נאדיה קצת על הספר: נאדיה היא בת כפר ערבי-ישראלי, שהחליטה לסיים בהצלחה את לימודיה בפנימייה “של יהודים”, כדי שתוכל להתקבל ביתר קלות ללימודי רפואה באוניברסיטה. הספר מתאר בגוף ראשון את מאמציה של נאדיה לדבוק במשימה שלקחה על עצמה, למרות הקשיים שהיא נתקלת בהם. היא צריכה להתגבר על הבדידות והזרות שהיא חשה בהיותה מרוחקת ממשפחתה ומן החברה הערבית המוכרת לה, ועליה לחיות עם יחס החשדנות והדעות הקדומות השורר באופן הדדי בינה לבין התלמידים היהודים שבפנימייה תשובות: 1) תסריט נאדיה: לוטפיה אני ממש מפחדת מלנסוע רחוק מהכפר אני לא יודעת אם הם יאהבו אותי ואיך אני ישתלב שם. לוטפיה: אל תדאגי את תשתלבי שם ויהיו לך הרבה חברות ואת תאהבי את זה שם ואת תחזרי בחגים לבקר אותנו,אין לך מה לדאוג זה עוד חלק מהחיים, את תתגברי על זה. נאדיה: אני לא בטוחה בקשר לכל זה אני ממש מודאגת כי הם יהודים ואני ערבייה אני מפחדת שילעגו לי שאני ערבייה ואני שונה מהם או שהם ירביצו לי. לוטפיה: השתגעת הם לא יגעו בך והם גם לא יקללו אותך את לא צריכה לדאוג. עכשיו לכי לישון מחר יש לך נסיעה ארוכה. לכי לישון בלי דאגות.הרבה אנשים רוצים להיות במקומך שם אין לך מה להרגיש רע.את הולכת ללמוד-זה המטרה, תעזבי את כל מה שקורה מסביב. נאדיה: אני לא יכולה לישון אני מתרגשת אני אולי מפחדת אני לא בטוחה מה אני מרגישה עכשיו אני אולי מתחרטת על זה אולי אני פשוט ילמד בבית הספר פה בכפר. לוטפיה: תראי, נאדיה, תעשי מה שאת רוצה, אם את רוצה לוותר על זה תוותרי, אבל זאתי תהיה טעות חייך. אם את באמת רוצה להתקבל להיות רופאה, וללכת לבית ספר ללימודי רפואה, את צריכה עבר טוב ולא יקבלו אותך אם יראו שבעברך למדת בבית ספר ערבי. את צריכה לקבל את ההשכלה הגבוה ביותר שאת יכולה להשיג, אפילו אם יש השלכות. נאדיה: אני יודעת, תודה לוטפיה לילה טוב, עזרת לי מאוד את האחות הכי טובה. לוטפיה: לילה טוב נאדיה. 2) א) לנאדיה יש כבוד ליהודים אבל היא עדיין מתייחסת אליהם כזרים-היא מתייחסת אליהם אל כאנשים שהיא לא מכירה, אבל היא מוכנה להכיר אותם. יחסה של נאדיה ליהודים זה בכבוד וסבלנות וסובלנות. רואים את זה בספר בפרק ט’ כשהיא נואמת לעצמה בלב על מה שנורית אמרה והיא לא מתחילה להגיד את זה לנורית כי היא לא רוצה שהיא תחשוב שהיא מנסה לפתוח ויכוך. ב) יחסה של נאדיה לערבים, זה שהיא מרגישה יותר ערביה מאשר יהודיה והיא כשהיא בסביבת יהודים היא מרגישה פחות נוח, ופחות חופשייה ומנסה להגביל את עצמה וכשהיא בסביבת ערבים היא מרגישה “בשמיים”-היא חופשייה יותר, ומבטאת את עצמה יותר בקלות, ולא מתביישת מכלום. 3) ההבדל בין ההתייחסות לערבים במישור האישי לבין ההתייחסות לערבים במישור הלאומי הוא שבמישור האישי נאדיה אוהבת מאוד את הערבים בכפר ומרגישה משוייכת מאוד לעם ולא מוכנה להשתנות בשביל אף אחד, אך במישור הלאומי נאדיה כועסת מאוד על הערבים על כך שגורמים לה אי נעימויות בבית הספר למשל על כך שהם מקיימים פיגועים ופוגעים סתם כך ביהודים, וזה גורם לה לחשוב איך אנשים מדתה עושים כאלו דברים והורסים את השם של הדת והיא לא מרגישה משוייכת במישור הלאומי,וככה זה גם מועלה בספר-כאשר אומרים לדוגמא משהו על הערבים-נאדיה כועסת מאוד ומתקשה לסלוח, אך בפיגוע ברחוב יפו כאשר הילדים מקללים את הערבים ומסיתים את כולם נגד הערבים, לנאדיה פשוט אין מה לומר-היא לא כועסת על היהודים אלא על הערבים. 4) אני אהבתי את הספר משום שהוא מספר על זה ששני העמים יכולים לחיות ביחד והוכיחו גם שלא כל הערבים רעים וגם למדתי קצת על החיים של העם שחי איתנו באותו מקום אני גם חושב שככה העולם יתקדם יותר משום שהערבים הם חלק גדול מהעולם וזה חשוב שכולם יסתדרו ביחד. “
תפריט
