מבוא מעטים מאוד בעולם המערבי ערים לעובדה כי הקבוצה שסובלת ביותר מגל הפונדמנטליזם החשוך והאפל הפוקד את העולם המוסלמי הן הנשים המוסלמיות, אולי הקבוצה המדוכאת ביותר בעולם כיום . האיסלאם הוא כיום הדת השנייה בגודלה בעולם כולו, עם יותר ממיליארד מאמינים, ואף כי העולם המערבי נעשה תלוי יותר ויותר במדינות המוסלמיות המחזיקות במרבית אוצרות הנפט של כדור-הארץ, מתקשים אנשים במערב להבין כיצד פועל העולם המוסלמי, ומתעלמים מן המגמות השמרניות המשתלטות על חלק כה חשוב של העולם, מגמות המאיימות לבטל את כל הישגי הדמוקרטיה והקדמה שהושגו בחלק מארצות האיסלאם בעמל רב . עבודה זו באה לתאר בצורה מצמררת כיצד הדיכוי אינו פוסח על אף אחת מן הנשים המוסלמיות: עירונית או כפרית,
אנאלפבית או משכילה, נסיכה או פשוטת עם, עשירה כקורח או ענייה מרודה . כל הנשים המוסלמיות באשר הן נאלצות להתמודד עם השינויים הקיצוניים המתחוללים בעולמן, שינויים המאיימים לכלוא אותן בין קירות בתיהן כשהן נתונות לחסדיהן של הגברים במשפחתן ומשוללות זכויות כמעט לחלוטין . ריבוי נשים (פוליגמיה), מניעת זכות הצבעה , חובת כיסוי הגוף מכף רגל ועד ראש, מניעת השכלה, הגבלות חמורות על השהייה מחוץ לבית – עם כל ההגבלות הללו חייבות הנשים המוסלמיות להשלים כדבר שבשיגרה, כאשר כל הפרה של אחד החוקים הנוקשים הללו עלולה להוביל לעונשים חמורים הכוללים בין היתר מלקות ואף רצח בשם כבוד המשפחה . האישה באיסלאם בשנים האחרונות ניצלו מטיפים אסלאמיים קיצונים את דת האיסלאם בכדי לרכוש שליטה פוליטית במדינותיהם, לצורך כך "סירסו" תנועות פונדמנטליסטיות רבות את דברי הנביא מוחמד והקוראן, שבשמם הם כביכול פועלים . הדבר נכון בעיקר בכל הנוגע לנשים מוסלמיות, לכל המגבלות החמורות שמטילה על נשים התנועה האסלאמיסטית, כגון הסתגרות בבית או ההתכסות המוחלטת מכף רגל ועד ראש, אין כל בסיס בקוראן או בדברי הנביא מוחמד, אך הן זוכות להדגשה יתרה בתנועות האסלאמיסטיות בגלל התפקיד שהנשים ממלאות שעולם המוסלמי , מכאן הגיע הדגש על חשיבות היות האישה בתולה עד לנישואיה, והאיום הממשי מאוד של רצח אם היא אינה כזו . ככל שהתנועה האסלאמית צוברת כוח ברחבי העולם גוברת הגבלת זכויות הנשים . באפגניסטן לדוגמא הממשלה הפונדמנטליסטית החלה להנהיג חוקים חדשים, וכלל אוכלוסיית הנשים גילתה שזכויותיה נפגעו מאוד ואף נשחקו לחלוטין – הן איבדו את הזכות לבחור, לא הורשו לכהן עוד במשרות ממשלתיות ואף איבדו את הזכות לעבוד בטלוויזיה וברדיו . אפגניסטן – ארץ שבה חצאיות מיני היו הצהרה אופנתית בעיר הבירה של שנות השישים, דרשה עתה מכל הנשים להיות מכוסות לחלוטין . במהלך השנים, כספי מימון רבים שהגיעו ממדינות המפרץ איפשרו לארגונים פונדמנטליסטים לבנות תשתיות לאומיות היכולות להתחרות באלו של הממשלות שבארציהן הם פועלים . ארגונים אלו אילצו נשים להתעטף לחלוטין באמצעות תוספת תשלום חודשית שניתנה לגברים על כל אישה רעולה במשפחתם, והצעת הטבות משמעותיות בכסף מזומן על נישואין לנשים רבות (פוליגמיה) . מוסלמיות ,הפמיניסטיות הראשונות מוחמד, מייסד האיסלאם, היה אחד הרפורמטורים הגדולים בעולם שפעלו לטובת הנשים . הוא ביטל מנהגים רבים שיש בהם אפליה מינית כגון רצח תינוקות ממין נקבה, עבדות, ונישואין בין אדם לבין אלמנת אחיו . באותה תקופה הציג מוחמד מושגים חדשים המבטיחים את זכות הנשים לרשת ולהוריש רכוש, ואת זכותן לבעלות ולשליטה מלאה על נכסיהן . דת האיסלאם היא כנראה הדת היחידה המפרטת רשמית את זכויות הנשים ומחפשת דרכים להגן עליהם . כיום דוברים איסלאמיים אינם מתייחסים לעובדה שהקוראן אינו מאלץ נשים להתכסות מרגל ועד ראש או להסתגר בבתיהן בזמן שגברים מרגישים חופשיים להציק לנשים המעיזות להסתובב ברחוב . הנחיותיו של מוחמד כוונו לשני המינים, והן לא יכלו להיות ברורות יותר: " אמור למאמינים שישפילו את עיניהם ויכסו על מערומיהם … ואמור לנשים שתשפלנה את עיניהן ותכסינה את מערומיהן … " ד"ר זכי בדווי אומר, " חלק זה של הקוראן מצהיר גם שנשים לא צריכות להראות את גופותיהן , אלא מה שיש הכרח לגלותו " . פירוש הדבר שההחלטה נשארת בידי המסורת ומנהגי המקום . מעולם לא היתה חובה איסלאמית לנשים להתכסות בכל זמן כלשהו . למעשה, כיסוי הפנים הוא חידוש שאין לא כל ביסוס כלשהו באיסלאם . אפילו בערב-הסעודית נדרש רק באחרונה מנשים להתכסות מכף רגל ועד ראש ; דבר זה לא נדרש לפני תקופת גילוי הנפט . כאשר הקיצוניות האסלאמית התעוררה בסוף בעשור האחרון, התנדנדה שוב המטוטלת של הנשים המוסלמיות לכיוון הנגדי . הן נאלצות להסתתר שוב מאחורי רעלות, התפתחות שראה כי מיסדה של אי-השיוויון ביחס לנשים והפכה אותו לחוקי . למעשה, בעקבות קריאות שהפנו הארגונים האסלאמיסטיים בשנים האחרונות לנשים מוסלמיות לכסות את עצמן, לא איחרו לבוא תביעות מנשים להפסיק לעבוד , להישאר בבית, להגביל את השכלתן ולהתפטר ממשרות ניהוליות . אולם ד"ר זכי בדווי מתעקש, " האיסלאם אינו דורש זאת . על-פי דתנו, לנשים יש זכות מלאה לקחת חלק בחברה ." הנשים באיסלאם מול הנשים במערב למרות ההגבלות שהוטלו עליהן, השיגו הנשים המוסלמיות הישגים מדהימים . בתרבויות האיסלאמיות, שבהן חינוך הנשים החל רק לפני שלושה או ארבעה עשורים בלבד, נשים שאמותיהן לא יודעות קרוא וכתוב משיגות לעיתים קרובות תארים אקדמיים גבוהים . צריך רק להביט על אחוז הנשים המרצות באוניברסיטאות בארצות האיסלאם, כדי לראות עד כמה היה מהיר השינוי שחל במעמד הנשים . בשנת 1981, עשרים וחמישה אחוזים מחברי הסגל באוניברסיטאות המצריות היו נשים . באוניברסיטאות אמריקאיות מקבילות היוו הנשים "רק" עשרים ושלושה אחוזים . אפילו בערב הסעודית השמרנית, שבה קיימת הפרדה ברורה בין המינים, עשרים ושניים אחוזים מחברי הסגל הן נשים . נשים העובדות בארצות המפרץ והמזרח התיכון נהנות לעיתים קרובות מהטבות בעבודה, אשר בהן נשים במערב יכולות רק לקנא . בכמה מהארצות ניתן לנשים שכר השווה לגברים מאז שנות השבעים, בעוד נשים בארצות-הברית ובריטניה עדיין משתכרות מעט יותר ממחצית ממשכורתו של גבר המכהן במשרה זהה . בעיראק, שבה זכויות האדם מועטות מאוד, הטבות התעסוקה של נשים נרחבות מאוד וכוללות טיפול חינם בילדים בשעות העבודה של האם וזכות לפרוש עם פנסיה מלאה לאחר חמש-עשרה שנות עבודה בלבד! ולמעשה, בכל הארצות הערביות, חופשת הלידה בתשלום ארוכה הרבה יותר מזו הנהוגה בארצות-הברית . בניגוד לכך, ככל שאנו מתקרבים למאה השרים ואחת, רוב הנשים המוסלמיות עדיין מוצאות שחייהן נשלטים על-ידי הגברים במשפחתן, אבותיהם עדיין קובעים מי יהיו בני זוגם לעתיד, הן עדיין חייבות להיות בבתוליהן הליל הכלולות ואם הן לא כאלה הן נרצחות לעיתים קרובות בשם הגנה על כבוד משפחתה . מוהר-כלה עדיין קיים בארצות המוסלמיות, דבר המחזק את התפיסה שהאישה היא רכושו של הגבר, ברגע שהיא נישאת, כל היבט בחייה של האישה מוכתב על-ידי הבעל : מה היא עושה. מיהם חבריה, להיכן מותר לה ללכת, כיצד יגדלו ילדיה, האם עליה להשתמש באמצעי מניעה או שעליה לעבור סירוס, היא אפילו אינה יכולה לקבל דרכון או לנסוע לחוץ-לארץ ללא רשות בעלה . אם האישה אינה צייתנית, בעלה ראשי לשאת אישה נוספת, הבעלים רשאים לשאת ארבע נשים . על-פי הציוויים מהקוראן, אם אדם מחליט להינשא בשנית, הוא אמור לקבל את הסכמתה של האישה הראשונה . הוא גם נדרש שכל אחת הנשים תקבל באופן שווה את חיבתו, את זמנו, את רכושו ואת המעמד שהיא ראויה לו . בפועל, גם אם אשתו הראשונה איננה מסכימה, הבעל מתחתן למרות זאת . ילדים זה מתחיל עם הלידה, לידתו של בן זכר מתקבלת החגיגות, מסיבות, ובארצות מוסלמיות אפילו במטחי כבוד חגיגיים . לידתה של בת, לעומת זאת, הופכת תמיד לתקופת אבל . אפילו בשפת היומיומית בארצות רבות בעולם הערבי, כשמשתררת שתיקה בהתכנסות כלשהי, המשפט הנפוץ הוא "ג'אח בינת" – "נולדה בת." ידוע על מיילדות שנטשו את הלידה ברגע שהבינו שהתינוק שזה עתה סייעו לו לבוא לעולם הוא מהמין "הלא-נכון" .עוד לפני שנחתך חבל הטבור, פניהן של אמהות רבות נסטרו על שהעזו ללדת בת . בעלים חשים לעיתים קרובות בושה, נשים חשות אשמה, ובני משפחתם וחבריהם מביעים בפניהם תנחומים המקום ברכות . אם אישה מוסלמית אינה מעניקה לבעלה בן, רבים הסיכויים שהוא יישא לו בסופו של דבר אישה שנייה . הוא עשוי אף לגרש את אשתו הראשונה, מה שבחלק גדול מהעולם הערבי יכול לגרום לנידויה החברתי . בתרבות שבה גברים הנשאלים כמה ילדים יש להם עונים לדוגמא, " ארבעה ילדים," כלומר, ארבעה בנים, וכשלוחצים אותם הם עונים באי-רצון, " ושלוש בנות," המשפט, " אשתי היא חסרת ערך, היא הביאה לי רק בנות," הוא משפט נפוץ . ואכן, מעמדה של האישה בחברות מוסלמיות רבות נקבע על-ידי בניה ; בלעדיהם, היא תיתפס לעיתים קרובות כבעלת מעמד נמוך משל נשים אחרות . באופן דומה, האישה נחשבת לאחראית לאי-יכולתו של זוג להביא ילדים לעולם . כבר מגיל חמש או שש מתחילות ההכנות לקראת תפקידה העיקרי של הבת – רעיה ואם . היא מקבלת הכשרה להיות רעיה טובה: ממושמעת, צייתנית, ומקריבה . היא תלמד שאחיה קודמים לכל, ושאפילו לאחים הצעירים ממנה יש הזכות לנהל את חייה . כשנערה מוסלמית מתקרבת לגיל הבגרות, מחמירה הדרישה ממנה ללכת, לדבר, ולהתלבש בצורה לא בולטת לעין, ולמעשה להיות בלתי-נראית . מקומה הוא בבית, אין לה רשות לשחק בחוץ, וחבריה מוגבלים . אם התמזל מזלה וניתן לה ללמוד בביה"ס-מופסקים בדרך-כלל לימודיה כאשר היא מגיעה לגיל העשרה . ברגע שהיא מגיעה לגיל הבגרות המינית, מוגבל עולמה בצורה חמורה . מידת ההגבלה תלויה במקום שבו היא חייה ובמעמד שאליו היא שייכת . רק לאחר שהיא מגיעה לגיל הבלות היא מקבלת איזושהי סמכות אמיתית . ברגע שהיא אינה כבר יכולה ללדת ילדים, היא זוכה לעיתים קרובות למעמד של גבר מכובד . ואם בצעירותה היא נהגה להתכסות לחלוטין, בגיל זה היא רשאית לחשוף את פניה. סיכום לפמיניזם בעולם המוסלמי יש היסטוריה ארוכה . התנועה הפמיניסטית האיסלאמית הראשונה החלה במצרים בסוף המאה הקודמת, ועד מהרה התפשטה לטורקיה, סוריה ואיראן . נשים פעלו רבות למען שינוי חוקי הפוליגמיה, הגירושין, הירושה וקבלת החסות על הילדים, אך זכו להצלחה מזערית בלבד . ואז, במצרים של שנות העשרים, החלו נשים להסיר את הרעלות . באיראן בוטלה הרעלה בצורה רשמית בשנת 1936 על-ידי הממשלה, וכך גם נעשה באפגניסטן בשנת 1921 . לא עבר זמן רב והחוק הזה שהתיר לנשים להסיר את הרעלה, בוטל בהינף יד שמרנית . אך בשנת 1959 שינה שוב נשיא אפגניסטן את החוק, ומרבית הנשים הסירו את הרעלה . בין שנות החמישים לשנות השבעים חל שיפור משמעותי במעמדן של הנשים בכמה ארצות מוסלמית . אולם כיום המצב שוב משתנה, עם עלייתן והתפשטותם של תנועות איסלאמיות שמרניות כמו האחים המוסלמים, הווהאבים הקנאים והראביטת המוסלמי, שמקורן בערב-הסעודית . "בארצות כמו איראן, שבהן הוטלו על נשים מגבלות מחמירות, ישנה מידה עצומה של התנגדות מצד העילית הנשית המשכילה החדשה . ובגלל זה, תנועות מוסלמיות החוזרות למסורתיות יצטרכו אולי להיכנע בנושאים מסוימים . בניגוד לכך, בכמה ארצות מוסלמיות אחרות רואים שוב באישה מקור בכוח לשחיתות החברה, מישהי שיש להשגיח עליה בקפידה רבה, כך שאפשר יהיה להישמר מפני השפעתה השלילית ." אכבר ס' אחמד, איש אקדמיה איסלאמי בעל מוניטין בינלאומיים, אשר אמר את הדברים הנ"ל, מסכם את השינוי הנוכחי בעולם האיסלאמי במשוואה אחת פשוטה : "מעמד הנשים החברה המוסלמית משקף את גורל האיסלאם : כשהאיסלאם יהיה מוגן ובטוח, כך יהיו גם הנשים המוסלמיות ; כאשר האיסלאם מאוים ונתון ללחצים, זוכות הנשים ליחס זהה . ביבליוגרפיה א . "מחיר הכבוד" . מאת : ג'אן גוווין . שנת הוצאה :1995 . ספריית מעריב ב . "מעמד האישה בחברה ובמשפט" . מאת : פרנסס רדאי . כרמל שלו . מיכל ליבן . שנת הוצאה :1995 . הוצאת שוקן . ג . "אנציקלופדיה כרטא לאומות העולם" . כרכים : אאיטי-גרמניה . עמודים : 74-82 . 100-105 .
