פוסט: המשטר בבריטניה

מבוא: בריטניה שוכנת בצפון מערב אירופה והיא האי הגדול ביותר בתחומה. כאשר אומרים “בריטניה הגדולה” או סתם “בריטניה”, מתכוונים למדינה ולא לאי עצמו. המדינה כוללת את אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. שטחה הכולל הוא כ244,000- קמ”ר ואוכלסייתה מונה כ56- מיליון נפשות ובירתה היא לונדון.
 
סדרי המשטר: בריטניה היא מלוכה דמוקרטית-פרלמנטרית. בראשה עומד מונרך (גבר או אישה) אך ההנהגה עצמה נמצאת בידי הפרלמנט והממשלה.

הפרלמנט: מאחר ולבריטניה אין חוקה כתובה (כדוגמת ארה”ב), היא נשלטת ע”פ חוקים שמועברים ע”י הפרלמנט, ע”פ החלטות של הערכאות המשפטיות העליונות וע”פ מסורתה עתיקת היומין של בריטניה.
הפרלמנט עצמו נחלק ל3- ענפים שונים:
*בית הנבחרים (House Of Commons).
* בית הלורדים (House Of Lords).
* המלוכה.

בית הנבחרים: בריטניה (כולל סקוטלנד, ןיילס וצפון אירלנד) מחולקת למחוזות (כיום 651) אשר בכל אחד מהם מספר שונה של אזרחים. מדי 5 שנים, כל מי שמלאו לו 18 למעט אסירים, מצביע למועמד מתוך מספר מועמדים שישנם לכל איזור ואיזור בנפרד. המועמדים כעיקרון משתייכים למפלגה כלשהי. המועמד שזוכה במירב הקולות (אך לווא דווקא ביותר מ50%-) הוא זה שיזכה לשבת בבית הנבחרים. המפלגה שהצליחה להכניס את המספר הגדול ביותר של נבחרים לפרלמנט היא זו שמרכיבה את הממשלה.

בית הלורדים: בבית הלורדים יושבים בעלי תואר אצולה, ראשי הכנסייה ואנשים שנתמנו לכך ע”י המפלגות הגדולות בבית הנבחרים. לא בוחרים באנשים הללו ותוארם בא להם בזכות ירושה או מינוי. בעבר היו לבית הלורדים סמכויות נרחבות שהחשובה שבהן היא הזכות להטיל וטו על חקיקות של בית הנבחרים. כיום בית הלורדים הוא נטול סמכויות למדי ותפקידיו הם לפקח מרחוק על מעשי בית הנבחרים ולהתדיין בינו לבין עצמו על מאורעות השעה.

מוסד המלוכה: כמו בית הלורדים, גם בית המלוכה איבד מאד מכוחו במשך השנים. אמנם מנהיגה של בריטניה הוא המונרך אך בעצם תפקידיו הם טקסיים ויצוגיים בלבד. התפקיד המשמעותי ביותר של המונרך הוא למנות את ראש הממשלה לאחר שהעם בחר בו. מינויו של המונרך הוא לכל החיים ויורשו הוא צאצאו הבכור. על המונרל להפגין נייטרליות פוליטית.

יתרונותיה וחסרונותיה של שיטת הבחירות בבריטניה:
יתרונות:
* נציג פרלמנט לכל איזור. הנציג הזה דואג אישית לצרכיו של האיזור שבו נבחר.
* שיטה זו מאפשרת למפלגה לקבל יצוג גדול בפרלמנט וע”י כך לכונן משטר יציב.
* השיטה פשוטה למדי לאחר שמתעמקים בה מעט.
* לא קיים עידוד של מפלגות חדשות (בנוסף לליבור, השמרנים והליברלים).

חסרונות:
* בהצבעה, אין התייחסות לאישיותו של המעמד אלא למפלגה אותה הוא מייצג.
* יציבות המשטר נובעת מגורמים כלכליים חברתיים המשפיעים על כל איזור אחרת.
* ייתכן ותהיה ממשלה אשר מספר תומכיה הכולל קטן בהרבה מזה של יריבתה. זאת מאחר ולא כל האיזורים שווים באוכלוסיתם.
* אין חוק המחייב מועמד של איזור לחיות באותו האיזור ועל כן יש חשש שהוא נבחר בשל השתיכותו למפלגה אהודה אך אין הוא פועל לטובת האיזור ואין הוא מייצגו בצורה הולמת.

סיכום:
* המבנה הדו-מפלגתי (2 המפלגות הראשיות: הלייבור והשמרנים) בבריטניה נובע מהשיטה האיזורית שמטרתה לא להביא לייצוג מדוייק בפרלמנט אלא להביא לידי משטר יציב ומוחלט.
* המערכת הדו-מפלגתית מאפשרת, בד”כ, הקמת ממשלה ע”י מפלגה אחת בלבד.
* לכאורה הבחירות הן איזוריות אישיות אך למעשה הנבחרים הם נציגי המפלגות ופועלים בבית הנבחרים ע”פ תכתיביהן.
* אין בד”כ “מהפכים” אלקטוריליים