ברומנים רבים מעמיד הסופר במרכז יצירתו לביקורת או למבחן ערכים בחיי אדם וחברה.
ג. הצג את הערכים הנ”ל כפי שהוצגו ברומן שראת.

הספר “על העיוורון” מספר על מגפת עיוורון פתאומית שמתפשטת, וזה אחר זה נדבקים בה כל האנשים שנפגשו עם העיוור הראשון ומדביקים אנשים אחרים.
כל מי שנתקל בעיוור הופך לנשא שמתעוור עד מהרה.
אך העיוורון הוא לא עיוורון “רגיל” , שחור, אלא זהו עיוורון לבן- העיוור רואה הכל לבן, או שכמו מתואר פעמים רבות בספר – כאילו נפל לתוך “ים של חלב”.
השלטונות כולאים את העיוורים בבית משוגעים ישן, מבודדים לחלוטין וללא שום עזרה, כל מי שמנסה לצאת מן ההסגר נורה, ורק אדם אחד רואה שם, מחוסן באופן מוזר מפני המחלה- אשתו של רופא העיניים, שהוא האדם הראשון שהלך אליו העיוור הראשון.

בספר “על העיוורון” מעמיד הסופר במרכז יצירתו למבחן ערכים כמו – אהבת הזולת, אהבת משפחה, אהבת בני זוג ועזרה לזולת במצב של מצוקה קשה.
האנשים נקלעו למצב מפתיע לגמרי של מצוקה מוחלטת, ומאחר והמצב הוא מאוד קיצוני היו בפניהם כמה אפשרויות קיצוניות – אחד הוא להתפרק מכל אחריות מוסרית וכל אחד לדאוג רק לעצמו ולא להתחשב בשום דבר אחר, האפשרות השניה היא להתאחד בקבוצות ולדאוג כל אחד לאנשים הקרובים אליו, האפשרות השלישית היא להתמוטט ולהיות אפאתי ואדיש לחלוטין.
סביב רופא העיניים ואשתו נוצרת קבוצה קטנה של אנשים, שכולם היו בחדר ההמתנה של הרופא כשהגיע לשם העיוור הראשון, והם מנסים לשמור במקום הסגור על שפיות ועל מן התנהגות מוסרית ונורמלית. הרופא ואשתו דאגו אחד לשני והמשיכו לנהוג כזוג למרות התנאים הקשים, כאשר האשה מתעלה מעל כולם ומוכנה להקריב את גופה ואת כבודה למען טובת הקבוצה שאיתה. החברים האחרים באותה קבוצה, למרות שלא הכירו אחד את השני קודם, דאגו אחד לשני והתקיימו במסגרת הקבוצה ושמרו על ערכים של חברות ועזרה הדדית. לעומתם היו קבוצה של בריונים שהתפרקו מכל ערך מוסרי והתנהגו באכזריות מוחלטת וכל מה שחשבו עליו הוא לספק את כל צרכיהם ותאוותיהם בלי לחשוב על הזולת בכלל. היו גם אנשים נוספים שפשוט התמוטטו ונשברו, לא היו מסוגלים לעזור לא לעצמם ולא לזולתם. קבוצה אחרת היו החיילים ששמרו בחוץ, שמילאו פקודות בלי לחשוב על הערכים המוסריים מאחורי הפקודות. (מעין אנאלוגיה לחיילים הגרמנים במלחמת העולם השניה, שטענו שהם רק ממלאים אחר פקודות, ולא התייחסו לערכים המוסריים האישיים שלהם בעת שפעלו במילוי הפקודות).

סאראמאגו בספרו משתמש בעיוורון כמטאפורה לחוסר מזל אישי ולקאטאסטרופה חברתית כאחד.
“עיוורון הוא המזל הטוב של המכוער” אומר סאראמאגו עצמו על ספרו, למעשה העיוור לא יכול לראות את הכיעור של העולם, “אבסורד לומר זאת, אך העיוורון בסיפור הוא בעצם אלגוריה (משל) לעובדה שאנשים לא רוצים להתמודד עם ראיית המציאות.”

ד. האם אתה מזדהה עם הערכים והאופן בו הוצגו ברומן?

קשה לי לענות במדויק על השאלה האם אני מזדהה עם עם האופן בו הוצגו הערכים ברומן, מכיוון שהמצב בו נבחנים ערכים אלו הוא כל כך קטאסטרופלי שקשה לדמיין את עצמך באותו המצב ולהעמיד את עצמך במקום הנ”ל.
התנהגות אשת הרופא בסיפור – הקרבת גופה וכבודה למען הצלתם של חבריה האומללים למקום, מוכיחה שרק במצב כל כך קיצוני וקשה מתגלים הכוחות האמיתיים של בני האדם, ולכן קשה לי לשים את עצמי באותו המצב, וכל ניסיון תיאורטי לעשות זאת – (לדעתי) רק ייכשל.

הערכים המועמדים לבחינה בספר – אהבת הזולת, אהבת משפחה, עזרה לזולת וערכי מוסר ככלל, הם ערכים שאני מיישמת ביום ביום באורח חיי, ובתור מדריכה בצופים אף מנסה להעביר אותם הלאה ולחנך נוער צעיר ממני לערכים אלו, ולכן קל לי מאוד להזדהות עם הערכים ולהבין אותם בספר, ואת הדרך בה הם מוצגים.
הדרך בה הם עומדים לבחינה בספר היא – איך בני אדם מתנהגים מבחינה מוסרית-ערכית במצב לא שפוי של מצוקה גמורה? מצוקה בה קשה לאזן בין עזרה הדדית לאנוכיות גמורה, ובין עצמאות מלאה לתלות מוחלטת באחר.
אני חושבת שאין דרך יותר טובה להציג את השאלה הזו מהדרך בה היא מוצגת בסיפור.
עלילת הסיפור היא קשה וקיצונית מאוד ולכן היא מחדדת את מטרתה, ואין אפשרות לסיים את הספר מבלי להבין את המסר המועבר בו.

ביבילוגרפיה –

על העיוורון. ז’ו’זה סאראמאגו. הספריה החדשה הוצאת הקיבוץ המיוחד/ ספרי סימן קריאה. 2000

Books and writers – http://www.kirjasto.sci.fi.saramago.htm