זהו מושב בעמק יזרעאל. נחשב למושב הראשון. הוא מסונף לתנועת המושבים.
בו מוסדות ציבור ובית-ספר חקלאי. לפי מפקד בסוף 1976 היו בנהלל 1180 תושבים (לפי מפקד 1931 היו 648 תושבים).
חלוצי נהלל באו למקום ב-ח’ באלול תרפ”א, 11 בספטמבר 1921, והשתכנו לראשונה על גבעה סמוכה, בצד הכביש נצרת-חיפה. הם כינו אותה “גבעת-הכיבוש”. בין המשפחות שבאו לגבעה הייתה גם משפחתו של משה דיין, שעקרה מקיבוץ דגניה א’. משה דיין מתאר:
בו מוסדות ציבור ובית-ספר חקלאי. לפי מפקד בסוף 1976 היו בנהלל 1180 תושבים (לפי מפקד 1931 היו 648 תושבים).
חלוצי נהלל באו למקום ב-ח’ באלול תרפ”א, 11 בספטמבר 1921, והשתכנו לראשונה על גבעה סמוכה, בצד הכביש נצרת-חיפה. הם כינו אותה “גבעת-הכיבוש”. בין המשפחות שבאו לגבעה הייתה גם משפחתו של משה דיין, שעקרה מקיבוץ דגניה א’. משה דיין מתאר:
“בסוף קיץ 1921, באחד מימי תשרי באתי עם אמא ברכבת לתחנת תל-שמם (עכשיו כפר-יהושע). אבא פגש אותנו והמשכנו ברגל, עמוסים בחבילות, לגבעה שהיו נטועים עליה אוהלי הקבוצה המייסדת של נהלל. המקום נקרא “גבעת הכיבוש”. זו היתה שלוחה של הרי נצרת. מתחתיה השתרע, כמלוא העין, עמק יזרעאל, זרוע ביצות, תלי ישובים קדומים, אוהלי בדווים ובקתות חומר של כפרים עלובים. לא היו כאן לא ירדן ולא ים כינרת, אך ממערב, מרכסי הר הכרמל, נשבה רוח ים קלילה. אי שם יקום הישוב היהודי ביתנו החדש.”
בגבעת הכיבוש היו שבעה אוהלים קטנים למגורי המשפחות (שבאחד מהם התגוררה משפחת דיין) ועוד שני אוהלים גדולים ששימשו כמטבח וכחדר-אוכלת כאורווה וכמחסן. שמה דיין מתאר את המקום כ”מחנה-צבאי”.
הנוף באזור היה שונה מן הנוף בו גדל משה דיין: “לאחר הנוף הצחיח של בקעת-הירדן שגדלתי בו, נראה בעייני עמק יזרעאל כגן פורח. אדמה שחורה ודשנה, פלגי מים, בוסתנים, צמחיה עשירה ועדרי-צאן”.
ד”ר הילל יפה, “רופא החלוצים”, פסק אחרת: מבחינה סניטרית אין אדמות מהלול ראויות ליישוב עמוקות ורחבות, מלאכת הייבוש ממושכת וסכנת המלריה והטיפוס עתידה לעמוד בעינה שנים, המים אינם ראויים לשתיה והמקום משכל את יושביו”.
אך החלטתם הנחושה של המייסדים גברה על חוות הדעת הרפואית ובשנת 1921 אישר הקונגרס הציוני תקציב לייסוד מושב העובדים הראשון. באסיפה המייסדת ,שנמשכה שלושה ימים, בגבעת-הכיבוש בתשרי תרפ”ב הותוו יסודות החיים ותבנית הכפר. אליעזר יפה ניסח בתמצית במאמר “לייסוד מושבי עובדים”, שהתפרסם בשנת 1919 , את עקרונות המושב. ביסוד הרעיון נשארו העקרונות של כיבוש הקרקע, הקשר הבלתי-אמצעי אליה ועבודה עצמית. האדמה- רכוש הלאום, ואילו המשק- פרטי ויש לבעליו חופש מלא בעבודה והעיצוב חיי משפחתו. עבודה עצמית, אי-ניצול שכירים ועזרה הדדית הם תקנות עיקריות בחיי המושב. מוסדות ציבור ימלאו את צרכי הפרט והכלל בחינוך, בבריאות ובשיווק. חבר המושב רשאי לפתח את הענפים הנראים לו, ובלבד ששטחי הקרקע המוקצים למשפחות שווים, והשיווק- ע”י מוסדות הכפר.
רעיונות שהיו מופשטים במשך שנים, תורגמו באסיפה המייסדת הלכה למעשה.
אדמתם הביצתית של המייסדים שעברו מגבעת-הכיבוש אליה תחולק ל80- חלקות שוות: 77 לחברים ו3- חלקות לבית-הספר החקלאי. יחידת הקרקע למשפחה תהיה 100 דונם, בכלל זה מגרש של עשרה דונמים לבית, למבני משק, למטעים ולירקות בהשקיה. במושב יהיו כ100- משפחות: 80 משפחות של חקלאים ו- 20 של בעלי-מקצוע (מורים, בעלי מלאכה ואנשי שירות). כמו-כן הוקצה שטח של 500 דונם לבית-ספר חקלאי לצעירות.
לבסוף סוכמו עקרונות המושב כך:
א-קרקע לאומית: הקרקע אינה רכושו של חבר הכפר. הוא מעבד אותה ומתפרנס ממנה. אין לו רשות להחכירה או למכרה. מכסת העבודה שווה לכולם.
ב-עבודה עצמית: משפחה במושב תתפרנס מיגיע כפיה ולא תיבנה מעבודות אחרים. עבודה היא ערך מטהר ונשגב בבניית החברה.
ג-עזרה ואחריות הדדית: החברה כולה חייבת לעזור לחולה או לנפגע. החלש והנפגע לא יונח בצרתו, כאשר עזרה אינה תלויה ביחסים אישיים או בטוב ליבו של זה או אחר, בהיותה חובתה של החברה כולה.
ד-שיווק מאורגן: כל תוצרת המשק תשווק במאורגן ותמורתה תזכה את חשבון החבר המייצר. השיווק המשותף מאפשר ומבטיח את קיומה של המסגרת החברתית הכלכלית וכן את קיומם של העקרונות האחרים. קיומם של הון אגודה וריכוז ההכנסות מאפשר עזרה הדדית באשראי וכן הקמה ותפעול של מוסדות ומפעלים ציבוריים.
ה-משפחה עובדת: קיום משק חקלאי בעבודה עצמית מחייב את שותפות המשפחה כולה באחריות ובביצוע. הבעל והאישה הם שותפים שווי זכויות בבעלות על המשק ובזכות החתימה.
שם הכפר נקרא “נהלל”, כשמו המקראי של הכפר הערבי הסמוך, מהלול (“וקטת ונהלל ושמרון וידאלה ובית לחם ערים שתים-עשרה וחצריהן”. יהושע, י”ט, ט”ו). השם “נהלל” נזכר גם במקרא כשם עיר בנחלת שבט זבולון.
האדריכל קאופמן הגיש תכנית מיוחדת בצורתה- טבעת או “ביצה”: בעיגול פנימי בתי החקלאים ומבני המשק, ומחוצה לו, מתרחבים והולכים, השדות. במרכז העיגול מבני ציבור ומגורים לאנשי מקצוע. במרכז זה ממוקמים המוסדות הציבוריים השונים, כגון: בית-הספר, הצרכנייה, מוסדות המנהל והתרבות, המחסנים וכו’. קירבת יחידות המשק למבני המגורים רבה יותר ככל שהטיפול בהן אינטנסיבי יותר: מסביב לבתי המגורים, בהיקפם, בנויים מבני המשק השונים ומסביב להם המעגל החיצוני של השדות החיצוניים. צורה זו תוכננה על מנת להתאים לרעיונות ההתיישבות העובדת, בהתאמה לנוף ובמגמה להקל על חיי התושבים.
בעזרת קרן היסוד הקימו צריפים דלים, מעונות ראשונים. התנאים היו קשים והעבודה היתה קשה, רבה ומייגעת. מלבד סכנת הקדחת, שרצו שם כל מיני יצורים ושרצים אשר חדרו אל הצריפים הרעועים והפרו את מנוחת תושביהם. המגורים היו קבצניים ולא היו חלונות בצריפים אלא רק תריסים. אך החברים החלו לייבש את הביצות ולעבד את אדמתם בזיעת אפיהם. כעבור זמן מה נעלמו הביצות ואת מקומן ירשו שדות תבואה ומטעי אילנות. במרוצת הזמן היתה נהלל לאחד הישובים החקלאיים הפוריים והמצליחים ביותר בארץ.
כיום בנהלל ניצבת אנדרטה בלב המושב שנעשתה על-ידי בן המושב לזכר בניו שנפלו במערכות ישראל. נהלל מוקפת כעת ישובים חקלאיים רבים, מאורגנים במועצה האזורית “קישון”, הנקראת בשם הנחל הזורם באזור זה. נהלל אף משמשת מרכז למועצה זו. בית-הספר החקלאי בנהלל נקרא על-שם מייסדתו ומנהלתו, חנה מייזל, חלוצה רבת-פעלים וצנועה. במשך קיומו הוציא ביה”ס מחזורים רבים של בנות ואחרי-כן גם של בנים, שלמדו את החקלאות על כל ענפיה, ורבים מהם התערו בישובים חקלאיים. בית-הספר נפתח בכ”ד בניסן תרפ”ו, 1921, בחסות ההסתדרות העולמית שח נשים ציוניות (ויצ”ו). בית-הספר שימש מקום קבלת-פנים לאורחים נכבדים, שבאו לבקר בנהלל.
הצלחת ושגשוג נהלל שימשו סמל ודוגמה למושבים שנוסדו אחריה, והרבה ממייסדיהם קיבלו את הכשרתם בה. במרוצת השנים אף קם בנהלל דור צעיר ובריא, מעורה באם האדמה. בני נהלל היו בשורות המגינים, בוני ישובים חדשים ולוחמים אמיצים במערכות ישראל. אחד מאותם בני נהלל היה משה דיין.
בגבעת הכיבוש היו שבעה אוהלים קטנים למגורי המשפחות (שבאחד מהם התגוררה משפחת דיין) ועוד שני אוהלים גדולים ששימשו כמטבח וכחדר-אוכלת כאורווה וכמחסן. שמה דיין מתאר את המקום כ”מחנה-צבאי”.
הנוף באזור היה שונה מן הנוף בו גדל משה דיין: “לאחר הנוף הצחיח של בקעת-הירדן שגדלתי בו, נראה בעייני עמק יזרעאל כגן פורח. אדמה שחורה ודשנה, פלגי מים, בוסתנים, צמחיה עשירה ועדרי-צאן”.
ד”ר הילל יפה, “רופא החלוצים”, פסק אחרת: מבחינה סניטרית אין אדמות מהלול ראויות ליישוב עמוקות ורחבות, מלאכת הייבוש ממושכת וסכנת המלריה והטיפוס עתידה לעמוד בעינה שנים, המים אינם ראויים לשתיה והמקום משכל את יושביו”.
אך החלטתם הנחושה של המייסדים גברה על חוות הדעת הרפואית ובשנת 1921 אישר הקונגרס הציוני תקציב לייסוד מושב העובדים הראשון. באסיפה המייסדת ,שנמשכה שלושה ימים, בגבעת-הכיבוש בתשרי תרפ”ב הותוו יסודות החיים ותבנית הכפר. אליעזר יפה ניסח בתמצית במאמר “לייסוד מושבי עובדים”, שהתפרסם בשנת 1919 , את עקרונות המושב. ביסוד הרעיון נשארו העקרונות של כיבוש הקרקע, הקשר הבלתי-אמצעי אליה ועבודה עצמית. האדמה- רכוש הלאום, ואילו המשק- פרטי ויש לבעליו חופש מלא בעבודה והעיצוב חיי משפחתו. עבודה עצמית, אי-ניצול שכירים ועזרה הדדית הם תקנות עיקריות בחיי המושב. מוסדות ציבור ימלאו את צרכי הפרט והכלל בחינוך, בבריאות ובשיווק. חבר המושב רשאי לפתח את הענפים הנראים לו, ובלבד ששטחי הקרקע המוקצים למשפחות שווים, והשיווק- ע”י מוסדות הכפר.
רעיונות שהיו מופשטים במשך שנים, תורגמו באסיפה המייסדת הלכה למעשה.
אדמתם הביצתית של המייסדים שעברו מגבעת-הכיבוש אליה תחולק ל80- חלקות שוות: 77 לחברים ו3- חלקות לבית-הספר החקלאי. יחידת הקרקע למשפחה תהיה 100 דונם, בכלל זה מגרש של עשרה דונמים לבית, למבני משק, למטעים ולירקות בהשקיה. במושב יהיו כ100- משפחות: 80 משפחות של חקלאים ו- 20 של בעלי-מקצוע (מורים, בעלי מלאכה ואנשי שירות). כמו-כן הוקצה שטח של 500 דונם לבית-ספר חקלאי לצעירות.
לבסוף סוכמו עקרונות המושב כך:
א-קרקע לאומית: הקרקע אינה רכושו של חבר הכפר. הוא מעבד אותה ומתפרנס ממנה. אין לו רשות להחכירה או למכרה. מכסת העבודה שווה לכולם.
ב-עבודה עצמית: משפחה במושב תתפרנס מיגיע כפיה ולא תיבנה מעבודות אחרים. עבודה היא ערך מטהר ונשגב בבניית החברה.
ג-עזרה ואחריות הדדית: החברה כולה חייבת לעזור לחולה או לנפגע. החלש והנפגע לא יונח בצרתו, כאשר עזרה אינה תלויה ביחסים אישיים או בטוב ליבו של זה או אחר, בהיותה חובתה של החברה כולה.
ד-שיווק מאורגן: כל תוצרת המשק תשווק במאורגן ותמורתה תזכה את חשבון החבר המייצר. השיווק המשותף מאפשר ומבטיח את קיומה של המסגרת החברתית הכלכלית וכן את קיומם של העקרונות האחרים. קיומם של הון אגודה וריכוז ההכנסות מאפשר עזרה הדדית באשראי וכן הקמה ותפעול של מוסדות ומפעלים ציבוריים.
ה-משפחה עובדת: קיום משק חקלאי בעבודה עצמית מחייב את שותפות המשפחה כולה באחריות ובביצוע. הבעל והאישה הם שותפים שווי זכויות בבעלות על המשק ובזכות החתימה.
שם הכפר נקרא “נהלל”, כשמו המקראי של הכפר הערבי הסמוך, מהלול (“וקטת ונהלל ושמרון וידאלה ובית לחם ערים שתים-עשרה וחצריהן”. יהושע, י”ט, ט”ו). השם “נהלל” נזכר גם במקרא כשם עיר בנחלת שבט זבולון.
האדריכל קאופמן הגיש תכנית מיוחדת בצורתה- טבעת או “ביצה”: בעיגול פנימי בתי החקלאים ומבני המשק, ומחוצה לו, מתרחבים והולכים, השדות. במרכז העיגול מבני ציבור ומגורים לאנשי מקצוע. במרכז זה ממוקמים המוסדות הציבוריים השונים, כגון: בית-הספר, הצרכנייה, מוסדות המנהל והתרבות, המחסנים וכו’. קירבת יחידות המשק למבני המגורים רבה יותר ככל שהטיפול בהן אינטנסיבי יותר: מסביב לבתי המגורים, בהיקפם, בנויים מבני המשק השונים ומסביב להם המעגל החיצוני של השדות החיצוניים. צורה זו תוכננה על מנת להתאים לרעיונות ההתיישבות העובדת, בהתאמה לנוף ובמגמה להקל על חיי התושבים.
בעזרת קרן היסוד הקימו צריפים דלים, מעונות ראשונים. התנאים היו קשים והעבודה היתה קשה, רבה ומייגעת. מלבד סכנת הקדחת, שרצו שם כל מיני יצורים ושרצים אשר חדרו אל הצריפים הרעועים והפרו את מנוחת תושביהם. המגורים היו קבצניים ולא היו חלונות בצריפים אלא רק תריסים. אך החברים החלו לייבש את הביצות ולעבד את אדמתם בזיעת אפיהם. כעבור זמן מה נעלמו הביצות ואת מקומן ירשו שדות תבואה ומטעי אילנות. במרוצת הזמן היתה נהלל לאחד הישובים החקלאיים הפוריים והמצליחים ביותר בארץ.
כיום בנהלל ניצבת אנדרטה בלב המושב שנעשתה על-ידי בן המושב לזכר בניו שנפלו במערכות ישראל. נהלל מוקפת כעת ישובים חקלאיים רבים, מאורגנים במועצה האזורית “קישון”, הנקראת בשם הנחל הזורם באזור זה. נהלל אף משמשת מרכז למועצה זו. בית-הספר החקלאי בנהלל נקרא על-שם מייסדתו ומנהלתו, חנה מייזל, חלוצה רבת-פעלים וצנועה. במשך קיומו הוציא ביה”ס מחזורים רבים של בנות ואחרי-כן גם של בנים, שלמדו את החקלאות על כל ענפיה, ורבים מהם התערו בישובים חקלאיים. בית-הספר נפתח בכ”ד בניסן תרפ”ו, 1921, בחסות ההסתדרות העולמית שח נשים ציוניות (ויצ”ו). בית-הספר שימש מקום קבלת-פנים לאורחים נכבדים, שבאו לבקר בנהלל.
הצלחת ושגשוג נהלל שימשו סמל ודוגמה למושבים שנוסדו אחריה, והרבה ממייסדיהם קיבלו את הכשרתם בה. במרוצת השנים אף קם בנהלל דור צעיר ובריא, מעורה באם האדמה. בני נהלל היו בשורות המגינים, בוני ישובים חדשים ולוחמים אמיצים במערכות ישראל. אחד מאותם בני נהלל היה משה דיין.
