סיכום למבחן במקרא 22.5.2001 החומר למבחן ספר שופטים – סיפורי מיכה ונחלת שבט דן. – סיפור פילגש בגבעה. ספר שמואל א' פרק א': – דמויות: אלקנה, חנה ופנינה. – חרם דרבנו גרשום. – עקרות. – נזיר לה'. – חלוקת הפרק. – נדר. – הסבר השם של שמואל. – מילה מנחה (ש.א.ל). פרק ב' (בלי פסוקים 10-1), פרקים ג'-ד': – דמותו של עלי הכהן. – חטאי בניו של עלי. – דמותו של שמואל. אתר הסיכומים של תום רון © סיכום למבחן במקרא סיפור מיכה והנחלה של שבט דן תקציר פרק י"ז היה אדם משבט אפריים ושמו היה מיכיהו. מסופר על כך שאימו האשימה אותו בגניבת כסף ממנה. היא קיללה אותו בחשד שהו הגנב. הפרק מתחיל בכך שבנה מחזיר לה את הכסף והיא (אימו) מסירה ממנו את הקללה ומברכת אותו. האם החליטה שבכסף שהושב לה, בנה יכין לה' פסל ומסכה.

מיכה (מיכיהו), החזיר את הכסף לאימו כדי שהיא תעשה את הפסל והמסכה לה' ולא הוא. בכסף הנותר, הכין מיכה אפוד ותרפים ומינה את בנו לכהן. באותם הימים, היה איש משבט לוי אשר יצא לכיוון הר אפריים בכדי להקים לו בית במקום המתאים אשר ימצא. איש לוי הגיע עד לביתו של מיכה וניהל עם מיכה שיחה. בשיחה, סיפר איש הלוי מאיפה בא (שבט לוי) והוא גם סיפר שהוא מחפש מקום לגור בו. מיכה הציע לאיש הלוי להיות כהן במקדש (הקטן) שמיכה הקים, הוא הציע לו לקבל כסף רב, בגדים רבים וכמובן מקום מגורים. איש לוי הסכים להצעה והתיישב אצל מיכה כאילו היה בנו. בסוף הפרק, אומר מיכה כי לדעתו בן שבט הלוי היה עדיף על בנו בכדי לתפקד ככהן מכיוון ששבט לוי הוקדש לה'. "עתה ידעתי כיי ייטיב ה' לי, כי היה הלוי לכהן." תקציר פרק י"ח שבט דן חיפשו להם נחלה לשבת בא וזה מכיוון שעד היום הם התיישבו בתוך שבטים אחרים. אנשי שבט דן שלחו חמישה שליחים בכל השבט (בני חייל) כדי לבדוק היכן ישנה נחלה המתאימה לשבט. המרגלים הללו הגיעו עד לביתו של מיכה ושם שוחחו עם איש לוי אשר כאמור היה כהן שם. לאחר שאיש לוי סיפר להם על כך שמיכה מינה אותו לכהן, הם ביקשו מאיש לוי שישאל את ה' אם הם יצליחו במציאת הנחלה. איש לוי אמר להם שה' יהיה איתם ושהם יכולים ללכת לשלום. חמשת המרגלים הלכו לעיר (קרובה לירושלים) בשם ישה. שם, דיברו המרגלים עם תושבי המקום ועם אחיהם – צרעה ואשתאל. הם שוחחו עימם על כך שהם ראו שהארץ מאוד טובה, הם דיברו על כך שיהיה קל לכבוש את המקום שמצאו (ליש) מכיוון שכך אמר הכהן ולכן, הם יצאו כ-600 איש מוכנים למלחמה. בדרכם לכיבוש לַיִש, עברו החיילים ליד ביתו של מיכה. שם, סיפרו להם השליחים כי יש אפוד, תרפים, מסכה ופסלים לה'. הם הגיעו לשם ולקחו את חפצים אלו. הכהן (איש לוי) פגש בהם והם הציעו לו לבוא איתם ולהיות כהן של שבט שלם. הכהן הסכים ובא איתם. מיכה ואנשיו החלו לרדוף אחרי אנשי שבט דן, אך התייאשו מכיוון שחיילי שבט דן היו רבים מהם. אנשי דן הגיעו לליש, כבשו אותה בקלות (מכיוון שבני ליש לא יכלו לבקש עזרה מאף אחד). אנשי שבט דן שרפו את ליש ולאחר מכן בנו אותה מחדש. הם קראו לעיר "דן" על שם בנו של יעקב. הם שמו את הפסל שגנבו בעירם והמשיכו לעבוד אותו (בשביל ה') עד ימי הגלות. סיפור פילגש בגבעה תקציר פרק י"ט היה אדם משבט לוי אשר גר בירכתי הר אפריים. לאיש זה הייתה פילגש. יום אחד הלכו האיש ופילגשו לבית אביה של הפילגש. שם, הם התארחו אצל אביה ובכל יום שרצו לעזוב, אביה של הפילגש ביקש מהם להישאר עוד יום ולאכול אצלו. ככה זה נמשך מספר ימים. לבסוף, עזבו האיש ופילגשו לכיוון יבוס (ירושלים). נערו של האיש (עוזרו), הציע לו ללון ביבוס, אך האיש סירב מכיוון שזו היא עיר נוכריה ולא של בני ישראל. לכן, הם המשיכו לכיוון איזור שבט בנימין שם הם לנו אצל איש זקן. האיש הזקן אירח אותם יפה, נתן להם לאכול ולשתות. בערב, הגיעו תושבי העיר לביתו של האיש הזקן וביקשו לראות את האורחים ורצו ל"דעת" (לאנוס) את האורח. האיש הזקן ואיש לוי לא הסכימו להוציא את איש לוי. לכן, לאחר לחצים רבים מצד אנשי העיר, החליטו איש הלוי והאיש הזקן שיהיה עדיף לשלוח את הפילגש (מכיוון שהיא אישה). הם שלחו את הפילגש בניגוד לרצונה ובמהלך הלילה כולו, התעללו בה אנשי העיר באופן קשה מאוד, הם אנסו אותה, סיקלו אותה באבנים והתעללו בה בכל דרך אפשרית. לקראת הבוקר, הגיעה הפילגש נפולה ומדממת לפתח הדלת אך אף אחד לא שמע לזעקתה ולא פתח לה. בבוקר, פתח איש לוי את הדלת ואמר לפילגשו שהוא רוצה ללכת. לאחר שראה שאין מענה מצד הפילגש, הבין איש לוי כי הפילגש מתה. לאחר שהבין זו, לקח איש לוי את גופתה של פילגשו וחתך אותה לשניים עשר חלקים ושלח כל חלק לכל שבט בישראל כדי שיראו את הדבר הנורא שאנשי שבט בנימין עשה. הוא עשה זאת "למען יראו ויראו" (למען יראו ויפחדו). תגובת השבטים הייתה יציאה למלחמה נגד שבט בנימין. שמואל א' – פרק א' אלקנה, חנה ופנינה מוצאו של אלקנה: 1. מהר אפרים – שבט אפרים. 2. אפרת"י = אפרתה. בספר בראשית כתוב שאפרתה משמע בית לחם שזה בשבט יהודה. לכן, לא ידוע מאיזה שבט בא אלקנה. יחוסו המשפחתי של אלקנה: 1. הופעתה של רשימת היוחסין המצורפת לשמו של אלקנה מלמדת אותנו על אישיות רבת מעלה, אישיות מכובדת, בעלת חשיבות, לא אנונימית ולא חסרת זהות. אישיות שממנה עתיד לצאת מנהיג דגול. 2. לאלקנה שתי נשים: שם האחת חנה ושם האחת פנינה הצלבה ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים חרם דרבנו גרשום בימי קדם היה מותר לכל גבר יהודי לשאת יותר מאישה אחת. רבנו גרשום שחי בגרמניה בשנת 1000 לספירה הוציא תקנה אשר נקראת "חרם דרבנו גרשום מאור הגולה" ועפ"י תקנה זו – אסור ליהודי לשאת יותר מאישה אחת (יהדות ספרד ותימן לא הכירו חרם זה והמשיכו לשאת מספר נשים). החוק בישראל כיום אוסר לשאת יותר מאישה אחת (פוליגמיה) ומכיר בנישואין רק לאישה אחת (מונוגמיה). מוטיב העקרות במקרא עקרות בסיפור: חנה – הייתה עקרה פנינה – הצרה של חנה ("צרתה") פנינה מעצם היותה ברוכה בילדים – מציקה לחנה ומתגרה בה. עקרות במקרא: 3 מתוך 4 האמהות היו עקרות: שרה, רבקה, רחל ולאה (לא הייתה עקרה). מוטיב העקרות במקרא: מוטיב העקרות הוא מוטיב סיפורי האופייני לסיפורים על הולדת גיבורים ומנהיגים שלידתם באה בהפתעה. שניים מתוך שלושת האבות הם בנים לאמהות עקרות. את הנשים העקרות אהבו יותר. ה' הוא זה שפתח את ריחמן של העקרות. שמשון השופט גם הוא בן לאישה עקרה. הסיפורים מראים שעתידה של האישה העקרה בתנ"ך ללדת גיבור או מנהיג. הילד הוא פרי התערבות אלוהית ויש לו שליחות. מרכיבי הסיפור הם: עקרות, צער ותפילה, בשורה מפי מלאך או נביא, ילודה. חנה נודרת נדר נדר – התחייבות בשבועה לעשות משהו. למילה יש משמעות – התחייבות בין אדם לה'. היה נהוג להבטיח לאל הבטחות על תנאי – לקיים מעשה. האל היה שותף בנדר כנתבע לקיימו. קיום הנדר נחשב לחובה קדושה. הנדר כתנאי: "אם ראה תראה בעיני אמתך…. ונתתיו לה'…" חוק הנזיר דברי חנה על שמואל – "ומורה לא יעלה על ראשו" (לא יספרו את שמואל לעולם) חוק הנזיר (ויקרא י'): 1. איסור על גילוח השיער – ומורה לא יעלה על ראשו. 2. איסור שתיית יין – (איסור אכילת ענבים). 3. איסור עיסוק במתים – אסור לטפל במתים. חלוקת הפרק לתמונות פסוקים זמן מקום דמויות 3-1 אקספוזיציה. הר אפרים, שילה. אלקנה, חנה, פנינה, עלי… 8-4 אין תיאור זמן (לפני הולדת שמואל). שילה. אלקנה וילדיו, חנה ופנינה. 18-9 לפני הולדת שמואל. שילה. עלי הכהן וחנה. 19-מעבר עוזבים את שילה. שילה – חוזרים לביתם. אלקנה יודע את אישתו. 23-20 הולדת שמואל והתקופה שאחרי. אלקנה וכל ביתו, חנה ושמואל. 28-24 אחרי הולדת שמואל. שילה. חנה, שמואל ועלי. מילה מנחה (ש.א.ל) ופירוש השם שמואל החזרה של המילה המנחה: פסוקים 28-27: "אל הנער הזה התפללתי, ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו. וגם אנוכי השאלתיו לה' כל הימים אשר היה שאול לה'. וישתחו שם לה'." המילה המנחה כאן היא מהלשון של שאל, הכוונה היא, לשאול משהו – להלוות משהו. לכן, אומרים שלשמואל היה צריך לקרוא "שאול" ולא שמואל. ולהלן פרשנויות שונות לדבר: רש"י – "שמואל – על שם אל ועל שם המעשה הוא נקרא כי ממנו שאלתיו." רלב"ג שם לב לאי ההתאמה ואמר: "ראוי אם כן שתקרא שמו שאול." ופותר: "לא ידקדקו קוראי השמות כל כך." – לא תמיד קיימת התאמה מלאה בתנ"ך. רד"ק: "הורכבה המילה בזה הטעם מן כי מה' שאלתיו כי יש באותיות שמואל שאול ויש באותיותיו ג"כ מאל כאילו אמרה שאול מאל. למה קראה שמו שמואל? כי אמרה מה' שאלתיו." פרקים ב'-ד' דמותו של עלי רגישותו לקשיי הזולת: במפגש של עלי הכהן עם חנה, מגלה עלי חוסר רגישות. הוא לא הרגיש שקשה לחנה ושהיא במצוקה. הוא חשב שהיא שיכורה. תפקידו של הכהן הוא להבין את המצוקות והקשיים של האנשים, ועלי נכשל בזה. לעומת אלקנה שמגלה רגישות רבה כלפי חנה, כלפי הכאב שלה והרגישות של אלקנה מבליטה את חוסר הרגישות של עלי. בהמשך עלי מזדהה עם כאבה של חנה. יכולתו לשמש כמחנך וכהורה: מנהיג צריך לדרוש התנהגות מוסרית. אך בניו של עלי יצאו בני-בליעל, פושעים וחוטאים. עלי לא הצליח לחנך את בניו (חופני ופנחס). עלי לא מעז להתמודד עם בניו המושחתים, הוא גוער בהם, אבל לא מספיק. בניו עובדים ככהנים ואמורים להוות דוגמא לגם והם לא מתייחסים לגערותיו של עלי. ישנה ביקורת כלפי עלי כמנהיג שלא מסוגל לדרוש התנהגות מוסרית מבניו ובטח שלא מהעם כולו. האמונה בה': עלי מאמין בה' ועובד אותו כראוי. כשהוא שומע שארון הברית נלקח בשבי ע"י הפלשתים הוא נופל על מפרקתו מת. יחד עם זאת, ישנה ביקורת סמויה נגד עלי על כך שהוא הסכים שייקחו את ארון ה' לשדה הקרב. בעצם עלי הטעה את העם לחשוב שנוכחות הארון בשדה הקרב תעזור להם לנצח. חטאי בני עלי חטאיו של בני עלי היו חטאים פולחניים ומוסריים: 1. התעלמות מחוקי הקורבנות – בני עלי נותנים לכהן חלקים אחרים ממה שצריך לתת לך. פרט לכך, בשר הקורבן נע. 2. שוכבים עם נשים באוהל מועד (התעלמות מחוקי מוסר). 3. מנצלים את מעמדם ולועגים לחוקי ה'. עונשם של בני עלי – מוות (ע"י ה'). דמותו של שמואל 1. נזיר עוד בטרם לידה. 2. נביא. 3. מנהיג צבאי. 4. השופט האחרון. 5. ממליך מלכים. 6. כהן. בהצלחה!!! אתר הסיכומים של תום רון © כתובת אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il