ב. “לאחר מספר דקות נפתחה הדלת ובחור לבוש בג’ינס וחולצת טריקו אדומה יצא ממנה תוך שמלמל משהו כמו “לאף אחד אין סיכוי לקבל עבודה כשהמראיין הוא אדם קשה כמו גולדין”. ביני לבין עצמי חשבתי: “איזה בחור טיפש, הוא לא יודע שלראיון צריך להגיע לבושים בצורה הולמת יותר? ועכשיו הוא עוד מאשים את המראיין בכל שלא קיבל אותו לעבודה”.
פה אנו יכולים להבחין במספר טעויות ייחוס ועיוותי תפיסה. גדי פז טעה טעות ייחוס בסיסית כאשר ייחס להתנהגותו של המרואיין שיצא מחדרו של גולדין סיבה פנימית, והמעיט או אף בכלל לא התייחס לאפשרות קיומן של סיבות חיצוניות.
גדי הסיק מיד כי הבחור ‘טיפש’ בשל לבושו ו/או חוסר הידע שלו כי “לראיון צריך לבוא לבושים בצורה הולמת יותר” וכי בשל כך לא התקבל לעבודה. גדי לא חשב בכלל שיכול להיות שמר גולדין הוא אולי אכן באמת אדם קשה ואולי דרישותיו לא היו מציאותיות.
בנוסף, גדי תפס את הבחור באופן יחסי אליו, צורת הלבוש המרושלת יחסית של הבחור לעומת צורת הלבוש שלו עצמו. (אפקט היחסיות).
מה שהביא את גדי להסיק כי הבחור ‘טיפש’. גדי ייחס סיבה פנימית לאי קבלתו של הבחור לעבודה, תכונה פנימית של הבחור כי הוא ינהג אחרת, הוא התלבש אחרת, הוא לא טיפש ולכן “לו, זה לא יקרה”. (אשליית השליטה).

ג. אפקט פועל – צופה התרחש אצל גדי בסוף הראיון כאשר הוא יצא מחדרו של גולדין וראה שגולדין מדליק סיגריה.
“כשיצאתי מהחדר ראיתי את גולדין מדליק סיגריה, חשבתי לעצמי ‘הנה עוד אחד מאלה שלא יכולים לחיות בלי עשן’.”
גדי ייחס להתנהגותו של גולדין סיבה פנימית, גולדין מעשן מכיוון שהוא מכור לסיגריות. (למרות שגם גדי עצמו מעשן.) גדי ייחס לעצם העובדה שגם הוא מעשן סיבה חיצונית “זו הפעם הראשונה שאני מתנסה בראיון. זה אירוע מאוד מלחיץ. הדלקתי סיגריה בכדי להירגע.” ובעת ההערה לגבי העישון של מר גולדין הוא לא הכליל את עצמו בתוך הקבוצה של “..האנשים שלא יכולים לחיות בלי עשן”.
כלומר, גדי טעה כשייחס לעישון של גולדין סיבה פנימית (כמו: התמכרות לסיגריות) ולעומת זאת לעישון של עצמו סיבה חיצונית (הלחץ שהוא מצוי בו לקראת הראיון הראשון שלו, וזה רק בשביל להירגע).

ד. …”גילו הצעיר קצת הרתיע אותי. אמנם מצד אחד אנשים צעירים הם אנרגטיים
ושאפתניים אבל מצד שני הם גם פחות אחראיים ופחות מיושבים”
גולדין טעה בכך שעמדה קודמת שלו השפיעה על שיפוטו. דעתו שגיל בהכרח משפיע על תכונותיו של אדם, השפיעה על התייחסותו של גולדין. העובדה שאותו מועמד הוא צעיר אינה אומרת בהכרח כי הוא לא אחראי ולא מיושב בדעתו. מה גם שגיל הוא עניין יחסי, לאדם בן 40 , אדם בן 20 זה גיל צעיר; ולאדם בן 70, אדם בן 40 יכול להראות צעיר וכיוב’.
“בהמשך הראיון הוא אמר לי שטוב שאני צעיר כי הם צריכים אנשים שאפתניים עם
הרבה מוטיבציה”. גולדין ייחס כאן שוב תכונות על פי גילו של גדי מבלי לדעת האם גדי הוא באמת בעל תכונות אלה. עצם העובדה שהוא צעיר אינה מצביעה בהכרח על תכונות כמו שאפתנות ומוטיבציה, כמו שהעובדה שאדם עבר את גיל ה- 40 לדוגמא אינה מצביעה על כך שבגלל שהוא לא צעיר הוא לא שאפתן ו/או בעל מוטיבציה יותר.

ה. …”עוד לפני שפגשתי אותם, כשרק ראיתי את תמונתם (שצורפה לטופס קורות החיים ששלחו בדואר), כבר אז לא התרשמתי שהם מתאימים לתפקיד, לא נראה היה לי שיש להם את הכישורים המתאימים.”
אפקט הראשוניות הוא מאוד שכיח, המידע הראשוני שגולדין קיבל מתמונתם של המועמדים מאוד השפיע על הרושם הראשוני שהוא כבר עיצב מראש על כל אחד ואחד מהם עוד לפני שדיבר איתם. כלומר, גולדין כבר גיבש עמדה מסויימת לגבי התאמתם, או יותר נכון אי התאמתם, רק על פי תמונתם ולכן סביר להניח שדעה זו היתה כה חזקה כי אפילו בראיונות הוא לא התאמץ לשנותה.

ו. “הרגשתי טוב עם עצמי. תודות למיומנות שלי הצלחתי לזהות אדם כל כך מתאים
למשרה”.
במקרה זה, גולדין ייחס להצלחתו סיבה פנימית ובכך עשה טעות בשירות האגו. לכאורה,
העבודה הטובה שביצע, לזהות מתוך שבעה את המועמד המתאים ביותר, היתה תודות
למיומנותו. כמו בתאוריה של ווינר, גולדין ייחס להצלחתו סיבה פנימית קבועה.

שאלה 2: דוגמא מתוך הארוע לעקרון ההגברה:

כאשר גולדין עיין בקורות החיים ובתמונותיהם של המועמדים לפני מועד הראיונות הוא כבר גיבש דעה מסוימת על כל אחד ואחד מהם. כאשר הוא קיבל את גדי פז הוא חשב שהוא צעיר ולכן פחות אחראי ופחות מיושב. …”גילו הצעיר קצת הרתיע אותי. אמנם מצד אחד אנשים צעירים הם אנרגטיים ושאפתניים אבל מצד שני הם גם פחות אחראיים ופחות מיושבים”. אך התנהגותו של גדי וההתרחשויות השונות לפני ובמהלך הראיון גרמו לכך שגולדין יחשיב פחות חשיבות לעניין הגיל ויזמין את גדי לעוד סדרת ראיונות בכוונה (באם יעבור אותם) לקבלו לעבודה.
כשגולדין פתח את דלתו והזמין את גדי להיכנס, הדבר הראשון שהרשימו היה לבושו, בטוחני שעצם העובדה שהמרואיין הקודם היה לבוש בצורה מרושלת לעומת גדי בהחלט השפיע על תשומת הלב של גולדין לצורת לבושו של גדי. “המרואיין השביעי היה כבר משהו אחר. קראו לו גדי פז. הוא לבש חליפה ונראה בדיוק כמו פקיד קבלה… ייצוגי, אדיב, מסודר ואחראי.”
מתוך מראהו ולבושו של גדי גולדין הסיק תכונות פנימיות (אדיבות, אחריות וסדר).
“אפילו את הסיגריה הוא כיבה לפני שנכנס לחדרי. ממש בחור מנומס.” גולדין ראה את עניין כיבוי הסיגריה כהבעת נימוס, אדם אחר יכול שהיה לראות בכלל את נושא העישון כשלילי ולא מייחס לכיבוי הסיגריה נימוס אלא מעשה לגיטימי והכרחי לפני כניסתו למשרד. עוד התנהגות שהפחיתה אצל גולדין את גורת הגיל ש”הרתיע אותו”.

..”הוא סיפר לי שלמד בבית ספר תדמור למלונאות והציג בפני את תעודת ההצטיינות שלו.. אכן יש לו פוטנציאל וכישורים מתאימים למשרה המוצעת”. כאן גולדין כבר ממש מתרשם שגדי מתאים לתפקיד ונושא הגיל נדחק עוד יותר. ולמרות רתיעתו שגילו הצעיר במשפט הבא מיד לאחר מכן, הוא מחליט להזמינו לעוד ראיונות, למרות גילו הצעיר.

לסיכום, גורמים והתנהגות של גדי לפני ובמהלך הראיון גרמו לגולדין להמעיט בחשיבות הגיל כגורם לחוסר אחריות וישוב דעת, מראהו ולבושו בתחילה, העובדה שהוא כיבה את הסיגריה ואחרון תעודת ההצטיינות שלו בבית הספר תדמור למלונאות. גורמים מזרזים שעלו במשקלם ובחשיבותם על הגורם המעכב, גילו הצעיר.

שאלה 3:

תוך התבססות על התאוריה התלת מימדית של קלי מר גולדין יחליט להעסיק את גדי לאחר קיום הראיונות הנוספים באם יתקיימו התנאים הבאים:

מובחנות: בודק באיזו מידה יגיב גדי באותו האופן לגירויים שונים.
אם גדי יעשה רושם טוב גם בראיונות הבאים וינהג באותו האופן. כלומר, ימשיך באותו קו בו התחיל וינהג באותו האופן בכל סדרת הראיונות השונים שנקבעו לו או במבחנים אחרים ושונים שיציבו בפניו כמו לדוגמא: דינמיקה קבוצתית או שבוע ניסיון וכיוב’.

עקביות: בודק באיזו מידה יגיב גדי לגירוי באותו אופן בזמנים שונים.
אם גדי ינהג בכל הראיונות באותו האופן, יהיה עקבי ברושם ובהתנהגות. כלומר ינהג באותו האופן כמו בהתחלה בכל הראיונות עם כל המראיינים השונים, ולא יבוא פתאום לראיון אחר בצורה לא מסודרת ו/או יכנס עם סיגריה לראיון.

קונסנזוס: באיזו מידה מגיבים אנשים אחרים באותו האופן לאותו הגירוי.
האם יחד עם גדי עברו את סדרת הראיונות עוד 20 אנשים או שהגיעו 20 עם גדי ורק הוא הצליח לעבור את כל המבחנים ולא נשר.