שמשון-סיכום כללי

כינוי:שמשון הגיבור

בן שבט:דן

שופט משופטי ישראל,לחם בפלישתים והגן על בני ישראל מפניהם בתקופה שבה עדיין לא התפתח הסיכסוך לכדי מלחמה.
אמו היתה עקרה ובחזונה נגלה לה מלאך ה’ להודיע לה שהיא תלד בן.
ולאחר מכן הוסיף:”אל תשתי יין ושכר אל תאכלי כל טמא כי נזיר ה’ יהיה הנער מן הבטן והוא יושיע את ישראל מידי פלישתים”(שופטים י”ג פ’ס 4-5)
כאשר התגייסו הפלישתים לתקוף את ישראל באה אל שמשון משלחת בת 3000 איש מאחיו ותבעה ממנו להסגיר עצמו לפלישתים,הם אסרוהו בעבותים(חבלים),אך כאשר מסרוהו לידי הפלישתים צלחה עליו רוח ה’ “וימסו אסוריו מעלידיו” ובלחי חמור שמצא שמשון הרג 1000 פלישתים. בתקופה מאוחרת יותר התאהב שמשון באשה פלישתיה בשם דלילה,ובפתוים של מושלי הפלישתים הביאה דלילה לנפילתו.
שלוש פעמים חקרה אותו מהו סוד כוחו ובפעם הרביעית נשבר וגילה לה את האמת,כוחו טמון במחלפות ראשו הארוכות. וכאשר ישן גילחו הפלישתים את ראשו ,ניקרו את עיניו אסרוהו בנחושתיים,ושמוהו טוחן בבית האסורים כעבור זמן מה צימח שערו כמיקודם וכוחו חזר אליו. כאשר ביקשו הפלישתים להציגו לראווה במקדש דגון ביקש שמשון מהאלוהים לחזקו אך הפעם כדי שיוכל לנקום באויביו.
בשתי ידיו לפת את העמודים אשר עליהם נשען המקדש ובקריאה”תמות נפשי עם פלישתים”
מוטט את הבנין על יושביו,כ- 3000 איש ונהרג יחד איתם.
האגדה מספרת שהפחד שהטיל שמשון על הפלישתים היה כה חזק ש- 20 שנה לאחר מותו לא העזו לתקוף את ישראל.

הולדת שמשון (פרק י’ג)
פרק י’ג מהווה הקדמה למחזור הסיפורים על שמשון בו מתוארים הוריו לפני לידתו.
הולדת שמשון נתאמתה להוריו בשלושה שלבים הערוכים מן הקל אל הכבד.
בשלב הראשון מופיע המלאך בפני אמו של שמשון ומודיע לה על הלידה,על התנהגותה לפניה ועל התנהגות הילוד לאחריה.
האשה בתארה את ההתנהגות לבעלה סבורה שמלאך ה’ שנגלה לפניה אינו אלא איש אלוהים שרק “מראהו כמראה מלאך האלוהים”
(פס’6) היא אמנם מניחה שהדברים שמסר לה איש האלוהים אכן יתגשמו,אך בעלה עדיין מטיל ספק בדבריה.
בשלב השני של הסיפור לאחר תפילת בעלה מנוח לאלוהים מתוודעים שניהם עם המלאך, אמונתם בדברי איש האלוהים מתגברת. משום שהופעתו מתקיימת בעת תפילת מנוח לאלוהים ומנוח מביע את אמונו המלא בו בדברים:”עתה יבוא דבריך” (פס’ 12) כלומר עתה עומדים דבריל להתממש.
שניהם רואים במלאך “איש אלוהים” ומשום כך מציע מנוח לעכב אותו לארוחה. רק בשלב השלישי לאחר שהם רואים את מלאך האלוהים עולה בלהבות המזבח שמימה משתכנעים שניהם שמלאך ה’ הופיע בפניהם ואמנותם בבשורתו מתחזקת עוד יותר.
נישואי שמשון לפלישתיה מתמנה ותוצאותיהם

שמשון כנזיר ה’ היה אמור להתנזר מיין,אך לא מנשים.
שלוש נשים הוזכרו בסיפורים עליו ושלושתן נשים פלישתיות.
ההתעסקות בנשים הפלשתיות היא שהחריפה את התגרויותיו בפלישתים. האשה הראשונה שמצאה חן בעיני שמשון היתה מתמנה והוא הפציר בהוריו שיאפשרו לו לשאת אותה,אביו לא נאות לבקשתו,והרי הוא לא ידע שנישואיו של שמשון יהיו אמצאי להתחלת פעולותיו נגד הפלישתים ולכן רצה לשכנע אותו לשאת אשה מבנות שבטו
אך שמשון עמד בדרישתו ולכן נאלצו הוריו לרדת לתמנה,בדרכם לתמנה נפרדו דרכיהם,
ההורים המשיכו בדרך הרגילה,ואילו שמשון חיפש לו דרך קיצור בין הכרמים כדי להקדימם
יתכן שרצה להקדימם כדי להכין את קבלתם ע”י הורי האשה,ויתכן שאהבתו הרבה לפלישתיה היא שהביאה אותו למהר.
בדרכו של שמשון הוא מסשע אריה ומרדה דבש מגוויתו.
שמשון אינו מגלה את המעשה לסובבים אותו ואפילו הוריו לא ידעו על המעשה כי רק אי הידיעה על המעשה מאפשרת לו לחוד את חידתו “מעז יצא מתוק” שמשון גילה את פתרון החידה לאשתו והיא מהרה לספר לקרואים את המעשה על האריה.
הגילוי הביא את שמשון לרדת לאשקלון שם היכה שלושים איש,פשט מהם את בגדיהם ומסרם לקרואים.
לאחר מכן עזב את אשתו והיא נמסרה ע”י אביה לאחד הקרואים.

פרשת דלילה
“ויהי אחרי כן ויאהב אישה בנחל שורק ושמה,דלילה ויעלו אליה סרני פלישתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כוחו גדול ובמה נוכל ואסרנהו לענותות ואנחנו ניתן לך איש אלף ומאה כסף”(פרק ט’ז פס’ ד-ה)
דמותה של דלילה מתגלה כדמות בעלת תכונות שליליות שהביאו לירידתו של שמשון בכוחו הרוחני והן בכוחו הפיזי.
שתה נאמוד על אפיה המתבטא בדו שיח המתמשך בניהם, וכיצד הצליחה לפתותו עד שגילה לה את צפונות ליבו,ומאותו הרגע קצרה הדרך לנפילתו. קטע זה מעורר תמיהות רבות על אותה אישה נכריה וכיצד הצליחה להוציא ולגלות את סוד ליבו של שמשון הקשוח. ואיך לא הבין שמשון שהפלישתים דרשו זאת ממנה?
עתה נבחין בהשתלשלות הדברים:
“ותאמר דלילה אל שמשון הגד נא לי במה כוחך גדול ובמה תאסר לענותך?”
עתה באים בכתוב שלושה נסיונות להוציא משמשון את סודו הגדול על אף התלותיו עמה
א.ויאמר לה שמשון אם יאסרוני בשבעה יתרים וחליתי והייתי “כאחד העם”…ותאסרהו בהם והאורב יושב לה בחדר ותאמר אליו:פלישתים עליך שמשון,וינתק היתרים כאשר ינתק פתיל…
ב.ותאמר דלילה…במה תאסר? פה כבר אינה שואלת את שאלתה השניה במה כוחו גדול,כנראה שהאמינה לו שאינו יודע זאת אלא רק הבחין במה יאסר “ויאמר אליה אם אסור יאסרוני בעבותים אשר לא נעשתה בהם עבודה וחליתי..והייתי כאחד העם”…ותאסרהו בהם….
“וינתקם מעל זרועותיו כחוט”… שמשון טען שלא שיקר לדלילה אלא השמיט את הפרט שהיתרים צריכים להיות קלועים משלושה חוטים.
ג….”הגידה לי במה תאסר”? “ויאמר אליה אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת ותתקע ביתד ותאמר אליו פלישתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויסע את היתד הארג והמסכת ומה שניסתה אותו בתחילה כאשר היה נעור.
לאחר שלושה נסיונות נפל אלו מתחילה דלילה להציק לו כדי שיגלה לה את סודו.
“ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבבך אין איתי ולא הגדת לי במה כוחך גדול”! בשלב הזה נשבר שמשון – “ויגלה לה את כל ליבו” ויאמר לה כימומורה לא עלה על ראשי כי נזיר ה’ אני מבטן אמי אם גילחתי את שערי וסר ממני כוחי וחליתי והייתי ככל האדם.
“ותרא דלילה כי הגיד לה את כל ליבו ותשלח ותקרא לסרני פלישתים …ועלו אליה..והכסף בידם”. “ותישנהו על ברכיה..ותגלח את שבע מחלפות ראשו”. “ויסר כוחו מעליו” “ותאמר פלישתים עליך ששון” “ויאחזהו פלישתים וינקרו את עיניו ויורידוהו עזתה…
שמשון מבחינה ספרותית
שמשון הוא השופט היחידי שהסיפור עליו מקיף את כל חייו.
אך למרות השלמות הספרותית של סיפורו של שמשון משתמשים בו מוטיבים אחדים השונים זה מזה. למעשה זוהי יצירה ספרותית מעובדת אשר שרשיה נעוצים בסיפורי עם מקומיים,בעלי גישות והסברים שונים. מוטיב הגיבור הלאומי שנולד לאם עקרה מסמל את הזיקה הקיימת בין הילוד לבין התקופה. ההתגלות האלוהית המכוונת את המאורעות העתידיים להתרחש.
כן מצויים במהלך העלילה שני סיפורים אטיולוגים על שמות מקומות כמו רמת לחי ועין הקורא המוטיב הרביעי והמכריע של העלילה הוא הצירוף של היסודות המיתולוגיים המצויים בסיפור.
שמו של שמשון נגזר מן השמש;אהובתו אויבתו היא דלילה=שמן הלילה. מאבקיו קשורים בכפיר ובגדי(גרמי שמים).
וגם התיאורים על כוחו הנסתר דומים יותר לתיאורי הגיבורים בספרות העממית במיוחד הזיהוי של מקור הכוח בשיער.
יש לשים לב לשטח פעולתו של שמשון הרצוף ממצאים ארכיאולוגים של מקדשים כנעניים.

מעשיו ופעולותיו של שמשון
המעשה הראשון המסופר על שמשון הוא החלטתו לשאת אשה פלישתית הוריו שואלים אותו:”האין בבנות אחיך ובבנות עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מבנות פלישתים הערלים”
נישואי שמשון עם בנות פלישתים נועדו לשמש עילה ראשונה לשלשלת של מאורעות אשר יסכסכו את שמשון בפלישתים.
כל מעשי גבורתו ומלחמותיו בפלישתים הם באמת רק סיכסוכי אהבים ואהבת הפלשתיות שעוררה אותו לגילוי גבורתו,והיא גם הביאה אותו לסופו המר.
בלכתו תמנתה אל הנערה הפלישתית הוא משסע כפיר אריות בידיו,גבורה מופלאה זו אינה ניתנת להסבר טבעי. הכתוב אומר:”ותצלח עליו רוח ה'”. שמשון מכה באשקלון 30 פלישתים ולוקח את חליפותיהם שמשון רוגז על אשתו וחוזר לבית אביו.
הפלישתים עולים ליהודה ומבקשים להסגירו בידם “ואז צולחת עליו רוח ה'” הוא מתיר את אסוריו ומכה בלחי החמור כאלף איש.
בהולכו לעזה לאשה פלישתית העזתים ארבו לו בשער העיר,אך הוא תפס בדלתות השער ובשתי המזוזות “ויסיעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ראש ההר…”
אהבתו אל דלילה בנחל שורק מסגירה אותו לבסוף בידי הפלישתים.
יתכן שהם שלחו אותה אליו כדי שהיא תצליח להסגירו. הם מענים אותו,מנקרים את עיניו ומשליכים אותו לבית האסורים.
לאחר זמן מה הם נפגשים במקדש דגון לחוג את נצחונם על שמשון ולהתעלל בו אבל כאן מתעוררת שוב גבורתו והוא נוקם את נקמתו האחרונה הוא מת מות גבורה ומילותין האחרונות:
“תמות נפשי עם פלישתים”
נעשו סיסמה וסמל נצחי למלחמה נואשת של אנשים משועבדים המתקוממים על אויבהם החזקים.