התוצאות שרוצים להשיג בדרך זו היא להביא את הנוער לפתח גם מחשבה שונה
ולתת פתרון לבעיות קונקרטיות תוך כדי התעלמות מאפשרות האלימות כאופציה של
פתרון. וגם להביא אותם לראות את האבסורדיות שבמצבים ו”איך אנחנו נראים” כאשר
אנו פותרים קונפליקטים באלימות.
נשתמש בגישה הקוגניטיבית שטוענת כי ההתייחסות לפלט ולקלט בתהליך הלמידה אינו
מספיק וכי יש להתייחס למה שקורה בתוך מוחנו, אותה “קופסה שחורה”. לדוגמא: על פי
תאורית הגשטלט הלמידה הוא תהליך של שינוי בתפיסתנו שיכול, אך לא בהכרח, יביא
לשינוי בהתנהגותנו.
על פי תאורית הגשטלט, מאפייני למידת התובנה מורכבים מארבעה שלבים:
1. מטרה.
2. חשיבה מאומצת.
3. הפתרון “צץ” בפתאומיות.
4. ביצוע הפתרון מיד וללא בעיות.

על מנת שתהליך למידה יפעל על ידי חשיבה מאומצת של הנוער, ביום העיון תועבר
משימה בין הכיתות, להכין סרטון קצר בנושא ולפתור אותו. כך שהנוער במקרה זה,
יקלוט את הגירויים שיועברו לו במשך היום, מעבד את הגירויים, כל תלמיד יתרכז במה
שראה ויתרום לסרטון ממקרים שקרו לו ו/או ששמע עליהם בחיי היום יום, יגיע למסקנה
מסוימת ובעתיד יגיב בהתאם.
כמובן שיום כזה אינו מספיק למיגור האלימות ולכן נוסיף אלמנטים נוספים לפרויקט
שיבוצעו בו זמנית.
אם נראה בצורה מכוונת את הצד השלילי באלימות נוכל להביא את הנוער לעבד את
הגירויים כך שיגיעו להבנה והטמאת הנושא ו”יעתיקו” את החומר הלימודי החדש בהתאם
בחיי היום יום.

ב) לכולנו יש נטיה לחקות אחרים. כבר מיום היוולדנו אנחנו מחקים את הורינו, אחינו, חברינו, מורינו וכו’. כלומר, לכולנו יש מודלים לחיקוי.
לפי תאורית הלמידה על ידי חיקוי ישנם מספר שלבים:
1. קשב: האדם צריך לתת תשומת לב להתנהגות האחר שהוא מעריץ ו/או רוצה לחקות.
2. זכירת התנהגות ותוצאותיה: אחסון ההתנהגות הנצפית בזכרון.
3. הנעה: הרצון לבצע את ההתנהגות הנ”ל.
4. תרגום להתנהגות: שליפת המידע מהזיכרון ותרגום לכלל מעשים.

למי נשים לב? את מי נרצה לחקות? אנשים בעלי יוקרה, אנשים שאנחנו מעריצים ו/או מעריכים. כאשר לא רק שאנחנו מעריצים אותם אלא גם התרשמנו לטובה מתוצאת התנהגותם, בין אם תהיה זו הרגשת טוב-לב, הערצה של הזולת, או אהבתו והערכתו של אדם קרוב.

נוכל לנצל ולישם תאוריה זו בשטח על ידי פרסום הפרויקט “די לאלימות” באפיקי המדיה
השונים. לדוגמא: לקיחת גיבורי נוער שונים, מודלים לחיקוי: כמו מנחי ערוץ 6,
שחקנים מפורסמים, זמרים פופולאריים שהנוער מעריץ וכו’ שיככבו במסגרת
הפרויקט הארצי, בשלטי חוצות, עיתוני נוער, תשדירי שירות בטלויזיה וכו’ שקוראים
לנוער לבוא ולהילחם באלימות, ולתת דוגמא אישית. לא להשתמש באלימות כאופציה
לפתרון בעיותיהם. עוד אפשרות היא להקים ערב מופעים שיוקדש לנושא ואומנים
שיופיעו למען מטרה זו.
ברגע שבני הנוער יראו את האומנים שהם מעריצים, מקדישים מזמנם, בייחוד ילדים
צעירים שמעריצים את מנחי ערוץ 6, לנושא כמו מיגור האלימות, הדבר יתרום רבות
להבנתם ויגרום להם לחשוב על הנושא.
לבני נוער יש נטיה להיות אנטי, נגד כל דבר שהמבוגרים רוצים שיעשו, ולכן לדעתנו ברגע
שמודלים לחיקוי יבואו ויגידו “די לאלימות” הם יהיו מוכנים לפתוח את עצמם לרעיונות
אחרים, להקשיב ולשמוע.

ג) השלב השלישי, שבעצם יבוא סימולטנית עם שאר השלבים, דוגל בתאורית ההתניה האופרנטית של סקינר.
סקינר טען כי אדם פועל לפי עקרון התועלת האישית ועל פי כך גם לומד איך כדאי לו או
לא כדאי לו להתנהג. הוא טען כי אנחנו עושים דברים אם “יצא לנו משהו טוב מכך” או
פועלים בצורה מסוימת בכדי למנוע משהו רע.
על ידי חיזוקים חיוביים – שמופיעים לאחר ההתנהגות וקבלתו מעלה את תדירות הופעת ההתנהגות החיובית (הרצויה).
חיזוקים שליליים – שמופיעים עד להופעת ההתנהגות הרצויה וכך מעלים את תדירותה. ועונשים – תוצאה שלילית שעצם קבלתה מכחידה לאט לאט את ההתנהגות השלילית.
למרות שמעונש הילד לא ילמד למה לא לנהוג כך אלא רק לנהוג בצורה מסוימת בכדי לא להיענש שיטה זו יעילה ואף הכרחית לפעמים בשל עוצמתה.
מצד שני, ההתנהגות עלולה לחזור ברגע שהמעניש ילך, מה גם שהדבר יעכיר את היחסים ביניהם, ובראש ובראשונה הלמידה תהיה לפחד ולהיזהר בל יתפסוהו ולא הבנה כי האלימות היא דבר שלילי, כך שעדיף להשתמש בהם פחות ככל הניתן.
רצויים חיזוקים קבועים בכדי שלא נבלבל שת הילדים בהתנהגות הרצויה והנאותה בחברה.
יהיה ניתן לעצב את התנהגותם של הילדים והנוער ולהפחית את רמת האלימות. ברור הדבר כי החינוך והתרבות שהילד רואה בבית משפיעים רבות ולפעמים מכריעים על התנהגותו על הילד.

בשלב זה, ינהיגו בבית הספר שיטת חיזוקים חיוביים ושליליים וגם עונשים אם המצב ידרוש זאת. כאשר תלמיד יתחיל ריב ו/או ישתתף בריב או ינהג בצורה אלימה מכל סוג, יוטל עליו עונש ובנוסף חיזוק שלילי. לעומת זאת יורעפו בונוסים וחיזוקים חיוביים שונים לילדים שיתרמו, ויעזרו בבית הספר, בחברה ולחבריהם בכיתה. כך שהתלמידים הם אקטיביים ואחראיים לא רק להתנהגותם אלא גם להתנהגותם של חבריהם.
עיצוב ההתנהגות יעשה על ידי השגחה ותמיכה מצד המורים וההורים.

שאלה 2:

תהליך הסוציאליזציה הוא תהליך ארוך ומייגע שאינו נגמר לעולם שמביא אותנו לדעת את הנורמות והערכים באותה חברה, ומביא לעיצוב הדימוי העצמי והמיני של הפרט.
השאלה היא באיזו מידה אישיותנו על כל רבדיה אכן מושפעת מהסביבה או מאלמנטים ביולוגיים?
הלמידה שלנו מאחרים ותהליך הסוציאליזציה עצמו הוא קריטי, לדוגמא: מי שלא קיבל את תהליך הסוציאליזציה האנושי המצב הוא בלתי הפיך, כשאדם לא בא במגע עם אנשים אחרים ותהליך הסוציאליזציה שלו היה שונה, בסביבה אחרת הטעות הזו היא בלתי הפיכה.

בכל תרבות יש שני מישורים: הגלויה – שמתבטאת בצורת התנהגות, לבוש, סמלים וכדומה.
והסמויה – שמתבטאת בערכים ונורמות, אמונות, פילוסופיה וכדומה.

בכל חברה נורמאלית יש גם תת תרבות – שהיא חלק מתרבות העל אך שונה ממנה בסדר ערכיה ודרך הסתכלותה על העולם.
לדעתי, אחד המינוסים של המין האנושי, אחד מיני רבים, הוא ההתמכרות.
כרגע, לצורך הענין, סוג ההתמכרות אינו משנה כלל, בין אם זו התמכרות לאלכוהול, הימורים או סמים.
עובדה היא כי נגע הסמים הולך ומתפשט בקרב בני הנוער וטווח הגילאים נעשה צעיר משנה לשנה. מחקרים ומאמרים רבים נכתבו בנושא לגבי הסיבות והגורמים לשימוש בסמים. אך לצורך עניננו לא נדון בשאלה.
אם כן, מדוע מתקשים נפגעי הסמים להיגמל ולהשתלב בחברה, ואלו שכן מצליחים מספרם מזערי?
כמו שאמרנו לפני כן, בכל תרבות ישנה תת תרבות שהיא חלק מתרבות העל אך שונה ממנה (סוטה ממנה) בעלת ערכים ונורמות בסדר שונה, וצורת מבט שונה על העולם.
בדרך כלל, האוכלוסייה שמתמכרת לסמים משנה את דרך חייה ברמה המהותית. אדם שהתמכר לסם צריך את אותו סם ואינו יכול לחיות בלעדיו. דבר ראשון בבוקר הוא המחשבות איך להשיג את אותו חומר בכדי להמשיך את היום, חומר מאוד יקר. מה שמוביל את האוכלוסייה הנ”ל בדרך כלל לעסוק בפשע כי זו הדרך הקלה והמהירה להשיג כסף.
אדם ששרוי במצב כזה אינו חושב או נוהג לשם הענין לפי הערכים והנורמות של החברה. משהו בחייו גרם לו לרצות לברוח מהחיים המציאותיים ולפעמים זה יותר קל ממה שאנשים בחברת העל יכולים לחשוב.
המכורים לסמים (או לכל דבר אחר) לרוב יהיו מלאי שנאה, כעס וטינה כלפי כמעט כל דבר. הם מרגישים שלקחו מהם משהו או שעושים להם עוול. לרוב אלו הם רגשות פנימיים בלבד.