פס’ תאור
1 – 3 רקע לסיפור – תאור קצר על בניו של שמואל
4 – 5 דרישת העם למניעת מלך בישראל
6 – 9 מסרו של ה’ לשמואל
10 – 18 משפט המלך – שהוא בעצם “התנאים” שהעם צריך לקבל
19 – 20 העם אינו משתכנע – דרישה חוזרת של העם להמלכת מלך
21 – 22 תפילה נוספת של שמואל – ה’ מסכים להמלכת מלך
בניו של שמואל
כאשר שמואל הזדקן הוא הרגיש שלא יוכל יותר להיות מנהיג מושלם של העם ומנע את שתי בניו – יואל ואביה להיות שופטים בבאר-שבע. זוהי פעולה רגילה שבדרך כלל עשה אז כל מנהיג – העביר את המנהיגות כירושה. העם כמובן לא התנגד לכך – זה היה רצונו של שמואל והאנשים הסכימו אתו.
את סיפור משפטם של יואל ואביה התנ”ך לא מספר לנו בפרוט – רק בפסוק 3 מתארים בקצרה את פעולותיהם של יואל ואביה. נאמר לנו ששניהם היו רודפי בצע, לקחו שוחד מאנשים, שפטו משפט שקר וכו’.
בסופו של דבר, כנראה אחרי כמה חודשים או שנים של משפטם של יואל ואביה, זקני העם שיצגו את העם באים אל שמואל בבקשה להמליך עליהם מלך בישראל.
הסיבות לדרישת העם
1. סיפורם של יואל ואביה היה חלק מהסיבה הראשונה, הסיבה היתה כוללת יותר – כנראה שכל מערכת השופטים בישראל לא היתה מושלמת. זו אחת הסיבות החשובות לדרישה. היו שופטים – ובינהם גם יואל ואביה – שלא כל-כך שמעו למצוות שהתורה מצווה אליהם, אלא קבעו חוקי משפט משלהם, כאשר השופטים היו אלא שהרוויחו בסוף. השופטים יואל ואביה כנראה גרמו בעצם לעם לראות את האי-שלמות לבמערכת השלטון.
2. העם רצה מנהיג יחיד שישלוט ויוביל אותם בכל התחומים – כלכלי, מדיני, צבאי וכו’. רעיון של שליט יחיד לא היה חדש – הם ראו שלעמים בסביבה כבר היו מנהיגים כאלה. הוכחה לכך אנו רואים בפסוק 5 “…שימה לנו מלך לשופטינו ככל הגויים”.
3. חיקוי לעמים האחרים – העם ראה שהעמים בסביבה כבר המליכו על עצמם מלך – וזה הביא להצלחה רבה לעמים הללו מכל הבחינות.
תשובתו של ה’ לתפילת שמואל – פס’ 6 – 9
כאשר שמואל מודיע לה’ על בקשת העם, ה’ מקבל את זה כאילו שהעם בעצם בוגד בה’, כמו שזה קרא פעמים רבות מאז שה’ הוציא אותם ממצרים ועד היום הזה. בהתחלה, בפסוק 7 ה’ אומר שהם בוגדים בו ולא בשמואל, אבל אחרי זה הוא פשוט משווה את הבגידה במנהיג לבגידה באל, ואומר בפסוק 8 – בכל הזמנים הם בגדו בי והלכו אחרי אלוהים אחרים ועכשיו הם בוגדים בך ורוצים מנהיג אחר. אחר-כך ה’ אומר לו שיצווה להם, אבל שקודם יזהיר אותם – וכאן ה’ מעביר לו את כל ההרגלים שיהיו למלך ויזיקו לעם. אנו מקבלים את המידע הזה אחר כך, כאשר שמואל כבר מעביר אותו לעם.
התנאים של המלכת מלך (משפט המלך) – פס’ 10 – 18
כאשר שמואל חוזר לזקני העם לאחר התפילה הוא מעביר להם את מסרו של ה’, מתאר את התנהגותו של המלך לעתיד ומתאר את הסבל הרב להמלך יגרום לעם. הוא מביא להם את התנאים הבאים:
פסוק ציטוט הסבר
11 את בניכם יקח ושם לו במרכבותיו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו המלך יגייס את בניכם לצבא כדי להלחם במלחמות שלו, זהו חלק משעבוד הגוף
12 ושום לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו המלך יפלה בין אנשים שונים, יהיו כאלה שיהיו השרים שלו והמקורבים שלו, ואנשים אחרים יעשו למלך את העבודה השחורה, זהו חלק משעבוד הגוף
13 ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות המלך יקח את הבנות שלכם לעשות עבודות שונות בארמון שלו, זהו חלק משעבוד הגוף
15-14 ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים ירח ונתן לעבדיו, וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לרסיסיו ולעבדיו המלך יקח את הרכוש שלכם בלי לשאול אותכם ויתן אותו לאנשים אחרים, זהו חלק משעבוד הרכוש
17-16 ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו, צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים המלך יקח מכם את העבדים שלכם ואת הצאן שלכם ואפילו אנשים מבינכם כדי לשמש אותם לעבודות שלו.
שעבוד הגוף+שעבוד הרכוש
כאשר שמואל אומר את כל זה הוא כל הזמן מנסה להדגיש את הדברים השליליים שבזה, כדי לשכנע את העם לעזוב את הרעיון הזה. כל הזמן הוא מדגיש את העניין ובסוף הקראת התנאים בפס’ 18 הוא אומר במפורש – “וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם…”. את זה אפשר להבין לא רק כנסיון שכנוע, אלא כנבואה. לשמואל היתה השפעה רבה בעם כנביא והוא ניסה לנצל את זה בשכנוע שלו. ב”נבואה” הזאת הוא ממשיך: “…ולא יענה ה’ אתכם ביום ההוא…” – הפעם הפעם הם לא יקבלו עזרה מה’, כמו שקיבלו תמיד אחרי שהצטערו על מעשיהם. אבל בסוף הפרק אנו רואים שהעם אינו משתכנע ולאחר תפילה נוספת שמואל מסכים למנות אליהם מלך.
חוקי המלך
בספר דברים י”ז פסוקים 14 עד 20 מובאים התנאים של ה’ להמלכת מלך ולתפקידי המלך בעתיד. הנה רשימת חוקי המלך:
פס’ ציטוט פירוש
14 כי תבוא אל הארץ אשר ה’ אלוהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה לפני המלכת המלך העם חייב להגיע לארץ ישראל
14 ואמרת אשימה עלי מלך העם חיב לדרוש מלך בעצמו
15 שום תשים אליך מלך אשר יבחר ה’ אלוהיך בו ה’ צריך לבחור את האדם שיהיה מלך, ולא מישהו אחר
15 מקרב אחיך תשים אליך מלך לא תוכל לשים אליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא המלך חיב להיות מקרב בני ישראל
16 לא ירבה לו סוסים לא יקח לעצמו הרבה סוסים
16 לא ישיב את העם מצרימה לא יחזיר את העם למצרים
17 ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד לא יקח לעצמו יותר מדי דברים שיהנה מהם
18 והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים והלוים המלך חיב להמשיך לכתוב את התורה והמשנה וספרי משפטים
20-19 והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה’ אלוהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם. לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל המלך חיב לבצע את המצוות, לקיים את החוקים, לשמש דוגמא לעם לאדם ישר ומאמין וכו’.
בפסוק 14 אנו רואים בעצם נבואה שבה מתואר המקרא שקרה לאחר מכן – העם דורש מלך, ואפילו הטענה העיקרית של העם מובאת פה: העם רוצה להדמות לעמים אחרים. התנאי הראשון של ה’ בפסוק 15 הוא שה’ עצמו יבחר את המלך, אבל העם הוא זה שימליך את המלך. לאחר מכן מובאים תנאים שמופנים למלך עצמו והם התנאים העיקריים של ה’ – קיום המצוות, לשפוט משפט אמת וצדק וכו’. בפסוק 18 ה’ מצווה על המלך להוציא לעצמו חוקה שתהיה מבוססת כולה על מצוות התורה.
ההבדלים בין משפט המלך וחוק המלך
כאשר בספר שמואל פרק ח’, שמואל מביא את התנאים בצורה סובייקטיבית ומנסה להביא את הדברים בצורתם השלילית ביותר, בספר דברים, לאומת זאת החוקים מופנים לממליכי המלך ולמלך עצמו – חוקים חד-משמעיים שהוא חייב לבצע ללא כל שילוב של דעות, אם העובדה של המלכת המלך היא חיובית או שלילית.
מילים קשות
יתקבצו – התאספו
מאסו – בגדו
המה – אותו הדבר בדיוק
סריסיו – מקורביו
ימאנו – סירבו
