נולד ב- י”ז בתשרי תרמ”ז, 16.10.1886
ונפטר ב- ו’ בכסלו תשל”ד, 1.12.1973
דוד יוסף גרין , או בשמו הידוע יותר : “דוד בן גוריון” , נולד בעיר פולנסק שבפולין וקיבל חינוך עברי ב”חדר מתוקן” שהוקם ע”י אביו העורך-דין.
מגיל צעיר בן-גוריון למד שפות ולימודים כללים ממורים פרטיים. את מסירותו לציונות ונטייתו לעסקנות ציבורית הוא קיבל מאביו.
כשהיה בן 12 מתה אימו, ושנה לפני כן קרה מאורע שהשפיע על חייו- בניימין זאב הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל.
כשהיה בן 14, הוא ייסד עם כמה מחבריו בני גילו אגודת נוער ציונית בשם “עזרא”, בה התחייבו חברי האגודה בשבועה לדבר בינהם רק עברית.
כשהיה בן 17 הצטרף בן- גוריון לתנועה הסוציאליסטית “פועלי ציון”,
וכשהיה בן 18, בשנת 1904, הוא עבר לוורשה והתפרנס מהוראה. ידידו מנעורים שלמה צמח בא לביקור מא”י, ובשנת1906 בן גוריון החליט להצטרף אליו ולעלות בארץ, שם עבד כפועל בפרדסי פתח- תקווה. העבודה הקשה לא הכריעה אותו, אבל דוד נפל פעמים רבות למשכב בגלל מחלת הקדחת. הוא כתב לאביו ולחבריו מכתבים רבים מא”י את לילו הראשון ישן תחת כיפת השמים וכתב להם: “מי יישן ליל ראשון בארץ?” מרוב התרגשותו. מאוחר יותר הוא החליט לחיות ולעבוד בגליל. קבוצה של 9 אנשים ,
בשנת 1910, בוועידת “פועלי ציון”, נבחר דוד עם יצחק בן-צבי ורחל ינאית כחבר מערכת העיתון “האחדות”, בו התפרסם מאמרו הראשון.
בן גוריון היה גם ממקימי ארגון “השומר” להגנה עצמית.
לאט לאט גדל הצורך בהגנה משפטית על היישובים העבריים, לכן נסעו בן גוריון וחבריו יצחק בן צבי וישראל שחט ללמוד משפטים באוניברסיטת אינסטנבול שבתורכיה. כשהגיע לחופשת לימודים לארץ פרצה מלחמת העולם הראשונה. ב-1915 הואשמו בן גוריון ובן צבי באי-נאמנות לתורכיה, והם הוגלו מהארץ לאלכסנדריה.משם יצאו שני החברים לניו-יורק, ארה”ב, שם הקימו את תנועת “החלוץ”. בשבת 1917 נשא דוד בן גוריון לאישה את פולה מונבז, פעילה ב- “פועלי ציון”. לזוג נולדו 3 ילדים: גאולה, עמוס ורננה. ב-1918, עם כיבוש א”י בידי הבריטים, הגיעו בן גוריון ובן צבי למצריים, ומשם לא”י כחברי הגדוד העברי בצבא הבריטי. עם שובו לארץ, בן גוריון ובן צבי התחילו לעורר תנועת התנדבות לגדודים העבריים, והיו בין ראשוני מתנדביה. כמו-כן, דוד התמסר לפעילות ציבורית והיה ממייסדי מפלגת “אחדות העבודה” ומבין ראשיה כל שנות קיומה. הוא היה גם נציג ההסתדרות של התנועה הציונית והישוב. בשנים 1920-1935 הוא היה מזכירה הכללי של התסדרות העובדים בא”י, שהוא היה בין מקימיה.
בקונגרס הציוני ה-19 בשנת 1935 דוד נבחר ליושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים, תפקיד בו כיהן עד שנבחר ב- 29 בנובמבר 1947, בערב הקמת המדינה, ליושב ראש מינהלת העם.
לבן גוריון היה מקום מרכזי באיחוד אחדות העבודה והפועל הצעיר למפלגת הפועלים של א”י ( מפא”י), שהייתה המפלגה הגדולה והשולטת בשלושת העשורים הראשונים של מדינת ישראל. בן גוריון עמד בראש
הפעולה המדינית והביטחונית להגשמת החלטת האו”ם על הקמת מדינת ישראל. הוא הכין את המדינה למלחמה מצד הערבים על הקמת המדינה ולהדיפת הצבאות של המדינות הערביות שפלישתם לא”י הייתה צפויה.
בשנת 1939, עם פרסום “הספר הלבן”, שבו הגבילו הבריטים עלייה לארץ והתיישבות הודים בה, בן גוריון קבע את קווי המאבק ע”י הגברת ההעפלה והקמת נקודות התיישבות גם במקומות אסורים מטעם השלטון הבריטי.
ב-1942 בן גוריון יזם את ,ועידת בולטימור” שאישרה את “תוכנית בולטימור”, שבה נוסחה התביעה להקמת ישות יהודית מדינית בא”י לראשונה.
בן גוריון גם לא נרתע מהחלטתו להכריז על הקמת מדינת ישראל בערב סיום המנדט הבריטי, ביום ו’, ה-14 במאי 1948 .
עם הקמת המדינה עמד בן גוריון בראש הממשלה הזמנית ולאחר מכן הוא כיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון עד להתפטרותו מראשות הממשלה והצטרפותו לשדה בוקר שבנגב ,בקריאה לצעירים ללכת בעקבותיו ולאייש את הנגב. בראשית 1955 הוא חזר לכהן כשר הביטחון,
ובבחירות באותה שנה הוא נבחר מחדש לתפקיד ראש הממשלה, עד שפרש סופית מראשות הממשלה בשנת 1963, בהיותו בן 77.
על פעולותיו כמנהיג, כשר ביטחון וכראש ממשלת ישראל, אפרט בפרק מס’ 3.
בן גוריון פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטים בשנת 1970, בגיל 84, והקדיש את זמנו לכתיבת זכרונותיו. דוד בן גוריון נפטר ונקבר בשדה בוקר ליד קבר רעייתו, בחלקת הקבר אותה בחר בחייו.
ספריו: “זכרונות” (1975-1973), “אגרות דוד בן גוריון” (1971-1974), “מכתבים אל פולה ואל הילדים” (תשי”ח), “בית אבי” (1966), “אידיאולוגיה ומדיניות ציונית” (תשל”ח), “ממעמד לעם” (1974), “מדינת ישראל המחודשת” (1975), “פגישות עם מנהיגים ערבים” (1975), “יומן מלחמה: מלחמת העצמאות, תש”ח- תש”ט ” (1982), “ייחוד ויעוד- דבריו אל צה”ל ועליו ” (1971), “מערכת סיני” (תש”ך), “דברים כהוויתם” (1965).
