מרד בעלי המקצועות בעשירים, אוטו-פון ביסמארק, המהפכה התעשייתית, עיור

 

בתחילת המהפכה הצרפתית, התחלקו התושבים לשלוש מעמדות:

הכמורה – עשירים בעלי זכויות.

האצולה – עשירים בעלי זכויות.

ובעלי מקצועות חופשיים עניים ולא בעלי זכויות.

 

 

 

בעלי המקצועות (האיכרים) החליטו לצאת כנגד העשירים

 

העם מתחלק לשתיים – שמרנים מול ליברלים:

 

ליברלים – שם זה נגזר מן השם הלטיני ליברטאס שפירושו חירות.

 

הליברלים תבעו מן השליטים להעניק לכל האזרחים שוויון זכויות בפני החוק וחופש הבעת דעה, והיו אף ליברלים שדרשו לבטל את המלוכה ולהחליפה בשלטון דמוקרטי. אולם לא כולם הסכימו עם הליברלים, היו אלה בעיקר אנשים מהמעמד הגבוה. הם לא אהבו את הרעיונות החדשים הללו, וזאת משום שחששו משינוי המשטר בארצותיהם והם חששו מפני התחלת מהפכות נוספות. המחנה של מתנגדי הליברליזם קרא לעצמו שמרנים. בראש השמרנים עמד הנסיך מטרניך, שהיה ראש ממשלת אוסטריה – הונגריה. הוא כינס קונגרס כלל-אירופי. בעקבות הקונגרס המצב חזר להיות כפי שהיה לפני המהפכה הצרפתית ונקבע ש:

 

 

אירופה תחזור לגבולותיה לפני המהכפכה הצרפתית

 

 

יישמר שמאזן כוחות בעזרת בריתות בין המדינות.

 

 

המשטר המלוכני יחזור לצרפת וגם למידנות אירופה האחרות

 

 

 

השמרנים הטילו מגבלות חמורות על חופש הביטוי של הליברלים. למרות ההגבלות, הליברלים לא הפסיקו לפעול באירופה למען זכויות הפרט וסילוק המשטר השמרני.

 

 

 

 

 

מהפכות יולי:

 

 

בשנת 1830 יצאו אזרחי פריז לרחובות מצוידים בנשק כדי להילחם על חירותם. מולם עמדו חיילי המשטר המלוכני הצרפתי. בשני הצדדים נהרגו ונפגעו אנשים רבים. המאורעות בפריז הביאו מהומות ומרדות בערים רבות באירופה.

 

 

 

 

 

 

 

אביב העמים:

 

 

בשנת 1848 פרצו שוב מרידות בערים רבות. בכל מקום לחמו הליברלים נגד השמרנים. הליברלים לחמו למען החירות וחופש הביטוי ושנת 1848 זכתה לכינוי “אביב העמים”. למרות שהמהפכות דוכאו ביד חזקה, הם הוכיחו כי רעיונות החירות והשוויון אפשריים. לתקופה זו קראו רסטורציה (החזרת המשטר למתכונת קודמת).

 

 

 

 

 

 

 

 

חירות:

 

 

הליברלים האמינו שעם קבלת זכויות שוות ישוב הסדר והיציבות למדינה. כדי לקבל סדר ויציבות במדינה– יש לקבל חירות וזכויות שוות בפני החוק. ברצון זה, טמונה סכנה: שתיווצר אנרכיה במדינה (אי סדר ובלבול).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גרמניה המפוצלת:

 

 

גרמניה כללה בתוכה מדינות רבות. בעבר הרחוק כללו בה כ-360 מדינות קטנות. על המדינות האלו שלטו נסיכים ולעיתים גם מלכים. בכל גרמניה דיברו גרמנית וכל תושביהן השתייכו לעם הגרמני, אולם כל מדינה כזאת הייתה עצמאית והיה לה מנהיג משלה.

 

 

 

 

 

 

 

מה היה מעוניין בגרמניה מפוצלת?

 

 

אחרי קונגרס וינה המצב כמעט ולא השתנה. אולם מספר הנסיכויות צומצם ל-38 נסיכויות, והנסיכויות גדלו יותר. הייתה זו מדיניות מכוונת של שליטי מעצמות אירופה. אלו סברו, כי מוטב להשאיר את גרמניה מפוצלת ומפורדת, מפני שאיחודה יכול לגרום לגרמניה להיות המדינה החזקה באירופה ולאיים על כולה. גם שליטיה של נסיכויות גרמניה לא רצו באיחודה, מפני שאם גרמניה תהיה מאוחדת יהיו פחות שליטים והם יאלצו לוותר על זכויותיהם בלעדיות כשליטים. השליטים כרתו חוזה על כל 38 השליטים של הנסיכויות בגרמניה – האומה הגרמנית.

 

 

 

 

 

אוטו פון ביסמארק:

 

 

בשנת 1871 איחוד גרמניה קם והיה! אך לא היה מנהיג ליברלי שעשה זאת, כי אם מנהיג שמרני בן המעמד הגבוה שהיה ראש ממשלת פרוסיה – ביסמארק. שאיפתו הייתה שבראש המדינה הגרמנית תעמוד פרוסיה (שכבר התבלטה מבחינה צבאית ומבחינה כלכלית.

 

 

השלבים שגיבש ביסמארק:

 

 

תסולק אוסטריה מן הברית הגרמנית בשל התנגדותה לאיחוד גרמניה – הפיתרון הקטן.

 

 

יסופחו אל פרוסיה מדינות קטנות יותר, בעיקר מצפון גרמניה

 

 

ייעשו מאמצים לשכנע את המדינות הגדולות השוכנות בדרום גרמניה, לכרות ברית עם פרוסיה

 

 

יורחבו שטחי גרמניה ע”י כיבוש מחדש וסיפוח השטחים שהשתייכו לה בעבר – הפיתרון הגרמני הגדול.

 

 

 

שאיפתו של ביסמארק לאיחוד גרמניה לא באה בכלל ממניעים ליברליים, מניעיו היו מניעים מדיניים וצבאיים בלבד. בנאום הראשון שנשא כראש ממשלת פרוסיה אמר להילחם “בדם ובברזל”.

 

 

בדם ובברזל – שימוש בכוח צבאי למען מניעים מדיניים וצבאיים.

 

 

 

 

 

ב-1864 נלחמו צבאותיו של ביסמארק בצבא דנמרק והצליחו לספח אל גרמניה שטחים נוספים. ב-1866 יצא ביסמארק למלחמה באוסטריה שנאלצו מהר מאוד לצאת מהברית הגרמנית. ב-1870 לחם ביסמארק בצרפתים. במלחמה זו הצטרפו אליו מדינות הדרום של גרמניה. לבסוף לאחר קרבות קשים נכנעה הממשלה הצרפתית וביסמארק השיג את מבוקשו. ב-1871 בחודש מאי נכתב חוזה שלום בין גרמניה לצרפת. ביסמארק חייב את הצרפתים לשלם 5 מיליון פרנק ולוותר על אזורי אלזס לוריין.

 

~גרמניה הייתה למדינה החזקה והאדירה ביותר במדינות אירופה~

 

 

 

 

המהפכה התעשייתית – אנגליה:

 

 

עד המאה ה-18 היו רוב תושבי אנגליה חקלאים. זו הייתה חברה כפרית שחייתה על פי מסורת העבר.

 

 

האיכרים עיבדו את אדמותיהם בשיטה הישנה. הם חרשו, זרעו וקצרו סדרך המסורתית, כפי שעשו אבותיהם לפניהם. התוצרת החקלאית הספיקה למחייתם ולמחיית בני משפחותיהם, ואת המעט שנותר מכרו האיכרים לעירונים. מן המחצית השנייה של המאה ה-18 גדלה אוכלוסיית אנגלייה פי שניים/שלושה, והתושבים, בעיקר בני העיר, נזקקו למזון ולביגוד רבים יותר.

 

 

האיכרים לא יכלו לספק את הביקוש הרב מפני:

 

 

שטחי האדמה שעיבדו האיכרים היו קטנים ומפוצלים

 

 

לעיתים היו שטחי האדמות רחוקים מבתיהם

 

 

לא היה לאיכרים די מימון כדי לרכוש ציוד חקלאי משופר וחדיש

 

 

 

 

 

 

 

 

גידור אדמות הציבור ונישול האיכרים:

 

 

כדי לשפר את מצבם היה על האיכרים להרחיב את שטחי אדמתם – לקנות קרקעות נוספות, אך לא היה בידם מספיק אמצעים. העשירים ובעלי האחוזות באנגליה החליטו לפעול בכיוון חדש. הן הבינו כי יש להם הזדמנות מצוינת לעשות רווחים: אם האיכרים לא יכולים לרכוש אדמה ולספק את הביקוש לצמר ולאריגים בשווקים, יעשו זאת העשירים. בשנת 1760 נתקבל צו מטעם הפרלמנט בלונדון שנקרא: חוק גידור הקרקעות – חוק זה הורה לגדור את כל שטחי האדמות הציבוריות באנגליה ולצרפם לאדמות בעלי האחוזות. האיכרים נושלו מאדמותיהם ונאלצו להספק בעיבוד השטחים הקטנים שהיו עדיין ברשותם. התוצרת החקלאית עברה התפתחות רבה. החדרת שיטות מודרניות לחקלאות ושיווק חקלאי ממוסחר היו השלב הראשון במהפכה התעשייתית שנקרא: המהפכה החקלאית.

 

 

 

 

 

 

 

ההגירה מן הכפר אל העיר – עיור:

 

 

האיכרים התרוששו, ובקושי הצליחו לעבד את חלקות הקרקע הקטנות שהיו ברשותם. הם לא יכלו להתחרות בבעלי האחוזות ובמשך הזמן נאלצו למכור את אדמותיהם. חלקם הפכו לפעולים שכירי-יום אצל בעלי האחוזות, אך רוב האיכרים עזבו את הכפר ונדדו העירה. הגירתם לעיר של רבים מהאיכרים יצרה שינוי מהותי במבנה החברתי של האוכלוסייה באנגליה. היה זה מהפך ששינה את הסדר הקיים באנגלייה. תופעה זו של אגירת האיכרים מן הכפר לעיר נקראת –עיור.

 

 

 

 

 

 

 

הייצור הביתי ß הייצור התעשייתי

 

 

היצרנים שטוו אריגים עבדו בשיטת הייצור הביתי-מסורתי, כמו אבותיהם ואבות-אבותיהם. היה ברור לכולם כי יש להחליף את שיטות העבודה. בעלי ההון התערבו שנית, אנשים אלה היו מוכנים להשקיע חלק גדול מהונם כדי לשפר את תהליך הייצור באנגליה. הם הבינו שכדי להרוויח ממון נוסף, יש להחליף את השיטה הקיימת בשיטה חדשנית.

 

 

 

 

 

 

 

המצאות וחידושים:

 

 

בעלי ההון הקימו בתי מלאכה גדולים שבהם מרכזו את כל עבודת הייצור

 

 

לבתי המלאכה הוכנסו מכונות חדשות, והפעילו אותן מאות פועלים

 

 

לשיטה החדשנית קראו – שיטת הייצור התעשייתי

 

 

נחסכו זמן רב וממון

 

 

ייצור האריגים התבצע בקנה מידה גדול יותר מאשר בעבר

 

 

הוקמו בתי חרושת גדולים ומרווחים יותר מבתי המלאכה שהיו קיימים

 

 

ייצוא הכותנה מאנגליה גדל ועמו גדלה גם ההכנסה הכספית

 

 

ההספק היה עדיין קטן מהביקוש – הביקוש גבר, אך הייצור היה יחסית איטי.

 

 

 

להפעלת המכונות בכוחות האדם או בטבע היו חסרונות:

 

 

ידי האדם התעייפו

 

 

הרוחות לא תמיד נשבו בחוזק

 

 

זרם המים היה לעיתים חלש

 

 

 

היה הכרח למצוא דרך חדשה להפעלת המכונות במהירות רבה יותר.

 

 

 

 

מנוע הקיטור – קרש הקפיצה אל העידן המודרני:

 

 

ההמצאה שהביאה מהפך עצום בהתפתחות הייצור התעשייתי היא מנוע הקיטור של ג’יימס-ואט הסקוטי.

 

 

ג’יימס-ואט שכלל את מנוע הקיטור

 

 

הפעיל אותו כדי לשאוב מים ממכרות פחם

 

 

המנוע חובר למכונת הטוויה של הכותנה

 

 

המהפכה התעשייתית צעדה צעד גדול קדימה!

 

 

פעלו מנועי הקיטור ב-48 בבתי חרושת והייצור גדל פי כמה וכמה

 

 

מנוע הקיטור חדר גם לתחבורה

 

 

הוא הפעיל את הרכבת.