הכוחות הלוחמים

כאשר תכננה ממשלת עירק את המתקפה, התנאים היו לטובתם – לפי נתוני המודיעין העירקיים חסרו הכוחות האירניים חלקי חילוף לציודם האמריקאי. הכוחות האירניים, בסיוע הפסדרן (“משמרות המהפכה” האירנית) שהונהגו ע”י מנהיגים דתיים חסרי נסיון צבאי. הביטחון העצמי של עירק גבר כאשר הם ראו איך הצבא המלכותי (והבלתי מנוצח) האירני מתפורר, כאשר רוב קציניו הבכירים הצואו להורג. נוסף על כך, אנשי המודיעין העירקי הציתו מהומות בקוזסטן (באזור של שאט אל ערב) ובאזור הכורדי, שם מרד חדש גרם צרות רבות לממשלה של חומייני. מנגד, לעירק היו 12 דיוויזיות ממוכנות, מצוידות בציוד הסובייטי המתקדם ביותר. בשנות ה70-‘ המאוחרות השקיעה צדם חוסיין משאבים רבים בהגדלת הצבא, וכך הרכיבה עירק צבא של 190,000 אנשים, שמגובים ב2,200 טנקים ו450- מטוסים. כמו כן, המורל בצבא העירקי היה גבוה ביותר.
למתכנני המתקפה העירקיים, הדבר היחיד שהוטל בספק הוא יכולת הלחימה של חיל האוויר האירני, שהכיל גם כמה מן המטוסים האמריקאים המתוחכמים ביותר.
מקבלי ההחלטות העירקיים ראו את חיל האוויר האירני בפעולה בדיכוי מרידות מקומיות. תצוגה זאת הרשימה אותם ביותר, והם החליטו לעשות מתקפת מנע על חיל האוויר האירני, בדומה לפעולת ישראל במלחמת ששת הימים.

תחילת המלחמה – 1980 – 1984

המתקפות העירקיות – 1980 – 1982

אחד האירועים העיקריים שזעזעו את היחסים בין אירן לעירק היה נסיון התנקשות בשר החוץ של עירק (טריק עזיז). הנסיון אירע באביב של 1980, ומבצעיו היו אנשי אַד דַוַאח, שזוהי קבוצה הנתמכת ע”י אירן. מספר שבועות אח”כ קבוצה זו נחדשה בנסיון התנקשות בשר התרבות העירקי. בתגובה גירש צדם חוסיין לעירק אלפי שיעים ממוצע אירני, והוציא להורג אדם ששוער כמנהיג האד דואח (איתוללה סעיד מוחמד בקר), ביחד עם אחותו.

בספטמבר 1980 התפרצו קרבות בגבול בגזרה המרכזית ליד קסר שירין, שלוו באש ארטילרית ע”י שני הצדדים. מספר שבועות אח”כ צדם חוסיין ביטל את ההסכמים מ1975- והכריז ששאט אל ערב חוזר לריבונות עירקית. כך התחילה מלחמה ארוכה ויקרה זו.
בגדאד תכננה בתחילה ניצחון קל ומהיר על טהרן. צדם ציפה שהערבים באזור העשיר בנפט של קוזיסטן ימרדו במשטרו של חומייני. לצערו מהלך זה לא קרה, והמיעוט הערבי נשאר נאמן לאירן.
ב22- בספטמבר קבוצות עירקיות של מיג 21 ומיג 23 תקפו בסיסי אויר אירניים ליד טהרן. מטרתם הייתה להשמיד את חיל האויר האירני על הקרקע – מה שלמדו מישראל ב1967-. הם הצליחו להשמיד את מסלולי ההמראה, בנוסף למחסני נשק ודלק, אך חלק גדול מציוד חיל האויר האירני נשאר שלם. אומנם ההגנות האירניות נתפסו בהפתעה, אך הפשיטות העירקיות נכשלו מכיוון שהמטוסים האירניים היו בתוך הנגרים עם מיגון מיוחד. כמו כן, הפצצות שנועדו להשמיד את מסלולי ההמראה לא היו ממש תואמות לשדות התעופה האירניים הגדולים. בתוך שעות, מטוסי F-4 אירניים יצאו מאותם בסיסים בדיוק, והתקיפו בהצלחה מטרות חשובות קרובות לערים העירקיות. מטוסים אלה חזרו הביתה עם אבדות מועטות בלבד.
באותו זמן, 6 דיויזיות של צבא עירק נכנסו לעירק ב3- חזיתות וכבשו שטח של 1,000 קמ”ר.
בנוסף כבשו כוחות עירקיים את קסר שירין, בחלק הצפוני של הרי זאגרוס ואת מהרן שנמצאת במערב הרים אלה. שני מקומות אלה שלטו על דרכים חשובות.

המתקפה העיקרית של העירקים הייתה בדרום, שם 5 דיויזיות פלשו לקוזסטן וכבשו שדות נפט וערים חשובות. העירקיים התקדמו קרוב ל80- ק”מ במספר ימים.
בשלב זה שחרר נשיא אירן מהכלא טייסים רבים שהיו חשודים בנאמנות למשטר הקודם, וצעד זה הקשה את התקדמות העירקים.
ההישג הטריטוריאלי הגדול האחרון של עירק התרחש בנובמבר 1980. ב3- לחודש כוחות עירקיים הגיעו לאבדן, כתרו אותה משלושה כיוונים וכבשו חלק של העיר. אל למרות הם לא הצליחו להתגבר על ההגנה הקשוחה של העיר, וחלקים של העיר נשארו עומדים ע”י אספקות מסירה בלילה. ב10- בנובמבר כבשה עירק את חורמשהר, בקרב קשה שבמהלכו נהרגו 6,000 עירקים ואף יותר אירנים.
אחרי כיבוש זה, נסוגה היוזמה של העירקים והם החלו להתחפר בקוים הקדמיים.

מתקפת הבזק של עירק הפתיעה וייאשה את הצבא האירני, ורבים חשבו שעירק תנצח את המלחמה בשבועות.
אירן מנעה ניצחון עירקי מהיר ע”י גיוס מהיר של מתנדבים ופריסה של הפסדרן בחזית. אירן הקימה צבא מתנדבים שנקרא בסיג’, שאליו גויסו לפחות 100,000 חיילים. בערך 200,000 חיילים אירניים נשלחו לחזית בסוף נובמבר 1980.
בחודש זה ביצעה אירן התקפות על מקורות יצוא נפט עירקיים, בתקווה לפגוע במשאבי הכלכלה העירקית.

מתקפת הנגד האירנית הראשונה נכשלה, בגלל טעויות טקטיות של נשיא אירן (בַני סדר) חסר הניסיון. בהתקפה זו איבדה אירן כלי רכב משוריינים רבים.

הכוחות האירניים עצרו את הכוחות העירקיים בנהר כרון, שם, עם אספקה צבעית מוגבלת, הם חשפו את מתקפת “הגל האנושי”, שהשתמש באלפי מתנדבים בבסיג’.
הנצחונות האירניים הראשונים הושגו ביוזמות של חומייני, כאשר הם אילצו את העירקים לנטוש את המצור באבדן בספטמבר 1981,. האירנים גם הביסו את העירקים בקסר שירין (דצמבר 1981 – ינואר 1982). הכוחות העירקיים סבלו מאי הרצון שלהם לספוג אבדות כבדות, ובגלל זה הם לא יזמו התקפות חדשות.

באויר שלטה אירן, אשר למרות ההתקפות העירקיות על בסיסי האויר שלה בתחילת המלחמה, הצליחה ליזום התקפות רבות בעומק השטח העירקי ולהתגבר בהצלחה על הנ”מ העירקי.
כמו כן, ציוד האויר והנ”מ האירני שיוצר בארה”ב הוכח כטוב יותר מהציוד העירקי שיוצר בברה”מ. הבעיה היחידה של האירנים בתחום זה הייתה מחסור בחלקי חילוף.

הנסיגות העירקיות – 1982 – 1984

במרץ 1982 פתחה אירן במבצע שיוביל לניצחון בלתי נמנע לדעתה. החלטה זו היוותה נקודת מפנה ראשית במלחמה, כאשר אירן חדרה את הקווים “הבלתי חדירים” של העירקים ואילצה את העירקים לסגת. הכוחות האירניים שברו את קוי העירקים בסוסנגרד ופיצלו את היחידות העירקיות בקוזסטן. תוך שבוע הם השמידו חלק גדול משלוש דויויזיות עירקיות. מבצע זה, שהיה משולב בין הצבא, הפסדרן הבסיג’ היווה נקודת מפנה במלחמה מכיוון שהיוזמה האסטרטגית עברה מעירק לאירן.
במאי 1982 עירק כבשה מחדש את חורמשהר, אך עם אבדות גדולות. גם לאחר ניצחון זה המשיכו האירנים ללחוץ עליהם באזור זה. אז הודיע צדם חוסיין שעירק תיסוג מכל השטחים האירניים, בתקווה שאירן תסכים לסיום המלחמה. אך אירן לא הסכימה לאבד את המומנטום, והמשיכה את המלחמה לתוך עירק. בסוף יוני 1982 עירק הסכימה לנהל מו”מ אך אירן סירבה.
ביולי 1982 אירן פתחה במבצע רמדאן בשטח עירקי, ליד בסרה. למרות הייתה בטווח הארטילריה האירנית, הורו אנשי הדת (שבאמצע 1982 החליפו את המנהיגים הצבאיים בפיקוד העליון) להשתמש ב”גל האנושי”. מול הגנות העיר, הביאה אירן את מתנדבי הפסדרן והבסיג’ לאחד מקרבות הקרקע הגדולים ביותר מאז 1945. אנשים בגילאים מ9- ועד יותר מ50-, אשר ששו לקרב בהתלהבות, אך היו בלתי מאומנים, נשלחו “לטאטא בהמוניהם” את שדות המוקשים והביצורים. התקפות אלה נתקלו באש ארטילרית עירקית וסבלו מאבדות כבדות. לבסוף עלה בידי האירנים לכבוש מעט שטח, לפני שהעירקים הדפו את המתקפה.

בסוף 1982 קיבלה עירק ציוד סובייטי חדש שכלל טנקים, מסוקים וטילים. הם הכניסו לשימוש שיטות חדשות בהגנה ובביצורים.

בשנת 1983 הדגימו שני הצדדים את יכולתם לספוג ולגרום אבדות גדולות.
עירק גם השתמשה בהנדסה הצבאית שלה כדי לבנות גשרים מהירים מעל מים ולסייע לניידות של חיל השריון ושאר הכוחות הממונעים, וגם הציפה אזורים נמוכים כדי לעכב את הכוחות הממונעים האירניים.
שני הצדדים נכשלו בניצול יעיל של חיל השריון שלהם: במקום לנצל את יכולת התמרון, הם התחפרו בטנקים והשתמשו בהם כתותחים רגילים. התחפרות זו גם הפכה אותם לפגיעים יותר לנשקים נגד טנקים. כמו כן, הם לא הפעילו אמצעי כוון מתקדמים, וכך הדיוק שלהם נפגע קשות וירד לרמה של מלחה”ע השנייה. הם גם נטשו לעיתים קרובות ציוד כבד בשטח, בגלל מחסור באנשים מיומנים לצורך תיקונים קטנים.

ב1983- שיגרה אירן שלוש התקפות גדולות אך כושלות של גל אנושי. ב6- בפברואר השתמשה אירן ב200,000- חיילי מילואים של הפסדרן בחזית שאורכה 40 ק”מ ליד עמרה (עיר על גדות החידקל, 200 ק”מ דרום מזרח מבגדד). בסיוע אוויר שריון וארטילריה, שש הדיויזיות האירניות הצליחו לחדור את ההגנות העירקיות. בתגובה הפעילה עירק הפצצות מאסיביות של חיל האויר שלה. יותר מ6,000- אירנים נהרגו ביום זה בשביל שטח מועט ביותר.

בסוף שנת 1983 עמדו ההערכות על 120,000 אירנים ו60,000 עירקים שנהרגו. למרות אבדות אלה, 1983 היה לאירן סיכוי טוב יותר לנצח את מלחמת ההתשה.

ב1984- שונו המטרות הצבאיות של עירק מכיבוש שטחים אירניים למניעה מהאירנים לכבוש שטחים נרחבים בעירק.
בשמה זו גם החלה עירק לנסות לשכנע את אירן להגיע לשולחן הדיונים.
היא עשתה זאת בדרכים שונות: ראשית כל, היא קנתה נשקים חדשים (בעיקר מברה”מ וצרפת), והעלתה את מחיר המלחמה לאירנים ע”י פגיעה גדולה בצבא ובאוכלוסייה (גם ע”י נשק כימי). עירק הפציצה מטרות כלכליות של אירן וגם פגעה במכליות נפט במפרץ הפרסי.
עירק גם ניסתה לשכנע את המעצמות להביא את אירן לשולחן המו”מ, אך אירן לא ניאותה להתחיל בשיחות.

למרות הנחישות העירקית למנוע כל התקדמות של אירן, במרץ 1984 כבשו האירנים חלקים מאיי מג’נון, אשר שדות הנפט שלהם היו מקום חשוב מבחינה כלכלית ואסטרטגית.
מלחמת ההתשה וסיום המלחמה 1984-1988

מלחמת ההתשה – 1987 – 1984
בתחילת שנת 1984 פתחו האירנים במבצע שחר 5, שמטרתו הייתה לפצל את הכוחות העירקיים ליד בסרה. כ500,000- חיילי פסדרן ובסיג’ הגיעו ברגל או בסירות למים רדודים למרחק של מספר קילומטרים מנתיב המים בסרה-בגדאד. בין ה29 לפברואר ל 1 במרץ התרחש אחד הקרבות הגדולים של המלחמה, שבמהלכו כל צד הנחיל יותר מ25,000- נפגעים לצד השני. ללא סיוע שריון ואויר, נתקלו האירנים בטנקים, מרגמות ומסוקי תקיפה עירקיים. לאחר מספר שבועות פתחה אירן חזית נוספת, באגמים ממזרח לקורנה, ליד מפגש הפרת והחידקל. העירקים, בעזרת מסוקי תקיפה סובייטים וצרפתים גרמו ל15,000- נפגעים לחמשת החטיבות האירניות שהיו שם.
ללא הציוד הדרוש כדי למצוא מעבר בטוח בשדה המוקשים העירקי, ועם מעט מדי טנקים בצבא, חזר הפיקוד העליון האירני להשתמש בטקטיקת הגל האנושי. במרץ 1984 טען כתב ממזרח אירופה שהוא ראה “עשרות אלפי ילדים, מסודרים בקבוצות של כ20- כדי למנוע בריחה של מוגי לב”. למרות הקרבות אלה, האירנים השיגו התקדמות מועטה, אם בכלל.

ההתפתחות העיקרית בשנת 1985 הייתה העלייה בפגיעה במטרות אזרחיות ותעשיות בשני הצדדים.
כמו כן, בשנה זו כבשה אירן את נמל הנפט העירקי הנטוש בפאו.

במרץ 1986, האשים האו”ם את עירק בשימוש בנשק כימי. עירק דחתה את ההאשמות, אך היו מספיק הוכחות בדמות אירנים שנפגעו מגז עצבים.
בשנת 1986 ניסו העירקים לכבוש את פאו מחדש ונכשלו. שנה זו אופיינה בהתקפות פגע – וברח משני הצדדים.
באותו זמן שקדה עירק על קו ביצורי ענק בחזית של 1,200 ק”מ. הם בעיקר השקיעו בעיר הדרומית בסרה, שם הם בנו תעלות מים, גדרות, שדות מוקשים וחיפוי ארטילרי על כל השטח.

ב8- לינואר 1987 פתחה אירן במבצע קרבלה 5 6 ו7-לכיבוש בסרה והאזור. ב27- בפברואר, לאחר 65,000 נפגעים ו45- מסוטים מופלים נטשה אירן את מבצע זה, ללא אף הישג.
בסוף מאי 1987 פתחו האירנים במבצע קרבלה 10, שבו הם כבשו עיר ליד כירכוף ובכך איימו על קו הנפט העירקי לטורקיה.
בשנת 1987 היוזמה החלה לחזור לעירק, מכיוון שהיא הייתה חייבת להחזיר לעצמה את פאו, וגם לאירנים החלו להיות בעיות קשות בחלקי חילוף, והם נאלצו להסתפק באסטרטגיה הגנתית והתקפות נגד אויריות.

סיום המלחמה – 1988

בשנת 1988 התנהלו 4 קרבות ראשיים, שבהם הביסה עירק את עירק. בתוך 36 שעות כבשו הצבא העירקי ומשמר הרפובליקה את פאו. במבצע זה הם השתמשו ביעילות בנשק כימי מול מרכזי פיקוד ועמדות ארטילריה אירניות. שלושת הקרבות האחרים היו בנוסח זה, באזור בסרה ובאיי מג’נון. כמו כן הם חדרו לעומק אירן ולקחו כשלל כמויות ענקיות של ארטילריה ושריון.
לאחר מבצע זה, נחתם הסכם הפסקת אש באוגוסט 1988.
אחרי החתימה הציגו העירקים כמויות נשק שהסתכמו בשלושה רבעים ממלאי השריון האירני, וקרוב לחצי מהארטילריה והנגמ”שים שלהם.

מלחמת עירק אירן נמשכה קרוב ל10- שנים, מספטמבר 1980 לאוגוסט 1988. היא הסתיימה כשאירן הסכימה ליישום החלטת מועצת הביטחון 598, וכך הושגה הפסקת אש ב20- לאוגוסט 1988.

זהויות הנפגעים הן לא בטוחות, אך ההערכות על הכמויות מדברות על למעלה ממיליון וחצי נפגעים, ועד מיליון הרוגים. הניצחון של עירק עלה לה ב375,000- נפגעים, ובנזק כלכלי רב ביותר.

במלחמת המפרץ, החזירה עירק לאירן את כל השטחים שהיא כבשה ממנה, בתמורה למקלט שנתנה אירן למטוסים העירקיים.
ב1998- ו99-‘ החליפו הצדדים את שבויי המלחמה שנותרו, והחלו לחפש נעדרים.

ביבליוגרפיה

“מלחמת עירק-אירן”, יבנה האנציקלופדיה לנוער, הוצאת “יבנה”, 1992, כרך 9, עמ’ 315-316.

“עירק”, יבנה האנציקלופדיה לנוער, הוצאת “יבנה”, 1992, כרך 11 עמ’ 236-239.

http://www.fas.org/man/dod-101/ops/war/iran-irq.htm

http://www.cia.gov/cia/publications/factbook/index.html

http://www.dean.usma.edu/history/dhistorymaps/WC1958Pages/wc19581-7l.htm