות יד.
החמימות-נובעת מהכנסת האורחים הידועה של העם המרוקאי,קבלת הפנים החמימה והמאירה שחלק בלתי נפרד ממנה הוא כבוד ומטעמים.
האמונה-נובעת מתוך הזיקה הרבה לדת,והבטחון הגדול באל.האמונה נוטעת את התקווה ומכאן ההתעסקות של המסורת המרוקאית.
טקס החינה נערך באולם צנוע או בבית הכלה,כאשר, בפתח מקבלים את פני המוזמנים החתן והכלה כשהם לבושים בלבוש המסורתי. הכלה בשמלה מרהיבה מוזהבת עם עיטורים מוזהבים וחרוזים רקומים בעבודת יד,ולראשה כתר מוזהב המודבק לרוחבו באבנים תואמות,צווארה וידיה עטורים במחרוזות,צמידים תואמים.החתן במכנסי הרמון מוזהבים,חולצת משי בעלת שרוולים נפוחים ומקטורן ללא שרוולים עשוי קטיפה בצבע ארגמן,לראשו חבוש טרבוש,הכובע המסורתי.
ברקע עומד אוהל גדול מוזהב ובתוכו פינת ישיבה המעוטרת בכדים,נחושת,פמוטים,מגשים ונרגילה…כולם עשויים נושת מוזהבת ומשמשים לנוי. כאן בתוך האוהל מתרחש הטקס עצמו. לא לפני שהאורחים טועמים מטעמים לרוב ורוקדים לצלילי מוזיקה מזרחית.
לקראת הטקס מוזמנים בני המשפחה הקרובים ללבוש “כפתן”,אותו בגד מסורתי שהוא מעין גלבייה ארוכה המורכבת ממס’ חלקים,כתונות ועליונית צבעוניים מעוטרים ברקמת חוטי זהב או כסף בעבודת יד.
הכפתנים נודעים בצבעוניותם הרבה,ושולטים בהם הזהב והכסף המסמלים מלכותיות ופאר:
הירוק-מסמל פריון צמיחה והתחדשות(כמו הצמיחה הירוקה).
הכחול-מסמל את השמיים והים,סמל לדברים אינסופיים בעלי מרחב.
הצבעים האחרים כמו אדום,ורוד-מסמלים את הפריחה(כמו צבע השושנים),וכולם יחד לקוחים מעולם הבריאה ומסמלים את האמונה החזקה באל,תוך תקווה לעתיד פורה ושמח!

שם הספר- הסופר- הוצאה לאור- עמודים-
סוציולוגיה מישוליס.
יסודות

הסוציולוגיה שפירא, בן- אליעזר.
החוויה