2. מהו המקור החקלאי של חג הפסח ?
במקור החקלאי של חג הפסח קיימים שני רבדים : הרובד שנבע מחיי הרועים והרובד של חיי החקלאים.
רובד חיי החקלאים – בעונה זו (תחילת האביב), שהיא עונת ההמלטה של הצאן ועונת היציאה למרעה, נהגו הרועים לקיים טקס, במסגרת המשפחתית בלבד, להקריב לה’ שה ולזרוק את דמו על משקופי דלת הבית בכדי להגן על בני הבית ועל הצאן מפני מזיקים ומפני עין רעה.
רובד חיי החקלאים – לעומת הרועים חגגו האיכרים, ובעיקר הנוודים למחצה, את “חג המצות” בעונה זו. חג זה סימל להם את ראשית אכילת התבואה מן היבול החדש, ראשית קציר השעורה ממנה עשו את המצות לפני היציאה לנדודי עונת הקיץ.
*. שני החגים הללו השתלבו עם הזמן לחג אחד ותאמו למאורע ההיסטורי – לאומי של יציאת מצריים.

3. מהם דיני חג הפסח המוזכרים בשמות כ”ג ? השלם דיני החג מדברים
ט”ז 1-8.
דיני החג מופיעים בשמות כ”ג בפס’ 15 : “את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם “.
הדינים המופיעים פה הם :
*. מועד החג יהיה בחודש האביב שהוא חודש ניסן.
*. יש לחגוג את חג הפסח במשך שבעה ימים.
*. יש לאכול מצות. (אין חובה לאכול רק מצות).
*. אין לעלות לבית המקדש ולעמוד בפני ה’ ( “בפני”) ללא קורבן כלומר בידיים ריקות מקרבן
( “ריקם”).
ההשלמה של דיני חג הפסח ע”פ דברים ט”ז 1-8 : “שמור את חדש האביב…”.
*. היום השביעי בחג הפסח הוא יום עצרת של חגיגות בו אסורה כל מלאכה.
*. בערב החג, בזמן השקיעה או מעט אחריה, מקריבים את קרבן הפסח, שהוא מן הצאן או הבקר, בבית המקדש ( “במקום אשר בחר ה’ “). את הקורבן צולים באש ואוכלים אותו בערב ובלילה שלפני היום הראשון של החג, באותו מקום, מבלי להשאיר ממנו כלום עד הבוקר.
*. כאן מופיעה חובת אכילת המצות ואיסור אכילת החמץ או הימצאותו בבית.

4. במה משנה ספר דברים את טקס עשיית הפסח בשמות? מהן הסיבות
להבדלים?

5. במה היה שונה טקס הפסח בימיו של יאשיהו ?
בשונה מהצורה בה חגגו בני ישראל את הפסח, בחוג המשפחה בלבד, חגג יאשיהו מלך יהודה את החג ברוב פאר והדר: “ויצו המלך את כל העם לאמור, עשו פסח לה’ אלהיכם, ככתוב בספר הברית הזה. כי לא נעשה כפסח הזה, מימי השופטים, אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה. כי אם בשמונה עשרה למלך יאשיהו, נעשה הפסח הזה לה’ בירושלים ” (מלכים ב’, כ”ג 21-23 ).
יאשיהו השתמש בחג לאחד את העם מבחינה רוחנית ופיזית בירושלים כאשר הוא מכריז על השמדת כל האלמנטים האליליים ועל חגיגת החג ביחד בירושלים. יאשיהו טיהר את הארץ מהאלילים ומעבודה זרה (כמו למשל שבירת המזבח והבמה שבנה ירבעם בבית אל) דבר שיצר את ריכוז הפולחן בירושלים : “וגם את המזבח אשר בבית אל הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל גם את המזבח ההוא ואת הבמה נתץ וישרוף את הבמה הדק לעפר ושרף אשרה “.(מלכים ב, כ”ג 15).

חג שבועות

1. מהם שמות החג ומשמעותיהם ?
לחג השבועות ארבעה שמות המציינים בתוכם את משמעותו של החג :
א. “שבעה שבועות תספור לך, מהחל חרמש בקמה, תחל לספור, שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה’ אלהיך “. (דברים ט”ז 9-10).
החג נקרא שבועות כיון שיש לספור שבעה שבועות מלאחר חג הפסח ולאחר אותם שבועות לחגוג את החג.
ב. “וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה’ בשבועותיכם”. (במדבר כ”ח 26).
השם השני הוא חג הביכורים כיון שבחג זה היה צריך להקריב מנחה לה’ שתהיה מורכבת מבכורי פרי הארץ.
ג. “וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה “. (שמות כ”ג 16).
בתקופת החג חלה הבשלת החיטה ומתחילים בקצירת התבואה ולכן נקרא החג גם חג הקציר.
ד. השם השלישי הוא חג מתן תורה. חכמי התלמוד קבעו כי התורה ניתנה בחג שבועות :”ביום אחד בחודש סיוון, שהוא יום שני לשבוע, באו בני ישראל מדבר סיני. ומצאו עליו ענני כבוד. וחמשה ימים היה משה רבינו עולה להר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום ומשיב את דבריהם לפני המקום בשלישי, ביום השישי לחודש סיוון, שהוא יום השבת נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את התורה “. (ספר עולם רבה, פרק ה’).
דעה נוספת טוענת כי התורה ניתנה ביום שישי ולא ביום שבת שהוא השישי לחודש סיוון.

2. מהו המקור החקלאי של חג השבועות ?
חג השבועות הוא החג היחיד בתורה שזמנו המדויק אינו מצוין. ספירת השבועות (שבעת השבועות מ”החל חרמש בקמה”) אינה תחליף לתאריך כי לא כל חקלאי הארץ התחילו את הקציר באותו זמן, בגלל השוני בזמני ההבשלה שנבע מהאקלים השונה בחלקי הארץ.
כנראה, שבזמנים קדומים חגגו חקלאים מאזורים שונים את החג בתאריכים שונים.
החלק השווה בקביעת התאריך הוא ספירת שבעת השבועות מיום התחלת קציר השעורה ועד סיום קציר החיטה. זמן זה ניתן לחקלאי ישראל כדי לגמור את עבודת הקציר ועם סיומה להביא לבית המקדש מנחה לה’.

3. כיצד יש לקבוע תאריך לחג ? מדוע לא ניתן לו תאריך קבוע ?
את תאריך החג קובעים ע”י ספירה של שבעה שבועות החל מתחילת הקציר “שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות”.
הסיבה לכך שלחג לא ניתן תאריך מדויק היא שהאקלים בחלקים שונים בארץ היה שונה ולכן זמני התחלת הקציר לחקלאים בחלקים שונים בארץ היו שונים.

4. מהו הביאור המקובל לביטוי “ממחרת השבת” ?
מהו התאריך בו חוגגים את חג השבועות (ע”פ חז”ל) ?
ע”פ “האנציקלופדיה המקראית”, “ממחרת השבת” = היום הנועד להנפת העומר של ראשית הקציר, כפי שנאמר בויקרא מיד לאחר חוקת חג המצות. באותו יום אף מתחילים לספור שבעה שבתות תמימות וביום שלאחר השבת האחרונה, ביום החמישים לספירה
(7 ימים בשבוע * 7 שבועות + יום אחד = 50 יום) חל חג השבועות.
המחלוקת בביטוי זה סבבה סביב פירוש המלה “שבת”, להלן כמה פירושים אפשריים :
1. יום טוב, יום חג ובמקרה שלנו היום הטוב הראשון או האחרון של חג הפסח.
2. היום השביעי בשבוע.
3. המלה שבת יכולה לתאר גם את השבוע של פסח כולו כיון שכולו קדוש וכל ימיו הם ימים טובים.
מחלוקת זו התעוררה כבר בימי בית שני ומאז אפילו גדולי פרשני המקרא לא הגיעו לכלל הסכמה.
ע”פ חז”ל, “ממחרת השבת” זהו שמו של היום שלאחר היום הראשון של חג הפסח (בט”ז בחודש ניסן ), ומיום זה יש להתחיל לספור 49 יום ובסוף הספירה לחגוג את שבועות.
תאריך זה הוא התאריך בו אנו חוגגים את שבועות כיום.

5. דיני חג השבועות ע”פ שמות כ”ג הם :
*. יש להקריב את בכורי פרי הארץ לה’ : “ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלהיך ” (שמות כ”ג 19 ).

השלמת הדינים ע”פ דברים ט”ז 9-12 :
*. את החג יש לחגוג שבעה שבועות לאחר תחילת הקציר : “שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה “. (דברים ט”ז 9 ).
*. את המתנות למקדש יש להביא לפי היכולת ולפי הנדיבות : “מסת נדבת ידך אשר תתן ” (דברים ט”ז 10 ). מסת היא כנראה צורת הנקבה של מס ובאה להבדיל בין המס שהוא חובה ושיעורו קבוע לבין מקרה זה בו הנתינה היא זכות ולא קבועה.
*. בחג זה עליך לשמח ועליך לדאוג שכל הסובבים אותך ישמחו גם כן. יש לדאוג לשמחת המשפחה, העבדים והאמות וכן הגר, האלמנה והיתום שהם הנזקקים. הכתוב מדגיש ומזכיר את העובדה שגם עם ישראל היה בעבר גר ועני ועבד במצרים ולכן אל לו לעזוב את אלה הנזקקים לעזרתו.

חג סוכות

1. מהם שמות החג ומשמעותיהם ?
א. השם הראשון הוא חג סוכות כיון שבחג זה יושבים שבעה ימים בסוכה : “בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות “.
(ויקרא כ”ג 42 ).
ההסבר לישיבה בסוכות נמצא בהמשך אותו פסוק : “למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים “.
ב. ” וחג האסיף בצאת השנה באוספך את מעשיך מן השדה “.
(שמות כ”ג 16 ).
שם שני שניתן לחג הוא חג האסיף כיון שבזמן קיום החג מתחיל איסוף תבואת הארץ.
ג. שם נוסף הוא “חג” ללא תוספות : “ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי “. (מלכים א, ח’ 2 ).

2. מהו המקור החקלאי לחג הסוכות ?
מקורו החקלאי של חג סוכות, או נכון יותר לומר חג האסיף, נובע מכך שבתקופה זו מגיע לידי גמר המחזור של הגידולים החקלאים ומתחילים לאסוף אותם סופית לקרא פתיחת המחזור החדש.
חג זה הוא החג המסיים את השנה החקלאית והוא לא סתם ציון דרך במרכז השנה ולכן יש לחגוג אותו ברוב הדר ופאר.

3. מהו התאריך בו נחוג חג הסוכות וכמה ימים הוא נמשך ?
על פי ויקרא כ”ג יש לחגוג את חג סוכות בחמישה עשר בחודש השביעי, כלומר חודש תשרי :
“בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות “… (ויקרא כ”ג 34).
בהמשך הפסוק וכן בפסוק 39 מופיע משך הזמן שיש לחוג את החג. על החג להמשך שבעה ימים כאשר היום הראשון והיום השביעי הם מקרא קודש כלומר אסורה כל מלאכה פרט לצורכי אוכל ונפש : “תחגגו את חג ה’ (שם נוסף לסוכות) שבעת ימים “. (ויקרא כ”ג 39).
גם היום השמיני הוא יום קדוש הנקרא “עצרת” או “שמיני עצרת” : “ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון ” (ויקרא כ”ג 39), “ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו “. (במדבר כ”ט 35).

4. ציין את דיני חג הסוכות .
דיני החג ע”פ שמות כ”ג 16-17 :
*. את החג יש לחוג בסוף העונה החקלאית בזמן שאוספים את התבואה : “וחג האסיף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה “. (שמות כ”ג 16 ).
*. חובה לעלות לירושלים (מופיע כחוק לכל שלושת הרגלים יחדיו) : “יראה כל זכורך את פני האדון ה’ “. (שמות כ”ג 17).
דיני החג ע”פ דברים ט”ז 13-17 :
*. את החג יש לחוג במשך שבעה ימים בהם אוספים את התבואה : “חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מדגנך ומיקבך” (דברים ט”ז 13).
*. בפס’ 14 מופיע הביטוי “ושמחת בחגיך “… יש המפרשים ביטוי זה כדרישה מפורשת אך יש האומרים כי זו ברכה לימי שמחה :” ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך “. (דברים ט”ז 14).
*. אין לעלות לבית המקדש ללא קרבן או מנחה לה’ : ” ולא יראה את פני ה’ ריקם ” (דברים ט”ז 16 ).
*. המנחה תהיה כראות עינו של הנותן והיא אינה חובה : “איש כמתנת ידו כברכת ה’ אלהיך אשר נתן לך ” (דברים ט”ז 17).

5. כיצד משנה ירבעם את תאריך החג ? מדוע התקבל השינוי ע”י תושבי ממלכת הצפון ?
ע”פ מלכים א, י”ב 32-33 משנה ירבעם את תאריך החג בכך שהוא דוחה אותו בחודש שלם מהחמשה עשר לחודש השביעי (תשרי) לחמישה עשר לחודש השמיני (חשון) : ” ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה “.
תושבי הצפון קיבלו את השינוי שהנהיג ירבעם בתאריך החג בשמחה בגלל שהדחייה אפשרה להם לסיים את אסיף התבואה שהחל מאוחר יותר מאשר בשאר חלקי הארץ, וזאת בגלל ההבדלים באקלים שהשפיעו על הבשלת היבול.

6. כיצד מסתדרת העובדה כי השמחה היא דרישה מפורשת בחג זה עם הצד
החקלאי ?
בדברים ט”ז 15 מופיעה דרישה מפורשת האומרת כי יש לשמוח בחג הסוכות : “שבעת ימים תחוג לה’ אלהיך במקום אשר יבחר ה’ כי יברכך ה’ אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח “.
יש המפרשים צירוף זה לא כדרישה או פקודה אלה כברכה לימים טובים ושמחים, דבר זה תואם לחלקו הראשון של הפסוק המדבר על ברכת ה’ לאדם.
צירוף זה תואם לרקע החקלאי של החג כיון שבמהלך החג מתבצע האסיף שהוא תהליך משמח בפני עצמו בו נרתמים כל בני המשפחה לעבודה, וזו מתבצעת בליבוי שירה וריקודים. האדם שמח על התבואה שגידל במשך כל המחזור האחרון ושסוף סוף הוא יוכל להנות מהפירות של עבודתו הקשה.

השואה בין שלושת הרגלים

*. לשלושת החגים יש חמישה אלמנטים משותפים :

א. שלושת הרגלים קשורים קשר עמוק לריכוז עבודת הקודש במקום אשר יבחר ה’ ולכן בכל חג משלושת החגים הללו חייבים הזכרים מכל בית (פרט לילדים, לזקנים או לחולים) : “שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה’ “. (שמות כ”ג 17).

ב. העלייה לרגל בכל חג חייבת להיות מלווה בהבאת מנחה וקורבנות לבית המקדש : “ולא יראו פני ריקם “. (שמות כ”ג 15).

ג. קיימת חובה לשתף את כל בני הבית, את המשפחה הקרובה, את העבד והאמה, הגר, האלמנה והיתום, בשמחת החגים : “ושמחת לפני ה’ אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך “. (דברים ט”ז 11).

ד. לכל החגים יש הקשר לחקלאות, לטבע, לעונות השנה וכו’. פסח ועונת האביב, סוכות והאסיף, שבועות והקציר.