המרד הערבי, מאורעות תרצ”ו צרצ”ט (1939 – 1936):

דכי המאבק נגד הבריטים:
1. המרד היה מרי אזרחי שבא לידי ביטוי בשביתה כללית וארגון שביתה כללית.
2. הפעלת טרור נגד הבריטים: רצח המושל הבריטי לואיס אנדרוס, פגיעה במתקנים חיוניים והתקפות על מסילות ברזל.
3. כלפי היהודים: טרור, אלימות, רצח בערים ובדרכים מתוך מטרה להפעיל או להגביר את הלחץ על ממשלת המנדט.

*באפריל 1936 הותקפו יהודים ביפו וטול כארם ע”י מתפרעים ערבים לאחר המהומות החלו 3 שנים של מאורעות דמים.
הערבים דרשו את הפסקת העלייה ולמנוע התיישבות של יהודים הבריטים דחו את התביעה וכתגובה בא מרי ושביתה כללית שמטרתה לשבש את מהלך החיים התקין בארץ, שיתוק כלכלה, והכרחת הממשל הבריטי לענות לדרישותיהם.
לערבים נאסר לקיים מגעי מסחר עם היהודים והשביתה הקיפה את המסחר את התחבורה והייתה מלווה בטרור אישי,
ופיגועים. השביתה נמשכה 6 חודשיים.
תגובת הבריטים הייתה מאופקת והם הסתפקו בתפיסת הפורעים, בהטלת כנסות, סגירת עיתונים וגרוש מסיתים.
לאחר שהנציב דחה את דרישות הערבים ואישר תוספת רישיונות לעלייה קיבלו המהומות נגד היהודים/בריטים אופי של מרד גלוי שכלל פגיעה בשוטרים וחיילים בריטים. בקיץ 1936 הגיע לארץ קצין סורי שהפך להיות מנהיג המרד הערבי ומפה קיבל המרד אופי יותר צבאי ומאורגן. תגובת הבריטים המשיכה להיות מתונה והם פנו לשליטי המדינות הערבים שיורו לערביי א”י להפסקת השביתה. והכן צעד זה עזר והשביתות והפגיעות בדרכים הופסקו והבריטים אפשרו לראשי הכנופיות להתפזר בארץ ללא עונש ובמשך כ 10 חודשיים היה שקט יחסי. אך באוקטובר 1937 חודשו המהומות בעקבות מסקנות ועדת פיל ורצח המושל אנדריוס והפעם הבריטים הגיבו בתקיפות והם פיזרו את הוועד הערבי, פטרו את המופתי והצבא הגיב בחומרה כלפי הטרור הערבי.. המרד התפשט לכל חלקי הארץ כשהמורדים שלטו על הדרכים תקפו משרדי ממשלה דואר סניפי בנקים תחנות משטרה ושכונות יהודיות.
המרד הפך בהדרגה לטרור אישי מכיוון שההתקפות על מתקני צבא בריטים נכשלו.

תוצאות המרד:
המרד נכשל מהסיבות הבאות:
1. איום הבריטים להפעיל משטר צבאי בכדי לשבור את השביתה ופעילות נמרצת נגד הפורעים.
2. שיתוף פעולה בין הבריטים ליהודים שרצו להחליף את כל העובדים במנהל הבריטי.
3. ההערכות המהירה והטובה של היישוב ( ביסוס משק עצמאי והשתחררות מהטלות הכלכלית בעובדים הערבים.)
4. פילוג בתוך האוכלוסייה הערבית שהיה פילוג פוליטי/צבאי שכלל הלשנות לבריטים ואי קיום השביתה.
5. השביתה גרמה להספדים רבים בחברה הערבית וכסף סיוע שהיה אמור להגיע מארצות ערב לא הגיע.

תגובת היישוב היהודי:
בתחומי בטחון, התיישבות וכלכלה.
המאורעות אלצו את היישוב היהודי להמשיך בחייו ולמרות הנפגעים היו למאורעות השפעה(חיובית) על הישוב ב
בתחום הכלכלי, השביתה הערבית שהייתה אמורה לחסל את השווקים ע”י סגירת נמל יפו פתחה פתח להקמת נמל ת”א.
בתחום הבניה היהודים מלאו את מקום הפועלים הערבים, פיתרון בעיית האבטלה הוקמו מחצבות יהודים הועסק בפרדס.
התוצרת החקלאית שגודלה ע”י הערבים הופסקה (מרי) ואילצה את היישוב היהודי לספק את התוצרת החקלאית לשווקים, המשק גדל והיהודים השתלטו על השווקים הפנימיים והמשק השתחרר מהטלות במשק העובדים הערבים.
ההתיישבות, המאורעות המחישו את הסכנה בבידוד הישוב היהודי, מטרת הישוב להקים יותר נקודות התיישבות בכדי ליצור רצף התיישבותי. נוסף למאורעות היה סעיף בספר הלבן של צ’רצ’יל שקבע שאדמה שאיננה מעובדת תישלל הבעלות עליה ולכן היהודים השתדלו לעבד וליישב אדמות.

חומה ומגדל:

על פי תוכנית חומה ומגדל הוכנו מראש מבנים, חומרי בנייה והם רוכזו בקיבוץ שכן ביום המיועד עלו לנקודה המיועדת, בתוך מספר שעות היישוב היה מוכן (גדר, מגדל, צריף ועמדות הגנה על הגדר)
ההשפעה של חומה ומגדל:
שילוב התיישבות במערך הביטחון של היישוב ויצירת רצף התיישבותי חשוב בין בקעת הירדן לעמק בית שאן, מהנגב הצפוני עד לשפלה. ביסוס משק חקלאי, יישובי חומה ומגדל קלטו עלייה, אלו גם קבעו את מפת גבולות א”י.
נוסף להתיישבות זו היו ישובים חדשים שרובם היו שיכים להתיישבות העובדת שיש לה אופי מיוחד כגון: התיישבות במקומות רחוקים היוותה כוח משיכה לנוער, הייתה בסמוך לכפרים ערבים, קלטה עולים וסיפקה את רוב לוחמי ההגנה.

בטחון:
עם פרוץ המרד הערבי ב 1936 היו קיימים ביישוב שני ארגונים: הגנה אצ”ל.
בעקבות המאורעות חל ויכוח ביישוב בנושא דרכיי התגובה כלפי האלימות הערבית, כחלק מההערכות הוקמו כמה גופים:

1. הנוטרים: קמו עם פרוץ המאורעות מתוך הסכמת הבריטים לשתף שוטרים עברים במאבק לשמירת הסדר אלו צוידו בנשק בריטי ועברו אימונים ע”י הצבא הבריטי , הכרת הבריטים בזכות היישוב להגן על עצמו. הנוטרים סייעו לחיזוק הקשרים בממשלת המנדט ליישוב וסייעה להגנה בפעולותיה בתחום ההתיישבות(חומה ומגדל) , העברת נשק, קורסים אימונים ידע ושיטות לחימה בריטיות. ביטחון היישוב גדל ועם גידול מספר הנוטרים הסכימו הבריטים לארגן את הנוטרים ליחידה משטרתית צבאית ובינואר 1939 הוקמו גדודים של משטרת היישובים העברים שצוידו בנשק מפקד הגדוד, בריטי.
בתוך הנוטרים היו חיילי רגל שעשו סיורים רגליים באזור עמק בית שאן ואח”כ נעו בטנדרים חלקם היו משוריינים.
תפקידם היה לעבור בדרכים לסלק מוקשים ללוות פועלים לעבודתם ולהיכן מערבים לערבים.
2. גדר הצפון: בכדי לחסום את המעבר לכנופיות הערביות דרך לבנון הוקמה גדר תיל (ע”י מומחה בריטי שהציע זאת) לאורך הגבול ואת העבודה עשו אנשי סולל בונה במשך 3 חודשיים.
3. מיסים: כדי לכסות את הוצאות היישוב הוחלט על סכום שיש לשלם ונוסף לזה הוטלו מיסים עקיפים כמו כרטיסים לקולנוע…
4.הנודדת: גוף צבאי, בראש עמד יצחק שדה שארגן לוחמים שינעו בלילה בשדות ויתקפו ערבים בעורף. אלו לוחמים שנולדו בארץ ויש להם זיקה לארץ. אח”כ החליטה ההגנה להקים פלוגות שדה שיעזרו נגד תקיפות על היישוב לרדוף אחרי אויבים ולהקים פטרולים.
5. פלוגות הלילה: אורט וינגיט, שהיה קצין בריטי בחייל המודיעין שהתקשר גם עם אנשי ההגנה בחיפה. הלו היו יחידות קומנדו שפעלו בלילה נגד כנופיות ערביות השתמשו בתכסיסי הטעיה תוך ניצול הלילה. הוא פעל בטכניקה של יוזמה לכן חובה היה להכיר את השטח מבחינה גיאוגרפית ומודיעינית, הוא קיבל אישור מהבריטים להלחם בכנופיות ערביות. וינגיט טען שבריטניה חייבת להגשים את המנדט כבית הלאומי ליהודים מדינה יהודית וצבי יהודי גדול.
בשל מעורבותו הוא הורחק ע”י הבריטים.

הוויכוח בשאלת דרכי התגובה כלפי ההתקפות ההערביות:
הבלגה מול התקפה, *ההגנה נקטה בהתגוננות פאסיבית, בהבלגה. *האצל ראה בהבלגה חולשה שמערערת את הכבוד ליישוב משום שהערבים מפרשים אותה כפחדנות והיא מחזקת את דעת העולם שהיהודים לא יכולים להלחם לכן הם דגלו בטרור. *הסוכנות היהודית והוועד הלאומי נקטו בהבלגה והם כפו זאת על ההגנה, הרעיון היה הגנה עצמית בלי לפגוע באלו שלא אשמים בכדי לא לאבד את שיתוף הפעולה עם הבריטים ובמטרה לא להגדיל את מספר הנפגעים. מדניות זו של הבלגה מראה את היישוב שומר חוק מול הערבים, ומכאן שהיו לו זכויות בעתיד. בעקבות התגברות מעשי הטרור של הערבים וחוסר היכולת של הבריטים לנטרולם הוחלט לנקוט במאבק צבאי, כלומר לא לחכות להתקרבות הפורעים ליישוב אלה לנקוט על פי הכלל התנכ”י : “הבא להורגך השכם להורגו”.

ועדת פיל:
לאחר פרוץ המרי שלחה בריטניה ועדת חקירה שהוטל עליה לחקור את שורשי הסכסוך הערבי-יהודי בשאלת א”י והצעת פתרונות. תפקיד: קביעת הסיבות למאורעות בדיקת ביצוע המנדט לגבי היהודים והערבים ובדיקת תלונות שני הצדדים.
נציגי הערבים סרבו להופיע בפני הוועדה והמשיכו להצהיר על דרישותיה (ראה המרד הערבי). בסופו של דבר הגיע המופתי וטען שכל המדינות הערביות זכו לעצמאות מלבד ערביי א”י, השלטון הבריטי לדעתו מעודד עלייה והתיישבות והסיבה למאורעות היה כי הערבים אידבו את האמונה בבריטים.
הוועידה שמעה את העדויות של פקידי הממשל הבריטית של היהודים, ויצמן טען שהיהודים לא יוותרו על א”י, ואם בריטניה הייתה נוקטת במדיניות תקיפה יותר לא היו מהומות ערביות ואם היא לא תסכן את האינטרסים שלה ע”י מאבק עם הערבים אז היהודים ינהלו את המאבק. בן גוריון דיבר על הזכות ההיסטורית של היהודים על א”י וטען שזו הארץ היחידה בשבילנו בעולם והיא מולדתנו ואין עם או גזע אחר שרואה בה מולדת. ז’בוטינסקי דבר על בעיית הערבים והביטחון לדעתו הייתה צריכה בריטניה להסביר לערבים את המשמעות האמיתית של המנדט.
הוועידה הגישה דוח שהורכב מ- 3 חלקים:
* חלק 1: סקירה על תולדות א”י, מתקופת האבות עד מאורעות תרצ”ו.
*חלק 2: עסק בדרך ביצוע המנדט וזה כלל דיון בבעיות המנהל הביטחון הקרקע השירותים והשיילטון העצמי.
*חלק 3: ניסיון למצוא פיתרון ע”י הסדר קבוע המבוסס על חלוקה.

— מסקנות הוועידה היו שהבית הלאומי חדל להיות ניסיון והוא מפעל מצליח. הוועידה הציעה לסיים את המנדט מכיוון שהוא ניכשל בניסיונו לטפל ביחסים בין הערבים ליהודים, פיתרון- חלוקת א”י לשתי מדינות שכל אחת מהן תהיה קשורה לבריטניה בחוזה וצריך גם להקים ועדת מומחים שתקבע את הגבולות המדויקים ע”פ שהיו נתונים להגשמה שיתאימו להתחייבויות הבריטיות ושינהגו בצדק כלפי שני העמים.
*הצעת החלוקה: א”י: גליל, עמק יזרעאל, שפלת החוף(מראש הניקרא ועד חדרה) והשאר לערבים למעט מקומות בין
י-ם ליפו וזה חצה את המדינה לשנים.
*התגובה להצעה: ועדת המנדטים של חבר הלאומים התנגדה והסבירה שהתנאים עדיין לא מתאימים להקמת מדינה.
היהודים היו חלוקים בדעתם מזרח אירופה גילו התלהבות, התנועה הציונית שללה והמיעוט התנגד: הגבולות של המדינה צפופים לקליטת מיליוני יהודים ולא היה ניתן להגן על המדינה כי האזור הררי היה אצל הערבים.
*התומכים: ויצמן ראה בהקמת מדינה יהודית אפשרות ממשית להגיע להבנה עם ערבים ומוטב להיות רוב במדינה קטנה ממיעוט בא”י . בן גוריון טען שזה פיתרון להצלת היהודים וניתן לפתח את המדינה.
-הערבים דחו חד משמעית את מסקנות הוועידה וחידשו את המאורעות ואז חל השלב השני של המרי מ 1937 – 1939 .

המפנה במדיניות בריטניה:
בסוף 1938 חל מפנה שמשמעותו הייתה פיוס עם הערבים על חשבון פגיעה חמורה ביישוב היהודי. הגורמים לכך:
1. המצב הבינלאומי הוביל את בריטניה לחזר אחרי מדינות ערב.
2. הממשל בבריטניה ביקש להתחמק מביצוע ועדת פיל ונסיגה מתוכנית החלוקה פירושה מדיניות פרו ערבית, לחץ ערבי.
3.יהדות אירופה וארה”ב שמרו על ניטרליות, בדלנות.
אחד הפעולות במפנה ביחסים הייתה וועדה שנקראת ווהד שהגיעה לארץ כדי לסמן את הגבולות ולבדוק את המלצות פיל.
וקבעה שזאת לא ניתנת ליישום כי לא ניתן לבצע חילוף אוכלוסין הוגן. ממשלת המנדט קיבלה את המלצות ועדת ווהד והודיעה שהיא מוותרת על תוכנית החלוקה. ובכדי ליפתור את הבעיה הוחלט על הקמת וועידת השולחן העגול שקיוותה שהיהודים והרבים ישבו יחד ויפתור את הבעיה, הבריטים זימנו את נציגי הסוכנות ונציגי ערביי ישראל. התנאי היה שאם הם לא יגיעו להסכם בריטניה תכפה אליהם הסכם. בפועל התקיימו שתי ועידות, הערבים שדרשו הפסקת עלייה וכ”ו והיהודים שדרשו לקיים את הצהרת בלפור והודיעו שהם יתנגדו בכוח למדינה ערבית. בריטניה שאפה לקבל את הסכמת שני הצדדים להקצת מדינה 1 ל 2 העמים (רוב יהודי ומיעוט ערבי) ולאחר חודש התפזרה הוועידה בלי שהגיעה להסכם.
בעקבות זה בריטניה פירסמה את מסקנותיה בספר הלבן 1939.

הספר הלבן של מקדונלד:

בריטניה מסתלקת רשמית מכל התחייבותה בהצהרת בלפור ובמנדט!
תוכן:
1. ממשלת בריטניה מחליטה להקים תוך 10 שנים מדינה פלשתינאית שבה ישותפו שני העמים ותהיה קשורה בחוזה כלכלי מדיני איתה, אם לאחר 10 שנים היא תצטרך לדחות את ההחלטה, זאת תתייעץ עם חבר הלאומים והאוכלוסייה באזור. הרכב הממשלה יקבע בהתאם ליחס המספרי באוכלוסייה ובכל זאת ימשיכו הבריטים לשלוט בארץ.
2. נושא העלייה, הפחידה את ערביי ישראל ולכן היא תצומצם ותוגבל( 1.3 ל 5)ועליות נוספות היו באישור נציגי הערבים.
3. קרקעות והתיישבות, יש אסירת מכירת קרקעות ליהודים באזורים מסוימים ובשאר האזורים היא תוגבל(קנייה).
משמעות:
בריטניה מסתלקת רשמית מכל התחייבותה בהצהרת בלפור ובמנדט! הגבלת קניית קרקעות ועלייה הם הפרה בוטה של המנדט, הספר הפך את היהודים לנתונים לחסדם של הערבים, ניתן ליראות את המשך מדיניות הפיוס והחולשה של בריטניה ברשותו של צ’מברלין.
התגובות לספר:
*הערבים: מתונים: ניצחון, סיכוי להקים מדינה פלשתינאית ולהפסיק את התפשטות הציונות.
קיצונים: דחו את הספר כי האמינו בניצחון גרמניה הנאצית.
*הבריטים: צ’רצ’יל מתח ביקורת על הספר במסגרת דיון בפרלמנט וטען שבריטניה מסתייגת מהתחייבותה, אך למרות זאת הספר עבר ברוב זועם ובריטניה אישרה את מדיניותה.
* חבר הלאומים: ועדת המנדטים החליטה שהספר סותר את תנאי המנדט אך ללא ננקטו צעדים בגלל פרוץ מלה”ע 2.
* היהודים: התנגדות תקיפה ביישוב בתנועה הציונית ובעולם היהודי, תחושת אכזבה ובגידה תגובה: מחאה, הפגנות שביתה כללית… הבריטים ביקשו מבן גוריון להסדיר את ההפגנות אך זה טען שהם לא יהססו להשתמש בכוח.
תגובה אקטיבית: עלייה לא חוקית, רכישת אדמות באזורים אסורים לפי הספר והקמת נקודות התיישבות באזורים שונים בארץ.