רומן התבגרות, רומן חניכה (חונך את הילד)
נונו בן 13 ויוצא למסע שהוא גם מסע מטאפורי
שבו הוא יענה לשאלה: מי אני?

דטרמינזם – שההיסטוריה טבועה כבר מראש (מהגנים)
אל מול הבחירה העצמית.

פליקס לוקח את נונו למסע לגילוי זהותו
(לגיבוש הזהות מי אני?, מי אני רוצה להיות שאני אהיה גדול?).

נונו נזרק לתוך מסע של קינון זהות
הוא במסע פיזי וגם נפשי
הוא מבסס את מסעו על ידי זה שהוא משלים עם עברו.

יעקב מסתיר את זהותו של נונו:
הדבר המשמעותי מי הוא, למרות שהוא מצדד ידע הוא כוח
(עבודה, בילוש).

רק שנונו יגלה את זה הוא יהיה אדם שלם, לנונו יש את האפשרות
תמיד לברוח מהמסע והוא נשאר כדיי לקונן את זהותו כי הוא מרגיש
שזה חשוב לו.

נונו מביו שהוא רוצה לדעת מי הוא.
הוא רוצה להערים על אביו.

מוטיב מרכזי הוא הידע.
דטרמיניזם – עתיד ידוע מראש.

נונו מגלה שטבועים באישיותו שתי גנים, אמא פרועה ואבא שמרן,
ונונו מזגזג בינהם, בהתחלה הוא מזגזג בלי ידיעתו והוא לא מצליח
להבין את מעשיו (כמו המעשה עם הפרה). נונו רוצה להשתלב מאוד
במערכת החוק, ורוצה למצוא חן בעיניי חיים שטראובר ואמו.
האם אפשר לקבוע עם הגנים ישפיעו על העתיד? האם זה נוגע
בתת מודע?

קיים מוטיב האסיר שוטר,
משחקים כל הזמן את שני התפקידים, מי היה אסיר שלי מי,
זוהרה של יעקב או יעקב של זוהרה, כי הוא בעצם הופך להיות
אסיר שלה, של הזוהר שלה, הוא משועבד לשמירה עליה.

האם אני אהיה אסיר של הגנים או האם אני שוטר.

כל דמות עוברת התפתחות עם נונו, כל הדמויות הם דמויות עגולות
פרט לגבי.

זוהרה הולכת לעבור היכרות עם נונו במהלך היצירה.
מפגישתו עם פליקס נונו מתחיל את המסע הרגשי, ברומן התבגרות
חניכה, צריך להיות שתי תצפיות, כדיי להאיר את רגע התחלת
ההתבגרות וכדיי להאיר אותו צריך לקחת נקודת אור רחוקה יוצר,
על מנת לראות את התהליך מראשיתו עד למקום שרוצה המספר.

הזמן של הרומן הוא יומיים וחצי.

המספר הוא מספר גיבור.

מספר גיבור – מספר שמספר עד שהוא הגיבור עצמו.
הוא הסיפור שמספר את התאונה.

מספר שלפעמים מוסיף את ניצוצות הזיג זגיות שלו, יש
ראייה מפוקחת.

יש שתי תצפיות, מאדם מבוגר וקטן, זה מבליט את תהליך החניכה
את ההתקדמות המוצלחת של המסע.

המספר הרבה יותר שלם ממקודם.

יש גם הזדהות, תחושה שמעוררת אמונות.

המבוגר שולף את הפרטים בצורה שתעורר מתח בקורא.
הוא מחוכם.

הוא עושה מין מניפולוציה כדיי ליצור סקרנות.
נגזרות שתי לשונות (אדם מבוגר ושל תמימות של ילד).

יש פרשנות אחת פסיכואנליטית שרוצה לנתח את השאלה: מי אני?

המחבר רוצה להראות שיש אנשים מכל מיני סוגים וגם זיג זג.

החברה מאוד אוהבת להלל את השיגרה, יש ביקורת כלפי החברה
על השיגרתיות (שיש ילדים זיג זג).

נונו מרגיש אי נוחות בגלל הזיג זגיות שלו.

יעקב – מוצג ביצרה כבלש (הטוב ביותר) אבל מקצועיותו
נפגמת בשל אהבתו לזוהרה. הקידום שלו מעוכב.

אפילו גבי אומרת שהוא מתייחס למלחמה בפשע באופן רגשי מדיי
עד שהוא מחבל בעבודתו.

יעקב שקוע באבלו, הוא מופנם מאוד.

חלק מהתבגרותו של נונו היא להבין את מקום ההורים בסולם.

נונו רואה את אבא שלו בתמונה של ילד וזה מראה שהוא לא מקבל
אותו במצב שבו הוא עכשיו, הוא בוחן אותו ומסתכל עליו באופן
ביקורתי.

פליקס מייצג את הפנטזיה, התפקיד של פליקס הוא להגיש לנונו
על מגש של כסף את הסיפור על זוהרה, הוא עושה את זה באופן
מינורי-איטי, הוא מספר לו את זה בכך שנותן לו להיכנס לתוך
נפשה של זוהרה (מלביש אותו בבגדיה), פליקס נותן לנונו את החליל
בסוף.

הוא מעניק לנונו את ההרפתקנות, את הגן השובר גבולות שקיים
אצל לולה, אצלו ואצל זוהרה.

החליל הוא האמצעי שבו כל אחד יכול לנגן מה שהוא רוצה.
הוא מעניק לנונו התפקחות, נונו יבחר איזה צלילים הוא רוצה
להפיק מהחליל, איזה צד זיג זגי.

בפתיחת הכספת יש את השילוב בין הקדם הנסתר לבין ההגיוניות
(הרי זה התאריך).

גם את זוהרה פליקס לוקח למסע התבגרות וגם נונו מכיר את הגן
הפושעני שלו.

זוהרה נותנת לנונו את החליל בגיל 13 שיהיה הוא עצמו, כי החליל
נתן את הביטוי העצמי של זוהרה, היא רוצה שהוא ינגן את המנגינה
של עצמו.

יש דמיון ויצירתיות אצל זוהרה ונונו.

זוהרה דוהרת אל הגדר – קונה את שחרורה במוות
(מוטיב אסיר שוטר), היא פרצה גבולות וגם את הגבול האחרון
היא פורצת.
יעקב נהיה אסיר שלה (מתמכר אליה), אבל גם האוסר שלה.
הם הולכים להר, מה שמראה שיעקב חייב להרחיק את עצמו
מהחברה. המטרה של פליקס היא לחשוף את הקללה של
זוהרה, להאיר לנונו דברים שקיימים בו.
הוא לוקח גדולה, המטרה היא להעביר את נונו מסע חניכה.

נונו רואה דברים שמזכירים לו את עצמו ואז הוא צריך להחליט
אם הגן הפושעני או הגן ההגיוני ישלוט בו.

לולה צ'ימברולה -גם היא מביאה את נונו לקראת הזהות שלו,
ההתוודאות שלו נונו לאמו.
גם היא אינה חייה את חיי השיגרה, פליקס ולולה מסרבים לשחק
את מוטיב האסיר שוטר, הם לא רוצים את השיעבוד ולכן הם
לא נשואים, מה שגורם להם לשלם על מחיר חיי המשפחה.

לולה מתמכרת למשחק, יש אהדה עצמית, ושמביאים את נונו
היא מרגישה שהיא החמיצה את החיים.

לולה מבינה שהמשחק הוא החיקוי הכי גדול של המציאות ולכן
היא מורידה את התמונות מהקיר (מורידה את עולם המשחק כדיי
לראות את המציאות) וזה קורה בעקבות נונו. היא מבינה שאין טעם
למשחק שהחיים עצמם מפוספסים.

נונו מחזיר לה את ההזדמנות לחיות את חייה, היא מבינה שהיא
לא הקדישה זמן לזוהרה אז היא מתמסרת לנונו, ואולי לשפר את חיי
הנישואין עם פליקס שאת זה היא הפסידה בגלל עבודתה ועבודתו.

לולה ופליקס מציגים לנונו (פליקס ולולה) את המציאות והכלים
שלו ואמורים לו שהוא יבחר (עמודים 270-269)
שהוא יכול להיות מי שירצה ואז הוא יהיה אדם שלם.

סיכום הרומן – יש ילדים זיג זג

הבעיות שעלו לאורך הרומן באות עם פתרון (כמו יחסיהם של
לולה ופליקס).

פליקס משיל מעליו את שיבולת הזהב, ולולה את הצעיף הסגול.

שניהם מסירים את הדברים האלו כדיי להתנתק מחיי הזוהר, קסם
קונדסות, משחק וזאת במטרה להתמסר לחיים האמיתיים.

נונו מתבגר ומבין שיש לו את הזכות לבחור מי הוא רוצה להיות.
הכל צפוי אך הרשות נתונה, האם יש דטרמינזם או לא.

יש את החליל שמסמל את האפשרות של הבנאדם לנגן את איזה
מנגינה שיבחר.

גבי זוכה בליבו של יעקב אחרי שהוא משתחרר מהקללה של זוהרה
ואחרי שהבן שלו מבין את האמת.

בכל רגע נתון נונו יכול לברוח והוא חפץ במסע ורוצה למצוא את
חידת חייו. נונו רודף אחרי חידת גילוי זהותו, ובסוף זוכה להכיר
בגנים המגוונים שלו בידיען שיש לו אפשרות לבחור בינהם ולזגזג
בינהם ולהכיר בעצמו כילד זיג-זג.

שגבי מסייעת בחשיפת הסוד הזה יעקב בשל להציע לה נישואין
במסעדה.

הרומן הוא במידת מה סגור כי נונו השלים את מסע ההתבגרות
שלו, מסע חייו.
רוב הדברים באו על פיתרונם – יעקב עוזב את המשטרה, לולה
ופליקס מוסרים את חפציהם.

צעיף סגול – מסמל את עולם הבמה.

פליקס מבקש למסור לנונו את החליל (על פי בקשתה של זוהרה).

מוטיב יש ילדים זיג זג – (חשוב ביותר ביצירה) מתקשר למוטיב
אסיר שוטר.

מוטיב מנחה – שכל המוטיבים ביצירה נקשרים אליו.

מוטיבים: