פראדל / מאת דבורה בארון

פראדל התייתמה מהוריה וגדלה בבית קרוביה. פראדל נישאה בשידוך לאברהם-נוח, קרוביה הם שהשיאו אותה. 

מצבה הכלכלי של פראדל היה טוב, היא ירשה את בית הוריה שהיה בית גדול ומרווח. מן העיר הובאו רהיטי פאר ופראדל הייתה לבושה בבגדים אופנתיים. הבית היה אומנם מרווח, נקי ומסודר אך שררה בו “דממת קיפאון”. דווקא הסמטה הענייה קרנה משמחת חיים ופראדל הביטה בה כדי “להתחמם” (אנלוגיה ניגודית). 

הבעל עסוק בענייניו ובזמן הארוחה הוא עסוק בריאה. פראדל עוסקת במלאכת יד או יוצאת לשבת לבדה על הספסל שמחוץ לבית. השניים אינם נוהגים כבעל ואישה שאך נישאו, יש ריחוק, ניכור ובדידות. הרבנית מסבירה כי הבאת ילד לעולם תפתור את המצב העגום בין בני הזוג. 

אנו מקבלים מידע כי בילדותה קשרה פראדל קשר חיובי עם חיים-רפאל בנה של האלמנה שרה לאה. מדובר באנלוגיה ניגודית לחיי הנישואים של פראדל עם אברהם-נוח. 

כאשר התייתמה פראדל מהוריה עברה לבית דודה, איסר לוין והתרחקה מחיים-רפאל. חיים-רפאל רכש לפראדל חיבה עזה אך היא לא נענתה לו. חיים-רפאל מתואר לאורך המחזה כמי שסובל מאהבה נכזבת. 

שמואל מאיר, ידיד המשפחה של שרה-לאה, ביקש מאיסר לוין להשיא את פראדל לחיים-רפאל אך הוא נענה בשלילה. שרה-לאה שמרה על קשר טוב עם משפחת לוין ועם פראדל למרות הסירוב. 

נקודת מפנה שאיננה מפנה אמיתי – בשנה השלישית לאחר החתונה, פראדל יולדת בן והבית הופך למקום מאושר לכאורה מאחר ונמלא הפגם והקשר בין השניים מעתה יציב – כדברי הרבנית. אולם התינוק מת בטרם מלאו לו חודש ימים. התינוק היה חולה ופגום כמו הקשר בין הוריו. לאחר מות הבן חל ריחוק: אברהם-נוח ממעיט להיות בבית, גיטל ה”מבולבלת” שמעה “קול דברים ואנקת בכי” כאשר הבעל התגנב בלילה הבייתה, גיטל ממהרת לשתף את נשות העיירה (אלה כבר עסוקות מזמן בטיב היחסים בין בני הזוג) – ביקורת. 

אחותו של אברהם-נוח מגיעה לביקור – אברהם-נוח מתנהג אחרת בנוכחות אחותו = אנלוגיה ניגודית להתנהגות עם פראדל אשתו. האחות אומרת בקול את מה שאף אחד לא העז להגיד: אברהם-נוח אינו אוהב את פראדל! הדודה רחה אומרת לפראדל את הדברים בגלוי אך היא אינה מוכנה לוותר. מנק’ זו מתחיל מסע של ייסורים והשפלה. פראדל עושה הכל כדי למצוא חן בעיניי בעלה: היא לובשת בגדים צבעוניים שמבליטים את חוורונה, היא מפטמת את עצמה כי שמעה שבעלה מעדיף נשים מלאות, היא מתרפסת ומצמצמת את עצמה למענו. פראדל זוכה ליחס של בוז גם מצד אנשי העיירה וגם מצד בעלה. אברהם-נוח חלה וכאשר הוא החלים חייתה רוחה של פראדל, הוא לעומתה, ברגע הראשון שיכול היה שב לחבריו מחוץ לבית.

גיטל רואה את פראדל כגוססת, רצה לבית הקהל וקוראת “לכו וראו איך שהוא שחט אותה” – גיטל היא היחידה המדברת בפומבי על הקשר הפגום. השחיטה היא נפשית. הרבנית מרגיעה את גיטל אך האנשים “קמו ויצאו… כנכלמים”. 

אברהם-נוח נוסע לרגל עיסוקיו והפרידה כאילו היטיבה עם השניים – הם צועדים יחד ואברהם-נוח מנופף במטפחתו, דבר שנתפס ע”י פראדל כאות לבקשת שלום. למעשה, אברהם-נוח שמח לרגל נסיעתו ופראדל שמחה לעזור לו להתכונן לנסיעה. פראדל מקבלת איגרות קצרות והיא מחפשת בהן רמז לאהבה. הביקור של אברהם-נוח בבית נדחה כל הזמן מסיבות שונות ומשונות. פראדל מצידה הייתה מוכנה כל הזמן לביקור המיוחל. אברהם-נוח סוף סוף מגיע. פראדל ממהרת למקווה (ביקורת – חשופה כנשים אחרות בעיירה לעיני כל). פראדל חוזרת הבייתה ואברהם-נוח נמלט בטענה כי עליו לשוב לעיסוקיו. גיטל אומרת “הלוא אמרתי לכם שהוא רוצח, הנה עכשיו דמה שפוך”. 

כאן מגיעה נק’ מפנה אמיתית: חל שינוי בפראדל! המשבר הפך אותה לאחרת, היא מבינה כי ליחסים אין עוד תקנה ולכן היא מבקשת גט. היא מטהרת את הבית ואור עיניה שב אליה. שבה אליה גם ההכרה בערך עצמה והיא נהיית יפה יותר ביום בו היא מקבלת גט מאשר ביום בו היא נישאה. 

איסר-לוין מבקש משמואל-מאיר לתקן את העול ולהשיא את פראדל עם חיים-רפאל (אמירה: עדיפים יחסים טבעיים ע”פ שידוך). נולד להם בן חינני וחזק, אנלוגיה ניגודית לבן שמת, הוכחה לקשר טוב, בריא וחזק בין פראדל לחיים-רפאל.

הסיום
הסיום הוא סיום סגור.

מוטיבים:

1. האור והחושך + החום והקור: האנלוגיה בין החיים בבית לבין הסמטה, עיניה של פראדל וכו’.
2. אנלוגיות ניגודיות:
   • עושר לעומת עוני – עצב לעומת שמחה.
   • יחסים רומנטיים – פראדל + אברהם-נוח = כישלון. פראדל + חיים-רפאל = הצלחה.
   • שני הבנים – פראדל + אברהם-נוח = בן מת, קשר לא מוצלח. פראדל + חיים-רפאל = בן חי ובריא, קשר מוצלח.
   • התנהגות אברהם-נוח – יחסו לאחותו כנגד יחסו לאשתו.
3. ביקורת על הקהילה היהודית במאה ה-19, מעמד האישה הנחות בא לידי ביטוי ביצירה.
   • רכלנות והתעסקות בענייני אחרים – הנשים בעיירה.
   • נשים חשופות לעיני כל – פראדל הולכת למקווה.
4. נקודות מפנה:
   • שקרית – כאשר פראדל יולדת בן, הכל נראה כעומד להשתנות לטובה, אך הבן מת ומייצג את היחסים הכושלים בין פראדל לאברהם-נוח.
   • אמיתית – המשבר הופך את פראדל לאחרת, היא מבקשת גט – חייה משתנים לטובה.