עמוס א-ב: הפורענות והחטאים של העמים וישראל.

תוכן עיקרי: זוהי נבואה שמתחילה ב7 נבואות קצרות על תוכחה ופורענות של העמים שנמצאים בסמיכות לישראל. נבואות אלה נועדו לגרום לאנשי ישראל לרצות לשמוע את דברי הנביאים המנבאות פורענות על אויביהם. עמוס מוסר אח"כ נבואה ארוכה יותר לגבי תוכחה ופורענות בישראל.

חלוקה: א-ב: כותרת. תקופת הנביא עמוס, ורקע כללי לנבואתו.

א', ג- ב',ה: תוכחה על חטאיהם של כל העמים המקיפים את מלכות ישראל (בעיקר חטאים כלפי עם ישראל), ועל הפורענות שתבוא עליהם.

ג-ה: חטאם של הארמים (אכזריות כלפי תושבי גלעד) ופורענותם (שדמשק היא בירתם, וחזאל – מלכם)

ו-ח: החטא של הפלשתים (שהסגירו את ישראל לאדומים) ופורענותם.

ט-י: חטאם של אנשי צור (הסגרת ישראל לאדומים על אף הברית שהייתה להם עם ישראל) ופורענותם.

יא- יב: החטא של אדום (שנאתם המתמשכת לישראל) ופורענותם.

יג- טו: החטא של בני עמון (שהתאכזרו כלפי תושבי גלעד) ופורענותם.

ב', א- ג: החטא של מואב (שרפת עצמות מלך אדום בביזיון) ופורענותם.

ד-ה: החטא של מלכות יהודה (שמאסו את תורת ה') ופורענותם.

ו-טז: תוכחה על החטאים שבמלכות ישראל שהם חמורים יותר מחטאי שאר העמים, וגם פורענותם של ישראל תהיה קשה יותר.

ו-ח: חטאיהם הקשים של ישראל (בעיקר בתחומים שבין אדם לחברו שהשופטים מטים את הדין והעשירים עושקים ומנצלים את העניים)

ט- יא: החסדים שה' עשה לעם ישראל (בהוצאתם ממצרים והכנסתם לארץ) יוצרים ציפייה של ה' כי עם ישראל יתנהגו בצורה נאותה.

יב: המשך חטאי עם ישראל המנוגדים לטובות שה' עשה להם (ניגוד בין הציפייה לבין המציאות)

יג- טז: הפורענות שתבוא על מלכות ישראל.

 

עמוס ג', א-ח – התמודדות נגד טענות העם:

תוכן עיקרי: בנבואה זו מתמודד עמוס עם טענות של העם שניסו להתנגד לנבואת הפורענות הכתובה בסוף פרק ב.טענת העם הראשונה הייתה כי ה' לא יעניש את עם ישראל מפני שהם העם הנבחר. על כך עונה להם עמוס כי הם טועים, ואדרבא הדרישות מעם ישראל גבוהות יותר ועם ישראל ייענש בצורה חמורה יותר משאר העמים (פסוקים א-ב)

לאחר מכן מתמודד עמוס עם אנשים בעם שפקפקו באמיתות נבואת הפורענות ואף ניסו למנוע ממנו לנבא. על כך עונה להם עמוס כי כל פורענות בעולם באה מאת ה' המודיע לעם על תכניתו באמצעות נביאים, וזאת בכדי שהעם ישנה את מעשיו עוד לפני הגעת הפורענות, ולכן אין כל טעם לנסות להשתיק את הנביא המיידע את העם מה עומד להתרחש (פסוקים ג- ח)

חלוקה: א-ב: הקרבה המיוחדת של ה' לעם ישראל גורמת לדרישות יותר גבוהות מהם ולהענשתם כל כל חטאיהם.

ג- ו: 7 שאלות רטוריות (כדי להבליט או לעשות רושם על השומע) המראות כי לכל דבר בעולם יש סיבה (ואו תוצאה)

ז- ח: מסקנה מהשאלות הנ"ל: דברי הנבואה באים להתריע בפני הגעת הפורענות. (וממילא הנבואה נועדה למנוע  את הפורענות, ולכן אין כל טעם לנסות להשתיק את הנביא).

 

עמוס ג', ט- ד', ג: חטאי עשירי העם ופורענותם

תוכן עיקרי: עמוס מוכיח את החזקים בעם המנצלים את עוצמתם בכדי לפגוע ולעשוק את החלשים (פסוקים ט- י), ומנבא כי הפורענות תפגע בעשירים החוטאים בצורה החזקה ביותר (יא- טו).

לאחר מכן (ד', א-ג) מוכיח עמוס גם את נשות העשירים המדרבנות את בעליהן לחטוא ולפגוע בחלשים, ומנבא להן כי בזמן הפורענות הן ייענשו בצורה חמורה ויתבזו.

חלוקה: ט- י: חטאי ישראל (שהעשירים עושקים ומנצלים את החלשים) גרועים מחטאי שאר האומות.

יא- טו: החזקים שבעם יפגעו כתוצאה מהגעת הפורענות שבה רכושם ייבזז והמקדשים(שבהם חטאו)

והארמונות (המלאים בעושר שהושג ע"י העושק) יחרבו.

ד', א- ג: תוכחה לנשות העשירים המדרבנות את בעליהן לחטוא, ופורענותן.

 

עמוס ד', ד- יג: קריאה לעם לחזור בתשובה.

תוכן עיקרי: בנבואה זו מוכיח עמוס את העם המקריבים קורבנות במקומות שאינם ראויים ובצורה שאינה ראויה, וחושבים כי קורבנות אלה רצויים לפני ה' וימנעו מהרעה להגיע אליהם. עמוס מתאר את הפורעניות שה' מביא על העם (בצורה הדרגתית שהלכה והחריפה) כאמצעי שנועד להחזירם בתשובה, אבל העם אינו מבין את המסר שבפורעניות אלה ואינו שב בתשובה.

חלוקה: ד- ה: תוכחה (מתוך לעג ובהקנטה) לעם החושבים כי הבאת הקורבנות יכולה לחפות על מעשיהם הרעים.

ו- יא: ה' מביא על העם פורעניות הולכות ומחריפות בגלל שהעם אינם מבינים את מטרת הפורעניות ואינם חוזרים בתשובה. (הדבר מתואר באמצעות התלונה נגד העם " ולא שבתם עדי נאום ה'" החוזרת בפסוקים אלו  חמש פעמים).

יב: קריאה לעם להתכונן לקראת ה' (ולחזור בתשובה או בכדי לנסות למנוע את הפורענות)

יג: תאור גדולת ה' כבורא העולם ומשגיח עליו.

 

עמוס ה', א- יז: תוכחה במסגרת של קינה.

תוכן עיקרי: נבואה זו פותחת ומסיימת בקינה על הפורענות הקשה העתידה לבוא על עם ישראל ועל ממלכתו. בתוך קינה זו מוכיח עמוס את העם על החטאים הגורמים לפורענות זו. עיקר תוכחתו של עמוס בנבואה זו היא על חטאים שבין אדם לחברו (הטיית הדין וניצול העניים). מתוכן הנבואה נראה כי היו אנשים בעם שחשבו כי הם יכולים להמשיך לחטוא בחטאים שבין אדם לחברו מפני שהם באים למקומות קדושים שבהם הם מתקרבים לה'. עמוס אומר להם כי עליהם לחדול ללכת בדרך זו, וכי דרישת ה' האמיתית מחייבת התנהגות נאותה כלפי החלשים שבחברה, ורק בדרך זו ניתן למנוע את הגעת הפורענות.

חלוקה: א- ג: קינה על הפורענות הקשה שתבוא על מלכות ישראל.

ד- ו: קריאה לישראל לפנות אל ה' ולעובדו ולהימנע מלפנות למקומות אחרים או לכוחות אוחרים שאינם עוזרים אלא הם עתידים לגרום פורענות לעם.

ז- טו: תוכחה לעם כי הטיית הדין וניצול העניים תביא עליהם פורענות קשה.

טז- יז: סיום הנבואה בתיאור תגובות האבל שיהיו בעם לאחר הגעת הפורענות הקשה.

 

עמוס ה', יח- כז: התמודדות נגד טענות העם.

תוכן עיקרי: בנבואה זו מתמודד עמוס נגד 3 טענות מוטעות של העם והן:

1.      הפורענות עליה מנבא עמוס לא תתממש (או בגלל שהם רואים את עצמם כצדיקים, או שהדבר נאמר מתוך זלזול בדברי הנבואה). כנגד טענה זו אומר עמוס כי תבוא על העם פורענות שתממש בזמן הקרוב (פסוקים יח- כ).

2.      הבאת קורבנות יכולה לכפר על חטאיהם בעברות שבין אדם לחברו, ולכן לא עתידה לבוא עליהם פורענות. על טענה זו משיב עמוס כי עשיית משפט וצדקה חשובים יותר מהבאת הקורבנות (פסוקים כא- כה)

3.      האלילים יצילו אותנו מכל פורענות שעלולה לבוא עלינו. על טענה זו אומר עמוס כי בזמן הפורענות אליליהם יגלו ביחד אתם (פסוקים כו- כז).

חלוקה: יח- כ: ביום שבו יתגלה ה' בעולם תהיה פורענות קשה (לחוטאים) ולכן לא כדאי לעם (הממשיכים לחטוא) שיום זה יגיע.

כא- כה: ה' אינו חפץ בעצרות דתיות ובקורבנות של רשעים המעטתים משפט.

כו- כז: תאור עונש הגלות שיבוא על הרשעים ואליליהם.