הדמויות בשיר :
האם – פועל מיוחס : מרגיעה .
“שום דבר זה רק הרוח” – במקום לתת תשובה חד משמעית היא מרגיעה ומנסה להעלים מהבן את התשובה האמיתית .
השופט – פועל מיוחס : פוסק (אבל בעצם לא ניתן לקרוא לזה פסיקה.)
“גם אתה אשם וגם אתה אשם” אין בפסיקה זו הכרעה ממשית לצד אחד , אין פה תשובה חד משמעית .
הרופא – פועל מיוחס : מסביר
“אדם הוא רק אדם” (יכול להתייחס למטופל או לחילופין לרופא).
השאלה שכנראה הנער שאל : למה זה קרה ?
כנראה שהדמות הזו הייתה צריכה להציל מישהו מתוקף התמחותו בתחום הרפואה. אך במקום לתת מענה מספק לנער הרופא נותן מן תשובה מתחמקת .
מורה – פועל מיוחס : קובע
המורה מתואר כדמות מאוד נחושה ומלאת ביטחון , הרופא לא אומר (פועל שמביע דיבור על משהו שהוא לא בטוח) אלא הוא קובע – בלי שום ספקות .
המורה הוא מורה לידיעת הארץ – יש לו איזשהי מומחיות .
“מי שאינו גר בעמק גר בהר” , “ללא קושי ניכר” – כלומר : איזו שאלה בכלל ?! המורה יודע בוודאות זה מאוד ברור .
יש פה בתשובה הבלטה גדולה מאוד של אי השיוויון – של ההבדלים – הר לעומת עמק.
השאלה שנשאלה לבטח מצד הנער היא : “למה אין שיוויון ?” או אפילו יותר מזה “מה מקומו של האדם בעולם?”
– הנער פונה לדמויות שונות כי הוא מחפש תשובה לדברים שקורים בחיים אך הוא מגלה שגם הדמויות שהוא סמך עליהם מותירות אותו עם סימני שאלה.
הנער במצפה לתשובה מהותית מקבל בזו אחר זו תשובות מתחמקות.
מה קרה ? מי אשם ? היכן נמצא הצדק ? שאלות שקשורות בחיים שלנו – שאלות של הנער שלא מקבלות מענה משום דמות.
יש בשיר רצף של תשובות של דמויות שונות – כשאר הקורא הוא זה שצריך לחפש את השאלות לתשובות שניתנות לנו , רק אם נחפש את השאלות נוכל להבין את הקשר בין כל יחידה ליחידה.
– השיר הוא רצף של התרחשויות והוקרא הוא זה שצריך לשחזר ולנסות להבין מהו המאורע שהביא את הנער להעלאת שאלות אלו, דברי הדמויות הסמכותיות מופיעים בדיבור ישיר והקורא הוא זה שישחזר את השאלות השונות וכך ייצור קשר בין הדברים הנאמרים.
– “אני שומע משהו נופל”- אנו משערים שבטח קרה משהו , דבר מה בטח זעזע את חייו ,
הביטוי “משהו נפל” מיד מעלה אצל הקורא קונוטציה שלילית לדברים ולכן אנו מניחים
שהסיבה שהביאה את הנער למסע הזה היא הנפילה הזו ת הנער מחפש תשוובת , הוא תוהה ומנסה להבין למה קורים בכלל דברים שליליים ?
יכול להיות שהנפילה הייתה אירוע שבו היה מחדל או מוות כלשהו.
לפנינו נער המחפש הסברים, מן השורה הראשונה בשיר אנו מבינים שזו הפעם הראשונה שהנער נפגש עם כוח שלילי כלשהו וכעת הוא תוהה מדוע דברים שכאלה מתרחשים בעולם, כל אחד מנציגי החברה שאליו פונה הנער עונה תשובה מכלילה, מתחמקת ובלתי מתחייבת , במינוח המקצועי שלו ולמעשה כל אחד מהדמויות המשפיעות על הנער עונה תשובה שאינה תשובה.
– הנער כנראה בגיל ההתבגרות, הוא פוקח את העיניים ונפגש עם אירועים טעונים שהוא רוצה להבין הוא לפתע מבין שלא הכל יפה ותמים ולכן עולות בו השאלות הללו.
– “אני שומע משהו נופל, אמר הרוח. שום דבר זה רק הרוח, הרגיעה האם”
בהתחלה הכוונה במילה רוח היא – הכוונה לרוחו של הילד ששואלת מה נפל ? ואז האמא עונה תשובה מתחמקת שאין לו מה לדאוג כי בעצם זו רק הרוח שבחוץ .
– “אדם הוא רק אדם, הסביר הרופא לבני המשפחה הנדהמים”
בני המשפחה נדהמים מדברי הרופא , הדבר מייצג את כל אלה שיש בהם תקווה ושואלים את השאלות הקשות בתקווה שמישהו יענה להם.
במה דן השיר ?
השיר דן באובדן התמימות ולכן נבחר הנער לייצג את שואל השאלות .
השיר הוא תהליך של היוודעות שלנו לחיים, השיר הוא תהליך של התבגרות, תהליך של הבנה והגדרה מחדש של הדברים , הגדרה מחש של מצבים שאנו עומדים מולם ולעיתים הם עצובים או בעייתיים אנחנו מחפשים תשובות ולומדים לחיות עם המצב שאין תשובה לכל שאלה . עומד נער ושואל שאלות לכל אורך השיר ובעצם מגלה שגם דמויות שאנחנו סומכים עליהם בחיים, לא באמת יכולים לתת לנו תשובות – כלומר להיות מבוגר אמיתי בעולם הזה זה להתמודד עם העמימות,
בעקבות הצורך להבין דברים ב גיל ההתבגרות מגלה השואל שלא על כל השאלות הקיומיות יש מענה, ולהתבגר זה אומר לדעת לחיות עם מצבים שאין עליהם תשובה , לא הכל ברור – יש עמימות, להתבגר זה בעצם להתסכל על הדברים בצורה שונה .
דווקא בגיל שמתחילים לשאול שאלות מבינים שלא להכל יש תשובה.
המפגש של הנער עם הסיטואציות שעוררו אותו לשאול שאלות שאין עליהם תשובה
הוא שהביא אותו להתפקח מן התמימות שבה הוא חי עד עכשיו, האנשים הסמכותיים מתגלים כאן בחולשתם ובכל יש שבירה של הציפיות הן של הנער והן של הקורא (שבירת הציפיות וההתפקחות הן המאפיינים הבולטים ביותר של השירה המודרנית)
הארמז בשיר –
“הרוח ששמט את התפוח” – מזכיר לנו את שיר הילדים :”רוח רוח רוח רוח בפרדס נפל תפוח , הוא נפל מראש העץ , הוא נפל והתפוצץ, אוי חבל חבל חבל, על תפוח שנפל, שנפל מראש העץ שנפל והתפוצץ. – לכאורה השיר נראה כשיר ילדים תמים לחלוטין אך בהקשר של השיר אנו מבינים שמשהו כאן לא תקין , זה לא תפוח רגיל , זה לא תפוח יפה , זה תפוח שהתפוצץ.
השורה הזו מחזירה אותנו לשיר הילדים המוכר הזה בעבר ההתמקדות הייתה בחריזה ובתמימות כיום המפגש עם השיר הוא בסיטואציה לא נעימה לפתע השיר נשמע אפילו קצת עוין , אנו מבינים שבעצם מדובר בשיר על תוצאה של נפילה, תהליך מזעזע אולי אפילו מוות
מדובר פה על תפוח שברגע שהרוח האכזרית לקחה אותו היא נפצה אותו ובעצם בכך היא נפצה גם את האשליות של הילד.
וניתן לקשור זאת גם לכך שדברים שנראו לנו בילדות טהורים ותמימים נראים היום אחרת , הרוח הזו כוח הרס שקיים בעולם וגורם לכך שיתרחשו בעולם מקרים מצערים שאין לנו שליטה או מענה עליהם.
וכעת כשנביט שוב אל תחילת השיר נבין שכנראה האמא בהתחלה יודעת את האמת, היא יודעת שזוהי רוח שבעצם מביאה איזה כוח הרס כלשהו אבל היא מרגיעה את הילד שלה למרות זאת ומעלימה ממנו את האמת כי היא יודעת איזה כוח הרס יש לה לאותה רוח, האם יוצרת בכך לבנה מן השעייה בעולם התמים , מגינה עליו, רק פה כשהבנו מהי אותה רוח ששמטה את התפוח ואיזה כוח הרס יש לך אנחנו מסוגלים להבין מה עשתה האם בבית הראשון , היא בעצם הפכה את הכל למשהו תמים לגמרי כדי להרגיע את הילד וכדי לתת לו עוד זמן להתבגר, אך זה לא בשליטתה למרות הכל הבן יוצא לברר את התשובות.
יש פה מילת ניגוד – “אבל רק הרוח”, הרוח לעומת הדוברים שלא יכלו לתת מענה ולא נתנו תשובה תכליתית אלא נתנו תשובות לא מספרות יודעת לתת לנער את התשובה לבעייתו. ה-“אבל” מפריד בין מה שנאמר לפני – למה שייאמר אח”כ, אחרי מילת הניגוד אבל מופיעים הדברים הבאת חשובים בשיר, אחרי המילה “אבל” יש את העיקר, את ההתפקחות של הנער ולכן בנוסף ל”אבל” מופרד הדיבור הישיר – שורה שירית נפרדת – שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר הנער כבר לא יימצא נחמה לא משנה כמה האמא תתאמץ לייפות את הדברים הוא מבין שזה עולם מלא עוינות ואף אחד לא יוכל לנחמו. בסיומו של השיר אנו רואים שהמפגש של הנער עם הרוח בתחילת השיר שונה והורח פה היא כבר רוח שמביעה איזה כוח הרס כלשהו שקיים בעולם, הסיטואציה הזו היא שמביאה אותו למסקנה שלעולם אבל לעולם לעולם לעולם הואל א יחזור לשלב של תמימות שבוא היה שרוי קודם – עולם הילדים.
הרוח יודעת שכעת כשהנער עבר לעולם המבוגרים הוא מבין ששום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה ולכן השורה האחרונה מופרדת משאר השיר ומודגשת “לעולם לעולם לעולם” – הרוח כאילו מבשרת רשמית לנער – הנה חצית כרגע את אותו קו שמפריד בין הילדות ועולם התמימות לעולם הבוגרים – לא לכל דבר שמטריד אותנו יש תשובה, שום דבר כבר לא ייראה כמו לפני כן , וכנראה שלא תמיד לדמויות סמכותיות יהיה את התשובה בשבילנו.
קשר בין המבנה לתוכן :
האם
השופט
הרופא
הנער
המורה
הרוח
1)מיקום הנער בשיר – הנער עומד באמצע – ממוקם בין נציגי החברה- גם מבחינת תוכן וגם מבחינת מבנה
הוא בעצם זועק מול החומות החברתיות , זועק אל מול חומות שאמורות לתת לו מענה, חומות שהוא לא מצליח להבקיע .
הנאשים סביבו יוצרים כמו מעין חומה ובגלל החומה הגדולה והעבה הזו יש את ההד הגדול של השאלות האנושיות שלו
“מדוע מדוע מדוע” חזרה של שלוש פעמים על מילת השאלה .
נציגי החברה שאמורים לספק לו את התשובות הם אלו שמגוננים עליו , מקיפים אותו אך בעצם נותנים לו מענה שאינו מענה .
2) השורה האחרונה מופרדת משאר השיר – הדמויות השונות שניסו לחבק אותו ולעטוף אותו בעולם ורוד ותמים מופרדות מן הרוח – בין התשובה של הרוח לשאר התשובות יש קשר של ניגוד ולכן גם יש את מילת הניגוד – אבל- כי רק לאחר שהנער נפגש עם הרוח שהיא כוח ההרס הוא מסיים לעבור את התהליך של ההיוודעות וההתפקחות העצמית שלו והוא מבין שכשעוברים אל הידיעה המפוקחת צריך לדעת לחיות עם מצבים עמומים .
יש פה ניגוד בין דמות הרוח – שנותנת את התשובה האמיתית(והלא נעימה) לשאר הדמויות .
התשובה האמיתית שאותה כולם ניסו להרחיק ולהדחיק ולהסתיר מובאת בסוף במפגש של הנער עם כוח ההרס – זהו שלב ההתבגרות – שלב של חציית עידן התמימות , העידן שבוא הנער מבין שצריך לחיות בעולם עם דברים הרסניים שאין עליהם מענה ולכן אין גם מי שיינחם אותו ….
