*מבוא………………..3
*פרק מס’1, לחץ דם………………..4
*פרק מס’2, מאמץ גופני………………..6
*פרק מס’ 3, מערכת ההובלה………………..7
*ניסוי………………..8
*סיכום………………..12
*ביבליוגרפיה………………..14

פרק מס’ 1, לחץ דם:
-לחץ דם הוא הכוח המופעל ע”י הדם שהלב מזרים על דפנות העורקים, והוא בעצם המזרים את הדם בתוך כלי הדם בגוף. כדי שהדם יזרום במערכת העורקים מן ההכרח שיהיה לחץ שידחס אותו, לחץ זה נמדד ביחידות של מילימטר כספית (ממ”כ) , והיחידה תהיה במכשיר כספית לגובה מ”מ אחד.
הלחץ הממוצא במערכת העורקית הוא 100 ממ”כ אבל בדרך כלל אנו מדברים על לחץ של 80/120.
לחץ זה נוצר ע”י החדר השמאלי,כשחדר זה מתכווץ מגיע הלחץ ל120 ממ”כ .לעומת זאת, בשעת ההרפיה בחדר השמאלי ,נופל הלחץ בתוך החדר כמעט עד 0 אולם דבר זה מתרחש רק בחדר עצמו.
במערכת העורקית לא נופל הלחץ עד ערך כזה נמוך אלא יורד עד 80 ממ”כ בממוצע.
גם במערכת הוורידית יש לחץ והוא קרוי לחץ הדם הוורידי, אבל כאשר מדברים על לחץ דם ללא ציון נוסף הכוונה היא ללחץ העורקי.

לחץ הדם נקבע ע”י שילוב של גורמים רבים שהחישובים שבהם הם:
א. התכווצות הלב
ב. והקוטר הפנימי של כלי הדם

אם מסיבה כלשהי התכווצות הלב הופכת לחזקה יותר, או כלי הדם בגוף מתכווצים – לחץ הדם עולה. גם במשך היום לחץ דמנו משתנה לדוגמא :פעילות גופנית מאומצת גורמת לעליה בלחץ דם בעוד מנוחה ושכיבה מורידות אותו. מכן נובע שמדידת לחץ דם בזמן מסוים משקפת את לחץ הדם באותו זמן בלבד ולכן אנו זקוקים למדידות רבות כדי לקבוע אם אדם זקוק לטיפול תרופתי.
רק אדם שלחץ דנו גבוה ונשאר כך לפרקי זמן יוגדר כחולה ביתר לחץ דם.

יש להבחין בין שני זוגי לחץ דם :
א. הלחץ הסיסטולי – הלחץ בזמן הסיסטולה, התכווצות שריר הלב
ב. הלחץ הדיאסטולי – הלחץ הנמדד בלחץ הסיסטולה , בעת הרפיית הלב , הלחץ בשלב זה מקביל להתמלאות הלב בדם מחומצן – והוא נמוך.
דפנות העורקים הגדולים מחילות כמות גדולה של רקמה רגישה אשר נותנת גמישות לעורקים , גמישות זו פוחתת עם הגיל מה שמביא לעליית הלחץ הסיסטולי, דבר שמתבטא בגדילת שכיחות הלקייה ביתר לחץ דם בגילאים מבוגרים

לחץ דם נמוך
מקובל לאבחן מצב זה באנשים שבהם לחץ הדם במקום קבוע נמצא בין 100 ממ”כ ל60 ממ”כ דיאסטולי (60/100) לחץ דם נמוך מלוו בתלונות על חולשה , סחרחורות ועייפות ייתכן גם התעלפות המופיע בעת ירידה פתאומית של לחץ הדם.
רוב האנשים עם לחץ דם נמוך אינם מתלוננים על כך – ולכן אין לטפל בהם בטיפול תרופתי.
עם זאת יש להיות ערים למצבים מיוחדים היכולים לגמור לירידה נוספת שלחץ דם כמו התייבשות כשחולים.

לחץ דם גבוה
קשה מאוד להגדיר באופן חד משמעי את תחום לחת הדם הגבוה, לפני שנים, ערך דיאסטולי של 100 ממ”כ נחשב לגבולי ולא יצדיק טיפול תרפותי כשהיום הערך הגבולי הוא 90 ממ”כ .לפי קביעה של ארגון הבריאות הלאומי ב1978 גבולות לחץ הדם הם:
לחץ דם תקין – כל לחץ דם שהוא מתחת לערך סיסטולי של 140 ממ”כ ולערך דיאסוטלי של 90 ממ”כ
לחץ דם גבולי- לחץ דם סיסטולי שבהם בין 140 ל160 ממ”כ ולחץ דם דיסטולי של 91 – 94
יתר לחץ דם – לחץ דם סיסטולי שמעל 160 ממ”כ ולחץ דם דיאסטולי שמעל 95 ממ”כ.

במהלך השנים ירד הלחץ הדם הגבולי וכעת ערכים דיאסטולים שואפים ל90 יחשבו כקבוצת סיכון.
כפי שהוגדר ע”י וועידות cnj III
התחום התקין של לחץ דם בגילאים 14-19 הוא 90/135 ממ”כ.
לחץ הדם משתנה בעורקים במידה מרובה במשך היום ותלוי בערנות במתח בפעילות פיזית נפשית ובעוד גורמים חיצוניים. הסכנות שנובעות מיתר לחץ דם :
– סכנת שבץ
– השפעות על הלב
– קוצר נשימה
– בעיות בתפקודת הכליה
– מחלת עורקים (אנגינה), התקף לב.

הבדל בלחץ דם בין הגברים לנשים
יתר לחץ דם אינו יחודי למין מסוים אמנם נתונים מצביעים על כך שיש שוני בשכיחות לחץ דם גבוה בקבוצות גיל שונות.
– לפי מחקר שבוצע בארה”ב עולה שבקבוצות הגיל 18-24,% 10.9 מהגברים לעומת% 1.4 לוקים בלחץ בדם . בקבוצות הגיל בין 25-34 השכיחות היא 11.9% בגברים ובנשים 3.2%.
בקבוצת גיל 35-44 השכיחות היא 14.2% בגברים ובנשים 9% . בקבוצת גיל 45-54 17.7% גברים לעומת 15.3% נשים. ובקבוצת גיל 55-64 27.5% גברים לעומת 24.5% בנשים. בקבוצת הגיל 65-74
השכיחות שווה! 25%.
בקבוצת הגיל מעל 75 ומעלה השכיחות בקרב הנשים גבוהה מהשכיחות בקרב הגברים – 28% לעומת 26%.

יש להתחשב בכך שמדובר במחקר אחד בלבד שבוצע בארה”ב, ומאז ביצועו שונו מוסגי לחץ הדם כך שהנתונים שהובאו צריכים להיות גבוהים כ20% מהנתונים שצוינו.
יתר על כן, דבר זה לא מוריד ממשמעות המחקר שמראה את עליית השכיחות אצל נשים בלחץ הדם לעומת גברים.

דעה אחרת הרווחת היא הסיכונים ללקות ביתר לחץ דם קשורים לרמת לחץ הדם הן אצל נשים והן אצל גברים. לעומת זאת הסיכוי קטן יותר כאשר מדובר בנשים בייחוד בנושא של התקפי לב. הדבר נגרם כנראה בגלל היעדר גורמי סיכון חיצוניים בסביבת הנשים ולא בהבדל ביולוגי בין המינים. בנוסף עקב בדיקות גניקולוגיות רבות בנושאים שונים מפגשי הנשים עם הרופא הן רבים יותר ולכן לחץ הדם מתגלה במקרים רבים אצל נשים מוקדם. מכאן ניתן להבין כי שתי הדעות הן בעצם זהות משום שהטענה היא כי ביולוגית הן נשים והן גברים נוטים ללקות בלחץ דם אלא שהדעה השנייה מתייחסת גם לנתונים חברתיים.

פרק מס’ 2, מאמץ גופני :
פעילות גופנית כגורם סיכון למחלות לב ולהקצנת יתר לחץ דם. קשה לקבוע במדויק את תרומת הפעילות הגופנית למניעת יתר לחץ דם. כדי להוכיח זאת היה נדרש מחקר אידיאלי שהיה לוקח אוכלוסיית תינוקות גדולה שיחולקו לשתי קבוצות עם אורך חיים אקטיבי לעומת סטנדרטי.
גם אז ידרש מעקב קפדני של 60 שנה כדי לדעת את התוצאות לכן היתפתחו 3 אפשרויות חלופיות
-הגישה האפידמיולוגית (אשר בודקת את שכיחות המחלות בקרב קבוצות שונות).
-הגישה הניסוית האנושית באוכלוסיות רגילות
-והגישה המעבדית אשר בודקת השפעת פעילות גופנית על חיי חיות.
לפי מחקר שנערך בקונסוליית הספורט של אירופה ב1970 כאשר תפוצת המחלות והתמותה נמוכה בין הפעילים לעומת הבלתי פועלים היחס הינו פחות מ1.
מחקרים לגבי משעמות הפעילות הגופנית אצל אוכלוסיות שכבר חשופות ליתר לחץ הדם מראים עמדה אמביוולנטית לגבי השפעת הפעילות הגופנית על שיפור מצבם של הלוקים, זאת משום שבמקרים מסוימם ניכר שיפור רב לאחר 6 חודשים של תרגול גופני בנפח זרימת הדם. לעומת זאת, נרשמו גם מחקרים רבים בהם לא ניכר שינוי. כלל הנטייה היא להצביע על שוני מסוים לטובת הפעילים , אם כי הדבר מחייב מחקרים נוספים בקרב אוכלוסיית גדולות יותר וממושכים יותר.
גם אצל אנשים בעל לחץ דם “תקין”, לחץ הדם עולה במהלך פעילות גופנית והעליות נוטות להיות שונות במקצת בהתאם לסוג הפעילות.
בפעילות גופנית דינמית (ריצה או רכיבה על אופניים) פעילות הלב גוברת מאוד כדי לספק דם וחמצן לשרירים שנמצאים בפעולה.
פעילות הלב גורמת לעליה בלחץ הסיסטולי.
עליות גבוהות בלחץ הדם מופיעות בעת בפעילות גופנית פתאומית וקשה -אולם שינויים בלחץ הדם במהלך ריצה קבועה אצל אדם בעל כושר טוב הם מתונים. לאחר פעילות גופנית לחץ הדם יורד מתחת לרמות ההתחלה המסוימת במצב זה נשמר עד שעה או יותר .אצל אדם בעל כושר טוב המתעמל באופן קבוע השריר האחראי על התכווצות הלב והרפייתו מאומן יותר ולכן בכל התכווצות הוא משחרר אל הגוף יותר דם ופחות מאמץ מאשר אדם שהוא לא בכושר , לכן ניתן לומר שבעת פעילות גופנית לחץ הדם של אדם מאומן יעלה בצורה פחות קיצונית יחסית לאדם שאינו בכושר.
כדי להבין את עליית לחץ הדם במהלך פעילות ספורטיבית יש לראות את המכניזם שבהעברת הדם לחלקי הגוף השונים:
השפעת מאמץ גופני על לחץ הדם מתקשר בעיקר לעבודה על שריר הלב.
בעת הפעילות הגופנית כושר ההתכווצות של שריר הלב מתגבר וצריכת האנרגיה של שריר הלב תלויה במידה רבה בלחץ הדם המערכתי.
השפעת האימון הגופני על נפח הפעימה תלוי בתנוחת הגוף ובסוג הפעילות. בדרך כלל מגיעים לנפח פעימה מריבי בעת פעילות גופנית המתאימה ל30% עד 50% מהכושר האירובי.
בנוסף נפח הפעימה המרבית משתנה בהתאם לכושר הגופני של הנבדק.
עם העליה בגיל נכרת ירידה בתפוקת הלב המירבית, דבר המיוחס בעיקר לירידה בקצב הלב המירבי, שנוספת עם הגיל.
במידה והפעילות היא סטטית וממושכת ניתן להכיר בירידה מתקדמת בנפח הפעימה ובמקביל בעליה מתאימה בקצב הלב.
יש קשר בין תפוקת הלב וצריכת החמצן וניתן להראות כי יש ירידה ניכרת למדיי בעקומת תפוקת הלב המירבית בתנאי עומס העולים על 70% בקליטת החמצן המירבית.
מניחים, כי במקרים כאלה יש הגבלה מסוימת בהספקת החמצן למוח וכי הירידה בתפוקה נובעת לפחות בחלקה מכך.

פרק מס’ 3, מערכת ההובלה
למערכת ההובלה ולדם הזורם בתוכה, יש חלק חשוב באספקת חומרים הדרושים לפעולת הגוף ובשמירה על תנאי הקיום הדרושים בגוף.
מערכת ההובלה מקשרת בין איברים שונים, המספקים חומרים לכל הגוף, למשל: מערכת ההובלה מובילה חמצן מהריאות ומזון ממערכת העיכול לשאר הגוף. מערכת ההובלה מסייעת בסילוק חומרי פסולת ועודפים של חומרים המצטברים בגוף.

מערכת ההובלה כוללת את הלב ואת צינורות הדם: הדם יוצא מן הלב אל עורק גדול הקרוי אבי העורקים, והעורק הזה מסתעף לעורקים קטנים יותר ויותר. רשת העורקים המסועפת מגיעה לכל האיברים בגוף.
העורקים הקטנים ביותר נקראים “עורקיקים”.
דופן העורקים בנויה מ 4 שכבות. השכבה הפנימית ביותר היא שכבת תאים הנקראת אנדותל. מסביבה יש שכבה של רקמה אלסטית ומסביבה שכבה של רקמת שריר. שתי שכבות אלה מעניקות לדופן העורקים חוזק וגמישות הדרושים להם כיון שהדם המגיע אליהם מהלב מגיע בלחץ גבוה. מבחוץ עטוף העורק בשכבת הגנה.
מכל עורקיק מסתעפים נימי דם רבים.
הדם הזורם בנימים עובר קרוב מאוד לתאי הגוף. דרך הדפנות של הנימים חומרים שונים (כגון: חמצן ומזון), עוברים לתאים. חומרים אחרים (כגון: פחמן דו- חמצני ופסולת), עוברים מהתאים אל הדם שבנימים.
דופן הנימים מורכבת רק משכבת תאים אחת – שכבת אנדותל. הדופן דקה מאוד ולכן יכולים החומרים השונים לעבור דרכה.
הנימים מתחברים בקצותיהם לוורידונים דקים, והם מתחברים לוורידים גדולים יותר, אשר מובילים את הדם בחזרה ללב.
דופן הוורידים מורכבת מאותן ארבע שכבות כמו דופן העורקים אך השכבה האלסטית והשכבה השרירית דקות יותר. הוורידים מסוגלים להתרחב מאוד ולשמש מאגר לחלק מהדם.
עורק הוא, אם כן, כלי דם ובו זורם הדם מכוון הלב לכוון תאי הגוף ואילו וריד הוא כלי דם בו זורם הדם חזרה לכוון הלב.
הנימים הם כלי הדם אשר דרך דפנותיהם מתבצע מעבר החומרים מהדם אל התאים ומהתאים אל הדם.
הלב נותן את הכוח המניע הגורם לזרימת הדם בצינורות.
הדם
הדם מורכב מתאי דם אדומים, תאי דם לבנים, טסיות דם ונוזל הדם – הפלסמה.
תאי הדם האדומים מעבירים חמצן מהריאות לכל תאי הגוף וכן חלק מהפחמן הדו חמצני מהתאים לריאות.
תאי הדם הלבנים מזהים גורמים זרים שחדרו לגוף ונלחמים בהם.
טסיות הדם גורמות להיווצרות קריש דם כשדופן כלי הדם נפגעת ועל ידי כך הן מונעות דימום.
בנוזל הדם (הפלסמה) מומסים חומרים שונים והם נישאים עם זרם הדם ממקום אחד למקום שני בגוף. בפלסמה מומסים: מרכיבי מזון , חומרי פסולת, הורמונים, נוגדנים וחומרים נוספים.
מערכת העיכול
מרכיבי המזון שנספגו במערכת העיכול מובלים עם הפלסמה לכל תאי הגוף. חומרי הפסולת מובלים לכליות ושם הם מופרשים בשתן.ההורמונים הם חומרים שנוצרים בבלוטות במקום אחד בגוף, מוסעים בזרם הדם ופועלים על איברי מטרה במקום אחר בגוף. הפלסמה מורכבת ברובה ממים והיא מווסתת את כמות המים באזורים שונים בגוף.
המוח
המוח מקבל מידע לגבי לחץ הדם והרכב הדם מחיישנים המצויים בתוך כלי הדם. מידע זה משמש אותו לוויסות פעולות הגוף.

הריאות
אחד מתפקידיו המרכזיים של הדם הוא אספקת חמצן לכל תאי הגוף וסילוק הפחמן הדו-חמצני, שנוצר במהלך פעולת התאים. בריאות מתבצעים תהליכי סילוק של עודפי הפחמן הדו-חמצני וקליטת חמצן בדם.
הלב
הלב פועל כמשאבה, המזרימה את הדם במערכת ההובלה. קצב הפעימות ועוצמתן קובעים את כמות הדם, המוזרמת לגוף בכל רגע.
הכבד
בכבד נוצרים חומרים חיוניים לתפקוד הגוף, ומערכת ההובלה מעבירה אותם ליתר חלקי הגוף. בכבד גם מפורקים רעלים שחדרו לגוף. הוא משמש גם “מחסן” לאגירת חומרים חשובים, שבעת הצורך הם משוחררים לאיברי הגוף, דרך מערכת ההובלה.
חומרי פסולת, שנוצרים במהלך פעילותו השוטפת של הגוף, מובלים אל הכליות על ידי הדם. בכליות עובר הדם סינון וחומרים כגון שתנן וחומצת שתן מסולקים מהדם. דרך הכליות גם מסולקים עודפים של מים ושל חומרים זרים, שנקלטו בגוף (למשל : תרופות, קוטלי חרקים וחומרי כימיים אחרים, שחדרו עם המזון לגוף).
מערכת העיכול
במערכת העיכול מתרחשים שני תהליכים מרכזיים: פירוק מזון וספיגת חומרי מזון ומים לדם. עיכול מזון מוגדר: מכלול תהליכים, הגורמים לפירוק כימי של המזון, למולקולות קטנות, המסוגלות לחצות את דופן צינור העיכול ולהיקלט בדם.
בתהליכי הספיגה מולקולות המזון והמים נקלטות בדופן המעי ונכנסות אל תוך זרם הדם. המים והמזון שנספגו, מועברים לכל חלקי הגוף בעזרת מערכת ההובלה.
שרירים
לפעולתם התקינה של תאי השריר דרושה אספקה של חמצן ושל חומרי מזון וכן סילוק של חום, של פחמן דו-חמצני ושל חומרי פסולת, הנוצרים בתאים במהלך פעולתם. לה, מועברים אל השרירים באמצעות מערכת ההובלה.
עצמות השלד
מערכת ההובלה מספקת לעצמות השלד חומרים, החיוניים לבניית העצמות ולקיומן, כגון סידן וזרחן. במוח העצמות נוצרים תאי הדם : תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות הדם. הזרחן והסידן נאגרים בעצמות ומסופקים לגוף דרך מערכת ההובלה, בעת הצורך.

ניסוי- מאמץ גופני והשפעתו על לחץ הדם בבנים ובבנות
בשאלת המחקר שלנו, ביקשנו לחקור את ההבדלים (אם אכן הם קיימים), בהשפעת מאמץ גופני על לחץ הדם של אצל בנים ובנות. את השאלה הזו ביקשנו לבדוק באמצעות הניסוי הבא:
שלב 1- מדידת לחץ הדם של 3 בנים ו3 בנות אשר זהים בקירוב בגיל ,במשקל ובכושר הגופני.
שלב 2- לשלוח את כל המשתתפים לריצה של 2 סיבובים מסביב למגרש בית הספר.
שלב 3- מדידת לחץ הדם של הבנים והבנות לאחר הפעילות הגופנית ולחקור את הממצאים הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית של הבנים מול הבנות.
הערות: אין להתייחס לתוצאה עצמה כפי שהיא יצאה במדידה, משום שלחץ הדם ההתחלתי של כל משתתף בניסוי היה שונה. לכן, יש להתייחס לכמות העלייה בלבד או לחלופין לאחוזי העליה של לחץ הדם לאחר המאמץ.

המשתנה הבלתי תלוי בניסוי:
סוג הפעילות הגופנית: ריצה ממושכת ומתונה. יש לדעת כי הריצה היא מתונה ולא מהירה וקצרה משום שיש לכך השפעות על הניסוי שכן בפעילות אירובית ומהירה כמו קפיצה נוטה לחץ הדם לעלות במהירות רבה יותר מאשר בריצה ארוכה).
משך הפעילות הגופנית: 2 סיבובים סביב מגרש בית הספר (ממוצע זמן הריצה הוא כ 1:45 ).
המשתנה התלוי: לחץ הדם והשינוי בלחץ הדן של המשתתפים.
להלן לחץ הדם של המשתתפים לפני המאמץ הגופני:
*אמילי 103/63 עמית 108/55
*גבי 101/60 יונתן 110/62
*נגה 104/64 אורן 99/62

ממוצע בנים: 106/60
ממוצע בנות: 102.5/62
להלן תוצאות הבדיקות לאחר הפעילות הגופנית:
*אמילי 118/55 עמית 120/48
*גבי 119/60 יונתן 125/54
*נגה 112/59 אורן 119/55

ממוצע בנים: 121/52
ממוצע בנות: 116/68
מסקנות:
לחץ הדם הסיסטולי עולה בעת מאמץ גופני בעוד לחץ הדם הדיאסטלוי יורד- בבנים ובבנות.
בנוגע לשאלת ההבדל בין המינים:
אם אנחנו מתבוננים על כל אחד מהגרפים שמוצגים לפנינו, הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית ניתן לראות כי ההבדל הוא זעיר מאד. ישנה קיצוניות מעטה בעלייה וירידה של לחץ הדם אצל קבוצת הבנים אך גם קיצוניות זו היא מזערית ועלול להיגרם גם מגורמים חיצונים כמו: כושר גופני ובריאות זמנית. מכאן, אנו יכולים לקבוע כי מן האדם אינו משפיע על עליית וירידת לחץ הדם לאחר מאמץ גופני. יש לציין כי גם בחומר התיאורטי, אף שהתייחס יותר לתופעה “יתר לחץ דם”, נאמר כי אין הבדלים בין הבנים והבנות בעניין זה.
*הערה: יש להסתייג ולאמר כי בשלב מסויים בחלק התיאורטי נאמר כי בגילנו הצעיר יש יותר בנים אשר נוטים ליתר לחץ (זאת עפ”י מחקר שנערך בארה”ב). טענה אכן מתחברת אם תוצאות הניסוי שלנו (שכן אפילו אם הנטייה בו קלה ביותר היא אכן ישנה), אך המחקר עצמו הוא לא אמין במאה האחוזים משום שיצרית תנאים למחקר כזה הם בלתי אפשריים.

סיכום:

בעבודת החקר שלנו, עסקנו בתחום הביולוגיה. התעסקנו בתהלכים טבעיים בגוף האדם ובהשפעות גורמים חיצוניים על התהליכים הללו. שאלת המחקר שאנחנו בחרנו מתעסקת בלחץ דם. לצורך העבודה היה עלינו לערוך ניסוי ואותו לסכם ולהסביר באמצעות פרקים עיוניים. לכן, היה עלינו לסכם שלושה פרקים הנלווים ומסבירים את השלכות הניסוי שלנו במובן הביולוגי. שאלת המחקר שבחרנו הייתה:
” השפעת מאמת גופני על לחץ הדם בבנים לעומת בנות” .
הניסוי שערכנו מדד את לחץ הדם בבנים ובבנות (הנחקרים היו באותו גיל, ובעלי משקל ,גובה וכושר ממוצעים) לפני ואחרי פעילות גופנית. לאחר מכן, השוונו בין תוצאות הניסוי של כל נחקר הן כפרט והן כחלק מקבוצה.
פרקי התיאוריה של העבודה הם: לחץ דם, מאמץ גופני ומערכת ההובלה.
-לחץ דם הוא הכוח המופעל ע”י הדם שהלב מזרים על דפנות העורקים והוא בעצם המזרים את הדם בתוך כלי הדם בגוף.
במשך היום לחץ דמנו משתנה לדוגמא :פעילות גופנית מאומצת גורמת לעליה בלחץ דם בעוד מנוחה ושכיבה מורידות אותו.
יש להבחין בין שני זוגי לחץ דם :
א. הלחץ הסיסטולי – הלחץ בזמן הסיסטולה, התכווצות שריר הלב
ב. הלחץ הדיאסטולי – הלחץ הנמדד בלחץ הסיסטולה , בעת הרפיית הלב
יתר לחץ דם אינו יחודי למין מסוים.
גם אצל אנשים בעל לחץ דם “תקין”, לחץ הדם עולה במהלך פעילות גופנית והעליות נוטות להיות שונות במקצת בהתאם לסוג הפעילות.
בפעילות גופנית דינמית (ריצה או רכיבה על אופניים) פעילות הלב גוברת מאוד כדי לספק דם וחמצן לשרירים שנמצאים בפעולה.
הפעילות גורמת לעלייה בלחץ הדם הסיסטולי.
עליות גבוהות בלחץ הדם מופיעות בעת בפעילות גופנית פתאומית וקשה -אולם שינויים בלחץ הדם במהלך ריצה קבועה אצל אדם בעל כושר טוב הם מתונים. לאחר פעילות גופנית לחץ הדם יורד מתחת לרמות ההתחלה המסוימת במצב זה נשמר עד שעה או יותר .אצל אדם בעל כושר טוב המתעמל באופן קבוע השריר האחראי על התכווצות הלב והרפייתו מאומן יותר ולכן בכל התכווצות הוא משחרר אל הגוף יותר דם ופחות מאמץ מאשר אדם שהוא לא בכושר.לכן ,ניתן לומר שבעת פעילות גופנית לחץ הדם של אדם מאומן יעלה בפחות קיצוניות יחסית לאדם שאינו בכושר.
כדי להבין את עליית לחץ הדם במהלך פעילות ספורטיבית יש לראות את המכניזם שבהעברת הדם לחלקי הגוף השונים:
השפעת מאמץ גופני על לחץ הדם מתקשר בעיקר לעבודה על שריר הלב.
בעת הפעילות הגופנית כושר ההתכווצות של שריר הלב מתגבר וצריכת האנרגיה של שריר הלב תלויה במידה רבה בלחץ הדם המערכתי.
למערכת ההובלה ולדם הזורם בתוכה, יש חלק חשוב באספקת חומרים הדרושים לפעולת הגוף ובשמירה על תנאי הקיום הדרושים בגוף.
מערכת ההובלה כוללת את הלב ואת צינורות הדם: הדם יוצא מן הלב אל עורק גדול הקרוי אבי העורקים, והעורק הזה מסתעף לעורקים קטנים יותר ויותר. רשת העורקים המסועפת מגיעה לכל האיברים בגוף.
העורקים הקטנים ביותר נקראים “עורקיקים”.
לנערכת ההובלה יש השפעה על חלקים רבים בגוף ותפקודה התקין הוא הכרחי ביותר. היא קשורה ל: דם, מח, ריאות, עצמות השלד, מערכת העיכול, כבד, עור דם ועוד איברים רבים.

תוצאות הניסוי הראו שינוי אצל הנבדקים- בבנים ובבנות.הלחץ הסיסטולי עלה והלחץ הדיאסטולי ירד.
לעומת זאת, לא נראה הבדל רב בין השינויים של לחץ הדם בין הבנים לבנות מלבד קיצוניות קטנה אצל הבנים, שלחץ דמם עלה מעט יותר ביחס ללחץ דמם לפני המאמץ הגופני. אף על פי כן, קיצוניות זו יכלה להיגרם גם ע”י כושר גופני ומצב הגוף באותו הרגע הנתון של הבדיקה ולאו דווקא ע”י מין הנבדק.
מכאן אנו מסיקים כי למין הנבדק אין השפעה נראית על השפעת מאמץ גופני על לחץ הדם.

ביבליוגרפיה

פרק מס’ 1, לחץ דם:
* דם גבוה ,מניעה והתמודדות , דוקטור ראבון צימליכמן ופרופסור יהודה שינפלד/ידיעות אחרונות 1991

* לחץ דם דוקטור פטר/ הוצאות אורעם 1993

* על הלב מאת פרופסות שלמה שטרן/ הוצאת ספריית מעריב 1976
לועזית: blood pressure

פרק מס’ 2, מאמץ גופני:
* פעילות גופנית ובריאות הציבור מאת פרופסות הלל רסקיל/ הוצאות ספרים עמנאול גיל מכון ווינגייט לחינוך וספורט שנת 1990

* לחץ דם מאת דוקטור פטל סמנבל / הוצאת לאור אורעם 1993.

* מאמץ הגופני מאת מכון ווינגייט לחינוך וספורט שכתב דוקטור יהודה שינפלד ודוקטור שלמה ברלינר בשנת 1980.

פרק מס’ 3, מערכת ההובלה:
*www.cet.ac.il