ברי-ברי:
מחלת אויטאמינוזה B1. מתגלה אצל אנשים הניזונים, בעיקר, מאורז מקולף או ממוצרי קמח טחון דק.
מחלה זו הייתה ידועה בסין עוד לפני 2000 שנה לפני הספירה. סיבת המחלה נקבעה ע”י הרופא ההולנדי איקמאן, שעבד בגאקארטה שבאי יאווה. הוא גילה, כי ניתן לעורר את מחלת הברי-ברי אצל תרנגולות ע”י האכלתן באורז מקולף ומבושל, וכי נתן לרפאן ממחלה זו ע”י האכלתן בקליפות אורז. החומר, המצוי בקליפות אורז, שבכוחו מרפא ולמנוע את מחלת הברי-ברי לאחר מכן B1. תצרוכתו היומית של אדם מבוגר בוויטמין זה 2-2.5 מ”ג ושל ילד 2-0.5 מ”ג במקרה של מחסור בוויטמין B1 במזון, מופרח חילוף החומרים של הפחמימות, וכתוצאה מכך מצטברת בגוף החומצה הפירובית.
סימני המחלה- 1. הפרעות במערכת העצבים.
2. בלב ובצינורות הדם.
3. בקיבה ובמעיים.
ההפרעות במערכת העצבים מתבטאות בדלקת רב עצבית הגורמת לשיתוקים בעיקר, ברגלים ולדך הילוכו האופייני של החולה: הוא צועד על אצבעותיו ועל השולים החיצונים של כף-הרגל בהימנעו מלדרוך על עקבו. עם התפתחות המחלה החולה נאלץ לעבור לקביים. 2. ההפרעות בלב ובצינורות הדם מתבטאות בהתרחבות הלב ובהחשת הדופק. 3. ההפרעות בקיבה ובמעיים מתבטאות בחוסר תאבון ובעצירות. במקרה של ב”ב לחה” מצטרפת לסימנים גם בצקת של הרגליים ושל החלק התחתון של הבטן והגב.
טיפול מונע: הכללה בתפריט של מזונות המכילים כמות מספיקה של הוויטמין B1 : במקומות, שבהם מהווה האורז את המזון העיקרי,- שימוש באורז בלתי מקולף או באורז “משופר”, המכיל תוספת של ויטמין B1 וויטמינים אחרים מקבוצת B : בשאר המקומות יש לדאוג לכך, כי מוצרי המזון, שאינם מכילים את הוויטמין B1 לא יהוו יותר מ- 1/3 מן התפריט. מניעת המחלה בין שכבות העם הרחבות: הכללה בתזונה של לחם שחור וגריסים מסוימים (כוסמת, שיבולת, שועל), שבהם מצוי הוויטמין B1
טיפול: מתן תכשירים של ויטמין B1 סינתטי או מוצרי מזון עשירים בו- שמרי אפייה, שמרי בירה וכד”.

צפדינה:
היא מחלה אשר מקורה בחוסר ויטמין C במזון, סימניה: חולשה, חסר דם, יתר לחץ דם ואבעבועות מכאיבות ודימומים ברירית הפה. בתינוקות נצפית רגישות למגע, הגורם להם כאבים, מחמת כאבים בעצמות. אופיינית אצלם “תנוחת צפרדע”: ירחיים מופרדות וברכים כפופות.
תצלומים מגלים שינוים אופייניים למחלה, הם מדגימים גם דימומים מתחת לקרום העצם-מכאן הרגישות הניכרת לכל מגע . החניכים תפורים ומכאיבים. בשתן-מוצאות כדוריות דם אדומות.
מחלה זו הייתה שכיחה בשעתו בקרב עקב מחסור בירקות טריים בעת מסעותיהם הממושכים. כיום זוהי מחלה נדירה הודות למהירות השיוט המוגברת של האוניות, המקצרת את משך המסעות ובעיקר הודות לטכניקות של שימור מזון בקירור והעשרת המזונות בוויטמין C. מתן סדיר של ויטמין זה הוא תרופה בפני המחלה.
דרכי הטיפול בעבר- לפני מאות שנה ריפאו את הצפדינה ע”י נתינת פירות המכילים את הוויטמין C. ב- 1747 מצא רופא הצי הבריטי כי אם הוא נותן לחוליו תפוחי זהב ולימונים במיוחד, הם מחלימים תוך שבוע בלבד, עם זאת בודדה התרכבות רק ב- 1928, סוכר שנט גיאורגי בודד אותו.
ויטמין C מחלת החסר צפדינה הנגרמת ע”י מחסור בוויטמין C, תוארה ע”י היפוקראטס עוד לפני תחילת הספירה הנוצרית. התסמינים של מצב זה כוללים התעייפות מהירה בשעת מאמץ, דימום החניכיים, דמויי-שיגרון במפרקים. בשלב מאוחר יותר מופיעים דימומים בשרירים, ובמפרקים, תחת העור ועוד. במקרים חמורים יכולה הצפדינה להסתיים במוות. לשעבר הייתה המחלה מופיעה בעיקר אצל מלחים, בגלל מחסור בתפוחי-אדמה, פרי אדר וירקות, העשירים בוויטמין C. בגלל הסימנים האופייניים של המחלה קרוי הוויטמין גם ויטמין נוגד-צפדינה, אנטי-צפדינה. השם הכימי של ויטמין C הוא חומצה אסקוריבית. ויטמין C הוא חומצה אורגאנית פשוטה-ביחס, המצויה במיוחד בפירות ובירקות טריים, ופחות מכך- בתפוחי אדמה ובלחם. אך מהיותם נצרכים באורח ובכמויות גדולות, הרי הם מהווים בכל-זאת מקור חשוב לוויטמין C.

מחלות של ימינו:

יתר לחץ דם-

הלחץ הסיסטולי אצל מבוגר. במנוחה, הוא בסביבות 125 מ”מ כספית ואילו הלחץ הדיאסטולי כ- 80 מ”מ, הוא נרשם כך: 125/80. אצל ילדים הלחץ הוא נמוך יותר, ואצל אנשים קשישים בריאים הוא לעיתים קרובות קצת יותר גבוה. אם לחץ הדם עולה על 100 נחשב כלחץ דם גבוה: במקרים יוצאים מן הכלל יכול ערכו לעלות על 300. עם זאת נודעת ללחץ הדיאסטולי משמעות רבה יותר: חשוב שלא יעלה על 100. לחץ -דם גבוה הוא מחלה נפוצה שביטוייה מגוונים ותכופות סיבתו מעורפלת. הוא עשוי לבוא על ידי מצב פתולוגי יסודי, כמו למשל במחלות לב או כליות, או של ידי גידולים ביתרת המוח או ביתרת הכליה. כך הוא לעיתים קרובות סימן לרעלת ההיריון (ראה רעלת ההיריון).
לצורה הנפוצה ביותר של לחץ דם גבוה, הידוע בשם יתר-לחץ-דם מהותי, אין סיבה ברורה.יש התולים את הקולר בתורשה. השמנות עלולה לעורר נטייה למיחוש זה. ביתר-לחץ דם מתון- לא תמיד קל להבחין בסימניו:סחרחורת, החשת דפיקות לב ותחושת מועקה בחזה. אולם סימנים אלה אופייניים גם למחלות אחרות. לחץ דם גבוה הנמשך זמן רב מהווה עומס-יתר על הלב ומחזור הדם. כתוצאה מן המאמץ ללקיים מחזור דם בתנאי לחץ מוגבר עלולה לחול התרחבות הלב (ראה מום לב ), ובהדרגה עלולים להופיע סימנים של אי-ספיקת הלב.
יתר לחץ דם מגביר את הנטייה לטרשת העורקים ולראיה לקויה. הלחץ המוגבר עלול גם לגרום קרע בכלי הדם, על-פי רוב במוח, וכתוצאה מכך שטף דם מוחי (ראה שטף דם במוח). מאחר שהגורם ללחץ דם גבוה אינו ידוע מכוון הטיפול בעיקר להפחתת הלחץ. החולה יכול במידה רבה לעזור בכך. אנשים בעלי גוף ישתדלו להוריד ממשקלם וככל האפשר צריך להימנע ממתח נפשי. על האמצעים החשובים נמנים:האטת קצב העבודה, הרגלים קבועים ומנוחה עם תנומה במשך היום. דאגת יתר בגלל לחץ הדם הגבוה מזיקה ולרוב אינה מוצדקת, כיוון שברוב המקרים אין בו נזק ישיר. בנוסף על כך יש כמה תרופות היכולות להוריד את לחץ הדם ישירות או בעקיפין. תרופות מסוימות מביאות הרפיה לכלי הדם, האחרות חוסמות את דחפי העצב ויש סוג שלישי המצמצם את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית. במקרים מסוימים ניתן לבצע ניתוח לניתוק קטע ממסלולי מערכת העצבים הסימפטית.על ידי כך נחסמים הדחפים העצביים ולחץ הדם יורד.

אנורקסיה-נרבוזה:
אנורקסיה-נרבוזה היא הפרעה שיש בה כל התסמינים של רעב כפוי בהבדל אחד- הרעב שבהפרעה הזו הוא כפוי מרצון. ההפרעה נראית כפרדוקס, משום שהיא שכיחה בקרב צעירות משכבות מבוססות, המרעיבות עצמן בסביבה של שפע. גם בשמה של המחלה טמונה הטעיה, שכן המלה אנורקסיה פירושה איבוד תיאבון ואילו החולות אינן סובלות מכך כלל אלא מחשש לעלייה במשקל. למעשה, הן שקועות, בבעיות של מזון ואכילה.
אנורקסיה-נרבוזה היא מחלה המופיעה בעיקר אצל נערות בגיל ההתבגרות. (95-85 אחוזים מן המקרים המדווחים), והיתר בקרב נערים שלפני גיל ההתבגרות.
מעניין לציין, כי המחלה לא שכיחה בארצות המתפתחות. במחקר שנעשה בבריטניה נמצא, כי אחת מבין מאתיים צעירות בבתי ספר פרטיים ובפנימיות סובלת מהפרעות אלה בעוד שהיחס בבתי ספר צבורים הוא אחת לשלושת אלפים.
את אובדן המשקל שנובע מאנורקסיה-נרבוזה מאפיינים:
1. המחלה מתחילה מתחת לגיל 25
2. אובדן המשקל מגיע לפחות ל- 25 אחוזים מן המשקל שבתחילת המחלה:
3. החולה מפתחת בקרבה תפישה מעוותת לגבי אכילה, מזון ומשקל, שעולה בעוצמתה על תחושת רעב, על אפקט האזהרות של הסובבים אותה, על ניסיונות לחיזוקים ואף על איומים:
4. לא ידוע על מחלה אחרת שאפשר לראותה כסיבה לאנורקסיה-נרבוזה:
5. לא ידוע על הפרעות נפשיות אחרות הכרוכות במחלה:
6.לפחות שניים מן הסימנים הבאים מופיעים אצל החולה: העדר וסת או וסת לא סדירה, פלומת שיער רכה שמכסה את הגוף, פעימות לב אטיות, התקפים של פעילות יתר, התקפים של הקאות מרצון.
כדי להבין טוב יותר הפרעה זו מחלקים את האנורקסיה-נרבוזה לשתי תסמונות משנה- אנורקסיה ראשונית ואנורקסיה לא טיפוסית. בשתי התסמונות קיים דמיון בגיל שבו מופיעה המחלה, במשך קיומה, ובשיתוף פעולה מועט ביותר מצד החולה. לעומת זאת, ישנם הבדלים בין שתי התסמונות. באנורקסיה ראשונית המאפיין העיקרי הוא החתירה הבלתי נלאית של החולה אל הרזון. קיימת התכחשות מוטעית לרזון גם כשהוא קיים, והחולה עסוקה כל העת בבעיות של מזון, פעילות יתר ושאיפה לשלמות. ההגדרה הקולעת ביותר לאנורקסיה הלא-אופיינית היא היעדרם של כל המאפיינים שבתסמונת הקודמות. הדאגה לאובדן משקל היא משנית, בעיני החולה, לבעיות אחרות. חולה כזו טוענת, כי אינה רוצה להישאר רזה והיא רואה בירידה במשקל אמצעי להשגת מטרות אחרות ע”י כפיית רצונה על זולתה וכן אמצעי להישאר תלויה בהוריה.
אצל החולות האנורקטיות מופיעות אותן הפרעות גופניות ונפשיות המתגלות אצל הסובלים מרעב. המאפיינים הנפשיים השכיחים ביותר בשני המקרים הם הרגלי אכילה מוזרים, התעסקות יתר במזון, עצבנות, אי יציבות רגשית, דיכאון וחוסר עניין במין. הילדה ברוך, פסיכיאטרית אשר טיפלה בנשים אנורקטיות במשך שנים רבות, מגדירה שלושה תחומים של אי תפקוד נפשי המבדילים את המחלה מן הרעב. בתחום אחד: נוצר עיוות בדימוי הגוף העצמי. האנורקטיות אינן מעריכות נכונה את מימדי גופן ומדמות לעצמן שהן גדולות ושמנות משהן באמת. שתיים: קיים פירוש מוטעה של גירוים פנמיים וחיצונים, למשל, תחושת הרעב. במקום שהרעב ישמש איתות לאכילה, הופכת תחושת הרעב לגורם מחזק וכעבור נגיסות מעטות החולה מדווחת כי שבעה. שלוש: צעירות אלה פעילות מאוד ומסוגלות לעסוק בספורט עד אפיסת כוחות, בלי שיורע כי הן עייפות. ולבסוף, חולות אלה אפופות בתחושה משתקת של חוסר יעילות. הן מרגישות חסרות ישע ולא מסוגלות לשנות דבר בחייהן.
בטיפול במחלה השתמשו גם בעזרת שינוי הרגלי ההתנהגות. ניסוי, למשל, לאסור על החולות לצפות בטלוויזיה, לקרוא ספרים ולקבל אורחים. לעומת זאת שולבו בטיפול חיזוקים חיובים, למשל תשומת לב, שיחות ושבחים, שהיו מותנים בנוהגי האכילה של החולה או בעלייה במשקל. החולה קיבלה מידע מידי אחרי כל ארוחה באשר לקלוריות שצרכה או למספר נגיסותיה מהמזון. שינוי התנהגות הוא שיטה שמצליחה רק בטווח הקצר. עם זאת, לא כל המומחים תמימי דעים כי השיטה הטובה ביותר. יש החוששים, כי שיטה זו מעוררת בעיות משום שהיא עוסקת בתסמינים ולא בסיבות למחלה. עוד טוענים מבקרי השיטה, כי האנורקסיות, העולות במשקל עם השינוי בהתנהגות, עלולות לחוש כי הן מגבירות את חוסר שליטתן על חייהן. טמונה בכך סכנה נפשית הרסנית. עם זאת, גם חששות אלה לא הוכחו כמבוססים ונמשכים הדיווחים על עליה במצב רוחן של החולות עם השינוי בהתנהגות, בלי כל קשר לשיטות הטיפול האחרות שננקטו.
הטיפול האופטימאלי במחלה הוא אפוא שילוב של כמה שיטות. ראשית, יש להביא את החולה לידי משקל תקין. לאחר מכן, יש לסייע לה לפתור את אותן בעיות נפשיות וחברתיות אשר הביאו אותה למצב זה.
השיעור הגובה של תמותה מן המחלה הוא מזעזע- עד 20 אחוזים מן המקרים. ברוב המקרים נובעת התמותה מתשישות הנובעת מרעב, התאבדות, זיום וממחלות לב-ריאה. התוצאות הטובות ביותר נצפו אצל חולות בעלות הישגים גבוהים בלימודים, שהמחלה החלה אצלן בגיל צעיר והשיפור בדימוי העצמי של הגוף נעשה עם העלייה במשקל.
סיכוים קטנים יותר להחלמה קיימים אצל חולות שהמחלה אצלן חולה בגיל מבוגר יותר, שהערכה מוגזמת של מימדי הגוף נמשכה גם לאחר העלייה במשקל, שסבלו מהשמנה עוד בטרם חלו, שנהגו להקיא מרצון, אכלו בזלילה, הרבו להשתמש באמצעים משלשלים, עד שהמחלה התמשכה עת ארוכה ושסבלו מדיכאונות ממושכים. כן קטנים סיכוי ההחלמה אצל נערים הלוקים במחלה. עם זאת יש לציין, כי הניסיון מראה על הצלחה מרובה לדיאטנים ולשיטות עבודתם החדשניות כשהיא נעשית בשילוב עם יועץ פסיכולוגי. מכל מקום, בכל שיטה שנוקטים חייב להיות מעורב הדיאטן הקליני המיומן.

סוכרת:
ממחלת הסוכרת סובלים מיליוני אנשים וסיבתה היא כמות לא מספקת של ההורמון אינסולין בדם. האינסולין מיוצר בלבלב והוא דרוש לרקמות הגוף כדי להוציא את הגלוקוזה מן הדם ולהעבירה לתאים לצורכי אנרגיה. לכן, חוסר באינסולין גורם לרמה גבוה של גלוקוזה בדם ולרמה נמוכה שלה ברקמות. באופן תיאורטי, אדם יחלה בסוכרת אם הלבלב שלו לא יצר אינסולין די הצורך, או אם הרקמות יגיבו באופן תקין גם אם האינסולין יימצא במידה מספקת.
הסוג הראשון של המחלה מופיע בדרך כלל בשנות החיים הראשונות ולכן הוא קרוי סוכרת נעורים. הסיבה היא הרס מוחלט של תאי בטא בלבלב, שהם התאים המייצרים את האינסולין. חוסר אינסולין גורם לעליית רמת הסוכר בדם והרקמות רעבות לאנרגיה. מחלה זו מתרחשת רק אצל אנשים שחשופים לה מסיבות תורשתיות והיא נגרמת, כנראה, מנגיף שחודר ללבלב. אין כל סיבות תזונתיות אשר מגדילות את הסיכון של הילד לחלות במחלה זו.
לעומת זאת, סוג הסוכרת השני, אשר מופיע בגילים מאוחרים, בדרך כלל בשנות החמישים והשישים, אינו קשור כלל שהפרעה בתפקוד תאי בטא בלבלב. האינסולין מיוצר אמנם בכמויות תקינות, או אף בכמויות גדולות מן הרגיל, אולם הרקמות מגלות משום מה התנגדות לפעולת האינסולין. התוצאה היא רמה גבוהה של סוכר בדם ורעב של הרקמות לאנרגיה. גם לסוכרת מבוגרים יש סיבה תורשתית והיא אכן שכיחה בקרב משפחות מסוימות. בשונה מסוכרת נעורים, ישנו מרכיב תזונתי בסיבות לסוכרת מבוגרים והיא שכיחה בעיקר אצל אנשים שמנים. ולכן, צריכה גדולה מדי של קלוריות מכל סוג שהוא מגדילה את הסיכון למחלה. צריכת שומנים רבה מגדילה את התנגדות הגוף לפעולת האינסולין. מסיבה זו, ירידה במשקל עוזרת ולפעמים מספיקה כדי לאפשר שליטה במחלה. המינרל כרומיום מסייע היטב בטיפול במחלה אולם יש צורך בייעוץ מקצועי של דיאטן שמתמחה בנושא הוויטמינים.
התזונה ממלאת תפקיד גדול וחשוב בטיפול במחלה. כל טיפול בסוכרת מכל סוג שהוא, נועד לשתי מטרות. האחת, לשלוט ברמת הגלוקוזה בדם והשנייה, למנוע את הסיבוכים הכרוכים בסוכרת. בעוד שטיפול באינסולין הוא בעל חשיבות מרכזית בטיפול בסוכרת נעורים ורק לפעמים בסוכרת מבוגרים, תזונה מתאימה תקל על השגת שתי המטרות הנ”ל. להלן רשימה של הסיבוכים העיקריים שנובעים מסוכרת:

כלי דם גדולים כלי דם נימיים
טרשת עורקים, התקף לב, מחלות כליה, עיוורון
אירוע מוחי, נמק בגפיים

סוכרת קשורה לעתים ברמות גבוהות של שומנים בדם, דבר המגדיל את הסיכון לטרשת עורקים. ניתן להוריד את רמת השומנים בדם על ידי הקטנת כמות השומנים הרווים והכולסטרול שבמזון. אדם שסובל מסוכרת מכל סוג שהוא, חייב להקפיד על משטר דיאטטי נכון, שהוא דל בשומנים בכלל ובשומנים רווים בפרט, דל בכולסטרול ובתוך סך כל השומנים יגדל חלקם של הרב-בלתי-רווים והחד-בלתי-רווים. במקביל, יש להגדיל את כמות הקלוריות מפחמימות, בעיקר מפחמימות מורכבות, ולהקטין צריכה של סוכרים פשוטים ומתוקים.
המלצות תזונתיות לחולי סוכרת:
1. כמות הקלוריות שאוכלים צריכה להביא את האדם לכדי משקל תקין. במקרה של חולה סוכרת נעורים פירוש הדבר, ברוב המקרים, דווקא עלייה במשקל: במקרה של חולה סוכרת מבוגרים פירוש הדבר ירידה במשקל.
2. כמות השומנים במזון לא תעלה על 30%-20% מסך כל הקלוריות היומיות.
3. שומנים רווים יהוו שליש מסך כל השומנים, שומנים רב-בלתי-רווים- שליש ושומנים חד-בלתי-רווים- שליש.
4. החלבונים יהוו 25%-15% מהקלוריות.
5. פחמימות פשוטות לא יעלו על 10% מהקלוריות וסוכרים פשוטים יצומצמו למינימום.
6. הפחמימות המורכבות יהוו 50%-60% מהקלוריות היומיות.
למרות שסוכרת היא מחלה רצינית אפשר לחיות עמה ולקיים אורח חיים תקין, אם מקפידים לשמור על ההנחיות התזונתיות ועל נטילת אינסולין כפי שנקבע

בולימיה:
בולימיה היא הפרעת אכילה המתבטאת במחזוריות של זלילה-הקאה. לעיתים קרובות נתקפים בה, אנשים שגילו עצמית מרובה בזמן דיאטה. אירוע בולמוסי מתחיל בתחושה גוברת של רעב, האדם מאבד כל שליטה עצמית ומתחיל לזלול כמויות גדולות של מזון בפרק זמן קצר. האירוע מסתיים, בד”כ, בהקאה מרצון, כשלאחריה באות תחושות של דיכאון ואשם והאדם חוזר לדיאטה. האגודה הפסיכולוגית האמריקנית קבעה שורה של קריטריונים לאבחון הבולימיה ואלה הם:
1. מקרים חוזרים ונשנים של זלילת כמויות ענק של מזון, בהפרשי זמן קצרים, בד”כ פחות משעתיים:
2. הופעתן של לפחות שלוש מן התופעות הבאות בעת התקף בולמוסי: צריכה של מזונות עתירי קלוריות, נוחים לאכילה: אכילה בהסתר: סיום הזלילה בכאבי בטן, בשינה, בהתבודדות חברתית, או בהקאה מרצון: ניסיונות חוזרים לרדת במשקל ע”י דיאטות חריפות, הקאות, ושימוש באמצעים משתנים או משלשלים: שינוים תכופים במשקל, יותר מאשר 5 ק”ג, בגלל מחזוריות של זלילה וצום:
3. מודעות עצמית לכך, כי נוהג של אכילה הוא לא תקין, בשילוב החשש מפני חוסר יכולת להתמודד עימו מרצון:
4. דיכאון בעקבות האירוע:
5. היעדר כל הפרעה נפשית ביסודה של הבולימיה.
בעוד שהבולימיה שכיחה אצל אנשים בעלי משקל תקין ואצל שמנים, וקיימת גם אצל אנשים רזים, גם כאלה שהיו בעבר בעלי נטייה אנורקטית, כמחצית מכלל הנשים הצעירות הסובלות מאנורקסיה-נרבוזה נוקטות שיטות אלה של זלילה, הקאה וטיהור הגוף, כדי לרדת במשקל. נוהגים אמנם להשוות את הלוקים בבולימיה ללוקים באנורקסיה-נברוזה, אך קיימים הבדלים בין שתי הקבוצות, הן במצב הנפשי והן במבנה האישיות. הבולמים נוטים יותר להחצנה ומתעניינים במין יותר מאשר האנורקטיים. הנשים הבולמיות, בשונה מהאנורקטיות, ממשיכות לקבל את הווסת כסדרה ולהיות פוריות. אצל הבולמיות ניכרים יותר סימני אי-יציבות במצב הרוח, סימני דיכאון, והן מוגדרות כבעלות נטייה להתאבדות יותר מאשר האנורקטיות. הבולימיה כשלעצמה נחשבת להפרעה רצינית יותר וקשה יותר לטיפול מאשר האנורקסיה. גם תחזית ההחלמה קשה יותר. הבולימיה מביאה את האדם לא רק לבידוד חברתי, אלא גם לסיבוכים רפואיים, החל בבעיות קלות, כמו דלקות שיניים וחניכיים הנגרמות עקב חומצות הקיבה העולות אל הפה עם ההקאות, וכלה בחוסר איזון אלקטרוליטי (חסר של מלחים בדם) העלול להסתיים בהתקפי פרכוס ואף במוות.
הטיפול נועד, בראש ובראשונה, להפסיק את מעגלי הזלילה וההקאה ובמקביל להביא את המטופל לידי השלמה עם משקל גוף גדול יותר, או עם משקל יציב שעליו החליטו המטפל והמטופל. הבולמים זקוקים לעזרה של דיאטן שהתמחה בנושא זה ושעובד בשיתוף עם פסיכולוג.

השמנה:
הצטברות יתרה של שומן בתוך רקמות הגוף של האדם, בעיקר ברקמת השומן שבתת-העור ובחלל הבטן. לגובה מסוים של אדם במוגר מתאים גם משקל מסוים תקין. כדי לקבוע את המשקל המתאים יש למדוד את גובהו של האדם בס”מ וממספר הס”מ להסיר מאה. למשל, לגובהו של 170 ס”מ מתאים משקל של 70 ק”ג. תוספת של 20% ומעלה מעל למשקל התקין מעידה על השמנה.
ההשמנה, גורמת כמעט תמיד, להפרעות רציניות באורגאניזם. עבודת הלב היא קשה יותר. מחזור הדם מופרע, מופעים קשיי נשימה, והתעייפות מהירה כושר העבודה של האורגאניזם יורד, כן פוחתת התנגדותו כלפי חיידקים מולידי מחלות יצרי המין נחלש או אף
נעלם לגמרי.
ההשמנה מסייעת להתפתחותה של טרשת עורקים, ומחמירה את מצבם של החולים במחלות אחרות כגון קצרת, דלקת סמפונות ומחלות לב, לעיתים קרובות קשורה ההשמנה בהפרעות שונות בחילוף חומרים בגוף. הסיבה השכיחה ביותר להשמנה היא אכילה מופרזת מובן מאליו שהאדם, האוכל כל יום אפילו רק מעט ממה שגופו צורך, יעלה בהדרגה במשקל, ובגופו ילך ויצטבר יותר ויותר שומן. תפקיד חשוב בהתפתחות ההשמנה ממלא מיעוט תנועה, אורך החיים הקשור בישיבה מרובה וחוסר פעילות גופנית. עבודת שרירים ממריצה את תהליך חילוף החומרים בגוף וגורמת לצריכת אנרגיה מוגברת ואיך צמצום גורם להקטנת תצרוכת האנרגיה בגוף. צריכת המזון לשם ייצור אנרגיה פוחתת, ועודף המזון הופך לשומן. לפיכך עלול חוסר פעילות גופנית להביא לידי השמנה גם אצל האנשים, שתזונתם היא תקינה. ע”פ רוב פועלים שני הגורמים האלה, עודף תזונה וחוסר פעילות גופנית ביחד: ע”י אכילה מופרזת האדם עולה במשקל, וכתוצאה מכך הוא נעשה כבד תנועה ומצמצם את פעולתו הגופנית. ההשמנה בגלל תזונה יתרה ו/או בגלל צריכת אנרגיה מוקטנת קרויה השמנה אכסוגאנית, כלומר ההשמנה הנגרמת ע”י גורמים חיצוניים. ברם, כמות השומן בגוף אינה נקבעת רק ע”י כמות המזון וע”י צריכת האנרגיה. בני אדם רבים יכולים לאכול “כמה שרק יתחשק להם” בלי להשמין. ולעומת יש האנשים האוכלים באופן יחסי מעט, ובכל זאת הם צוברים בגופם שומן רב. אצל האחרונים ההשמנה היא אנדוגאנית, כלומר היא נגרמת ע”י גורמים פנמיים.
טיפול: האמצעי העיקרי למניעת השמנה הוא להרזיה היא דיאטה ענייה בפחמימות אולם עשירה בחלבונים, מינרלים וויטמינים, כי השומן הנאגר בגוף נוצר, בעיקר, מן הפחמימות ומין השומנים הנקלטים עם המזון, ואילו עודף החלבונים “נשרף” בד”כ הוא מורחק מן הגוף את הסוכר יש להוציא לגמרי מן התפריט. את כמות העמילן יש לצמצם עד למינימום גם את צריכת השומן יש לצמצם למינימום ולהגבילה לשמנים צמחיים בלבד. התפריט צריך להיות מורכב בעיקר ממזונות עשירים במינרלים ובוויטמינים. נוסף לקח יש להגדיל את צריכת האנרגיה ולזרז את קצב חילופי החומרים בגוף ע”י התעמלות, משחקי תנועה באוויר החופשי עיסויים, טיפולים בחום ובמים. למקרה שהשמנה נגרמת ע”י גורמים נפשיים עשויה לעזור פסיכותראפיה.
הטיפול התרופתי נעשה לפי הוראות הרופא, ע”י תכשירים הורמונים המזרזים את חילופי החומרים בגוף, בעיקר תכשירי בלוטת התריס, ותרופות לדיכויי התיאבון כגון אמפאתאמין.

צמחונות
הנוקטים דרך לאכול, כאמור, מזונות מן הצומח, ונמנעים מכל מזון שמקורו בחי, פרט לחלב ומוצריו ולביצים. כל תפריט שמבוסס על מזונות צמחיים בלבד לוקה בחסר של חלבון, ברזל וויטמין B12. אולם אם מוסיפים לתפריט הצמחוני ביצים, חלב, גבינות ומוצרי חלב אחרים, האדם מקבל את כל הגורמים המזוניים החשובים לסיפוק כל צרכיו. כדי להימנע משומנים רוויים ומכולסטרול אין לאכול מנות גדולות מדי של חלמון ביצה, חלב מלא וגבינות עתירות שומן. יש לזכור גם, כי גבינות רבות מכילות כמויות גדולות של נתרן ולכן יש לאוכלן במידה מועטה, בעיקר אם מקפידים על תזונה נטולת מלח. התפריט חייב להיות בחלבונים ובכמות מספקת של ברזל, בתפריט כזה כמות הסידן היא גז הזרחן, הזרחן מבטיח ספיגה נאותה של הסידן כל עוד לא עולה רמת הכולסטרול בדם.
צריך שהצמחוני יהיה בפיקוח מקצועי מפני שאם עולה רמת הכולסטרול, עליו להוריד את כמות חלמוני הביצה ואת השומנים וחלב שהוא אוכל, ע”י מעבר ללא שומן. אם נרשמת אצלו עלייה בלחץ דם צריך להגביל את צריכת המלח ולהעדיפו על פני מבושלים.

טבעונות:
תורת הטבעונות גורסת שהאדם בריא מטבעו, ואם תוקפת אותו מחלה, אין זה אלא משום שסטה מארח החיים הטבעי והנכון. אורח חיים זה פירושו, לפי גרסת הטבעונים, אכל טבעי, לא משמר ולא מעבד עבוד תעשייתי, שתית מים טהורים, הימנעות מעישון ומשתית משקאות אלכוהוליים, קפה ותה, שהיה רבה באוויר הצח, תרגילי התעמלות ושחיה, וכיוצא באלה.
תעשיית המזון בימינו, גורסים הטבעונים, מוסיפה למצריה חמרים כימיים שונים על מנת לשמר אותם. גם המים שאנו שותים אינם נקיים מחמרים כימיים, בעטיה של הפסלת התעשייתית הרעילה הנפלטת מבתי חרשת, תחנות-כוח וכדומה ומגיעה אל הנהרות והנחלים. אפילו החקלאות בימינו משתמשת בחמרים רעילים להדברת מזיקים, והיבולים המגיעים אילנו אינם נקיים משרידי אותם אעלים. כל אלה מביאים לידי כך שבגופנו מצטברים ומשבשים את פעילותו התקינה

צדקת הטבעונות וסכנותיה:
הטבעונים מאשימים את הרופאים, הרושמים לחוליהם תרופות כימיות ותוספות מלאכותיות של ויטמינים ומינרלים, שהם מרעילים את גופם בתכשירים מיותרים ומזיקים. מוטב להשקיע מאמצים במניעת מחלות ע”י אורח חיים נכון, תזונה נאותה והימנעות מהרגלים מזיקים. הם גם שוללים מתן חסונים נגד מחלות, והקיצוניים שבהם מתנגדים לכל התערבות כירורגית בגוף. הם גם ממליצים על צום ממשך כדרך לריפוי מחלות, אמצעי שהרפואה מזהירה מפניו אזהרה חמורה.
אין ספק שיש אמת ברבות מטענותיהם של הטבעונים, ואורח חיים בריא, תזונה מאזנת ותרגול גופני עדיפים על רבים מן ההרגלים הפסולים שסגלה לעצמה החברה המערבית המתעשת. אך הטבעונים רואים במזון הטבעי מן הצומח את חזות הכול, ואלו הרופאים והתזונאים גורסים שהבשר, הביצים, החלב ומוצריו מספקים לנו חלבון בעל ערך תזונתי מלא, המכיל את כל חמצות האמינו שאנו נזקקים להן כדי ליצר מחדש בגופנו את חלבוני הגוף, בעוד שהמזונות הצמחיים מכילים רק כמה מחומצות אמינו אלה, וקשה להרכיב דיאטה טבעונית שתספק לנו את כלן בכמויות הדרושות.
הרפואה המקבלת נוטה גם לפקפק בסיפוריהם של חולים ששנו את הרגלי חייהם ופנו לארח חיים טבעוני, והם מעידים על עצמם שהתזונה הטבעית השיבה להם את בריאותם. יש בכך הרבה מן השכנוע העצמי אף שכמובן יש לברך על כל מה שיכול לשפר את בריאותו של האדם, הסכנה בטבעונות היא שטוענים הרופאים, שבליעתה להציל את החולה מרעלים ומתרופות היא עלולה למנע אותו מלפנות לטיפול רפואי “מקובל” במחלתו בעת הצורך ובכך לסכן את חייו.