1. העלילה בקצרה – הספר מתחיל בסיפורו של רועה צאן, בדרכו לעיירה בה ביקר בעבר על מנת למכור חלק מצמרן של כבשותיו. באחד הלילות, מרחק 4 ימי הליכה מן העיר, נעצר הנער במבנה כנסייה ייחודי ונטוש – שבמרכזו נטוע עץ שקמה גדול ותקרתו קרסה. באותו הלילה חזר שוב החלום שחלם לפני שבוע. בחלומו (שעלילת הספר מגוללת את הדרך להגשמתו), ראה ילדה קטנה המשחקת עם עדרו ובו בעת שולחת אותו לפירמידות שבמצרים, בטענה כי שם ימצא אוצר גנוז. בראשית מתעלם הנער מן החלום, אך בהגיעו לעיר פוגש בצוענייה זקנה ובאיש זקן השולחים אותו בעקבות ייעודו: לחצות את המדבר ולמצוא את האוצר הגנוז במצרים. האיש הזקן מדבר על אותות ועל שפת העולם, דברים שיבין סנטיאגו בשלמותם רק עם מפגשו עם האלכימאי, בחלקו השני של הספר.
עוד באותו יום מוכר סנטיאגו את כבשותיו, ועולה על ספינה קטנה, שמגיעה לטנג’יר. בהגיעו לאפריקה, נשדד ונשאר חסר כל, אך באמצעות תושייה רבה מוצא עבודה בחנות לממכר כלי בדולח. עשרה חודשים ותשעה ימים עובד סנטיאגו בחנות שהופכת מחנות עזובה למקום משגשג, ונעשה חברו הטוב של בעל החנות. חלומו כמעט פורח מזיכרונו, והוא כבר חושב לחזור לארצו כדי לחזור לרעות בשדות, אך בסופו של דבר מחליט ללכת בעקבות חלומו. הוא מצטרף לקבוצה החוצה את המדבר, במטרה להגיע למכה. ניתן להגיד שהמסע במדבר לוקח את הנער הפשוט, שהיה רועה כבשים לדמות יותר מעמיקה ומטה-פיסית. הוא בעצמו, מגדיר זאת ב”למדתי מן הכבשים, ועתה אני יכול ללמוד גם מן המדבר. הוא נראה יותר זקן ויותר חכם.”
המסע במדבר אורך שלושה שבועות. אחד מן האנשים הנוסעים אתו הוא אנגלי, שמטרתו היא להגיע לאל-פיום, נווה מדבר, שבו חי אלכימאי ערבי מפורסם. עם הגעתם לנווה המדבר, הם מגלים שמלחמת שבטים מתנהלת באזור, והם אינם יכולים לנוע בבטחה בהמשך מסלולם. למרות העובדה שראשי הנווה בטוחים (על פי המסורת) שנווה המדבר יישאר מקום בטוח בעת המלחמה, יום אחד רואה סנטיאגו חיזיון האומר לו אחרת. הוא מדווח על כך לראשי הנווה, ובכל מציל את תושביו ממלחמה קשה וההתקפה נעצרת בהצלחה.
השמועה על יכולתו לפרש את אותות השמיים, מביאה לפגישתו עם האלכימאי המפורסם (שעל במו נקרא הספר). האלכימאי משלים את מסעו של סנטיאגו. הוא מגלה שאת אוצרות האלכימיה אי אפשר ללמוד מספרים (כשם שנהג חברו למסע לחשוב). יחדיו הם מסיירים במדבר, וסנטיאגו מבין שאת נפלאות הבריאה אפשר ללמוד מגרגיר חול יחיד ומרחשי הלב, שכן “האלכימיה היא כניסה אל תוך נשמת העולם וגילוי האוצר שנועד לך” – שתי מטלות שמילא כמעט בשלמותן.
רכיבה של ימים רבים מקרבת אותם אל הפירמידות מאוד, אך הם נלקחים בשבי על ידי אחד הצבאות הנלחמים בשטחים אלו. שם נאלץ סנטיאגו לעבור את המבחן הסופי. שכן, כל גילוי יעד נפתח במזל של מתחילים ומסתיים במבחן למנצח. “הנער צלל לשמת העולם וראה שנשמתו היא חלק ממנה, וכן הוא יכול לחולל נסים. ביום ההוא נשבה הרוח כשם שלא נשבה מעולם”.
לאחר מפגש זה, רכב הנער שעתיים בלבד והגיע ליעדו. אך התחיל לחפור והותקף על ידי שודדים. לאחר שהכוהו, סיפר להם את סיפורו. ובתגובה, סיפר לו את השודדים בזלזול, כי גם לו היה חלום חוזר, על אוצר הקבור בספרד, בכנסייה נטושה נטולת גג, שעץ שתול במרכזה. אך הוא לא “טיפש” מספיק לחצות מדבר שלם רק בגלל חלום החוזר על עצמו…
הנער מצא את אוצרו.
– חלוקת הספר לפי מבנה של מחזה – האקספוזיציה נמשכת עד הפגישה עם האיש הזקן, והיציאה למסע; נקודת המפנה היא היציאה הממשית למדבר; השיא הוא חיזיון המלחמה שמציל את הנווה ומציאתה של פטימה ואילו הסיום הוא מציאת האוצר בספרד.

2. מקום/מקומות ההתרחשות, זמן, אירועים היסטוריים – סיפורו של האלכימאי הצעיר חורג ממסגרת של זמן ומקום. מקצועו הוא עתיק יומין, ואם זאת קיים גם היום, בייחוד בחבל הארץ אנדלוסיה, בו מתחילה העלילה. מסעו מתרחש לאורכה של יבשת אפריקה, החל מעיר הנמל טנג’יר, אליה מגיע סנטיאגו בספינה, לעבר אל-פיום, נווה המדבר המצרי וכלה בפירמידות המצריות המפורסמות. האירוע החיצוני היחיד המוזכר בספר הוא מלחמת שבטים גדולה בין שבטי הבדואים במצרים (שלא בדיוק ניתן לתארכו על פי התיאור המינימליסטי בספר).

3. משפטים מעניינים –
 “השקר הגדול ביותר בעולם הוא שברגע מסוים בחיינו אנו מאבדים שליטה על מה שקורה לנו, ומאז הגורל הוא השולט בחיינו.”
 “רק שעתיים מכאן ועד המישורים של אנדלוסיה, ואילו בינו לבין הפירמידות מפריד מדבר שלם. אבל הנער הבין שיש דרך אחרת לראות את המצב: הוא קרוב יותר בשעתיים לאוצר שלו, גם אם נדרשה לו כמעט שנה לעבור את השעתיים האלה”.
 “בני אדם לומדים מוקדם בחייהם מהי הסיבה לקיומם, ייתכן שגם בגלל זה הם מוותרים עליה כל כך מוקדם, אבל ככה זה”.
 “אתה (לסנטיאגו) צריך למצוא את האוצר כדי שכל מה שלמדת בדרך אליו יהיה בו היגיון.”

4. דמות או דמויות מרכזיות – “שמו של הנער היה סנטיאגו” הוא המשפט הראשון בספר. רועה צאן, כבן 18. מטרתו בחיים הייתה לנדוד, וכעת, אחרי שנתיים של הליכה על פני אדמותיה של אנדלוסיה, הכיר את כל יישובי הסביבה. בתחילה, למד במדרשה לכמרים עד שהיה בן שש עשרה ולמד ספרדית, לטינית ותיאולוגיה. הוריו רצו שיהיה כומר, ויהיה מקור גאווה למשפחת האיכרים הפשוטה, אך מאז שהיה ילד רצה להכיר את העולם וזה היה לו הרבה יותר חשוב מ”להכיר את אלוהים וללמוד על חטאי האדם”. מאז עזב את המדרשה ועסק ברעיית עדר הכבשים שלו. הרצון ללכת בעקבות חלומו (תרתי משמע) מאפיין מאוד את הדמות של סנטיאגו. זהו בעצם סיפורו שלו. כיצד יכול רועה צאן לפרוץ את גבולות מולדתו ולנסות דברים שהם בגדר הבלתי אפשרי לנער. בכל אחת מן הנקודות בסיפור משתמש בהישגיו לדחוף אותו קדימה, בדרך מעוררת הערצה.

5. דמויות משניות – הרבה מאוד דמויות מקיפות את סנטיאגו מתחילת מסעו, ולכולן (ללא יוצאת מן הכלל) יש השפעה גדולה מאוד עליו. כל אחת מהם דוחפת אותו קדימה ועוזרת לו לקרוא את האותות במצבו. החל מן הצוענייה, שמאשרת את תוקף חלומו (ולא מבקשת ממנו שכר על עמלה, מלבד חלק מן האוצר). האיש הזקן שפוגש הנער בכיכר העיר, מלכיצדק מלך שלם, שמספר לו על הכוח המסתורי, שדוחף את בני האדם לייעודו, האותות, השפה הכלל עולמית (שמשותפת לכלל בני האנוש, ומבוססת על עקרונות הטבע). הדמות הבאה ברשימה היא המוכר בחנות הבדולח, שמלווה את סנטיאגו בתקופה הארוכה ביותר. המוכר משתף את הקורא בסיפורו, כיצד רצה בצעירותו לעלות לרגל למכה על פי אמונתו המוסלמית, ולשם כך פתח את חנות הבדולח. אך ככל שהשנים עברו, כך דעך חלומו וכיום, למרות שיש בידו האמצעים, מעדיף לראות את היוצאים לדרך אך לא לזוז ממקומו בחנותו.
בדרכו למצרים, פוגש הנער באיש האנגלי, המנסה להיות אלכימאי, ומשקיע את כל זמנו בקריאת ספרים בנושא, ואינו רואה את התופעות הנגלות לעיני סנטיאגו.
בנווה המדבר פוגש הנער את אהבת חייו, פטימה. כל הדמויות נעדרות תיאור חיצוני באופן יחסי, מלבד פטימה, המתוארת כבעלת עיניים ושיער שחורים, הקרובים לנערות שהכיר הנער בילדותו בספרד. בהתחלה מתלבט סנטיאגו אם לצאת למסעו או להישאר באל-פיום. אך פטימה מבינה שאינה רוצה בטינה על הפסקת יעודו. היא אשת מדבר, המחכה לו בעת שיוצא להגשים את חלומו, ככל הנשים בנווה, המחכות לבעליהן הלוחמים.
הדמות המשמעותית ביותר היא כנראה האלכימאי, אותו פוגש סנטיאגו לקראת סוף הספר. האלכימאי מהווה בעצם מדריך, שמשלים את כל הידע שצבר במסעותיו ומביאו להגשמת יכולתו הבאה לביטוי ביצירת סופת חול שכמהוה לא נראתה.

6. מוטיבים חשובים – הספר מתאפיין בפשטות אבסטרקטית. גם בדיונו במושגים עמוקים ומסתוריים (בעיקר בשיחותיו של סנטיאגו עם האלכימאי) הוא מתייחס אליהם באופן שטוח יחסית. זהו לא בדיוק מוטיב, משום שהוא מאפיין את אופן הכתיבה ולאו דווקא את העלילה.
מבחינת הסיפור ניתן לראות כי במסעו נשדד הנער שלוש פעמים: עם הגעתו לאפריקה, עם לכידתו על ידי הלוחמים ועל ידי השודדים בקרבת הפירמידות. מהימצאותן הכרונולוגית של מעשי השודד (התדירות גדלה עם ההתקרבות לסוף הסיפור), ניתן להסיק, כי כך מקביל הסופר את הקשיים במציאת גורלו של הנער. מוטיב נוסף הוא הקשר של הנער עם בעלי החיים, המסמלים את הסביבה והטבע: החל מקשרו של הנער עם כבשותיו (נהג לדבר איתן, ללמוד מהן), הגמלים במסע במדבר, מציאת החיים במדבר על ידי מציאת הנחש, קריאת העתיד ממעוף הנצים וכו’.

7. מסרים, רעיונות – כפי שניסיתי להעביר עד עתה, היצירה עוסקת בדרכו של סנטיאגו להגשמת חלומו. והיא רצופה הכוונות המובילות את הגיבור לדרכו הנכונה. הציטוטים שבחרתי באים להדגיש את המסר, שבימינו נשמע כבר כקלישאה, לא לאבד תקווה ולהגשים את יעודך כאדם. החידוש שמציע פאולו קואלו הוא האמת (שבספר היא כמעט מדעית), לקרוא את הסימנים שבדרך, כי הרי העולם רוצה לכוון את האדם להשיג הגשמה ובכך הוא שולח לו מסרים. על האדם רק לבחון טוב יותר את סביבתו, לא להתעלם ממנה וללכת עם זרימתה של נשמת העולם.